זיכרון

כמו תמיד סדרה של תמונות קטועות,
שלך, מחייכת באחת המסיבות.
שלך, מתרגשת עד דמעות.
שלך, נאהבת עד כלות.
של מגע, של הריח,
של העור, הבשר,
שהיה כל-כך מוכר,
שבאחת כמו בקסם,
היה מתעורר ונדרך,
תחת זרועותיי נכרך,
וראית בעיניי את עולמך - נפתח
ואני לא חוזה, אלא איש ברח,
שאהב ונטש וכאב,
על שאותך זנח.

של את ואני ומה שהיה ומה שיכול היה לקרות.