ההרמון (סיפור בהמשכים) - חלק חמישי
מאת nerissa(אחרת)
10 בדצמבר 2004
קורי התרומם המום ומסוחרר ממיטת העיסויים. הוא נעמד על רגלים רועדות, פונה אל הדלת המגולפת. כשפתח אותה, החל חדר המרחץ להסתובב מול עיניו והוא ראה את ראנדום וקיין ממהרים אליו, שניה לפני שצנח אל הרצפה מעולף.
שלושים ושבע שעות ברציפות ישן קורי. הוא התעורר על מצע פרוותי, מכורבל בין כרי קטיפה גדולים ורכים. הוא מתח גופו לאיטו, נאנח בהקלה כששריריו לא הגיבו בכאב. שכב עוד כמה דקות, מתאושש מהשינה הארוכה והמחייה, עד שקרקורים רעשניים בקיבתו הודיעו לו כי לא אכל כבר כמעט יומיים. הוא קם באיטיות, מותח גופו הארוך, ויצא אל אולם השינה הגדול.
אולם השינה היה אולם ענק, מרוצף שיש, בריכה עגולה גדולה במרכזו. מזרקת שיש מעוטרת פארה את מרכזה של הבריכה. כוכי השינה של הגברים הרבים היו פזורים סביב האולם ומוסתרים ע"י צמחיה ענפה ומחיצות עץ מצופות קטיפה. בדרך כלל מילא את האוויר רחש מי המזרקה ולחשושי הגברים. היום גילה קורי המולה לא רגילה. הגברים התרוצצו סביב, מחזיקים בידיהם בגדים מפוארים, קריאות זירוז והתלהבות נשמעו מכל כיוון. קורי עצר בידו את אחד הגברים הצעירים שואל לפשר המהומה.
"איפה היית?!" שאל הגבר הצעיר רטורית את קורי, "ההרבעה האחרונה של המלכה הצליחה. הבוקר יצאה הודעה רשמית מהרופא המלכותי". הוא קרב ראשו לקורי ולחש: "עכשיו הבת זונה הזו תעזוב אותנו בשקט קצת, מה?" גיחך והמשיך לדרכו.
"רגע!" קרא קורי אחריו, "ומה קורה עכשיו?"
"חגיגה, כמובן. הרבה פינוקים, חנינות למנודים ולפסולים, ממש כמו ביום ההולדת שלה", נשמע קולו המתרחק.
קורי היה רעב והוא לא תכנן להישאר כך עד למסיבה הזו שכולם התכוננו אליה. הוא החל לפסוע לעבר חדר האוכל כשהמחשבה הכתה במוחו. אני אחד מהמרביעים! המחשבה שחלק מהעובר שהמלכה נושאת בתוכה היה שלו, מתחה את כתפיו וחיוך של סיפוק נפרש את שפתיו. בצעד קליל פנה אל חדר האוכל.
ההמולה שלטה גם שם, אבל קורי הצליח לארגן לעצמו מגש אוכל עמוס לעייפה. הוא התיישב בפינה מרוחקת מתמקד בקנקן היין ובגושי הבשר שעל מגשו. שיניו קרעו את הבשר הכהה, עסיסו ניגר מבין שפתיו אל סנטרו. הוא לגם ארוכות מגביע היין האדום, מבלי משים לטיפות שחמקו משפתיו ודלפו אל סנטרו וצווארו. כשהניח את הגביע מידו הרגיש כי מישהו מסתכל עליו. הוא נשא אליו אל פתח חדר האוכל וראה אותו.
הוא נשען על משקוף הכניסה, גבוה וכהה במכנסי משי ירוקות, ידיו שלובות על חזהו החשוף. מבטו החודר עקב אחר קורי, חיוך קטן משוך על שפתיו. שיערו החום הארוך היה קלוע בצמה על גבו, בדרך שאהב. קורי עקב אחריו בעודו מזדקף ופוסע לעברו.
ג'רארד עצר על יד השולחן, מבטו סורק את פניו של קורי כאילו למד כל חלק בהן. מבטו נעצר על שפתיו הלחות מיין של קורי והוא שלח אצבע ארוכה אל טיפת יין אדמדמה שציירה שביל רטוב בין שפתו התחתונה לבין סנטרו, הוא אסף את הטיפה, מקרב אותה אל פיו, ובאיטיות ינק את האצבע.
קורי עקב אחר מעשיו כמהופנט, בולע רוקו. נוכחותו של ג'רארד כה קרוב אליו חוללה שמות בנפשו ובגופו. הוא הגיב למראהו, לתנועותיו, למבטו, לריחו. טעם שפתיו של ג'רארד צף ועלה כמו גם תחושת מרקם גופו מול אצבעותיו. מבעד לזיכרונות הצפים שמע את לחשו של ג'רארד.
"התגעגעתי אליך."
"ישנתי."
"אני יודע. באתי לבקר אותך כמה וכמה פעמים. ישבתי על ידך. אני אוהב לראות אותך ישן."
המחשבה של ג'רארד מסתכל בו בזמן שישן, המבט הכהה מסייר לאורך פניו וגופו, הביכה אותו. הוא השפיל מבטו אל צלחתו, לחיו מאדימות.
"תמשיך לאכול. אני אחכה."
את הרעב שקורי הרגיש לפתע, לא יכול היה להשביע הבשר שעל צלחתו. הוא הרים מבטו אל ג'רארד.
"לא. שבעתי," אמר בשקט.
חיוך של הבנה פשט על שפתיו של ג'רארד והוא הושיט ידו, מושך את קורי מכיסאו.
"בוא. נלך."
קורי פסע אחר גבו הרחב של ג'רארד, מרגיש את הדופק בעורקיו משתולל לקראת הבאות. בצעד זריז הגיעו השניים אל כוך השינה של קורי, מצעיו עדיין סתורים מהשינה הארוכה.
כמו בחלום, קורי מצא עצמו שוכב על הפרווה הרכה. גופו הגדול של ג'רארד נשכב לצידו וקורי ראה את פניו מתקרבות באיטיות אל שלו. כשנגעו השפתיים הרכות והחמות בשפתיו, עצם עיניו, מתמכר לתחושות ולרגשות שהשתוללו בתוכו.
ידו של ג'רארד ליטפה את כתפו החלקה של קורי, גולשת באיטיות אל כף ידו. אצבעותיהם השתלבו בעוד לשונותיהם המשיכו בגישושן האחת אחר השניה. ירכו קשת השרירים של ג'רארד, חדרה אל בין ירכיו של קורי, מתחככת באברו הקשה שנלחץ אל מול מכנס המשי הצמוד. שני הגברים הצעירים נצמדו בתאווה האחד לשני, שוכחים לחלוטין את סביבתם. הלהט שבקע מג'רארד המיס את שרידי המבוכה שהיתה בקורי, מאפשרת לאצבעותיו הסקרניות והתאוותניות של ג'רארד לסרוק כל מילימטר בגופו הגדול.
ג'רארד חשק בקורי עד כאב, עוד מן היום הראשון שהובא לכאן. הוא נראה כל כך יפה, כל כך אבוד, כל כך... ג'רארד רצה עוד באותו הרגע לעטוף אותו בחיבוק מגן אבל ידע כי יאלץ לחכות בסבלנות. זה היה מסוכן מדי. האמזונות עמדו על המשמר.
באיטיות הפשיט ג'רארד את קורי ממכנסיו, ושניות לאחר מכן היה אף הוא מעורטל. נשימתו של קורי נעצרה בעונג כשלשונו של ג'רארד גלשה מטה לאורך חזהו, מלחלחת את מעט השיער שהקיף את טבורו של קורי, מגששת הלאה אל האיבר הזקור שקיבל את שפתיו של ג'רארד בשמחה. לשונו של הגבר כהה השיער טיילה על העטרה הלחה, המתוחה, מתענגת על טעמה של טיפה שקופה חסרת סבלנות שנפלטה מהחריץ בקצה הזין. שפתיו הרכות והמלאות של ג'רארד עטפו את האיבר האדמדם, סוחטות אנקות הנאה מהבחור הצעיר שהתפתל תחת מגעו. גופו הגדול של קורי רעד תחת מגע השפתיים המלטפות, היונקות.
"בהמות!" שריקת השוט קטעה את העונג וקריאת כאב כעוסה נמלטה מבין השפתיים שאך לפני רגע עטפו את אברו של קורי. קורי פקח עיניים בפחד, מביט אל מאהבו הנאנק מכאב בסמוך לו. לאור הפתיליות זהר פס מדמם לאורך ישבנו של ג'רארד.
קורי התכווץ אל מול הכרים, מצפה לאבחת הכאב המיועדת לו. אבל היא לא הגיעה. זרועה השרירית של האמזונה שעמדה מעליו נעצרה. "אותך אני לא רוצה לצלק, טינופת, אבל שבוע בצינוק יחזירו אותך למסלול!" האמזונה הראשית סימנה לעברן של שתי שומרות שעמדו במרחק מה מהם והן התקרבו אליו, גוררות אותו בכוח מהכרים.
"אם תפגעו בו אני אחסל אתכן," הספיק לשמוע את לחישתו של ג'רארד ומייד אחריה את צווחתו של השוט. בעוד שתי השומרות גוררות אותו מפינת האהבים שלהם ואל מחוץ לאולם, עדיין שמע את זעקותיו של ג'רארד תחת שוטה של האמזונה הראשית וידע כי לא יראה אותו יותר לעולם.
כשהוא עירום ומבוהל נגרר קורי על ידי הנשים המגודלות מטה אל מרתפי ההרמון. הוא שמע בעבר את סיפורי הזוועה על הצינוק והמחשבה של חודש במרתפי האפלים הקפיאה אותו באימה. רגליו היחפות זבו דם משפשופן ברצפת המרתף הגסה, ורגעים מספר לאחר כניסתם לפרוזדורים האפלים השלח על רצפתו שלתא אפל וקפוא, כשדלת הברזל הכבדה ננעלת מאחוריו.
שעות ארוכות חלפו בטרם נפתחה הדלת בפעם הבאה. קורי, שישב מכווץ בפינת החדר, הרים פניו בבהלה. הוא לא ידע מה צפוי לו.
שלושים ושבע שעות ברציפות ישן קורי. הוא התעורר על מצע פרוותי, מכורבל בין כרי קטיפה גדולים ורכים. הוא מתח גופו לאיטו, נאנח בהקלה כששריריו לא הגיבו בכאב. שכב עוד כמה דקות, מתאושש מהשינה הארוכה והמחייה, עד שקרקורים רעשניים בקיבתו הודיעו לו כי לא אכל כבר כמעט יומיים. הוא קם באיטיות, מותח גופו הארוך, ויצא אל אולם השינה הגדול.
אולם השינה היה אולם ענק, מרוצף שיש, בריכה עגולה גדולה במרכזו. מזרקת שיש מעוטרת פארה את מרכזה של הבריכה. כוכי השינה של הגברים הרבים היו פזורים סביב האולם ומוסתרים ע"י צמחיה ענפה ומחיצות עץ מצופות קטיפה. בדרך כלל מילא את האוויר רחש מי המזרקה ולחשושי הגברים. היום גילה קורי המולה לא רגילה. הגברים התרוצצו סביב, מחזיקים בידיהם בגדים מפוארים, קריאות זירוז והתלהבות נשמעו מכל כיוון. קורי עצר בידו את אחד הגברים הצעירים שואל לפשר המהומה.
"איפה היית?!" שאל הגבר הצעיר רטורית את קורי, "ההרבעה האחרונה של המלכה הצליחה. הבוקר יצאה הודעה רשמית מהרופא המלכותי". הוא קרב ראשו לקורי ולחש: "עכשיו הבת זונה הזו תעזוב אותנו בשקט קצת, מה?" גיחך והמשיך לדרכו.
"רגע!" קרא קורי אחריו, "ומה קורה עכשיו?"
"חגיגה, כמובן. הרבה פינוקים, חנינות למנודים ולפסולים, ממש כמו ביום ההולדת שלה", נשמע קולו המתרחק.
קורי היה רעב והוא לא תכנן להישאר כך עד למסיבה הזו שכולם התכוננו אליה. הוא החל לפסוע לעבר חדר האוכל כשהמחשבה הכתה במוחו. אני אחד מהמרביעים! המחשבה שחלק מהעובר שהמלכה נושאת בתוכה היה שלו, מתחה את כתפיו וחיוך של סיפוק נפרש את שפתיו. בצעד קליל פנה אל חדר האוכל.
ההמולה שלטה גם שם, אבל קורי הצליח לארגן לעצמו מגש אוכל עמוס לעייפה. הוא התיישב בפינה מרוחקת מתמקד בקנקן היין ובגושי הבשר שעל מגשו. שיניו קרעו את הבשר הכהה, עסיסו ניגר מבין שפתיו אל סנטרו. הוא לגם ארוכות מגביע היין האדום, מבלי משים לטיפות שחמקו משפתיו ודלפו אל סנטרו וצווארו. כשהניח את הגביע מידו הרגיש כי מישהו מסתכל עליו. הוא נשא אליו אל פתח חדר האוכל וראה אותו.
הוא נשען על משקוף הכניסה, גבוה וכהה במכנסי משי ירוקות, ידיו שלובות על חזהו החשוף. מבטו החודר עקב אחר קורי, חיוך קטן משוך על שפתיו. שיערו החום הארוך היה קלוע בצמה על גבו, בדרך שאהב. קורי עקב אחריו בעודו מזדקף ופוסע לעברו.
ג'רארד עצר על יד השולחן, מבטו סורק את פניו של קורי כאילו למד כל חלק בהן. מבטו נעצר על שפתיו הלחות מיין של קורי והוא שלח אצבע ארוכה אל טיפת יין אדמדמה שציירה שביל רטוב בין שפתו התחתונה לבין סנטרו, הוא אסף את הטיפה, מקרב אותה אל פיו, ובאיטיות ינק את האצבע.
קורי עקב אחר מעשיו כמהופנט, בולע רוקו. נוכחותו של ג'רארד כה קרוב אליו חוללה שמות בנפשו ובגופו. הוא הגיב למראהו, לתנועותיו, למבטו, לריחו. טעם שפתיו של ג'רארד צף ועלה כמו גם תחושת מרקם גופו מול אצבעותיו. מבעד לזיכרונות הצפים שמע את לחשו של ג'רארד.
"התגעגעתי אליך."
"ישנתי."
"אני יודע. באתי לבקר אותך כמה וכמה פעמים. ישבתי על ידך. אני אוהב לראות אותך ישן."
המחשבה של ג'רארד מסתכל בו בזמן שישן, המבט הכהה מסייר לאורך פניו וגופו, הביכה אותו. הוא השפיל מבטו אל צלחתו, לחיו מאדימות.
"תמשיך לאכול. אני אחכה."
את הרעב שקורי הרגיש לפתע, לא יכול היה להשביע הבשר שעל צלחתו. הוא הרים מבטו אל ג'רארד.
"לא. שבעתי," אמר בשקט.
חיוך של הבנה פשט על שפתיו של ג'רארד והוא הושיט ידו, מושך את קורי מכיסאו.
"בוא. נלך."
קורי פסע אחר גבו הרחב של ג'רארד, מרגיש את הדופק בעורקיו משתולל לקראת הבאות. בצעד זריז הגיעו השניים אל כוך השינה של קורי, מצעיו עדיין סתורים מהשינה הארוכה.
כמו בחלום, קורי מצא עצמו שוכב על הפרווה הרכה. גופו הגדול של ג'רארד נשכב לצידו וקורי ראה את פניו מתקרבות באיטיות אל שלו. כשנגעו השפתיים הרכות והחמות בשפתיו, עצם עיניו, מתמכר לתחושות ולרגשות שהשתוללו בתוכו.
ידו של ג'רארד ליטפה את כתפו החלקה של קורי, גולשת באיטיות אל כף ידו. אצבעותיהם השתלבו בעוד לשונותיהם המשיכו בגישושן האחת אחר השניה. ירכו קשת השרירים של ג'רארד, חדרה אל בין ירכיו של קורי, מתחככת באברו הקשה שנלחץ אל מול מכנס המשי הצמוד. שני הגברים הצעירים נצמדו בתאווה האחד לשני, שוכחים לחלוטין את סביבתם. הלהט שבקע מג'רארד המיס את שרידי המבוכה שהיתה בקורי, מאפשרת לאצבעותיו הסקרניות והתאוותניות של ג'רארד לסרוק כל מילימטר בגופו הגדול.
ג'רארד חשק בקורי עד כאב, עוד מן היום הראשון שהובא לכאן. הוא נראה כל כך יפה, כל כך אבוד, כל כך... ג'רארד רצה עוד באותו הרגע לעטוף אותו בחיבוק מגן אבל ידע כי יאלץ לחכות בסבלנות. זה היה מסוכן מדי. האמזונות עמדו על המשמר.
באיטיות הפשיט ג'רארד את קורי ממכנסיו, ושניות לאחר מכן היה אף הוא מעורטל. נשימתו של קורי נעצרה בעונג כשלשונו של ג'רארד גלשה מטה לאורך חזהו, מלחלחת את מעט השיער שהקיף את טבורו של קורי, מגששת הלאה אל האיבר הזקור שקיבל את שפתיו של ג'רארד בשמחה. לשונו של הגבר כהה השיער טיילה על העטרה הלחה, המתוחה, מתענגת על טעמה של טיפה שקופה חסרת סבלנות שנפלטה מהחריץ בקצה הזין. שפתיו הרכות והמלאות של ג'רארד עטפו את האיבר האדמדם, סוחטות אנקות הנאה מהבחור הצעיר שהתפתל תחת מגעו. גופו הגדול של קורי רעד תחת מגע השפתיים המלטפות, היונקות.
"בהמות!" שריקת השוט קטעה את העונג וקריאת כאב כעוסה נמלטה מבין השפתיים שאך לפני רגע עטפו את אברו של קורי. קורי פקח עיניים בפחד, מביט אל מאהבו הנאנק מכאב בסמוך לו. לאור הפתיליות זהר פס מדמם לאורך ישבנו של ג'רארד.
קורי התכווץ אל מול הכרים, מצפה לאבחת הכאב המיועדת לו. אבל היא לא הגיעה. זרועה השרירית של האמזונה שעמדה מעליו נעצרה. "אותך אני לא רוצה לצלק, טינופת, אבל שבוע בצינוק יחזירו אותך למסלול!" האמזונה הראשית סימנה לעברן של שתי שומרות שעמדו במרחק מה מהם והן התקרבו אליו, גוררות אותו בכוח מהכרים.
"אם תפגעו בו אני אחסל אתכן," הספיק לשמוע את לחישתו של ג'רארד ומייד אחריה את צווחתו של השוט. בעוד שתי השומרות גוררות אותו מפינת האהבים שלהם ואל מחוץ לאולם, עדיין שמע את זעקותיו של ג'רארד תחת שוטה של האמזונה הראשית וידע כי לא יראה אותו יותר לעולם.
כשהוא עירום ומבוהל נגרר קורי על ידי הנשים המגודלות מטה אל מרתפי ההרמון. הוא שמע בעבר את סיפורי הזוועה על הצינוק והמחשבה של חודש במרתפי האפלים הקפיאה אותו באימה. רגליו היחפות זבו דם משפשופן ברצפת המרתף הגסה, ורגעים מספר לאחר כניסתם לפרוזדורים האפלים השלח על רצפתו שלתא אפל וקפוא, כשדלת הברזל הכבדה ננעלת מאחוריו.
שעות ארוכות חלפו בטרם נפתחה הדלת בפעם הבאה. קורי, שישב מכווץ בפינת החדר, הרים פניו בבהלה. הוא לא ידע מה צפוי לו.
