ההרמון (סיפור בהמשכים) - חלק שני
מאת nerissa(אחרת)
5 בדצמבר 2004
השניים הובילו אותו את חדר קטן מצופה שיש. במרכז החדרון ניצבה במה קטנה, גובהה כעשרה סנטימטרים. מימינה עמד שולחן שיש קטן ועליו קערה גדולה מלאה מים מהבילים ומקציפים. משמאל לבמה עמד שולחן נוסף ועליו אביזרים שונים: ספוגים גדולים, שמנים, בשמים, מסרקים...
הם הובילו את קורי אל הבימה. האדמוני, ראנדום שמו, החל להזליף מים על גופו של קורי. קיין, הבחור השני, החל לקרצף גבו של קורי בספוג טבול בנוזל סבון ריחני. קורי מצא עצמו עוצם עיניו, מתמכר לתחושה העילאית שפשטה באיבריו. רק רחש המים נשמע בקיטון הרחצה. שני הגברים סיבנו ביסודיות כל פינה בגופו של קורי. גופו החל להגיב למגע ואברו החל להזדקף. הוא אגרף ידיו, מנסה לשלוט בעצמו - ללא הצלחה.
הוא עצם עיניו בחוזקה, מבוכתו כמעט ומביאה אותו לסף בכי, כשחש את ידיו של קיין נוטשות את גופו. הוא שמע את צעדיו מתרחקים. ראנדום המשיך בעיסוי גופו של קורי, אך מגעו הפך איטי יותר, חושני יותר.
נשימתו של קורי נעצרה כשרנדום הפיל את הספוג אל הרצפה, רק אצבעותיו מעסות את העור' מקציפות. אצבעותיו החזקות, העדינות של ראנדום עיסו את גבו של קורי, יורדות לאיטן אל ישבניו. שריריו התקשחו תחת המגע. ראנדום המשיך בעיסוי ירכיו של קורי, מגעו דוחק בגבר הצעיר לפשק רגליו. קורי נענה.
לרגע עזבו ידיו של ראנדום את גופו וקורי חזר לנשום רדודות. הוא שמע רשרוש משיי מאחורי ורגע לאחר מכן הרגיש את ראנדום מטפס ועומד מאחוריו. ידיו של ראנדום חזרו אל הגוף המתוח שמולו, כפות ידיו גולשות קדימה אל חזהו של קורי, חזהו שלו נצמד אל הגב המסובן. אברו האדמוני היה קשה ונלחץ אל בין ישבניו של קורי. קורי קפא על מקומו.
"אסור..." לחש.
"זה בסדר. החוקים של ההרמון לא נוקשים כמו החוקים של מרכז ההשבחה," לחש ראנדום, מסיט את שיערו הארוך של קורי, לוחש אל אוזנו. "אנחנו... אהממ... עושים טובות לאמזונות, הן מעלימות עין כשצריך. חוצ'מזה, קיין שומר על הכניסה שלא יפריעו לנו."
ידיו המשיכו ללטף את קורי, כף יד אחת צונחת מטה ועוטפת את אברו המתוח של קורי. ידו החלה לעסות את הזין המתוח וקורי הרגיש כאילו ברכיו נמסות תחתיו, חולשתו משעינה אותו לאחור אל מול גופו של ראנדום.
בעוד ידו של ראנדום מעסה באיטיות משכרת את אברו של האיש הצעיר, המשיך לחכך את אברו שלו בישבניו המתוחים של קורי. ראשו של קורי נשען לאחור אל כתפו של ראנדום, אנקות העונג שלו ממלאות את קיטון הרחצה. ראנדום ידע שהזמן לא הגיע לכיבוש מלא והתמקד בעינוג האיש הצעיר בעוד אברו הזקור מסתפק בחיכוך השטחי בישבניו המתוחים של קורי.
ראנדום חש את עוצמת האקסטזה של קורי לאורך כל גופו בעוד האיבר הבתול שעיסה מטיח תוכנו אל הקיר ממולו. הוא לא התעכב הרבה בטרם שטפה זרמתו את ירכיו של קורי. השניים נשארו על עומדם, נשענים האחד כנגד גופו של חברו, מחזירים נשימתם לסדרה.
"הכל בסדר?" נשמעה לחישה מאחוריהם וקיין פסע פנימה, מביט בשניהם בחיוך תאוותן.
"הכל נהדר," לחש ראנדום בחזרה, מסובב את קורי הרופס לעברו, הוא ליטף את לחיו של האיש הצעיר ההמום עדיין מהחוויה הראשונית שחווה.
"בוא ננקה אותו ונשכיב אותו לישון, קיין."
"מה איתי?!" קרא קיין במחאה.
"אני מבטיח לפנק אותך מאוחר יותר, יקירי," חייך אליו האדמוני המוצק, שולח ליטוף מנחם אל לחיו של קיין.
השניים שטפו את שרידי ההרפתקה מגופו של קורי. הוא היה עדיין חסר מילים לנוכח עוצמת העונג שחווה. הוא נכנע לטיפולם המסור של שני חבריו החדשים. הם קרצפו, שטפו, גילחו, נגבו ובישמו את פניו וגופו. עשרים דקות מאוחר יותר הוא היה מכורבל על מצע פרווה רכה, גופו מכוסה רפוי ומנומנם. הוא צלל אל תוך שינה ברוכה, חיוך עונג תמים שפוך על פניו.
***
בשבועות שאחרי החוויה ההיא נשמר קורי בקפדנות יתרה וההתענגות הגנובה לא חזרה. הוא למד לדעת כי שתי האמזונות שהיו אחראיות על בית המרחץ קיבלו טובות הנאה מידי פעם מראנדום וקיין. השניים הסכימו להפקיר גופם לידיהן הגדולות של האמזונות בתמורה לעצימת עין למעשיהם האסורים. פינוק קבלת הפנים שקיבל מהשניים היה פינוק קבוע שקיבל כל גבר חדש שהגיע להרמון. הוא ערג למגעו של ראנדום אך הבין כי החוויה היתה חד פעמית.
עוד למד קורי את תככי החצר. הוא שמע על המלכה הצוננת שלקחה אל חדריה חמישה גברים שונים בכל לילה. משביעי הרצון מבינהם זכו לטעום מגופן של בנותיה הבוגרות. בנות משפחת המלוכה היו שונות לחלוטין מהאמזונות אותן פגש. הן היו שרידים של עולם טוב יותר, עדין יותר, ענוג יותר. הן היו יפיפיות ארוכות איברים וחשקניות שחלק מהגברים אפילו מצא אותן מושכות פיזית. קורי עדיין לא נתקל בבנות המלוכה ולכן לא הבין את המשיכה הזו למין הנשי. עדיין חש רעב למגעו העדין של גבר ולא ראה עצמו מתענג על גופה של אישה. המחשבה על כך צמררה אותו בשאט נפש.
הוא ידע כי יבוא היום בו ייקרא אל חדרי השינה של המלכה לערב ההרבעה שלו. הוא התפלל בלבו ששמו יישמט מהרשימה המלכותית, דבר שהתבדה כחודשיים לאחר הגעתו להרמון.
"קורי בן קלטה – אתה נקרא אל המלכה!" נשמעה קריאה באולם השינה שלו. הוא הרגיש את דמו קופא בעורקיו. הוא ידע שהרגע הגורלי הגיע. כל מה שספג בלימודיו מגיל חמש צף ועלה. הוא נשם עמוקות והזדקף, פונה אל שתי האמזונות שחיכו בכניסה לאולם.
כשהן משני צדיו פסע קורי אל עבר לילו הגורלי.
הם הובילו את קורי אל הבימה. האדמוני, ראנדום שמו, החל להזליף מים על גופו של קורי. קיין, הבחור השני, החל לקרצף גבו של קורי בספוג טבול בנוזל סבון ריחני. קורי מצא עצמו עוצם עיניו, מתמכר לתחושה העילאית שפשטה באיבריו. רק רחש המים נשמע בקיטון הרחצה. שני הגברים סיבנו ביסודיות כל פינה בגופו של קורי. גופו החל להגיב למגע ואברו החל להזדקף. הוא אגרף ידיו, מנסה לשלוט בעצמו - ללא הצלחה.
הוא עצם עיניו בחוזקה, מבוכתו כמעט ומביאה אותו לסף בכי, כשחש את ידיו של קיין נוטשות את גופו. הוא שמע את צעדיו מתרחקים. ראנדום המשיך בעיסוי גופו של קורי, אך מגעו הפך איטי יותר, חושני יותר.
נשימתו של קורי נעצרה כשרנדום הפיל את הספוג אל הרצפה, רק אצבעותיו מעסות את העור' מקציפות. אצבעותיו החזקות, העדינות של ראנדום עיסו את גבו של קורי, יורדות לאיטן אל ישבניו. שריריו התקשחו תחת המגע. ראנדום המשיך בעיסוי ירכיו של קורי, מגעו דוחק בגבר הצעיר לפשק רגליו. קורי נענה.
לרגע עזבו ידיו של ראנדום את גופו וקורי חזר לנשום רדודות. הוא שמע רשרוש משיי מאחורי ורגע לאחר מכן הרגיש את ראנדום מטפס ועומד מאחוריו. ידיו של ראנדום חזרו אל הגוף המתוח שמולו, כפות ידיו גולשות קדימה אל חזהו של קורי, חזהו שלו נצמד אל הגב המסובן. אברו האדמוני היה קשה ונלחץ אל בין ישבניו של קורי. קורי קפא על מקומו.
"אסור..." לחש.
"זה בסדר. החוקים של ההרמון לא נוקשים כמו החוקים של מרכז ההשבחה," לחש ראנדום, מסיט את שיערו הארוך של קורי, לוחש אל אוזנו. "אנחנו... אהממ... עושים טובות לאמזונות, הן מעלימות עין כשצריך. חוצ'מזה, קיין שומר על הכניסה שלא יפריעו לנו."
ידיו המשיכו ללטף את קורי, כף יד אחת צונחת מטה ועוטפת את אברו המתוח של קורי. ידו החלה לעסות את הזין המתוח וקורי הרגיש כאילו ברכיו נמסות תחתיו, חולשתו משעינה אותו לאחור אל מול גופו של ראנדום.
בעוד ידו של ראנדום מעסה באיטיות משכרת את אברו של האיש הצעיר, המשיך לחכך את אברו שלו בישבניו המתוחים של קורי. ראשו של קורי נשען לאחור אל כתפו של ראנדום, אנקות העונג שלו ממלאות את קיטון הרחצה. ראנדום ידע שהזמן לא הגיע לכיבוש מלא והתמקד בעינוג האיש הצעיר בעוד אברו הזקור מסתפק בחיכוך השטחי בישבניו המתוחים של קורי.
ראנדום חש את עוצמת האקסטזה של קורי לאורך כל גופו בעוד האיבר הבתול שעיסה מטיח תוכנו אל הקיר ממולו. הוא לא התעכב הרבה בטרם שטפה זרמתו את ירכיו של קורי. השניים נשארו על עומדם, נשענים האחד כנגד גופו של חברו, מחזירים נשימתם לסדרה.
"הכל בסדר?" נשמעה לחישה מאחוריהם וקיין פסע פנימה, מביט בשניהם בחיוך תאוותן.
"הכל נהדר," לחש ראנדום בחזרה, מסובב את קורי הרופס לעברו, הוא ליטף את לחיו של האיש הצעיר ההמום עדיין מהחוויה הראשונית שחווה.
"בוא ננקה אותו ונשכיב אותו לישון, קיין."
"מה איתי?!" קרא קיין במחאה.
"אני מבטיח לפנק אותך מאוחר יותר, יקירי," חייך אליו האדמוני המוצק, שולח ליטוף מנחם אל לחיו של קיין.
השניים שטפו את שרידי ההרפתקה מגופו של קורי. הוא היה עדיין חסר מילים לנוכח עוצמת העונג שחווה. הוא נכנע לטיפולם המסור של שני חבריו החדשים. הם קרצפו, שטפו, גילחו, נגבו ובישמו את פניו וגופו. עשרים דקות מאוחר יותר הוא היה מכורבל על מצע פרווה רכה, גופו מכוסה רפוי ומנומנם. הוא צלל אל תוך שינה ברוכה, חיוך עונג תמים שפוך על פניו.
***
בשבועות שאחרי החוויה ההיא נשמר קורי בקפדנות יתרה וההתענגות הגנובה לא חזרה. הוא למד לדעת כי שתי האמזונות שהיו אחראיות על בית המרחץ קיבלו טובות הנאה מידי פעם מראנדום וקיין. השניים הסכימו להפקיר גופם לידיהן הגדולות של האמזונות בתמורה לעצימת עין למעשיהם האסורים. פינוק קבלת הפנים שקיבל מהשניים היה פינוק קבוע שקיבל כל גבר חדש שהגיע להרמון. הוא ערג למגעו של ראנדום אך הבין כי החוויה היתה חד פעמית.
עוד למד קורי את תככי החצר. הוא שמע על המלכה הצוננת שלקחה אל חדריה חמישה גברים שונים בכל לילה. משביעי הרצון מבינהם זכו לטעום מגופן של בנותיה הבוגרות. בנות משפחת המלוכה היו שונות לחלוטין מהאמזונות אותן פגש. הן היו שרידים של עולם טוב יותר, עדין יותר, ענוג יותר. הן היו יפיפיות ארוכות איברים וחשקניות שחלק מהגברים אפילו מצא אותן מושכות פיזית. קורי עדיין לא נתקל בבנות המלוכה ולכן לא הבין את המשיכה הזו למין הנשי. עדיין חש רעב למגעו העדין של גבר ולא ראה עצמו מתענג על גופה של אישה. המחשבה על כך צמררה אותו בשאט נפש.
הוא ידע כי יבוא היום בו ייקרא אל חדרי השינה של המלכה לערב ההרבעה שלו. הוא התפלל בלבו ששמו יישמט מהרשימה המלכותית, דבר שהתבדה כחודשיים לאחר הגעתו להרמון.
"קורי בן קלטה – אתה נקרא אל המלכה!" נשמעה קריאה באולם השינה שלו. הוא הרגיש את דמו קופא בעורקיו. הוא ידע שהרגע הגורלי הגיע. כל מה שספג בלימודיו מגיל חמש צף ועלה. הוא נשם עמוקות והזדקף, פונה אל שתי האמזונות שחיכו בכניסה לאולם.
כשהן משני צדיו פסע קורי אל עבר לילו הגורלי.
