שפחה מתחילה

"יש לך הודעה...", האדימה ההודעה מול עיניי. באצבע מרפרפת מעל לעכבר, הקלקתי על הכתובית והסתכלתי על ניק השולח. הוא היה כתוב באנגלית, כך שקשה היה לי לדעת את המין. ניק חדש, לא מוכר לי, כמו קפא על מסכי, ואני עוד בטרם נכנסתי לקרוא את ההודעה עצמה, בחנתי את הפרופיל המסתתר מאחורי הניק הזה.

גיל: 32.
מצב משפחתי לא הוגדר.
מי אני: עדיין לא ברור גם לי.
השקפות עולם...: מטושטשות. לא ברורות לי עדיין.
גבולות: הובל אותי בבטחה ובמודע אל הלא נודע.
האתר שלי: כאן ביתי, פה אני נולדתי...
חדשות: אני כאן... עדיין...

תמונה לא הייתה. תחושה של נפש בוהה התפתלה מעבר לכתוב. נפש, אשר משתוקקת שישלטו בה בליטוף. שיקחו אותה על מעבה כמיהתה להתמסר. כמו עושה היא צעד אחד קדימה, אך בעת ובאותה עונה, נסוגה היא אל המערות האפלות והלחות של החששות. ישבתי ובהיתי עמוק בנסתרות ובתוככי הנפש הזו, שנדמתה לי קרועה ומיוסרת. הגוף שלא נראה, הצטייר מכווץ בתוך פחדים, מתקמט מפני המורא והנורא.

לקחתי את הפרופיל ואיתו יחד נכנסתי לגוף ההודעה. אותיות שנתחברו להן למלים, התפזרו על פני ארבע שורות קצרות, שנדמה כי נשלחו אלי לאחר היסוסים רבים וספקות לא מעטות. מלים זעירות, כאילו פוחדות להיחשף, התחברו למשפטים, שמהן, מצד אחד, זעקה תחינתה: 'בבקשה, אל תסכים...' ומצד שני: 'תן לי הזדמנות...'

"אם יש לך סבלנות למישהי חסרת ניסיון
וחסרת ידע מי היא ומה היא רוצה...
אני אבין אם לא תענה לי בכלל...
אבל... מאוד רוצה לנסות..."

הפרופיל התיישב בדיוק על הגוף שהצטייר לי. לרגע, חשבתי לא לענות או להתחמק בנימוס, אך משהו בתוכי הפציר בי להמתין בתשובתי השלילית לבקשתה. ניגשתי למטבח. גם כאשר מזגתי את המים לכוס הקפה, הפרופיל שלה דידה אחר מחשבותיי. התחלתי להאביך את דמותה מתוך עשן הסיגריה. לצייר את קמטי עיניה השואלות. מצאתי את עצמי נוגע בייסורי נפשה.

לפתע חשתי איך מבוכתה מציפה את גופי. כמעט מדביקה אותי בחששותיה. חשבתי, למה לי להיכנס לאתגר הזה בכלל? היה לי ברור ששנינו למעשה, הולכים להיות שפני ניסיון האחת של השני. אני, לראשונה עם שפחה והיא לראשונה כשפחה. ושוב הפרופיל שלה פלש אל תודעתי והקלדתי בתשובתי לה את מספר הפלאפון שלי.

בתוכי קיוויתי שהפחד שלה יגבר על רצונה לנסות. על יכולתה לחייג את מספר הפלאפון שלי, אך לא חלפו 20 דקות ונתבדיתי. הצג הראה לי: "שיחה לא מזוהה". נכנסתי לחליפת האדון שבי ואצבעי לחצה על כפתור קבלת השיחה ומגרוני עלה קול קשוח, אך מנומס. היא הזדהתה כמי שמתחפרת מאחורי הפרופיל. צליל קולה התמוסס. נרעד. נשבר בנסותה להשיב לשאלותיי.

ניסיתי לרכך עבורה את המעמד. להקל עליה את רגעי המבוכה והפחד. להושיט לה זרועות מבינות ולאסוף אותה מתהומות הפחדים. היא אחזה בידיי. הביטה כה וכה והחליטה להציב את רגליה על הקרקע הבטוחה אותה הבטחתי לה והצעתי לקראתה. נישמתה נשמה לרווחה. יכולתי לשמוע מתוך האפרכסת את ההקלה שדפקה מלבה...

אחרי שלושה ימים של שיחות לא ארוכות, היא התייצבה ליד ביתי. פגשתי אותה בפינת הרחוב. נתתי לה את האופציה לסגת, אך צעדיה עשו את כל הדרך אלי ללא חרטה. מתוך חשכת הרחוב והתאורה הלקויה, נתגלתה לי דמות תמירה. זקופה וגאה בהחלטתה להגיע. מבטי הנוקב השפיל באחת את בטחונה ורעידות לא רצוניות החלו לתקוף את גופה החטוב, אשר הלך ואיבד את יכולתו להתייצב.

אחזתי ברגע הזה והושטתי לעברה יד, אשר הקלה במעט על תחושותיה האובדות. היא הסתערה על היד המושטת בעין מושפלת ואך בקושי הצליחה לסנן מתוך גמגומה: "תודה, אדו..."
"זה בסדר", הרגעתי וליטפתי קלות את רוך שיערה השחור, אשר גלש על כתפיה. פתחתי את הדלת והיא נכנסה אחרי. מדדתי את עוצמת רעידותיה ואת קצב לבה המנתר, למשמע נעילת הבריח.

הצעתי לה לשבת על הכורסא. היא נשמה את ריחה של הרגיעה וניסתה למצוא לרגליה תנוחה של שלווה, אשר הלכה ונתרחקה מיכולתה לעשות זאת.
"אני מצטערת", לחשה. "נסה להבין אותי...".
המשכתי להרגיע בדרכי המיוחדת ואחרי שיחה בת שעה על בטיחות ובטחון, הכריזה היא:
"אני מוכנה לנסות..."
"את בטוחה?" שאלתי, כמנסה לתת לה את זכות הבחירה לסגת.
"כן. אני מרגישה בטוחה", אמרה בטון החלטי, והוסיפה: "רק בלי קשירות בהתחלה. גם לא הרבה כאב..."

כיביתי את האור בסלון. רק הצבע הכחול של מסך המחשב האיר את האווירה. הוספתי אליו שתי להבות של נרות, התיישבתי על הכורסא והוריתי לה להתפשט.
נעליה נחלצו בלי חרדה. היא שלחה את ידיה אל כפתור מכנסיה ושחררה אותו מן הלולאה. היסוס כבד עטף את הרהוריה והיא כפתרה אותו שוב. משכה את חולצתה אל מחוץ למכנסיים ושבה להתעסק עם הכפתור. ושוב הניחה לו וביקשה להסיר את החולצה.

הבטתי בהתלבטותה בחיוך מאופק. הענקתי לה את מלוא סבלנותי ונמנעתי, בהתחלה, מלהתערב במה שהיא התחבטה בו, מה להסיר קודם – חולצה או מכנסיים. הנחתי את מרפקיי על משענות הכיסא ואת סנטרי הצבתי על קצות אצבעות ידיי, הצמודות זו לזו. מבטי ליווה את פיזור נפשה הנרגשת. מאחר וראיתי שבלבולה נמשך... החלטתי שעלי לקחת שליטה ו"לעזור" לה להחליט.

"תורידי את המכנסיים", ציוויתי בנימה שלא הותירה לה אפשרות להתחבט עוד. היא עצמה את עיניה ושלחה את ראשה לאחור, כמו הניחה אותו על מרבד של ריחוף. אצבעותיה הפרידו את הכפתור מן הלולאה והרוכסן ירד לאיטו אל תחתית מיקומו. מותניה הניעו את אגנה אל מחוץ למכנסיים ורגל אחר רגל נשלפה החוצה.

את החולצה היא הסירה, אחרי שהסתובבה לאחור, כשגבה מופנה אלי. חייכתי בהבנה, כי ידעתי, שההפתעות שלי "יתנפלו" עליה, אחת אחר אחת. כמו בשיקוף רנטגן, פרצו עיניי את חוליות גבה וצילמו את שדיה, אשר עלו וירדו בקצב הרצחני של נשימותיה הסוערות. ידיה הוצמדו אל ירכיה הרועדות ואצבעותיה טפטפו חוסר ידע, מה לעשות כעת...

"תורידי את החוטיני..." פסקתי בהחלטיות.
"אד..." היא ניסתה למלמל דבר מה.
"שקט!" ציוויתי והוספתי בנימה מצווה: "תורידי!"
רגליה התפתלו אל מחוץ לחוט השחור. עכוזיה נתגלו בהסמקתם אל מבטיי. אצבעותיי ביקשו להתקרב ולגלוש על גופה. קמתי מן הכורסא, אשר השמיעה רחש. היא, כמו הכניסה את כל גופה אל גופה פנימה, שלחה את ידיה אל שדיה.

צעדיי החרישו את אוזניה. גופה התנועע כמו אחזה בו רעידת אדמה. מסופק מן המראה המשובב, התקרבתי אליה באיטיות מכוונת. כווננתי אצבע אחת אל גבה ובנגיעה ראשונה, שמעתי את פרכוסי תדהמתה. לא נתתי לה שהות להתמכר להתחשבותי ואחזתי בשערותיה. במשיכות אחוריות דרשתי לדעת:
"מישהו הרשה לך לבוא בלי חזייה?"

היא גנחה את כאבה בקולות של נכנעת ובכל פעם שניסתה להשיב לשאלתי, הגברתי את עוצמת אחיזתי בשיערה. קרבתי את שפתיי אל אוזנה ודרשתי נחרצות:
"ידיים מאחורי הגב! אני רוצה לראות את השדיים שלך!"
בהניחה את ידיה על גבה, פגשו הן בגופי, דבר אשר העניק לה את ההצלפה הראשונה בליווי הוראה:
"את לא נוגעת בי בלי רשות. ברור לך, שפחה???"

בטרם הספיקה להשיב, משכתי את ראשה לאחור ושפתיי עטפו ברוך את שפתיה. היא העלתה נשימת רווחה, עד שאצבעותיי, אשר טיילו סביב פטמתה, מעכו אותה באחת. התכווצות גופה מן הכאב המפתיע, הצמידה את עכוזיה אל הגירוי שמתחת לכפתורי מכנסיי והזין שלי הגיב בתרועה של זיקפה.

סובבתי אותה אלי. היא עצמה את מבטה כלפי מטה. ליטפתי את פניה בכרית אצבעי והעברתי אותה על שפתיה המשורטטות. היא גלשה אל מתחת לסנטרה. שאלתי אותה אם היא בסדר. צמרמורות של עונג הציפו אותה ונשימות לא סדירות פקדו אותה בשעה שהנחתי לכאב לחלוש על שדיה. על פטמותיה הזקורות למגע. צעדתי לאחור, לעבר הכורסא, כאשר פטמותיה אחוזות בין אצבעותיי וכאשר התיישבתי, הורדתי אותה על בירכיה. היא שילבה את ידיה לאחור מבלי שאדרוש זאת.

הנעתי את מגפי אל מול פניה הרכונות מטה. היא שלחה אלי מבט מתוסכל.
"את לא חייבת", אמרתי.
"אבל אני רוצה", לחשה היא והסתערה בלשונה על מגפיי.
לפקודתי, היא הסירה גם את גרביי ועיסתה בידיה העדינות את כפות רגליי. בשיא העונג שלה, הוריתי לה להפסיק. קמתי והתחלתי להסתובב סביב גופה, אשר ביקש לעקוב אחר צעדיי.

פישקתי את ירכיה בעזרת כף רגלי. התכופפתי לבחון את פתחי גופה, שנועדו לשרת את צרכיי. העברתי מגע מרטיט לאורך גבה, מן העורף ועד לשביל שמעל לחריץ ישבנה. בירכיה התדפקו על הרצפה. עוצמת התרגשותה שעטה אל כפותיי וגמלתי לה בלקיחת חסדיה אל רצונותיי.

הצמדתי את כף ידי, כך שאצבע אחת חדרה אל הכוס שלה והאחרת בדקה את עומק פי טבעתה. היא העתיקה את נשימתה וגופה קפא לנגיעותיי.
"את נוטפת", גיחכתי ושלפתי את אצבעותיי מתוכה. היא ליקקה אותן ובאותה תשוקה ינקה את הזין שלי, אשר התפרץ אל מול פניה, שלרגע נראו מבועתים.
תסגדי לו, שפחה שלי", הוריתי לה.

היא הגישה את מלוא יכולתה להכיל את עוצמתו בתוך פיה. השתדלה שלא לפלוט אותו החוצה, גם כאשר נחסמו מעברי האוויר אל גרונה. מכיוון שהחלטתי לקחת אותה אל רזי כניעתה, בהדרגה, שלפתי את הזין שלי מפיה והוריתי לה להישאר על ארבע.

נטלתי את השוט והעברתי את רצועותיו על גבה ועל ישבנה. המגע הרך הלהיט את יצריה. התחלתי להצליף. בתחילה בעדינות. רציתי שעורה ובשרה יתרגלו לנחיתת הכאב עליהם. רציתי לתת לכאב להשתלט עליה באיטיות ובבטחה. הוספתי מנה של עוצמה. היא ספרה והודתה והתקפלה. שאלתי אם היא בסדר. אם אפשר להמשיך... "קניתי" את הרגשתה, שהיא יכולה לסמוך עלי.
"תמשיך, אדוני. אני בוטחת בך", לחשה וכמו להוכיח לי את רצינות אמירתה, הגביהה את ישבנה לעבר ההצלפות.

סדרת חינוך ראשונית של דרישותיי ממנה, נחתה בהצלפות על ישבנה ועל גבה. הליטוף, הריכוך ותודתי על התמסרותה ואמונה בי, לא איחרו להגיע. ליטפתי את ראשה והוריתי לה לעמוד על רגליה. ידיה שולבו מאחורי גבה ואזקתי אותן בקולר שרשרת של כלב. עקבתי אחר הבעות גופה. בחנתי את נכונותה להיקשר. לשאלתי, השיבה שהיא מסכימה, למרות שבהתחלה ביקשה בלי קשירות. היא חיזקה את אמירתה בדבר האמון שהיא חשה אלי:
"אתה משדר... עיניך משדרות שאפשר לסמוך עליך, אדוני", אמרה.

הצמדתי מצבטים אל פטמותיה. מצבטים קלים. קוביות אדומות, שכל אחת מהן מכילה בתוכה משקולת, התנדנדו מן המצבטים הלבנים, אשר לפתו בחום את הפטמות. אל מבטי כיוונתי את שש הנקודות המסומנות על הקוביות, כמו ביקשתי לשוות לנגד עיניי כובד ומשקל יתר. ליטפתי את האזורים שמסביב למעיכות. באצבעותיי ובלשוני. והיא, בתגובת גופה השולח את יופיו לקראתי, הבליטה את התמסרותה, שאגע... שאקח...

ליקקתי את הרעד שזרם משפתיה. אספתי אותן אל חכי ובתנועות מתעלסות, לשוני פרצה את כל קירות תשוקתה. נגיסה קטנה על שפתה, הקפיאה את גניחות ואנחות ייחומה. הזכירה לה, שאני זה האמור להתענג, למרות שפיתולי גופה הביאו אותי לגירוי בלתי נלאה.

אחזתי את ראשה בכפות ידיי. הבטתי בעיניה, אשר ביקשו להיעצם והוריתי לה להסתכל ישירות אל שתי עיניי. היא נבוכה, אך מילאה את אשר נתבקשה לעשות.
"את בסדר", שאלתי שוב.
ושוב היא הביעה את נכונותה להמשיך. החדרתי שלוש אצבעות אל חלל פיה. היא נותרה קפואה.
"לקקי, כלבונת שלי..."

בחנתי את תגובותיה להשפלת המילה. חשתי ברטט המבתק את גופה לרסיסי התרגשות ושהיענותה לדרישתי מתבצעת ביתר עוצמה. הצמדתי אליה את גופי המשתוקק והדפתי אותה לעבר מתקן הקשירה. הנפתי את זרועותיה כלפי מעלה. הידקתי את אצבעותיי על המצבטים. גרונה סחט אנקת כאב. ריככתי בליטוף קל. החדרתי מבט עמוק אל עיניה ושאלתי:
"מה את רוצה?"

ברגע זה היא נדמתה כמי שאיבדה את שיווי שליטתה שלה על גופה. ידיה היו חסרות הבעה. רק אצבעותיה נעו בלי הרף, עד שנחו הן בין אצבעותיי.
"את בטוחה?"
היא הנהנה להסכמה.
"לא שמעתי..." הגברתי את קולי.
"כן, אדוני. אני רוצה..."

חסמתי את המשך תשובתה בפי המודה לנכונותה להפקיד בידיי את גופה ואת נפשה, שאך לפני שלושה ימים, נראתה לי כמיוסרת ואבודה. גופי התחכך על בטנה, בשעה שהצמדתי את אזיקי העור לפרקי ידיה. הנחתי את גב כף ידי על צווארה ובאיטיות מתוזמנת, גלשה היא לאורך גופה, אשר פרכס מן המגע. נקודות של צמרמורות מענגות עטפו את עורה. ידי המשיכה לגלוש ושתיים מאצבעותיה עשו להן חנייה בין שפתיה התחתונות.

רטיבות הציפה אותן. לחות של עסיס וצוף של עינוגים ניגרו מתוכה. חייכתי בתוכי. בשקט ממזרי, המשכתי לחפור בתוך נרתיקה. כחרבות התבייתו אצבעותיי בנדנה. אפשרתי לה לשאוף רגיעה ושלפתי את אצבעותיי. הן נגעו בירכיה במעגלים של רוך, עד ששרשראות הברזל הידקו אותן אל המתקן. הפעם כבר לא הייתי צריך לבחון את הבעותיה. ככל שקיבעתי בה, בגופה ובנפשה את שליטתי, התמסרותה רק הלכה וגברה.

לקחתי את השוט ורצועותיו סימנו את צידיהן העליונים של ירכיה. אדום מתקתק עיטר את לובן עורה, שהבעיר את יצריי. הסרתי את המצבטים ולשוני בלעה את טעם הכאב שחלש על פטמותיה. הבעת עונג הסתלסלה על פניה ודמעה ענוגה שרטטה על לחיה שביל ללשוני. שלחתי יד אל ישבנה ובלפיתה, הנעה בין רוך לכאב, עיסיתי עכוז אחר עכוז.

נתתי לבטנה לחוש את הזדקרות הזין שלי מבעד למכנסיי. ידי האחרת נשלחה אל שיער ראשה ובמשיכה חדה כלפי מעלה, פיניתי לשיניי מקום לנגיסות על צווארה. לפתע הרחקתי את כל מגעיי מחלקי גופה, אשר נענו לי מכוח יכולת נתינתה. לקחתי את מצבטי המתכת ולפני שהצמדתי אותם אל פטמותיה, הבהרתי לה, שעליה לומר לי מיד באם אינה יכולה לשאת את הכאב.

היא שתקה. מסרה את שדיה לעינוגי והחרישה. רק נשכה את שפתיה כאשר ידי נלפתה אל החוט שבקצה המצבט והוחדרה אל פיה. הכאב שנולד כתוצאה מן המשיכה של הפטמה המוצבטת, הטריף עליה את דעת החושים. שלפתי את ידי מן החוט והתחלתי לבצע בפטמותיה משחקי משיכות וקשירות החוטים אחד לשני. נהימותיה חדרו אל סיפוקי וקרעו מתוכי את יכולת האיפוק.

יכולתה לשאת הדהימה אותי. נכונותה לתת הפליאה אותי והחלטתי להעלות את דרגת הכאב. לבדוק את רמת הסיבולת שלה. הצלפתי על המצבטים. בעדינות. נחיתות רכות של רצועות השוט התפזרו על שדיה. בין ירכיה. נטיפיה לא אחרו להתפרץ. ושוב שאלתי:
"הכול בסדר?"

היא לא ענתה. ריסיה כיסו את עיניה לרווחה. חיוך בלתי מוסבר נסוך על פניה. גופה השמוט נשען על מרחב האוויר ונפשה יצאה לשייט בחלל הריחופים. אצבעי ליוותה אותה במסע. נגעה לא נגעה בחזה ולאורך בטנה. נשימותיי רטטו קרוב לעורפה. אנחות של אושר התנגנו מתוכה ומילאו את החדר. ליטפתי את סיפוקי ובזרועות פתוחות, המתנתי לה בקצה המציאות.

בשובה, המתינו לה זרועותיי חזקות וחובקות. מבטיי ריחוף עדיין נסתמנו בשתי עיניה המעורפלות. ראשה צנח על חזי וידי ליטפה את לחיה הבוערת. כאשר ניסתה לברר היכן הייתה, עפעפיה לא מצאו מנוחה מעל עיניה ושאלתי אותה:
"את סומכת עלי...?"
"עד... עד הסוף, אדוני..."

הצמדתי לה כיסוי עיניים. החשכה עזרה לגופה לאבד מעט את העשתונות. הוא התפתל בידיי בין ליטוף לכאב והיה כחרס ביד הקדר. פסעתי לאחור ונתתי בה ובתנוחתה מבט מסופק. גם הזין שלי הזדקר מן המראה המרהיב, אך אני לא הנחתי לו להשתולל בשלב זה.

הלכתי לכיוון המקרר. משם למטבח ובחזרה למתקן הקשירה, עליו הייתה קשורה היא בעבותות התמסרותה לי. הדלקתי את הנרות ואת קוביות הקרח הנחתי על השולחן. שלפתי חבל לבן ודק מעל המתקן. כרכתי אותו מאמצעו סביב מותניה ויצרתי לולאת קשר אחת. מתחתי את שני קצוות החבל והשחלתי אותם למטה בין רגליה לכיוון הגב. שם יצרתי עוד קשר חזק וליפפתי שוב את מותניה עד מרכזן. העברתי את הקצוות בתוך הלולאה הראשונה במרווחים מפושקים ושוב העברתי את החבל אל בין רגליה. "סרגתי" על גופה התחתון, מקדימה, תחתונים בעלי משולשים מפושקים.

ניגשתי לשולחן הקטן ונטלתי קוביית קרח. העברתי אותה על שדיה. נשימתה הקפואה כיווצה את חזה אל תוך יכולתה לעצור את תנועתה. הנחתי לחלחולי המים הקרים לגלוש אל כל עווית שנוצר על בטנה. לצנן אותו. עיניה נעצמו ביתר עוצמה, כאשר קוביית הקרח נחדרה אל שיפתי הכוס שלה ורק שפתיה הביטו בי במלמולים קטועים של גניחות רצופות.

קירבתי את הנר אל שדיה. להבתו השתלהבה מתחת לפטמה, בעוד ידי השנייה ממוללת את הפטמה האחרת. אחרי כן התחלפו ידיי ואחת מהן נטלה עוד קוביית קרח. שעווה לבנה וחמה רדפה בזליגתה אחר הטיפות הקרירות שנמסו מן הקובייה. אנקת פחדים פרצה מגרונה והמחול, איתו יצא גופה לקראתי, הטריף את יצריי.

הושטתי את אצבעותיי אל בין ירכיה. לא הצלחתי להבחין ממה היה החבל רטוב באזור זה. דחפתי אצבע וריח תשוקתה החל להציף את החדר.
"תוד... תודה... תודה, אדוני", גרגרה היא ברטט.
שפתיי הודו לה בנשיקה בלתי מתפשרת. לה ולהתמסרותה העצומה, כמי שלה זה הניסיון הראשון.

התרתי את שרשראות הברזל מעל ירכיה. שחררתי את ידיה מאזיקי העור והנחתי לה להתכרבל על חזי במשך דקות ארוכות. ליטפתי את אורך גבה המצומרר בשעה שידי השנייה חפרה בין עכוזיה. לאחר שנשימותיה שבו פחות או יותר לסידרן, הצמדתי אותה שוב אל המתקן עם הגב אלי.
"את בסדר, אפשר להמשיך?" התעניינתי, למרות שכבר הייתה היא מכורה להתמסרות.

וכמו שחשבתי, היא הובילה את ידיה, כל אחת אל הוו הקבוע במתקן. הן נכרכו באזיקי העור וגופי נותר צמוד אל ישבנה, מזכיר וממחיש לה את ההזדקרות. התרחקתי מגופה השוקק תאווה. לקחתי את השוט ובצעד מהיר נצמדתי אל ירכה השמאלית. יד אחת אחזה בשד החצוף, המגורה שלה, בעוד השנייה מצליפה מקרוב על גבה. אחרי כן, גלשה ידי כלפי מטה. שתיים מאצבעותיי פילסו מעברים בין החבלים שהיו עדיין צמודים אל בין ירכיה, ופלשו באחת אל תוכה. ידי השנייה החלה להצליף על ישבנה שהלך והאדים, ספק מעוצמת ההצלפות, ספק מן הסומק, בשל חפירת אצבעותיי בתוכה.

ושוב התרחקתי. פישקתי את רגליי והתכופפתי. כיוונתי את ההצלפות החזקות יותר אל הישבן, אשר ניסה לקרב את עצמו אל הרצועות. ואל גבה העליון. בתנוחה זו, קצב ההצלפות גבר, באותה מהירות בה זעקה היא:
"תודה, אדוני. עוד, אדוני..."

שחררתי אותה מכל הקשירות. את החבל הטבול בריחות מיציה העברתי מתחת לאפה.
"תנשמי, כלבונת מיוחמת שלי..."
היא שאפה מלוא ריאותיה ותוך שאני מסובב את גופה אלי, ידי כיוונה את ראשה אל הזין שלי. הרשיתי לה לחלץ אותו מבעד לתחתונים ולנשום את ריח זיקפתו. יניקותיה הטריפו את יכולתי להתאפק. אחזתי בשיערה והרמתי את גופה למעלה. סובבתי אותה שוב והצמדתי אותה אל המתקן.

לא הייתי זקוק לחבלים, כדי שהיא תהיה נתונה לחשקיי ולרצונותיי. היא נתנה לי לקחת את כל איבריה, אשר שייכתי אלי, כבעלים הבלעדי של כל פתחיה וגופה. את ישבנה בעלתי בעדינות. בהתחשבות. פי טבעתה התכווץ על הזין שלי והרטיט את כל נימיי. אחרי שהחלפתי קונדום חדרתי אל מערותיה ושאבתי מתוכן את כל נשיותה.

שלפתי את תשוקתי מתוכה והיא שלפה את הקונדום מעל הזין שלי. לשונה התהלכה על אשכיי ומשם טיפסה לאורך הכלי הבועל. ציוויתי עליה לפתוח את הפה והזין שלי, כאות ההערכה, הרעיף אל פיה קילוחי זרע אדירים. היא נותרה בפה גדוש. לא ידעה מה לעשות עם הזרע שמילא את חלל פיה עד לגרונה. התענגתי על תסכולה הרגעי, אשר גרם לה לאבד את היכולת לפתוח את הפה, מחשש שייפלטו טיפות זרע החוצה.

אחרי עינוי ארוך, בן כמה שניות, שאלתי אותה:
"טעים לך, שפחה שלי?"
היא הנהנה. ידי לפתה את לסתותיה והרימה את ראשה כלפי מעלה. בלחיצה קטנה, היא פערה את פיה.
"תבלעי!"
"תודה, אדוני שלי", לחשה ברעידות של עונג וגירוי.

הוריתי לה להלביש שוב את הזין שלי בקונדום והחדרתי אל תוכה את שארית הזיקפה. היא גנחה את ייחומה ביללות חתוליות ואז יצאתי מתוכה והוריתי לה להמשיך לאונן, כשאברה מתחכך על רגלי.
"כן, כלבה יפה שלי...", אמרתי וליטפתי את האורגזמה שלה.

אחרי המקלחת, התעוררנו בספייס אחר.