התנסות ראשונה עם...
מאת *סחלב פראי*(נשלטת)
13 בדצמבר 2004
הפעם ידעתי שצברתי יותר מדי נקודות שליליות אצלך. הבנתי שאני הולכת להיענש כמו שעוד מעולם לא הענשת אותי. חיכיתי לך כמו שאתה אוהב, על ברכיי, בטני וחזי נשענים על המיטה, ידי מאחורי גבי. עירומה לחלוטין פרט לקולר שלי. רועדת. עיניי עצומות.
נראה היה כי שנים עברו עד ששמעתי את המפתח מסתובב בתוך המנעול, ואת פסיעותיך. הפעם, שלא כהרגלך, לא פסעת מהר. צעדייך היו כה איטיים עד כי לרגע חששתי שכלל לא אתה הוא העומד מאחורי. רק הניחוח העדין שלך, שאני כה אוהבת, רמז לי על כך שאכן אתה בחדר ולא אדם זר. אני חשה את עיניך שוזפות את גופי העירום, והרעד שלי מתגבר. עיניי העצומות מביאות אותי לחדד חושים רדומים אחרים שלי. ואותם חושים גם ניבאו לי שהפעם עונשי יהיה חמור מהרגיל.
שמעתי אותך מניח את התיק שלך על השולחן בחדר, ליד הכלים האחרים שלך שהכנתי מבעוד מועד כפי שדרשת. מצבטי הברזל עם המשקולות בצורת פיל היו שם, המאמן שלי, הקיין שהעביר רעד בגופי עת נזכרתי בו מצליף על שדיי ועל ישבני בעוצמה, משמיע שריקה אכזרית כל פעם לפני שהוא נוגע בבשרי, סלסילה עם אטבי כביסה צבעוניים, כיסוי עיניים שחור, גליל של נייר דבק חזק.
לפתע אני חשה בידיך אוחזות בראשי, מטות אותו אחורנית. חשבתי שאתה רוצה ללטף את צווארי הארוך, כמו שאתה אוהב. אך לא. במקום חשתי משהו נכרך על ראשי ולתוך פי נתחב כדור גדול שכמעט וחנק אותי ולא אפשר לי להוציא צליל. אני נאנקת קלות, מנסה לפלוט את הגוף הזר הזה, שמחלל את פי. הסטירה החזקה שנוחתת על לחיי מרגיעה אותי. הסטירה השנייה, אפילו יותר חזקה, כבר גורמת לי מייד להצטנף בתוך עצמי ולהיזכר במעמדי.
אני מתנשמת עמוקות, חשה כיצד הריר מצטבר לו לאיטו בפי החסום, מנסה לבלוע אך ללא הועיל. אתה קושר את ידיי בחבלים דקים מאחורי גבי ואז חשה את ידך החזקה מורידה אותי לשכיבה על הרצפה. אתה לא אומר לי כלום. לא מדבר איתי, לא מחבק אותי. כל כך ייחלתי להיות חבוקה בתוך זרועותיך הגדולות, להניח את ראשי על חזך. אך היום, ידעתי שלא מגיע לי.
אתה קושר את כפות רגליי, ואז אוסף את שערי בגסות וקושר גם אותו, ואת החבל העברת אל ידיי ואל רגליי, ומותח כך שראשי אולץ להיות מתוח אחורנית בצורה מאוד לא נוחה. אך הפעם, כבר לא ניסיתי להתנגד. את עיניי, השארתי עצומות. שמעתי אותך פוסע בחדר, לוקח דבר מה מהשולחן.
חשתי במשהו קר ונוקשה מטייל על פניי. הקיין. אני נרעדת. יודעת מה הולך להיות עכשיו. או לפחות, חשבתי שידעתי. אתה שם על עיניי את הכיסוי שחור. הקיין המשיך לטייל על גופי באיטיות, מעביר בי צמרמורת של תענוג, גורם לפטמותיי להתקשח עוד יותר, ולהצלפה שניחתה על שדיי לאחר שניה לכאוב יותר.
במשך כמה דקות אתה ממשיך כך, להצליף בי ולטייל על גופי עם הקיין, על חזי, על בטני, על ישבני. ואז הטיולים המענגים חדלים, ועוצמת ההצלפות עולה. התפתלתי וזעקתי לתוך הגאג, ללא הועיל.
אתה מתחיל להצליף על ישבני, ולהתמקד בנקודה אחת, יודע שכל הצלפה כואבת כפליים מקודמתה. אני נאנקת ומריירת, חשתי את רירי נוזל על הרצפה, דמעות הכאב וההשפלה מציפות אותי, נוזלות מבעד לכיסוי העיניים שהיה כבר ספוג לגמרי. מעבר לכאב, אני חשה לפתע עד כמה אני מגורה ורטובה שם, בין ירכיי. גם אתה כנראה מרגיש את זה ועוצר לפתע, פותח בגסות את ירכיי ומפשקן ככל האפשר. אתה מעביר את אצבעך על איבר מיני החלק, האדום והמגורה ואצבעך מרפרפת סביב אותו כפתור קטן ונסתר שלי, שהיה נפוח ולח מהגירוי.
אני כל כך קרובה לגמור, ובכיי מתחלף בקולות של הנאה. אך לך יש תוכניות אחרות. השריקה באוויר לא הותירה לי מספיק זמן אפילו להתכונן, והקיין נוחת בעוצמה על איבר מיני הרטוב והמגורה. זעקתי לא נשמעת למעט חרחורים. התפתלותי על הרצפה היא כנראה הסממן היחידי לכאבי. אתה חדל מההצלפות. אני מסדירה את נשימתי ונרגעת מעט. אני שומעת אותך שוב מחטט בתיקך ומוציא דברים. אין לי מושג מה.
אתה קרב אליי, ומשכיב אותי בגסות על השולחן הגדול שלי על גבי. מתיר את קשריי, מניח לדם לזרום, מעסה מעט את האזורים שהיו קשורים. ואז אתה קושר את ידיי לטבעות ברזל שחיברת לרגליי השולחן וגם את רגליי, בפישוק רחב. אתה מניח לי והולך כנראה להביא משהו. לאחר כשתי דקות שנראות כנצח, אתה חוזר. אני שומעת ניילון, וצליל של משהו נקרע.
ואז, עולה באפי הריח הנוראי שאני כה מתעבת. תחושת הצריבה הקרה והרטובה שעוברת על שדיי לא מותירה ספק: אלכוהול. אני כל כך אחוזת אימה שאינני יכולה אפילו לזעוק לתוך הגאג. מעולם לא הגדרתי זאת כגבול, אך אני כה פוחדת... ואז זה מגיע. אתה צובט את שדי הימני ואני חשה את הדקירה העמוקה בבשרי, כאב חד באזור הרגיש כל כך. אני זועקת ומתפתלת ואז חשה את אצבעותיך מלטפות את פניי בעדינות, מרגיע אותי.
אתה ממשיך ללחוש לי מילים שקטות, עדינות ומנשק ברפרוף את לחיי שטופות הדמעות. אני נרגעת מעט, אך צריבת המחט בבשרי נמשכת. שוב אני חשה את צמר הגפן הטבול באלכוהול על בשרי והמחט נשלפת במהירות, כואבת בצאתה אפילו יותר.
"זה יכאב יותר הפעם," אתה אומר בקור, ואני חשה את צמר הגפן הטבול באלכוהול מלטף את פטמתי השמאלית. המחט מפלחת את פטמתי, ואני מתפתלת מהכאב החד על השולחן, מה שמזכה אותי בסטירה חזקה על פניי, והצלפה עם שוט מרובה זנבות על בטני.
אני לא מעזה לזוז, והכאב רק גובר כשאתה מענה גם את פטמתי הימנית כך, ונועץ עוד כמה מחטים בשדיי, משחרר את רגליי ומניף אותם באוויר, קושר אותן לחבל שכנראה משתלשל מהתקרה, חושף את ישבני שגם כן מקבל את אותו טיפול המחטים.
מתוך הכאב הנוראי, של המחטים הננעצות ושל אצבעותיך המזיזות מעט את המחטים בתוך בשרי אני חשה עמעום של השפעת הכאב, כאילו משהו בתוכי יוצר חוצץ בין הכאב הפיזי לבין נפשי. וכך, אני חשה ריחוף פתאומי, וגלי הנאה שנגרמים מכך שהתחלת לעסות את דגדגני עם מאלץ האורגזמה. אני נסחפת עם התחושה, ומוצאת עצמי מרחפת לגמרי, עד שאביונה אדירה מזעזעת את גופי הדואב, מביאה אותי לרמות של עונג שעוד לא היכרתי.
אתה מוציא את המחטים בעדינות, זה שורף אך כבר לא כמו מקודם. אני מתנשמת עמוקות, ואתה מסיר את כיסוי העיניים שלי ומורה לי לפקוח את עיניי. אני מביטה בך, אדוני ומאלפי, בעיניי האדומות והלחות. אתה משחרר את הגאג ואת קשריי ואני נושמת לרווחה, מניעה לאט את שרירי פניי הכואבים. אתה מחבק אותי חזק, חיבוק חם כמו שאני אוהבת. "אני גאה בך, שפחה שלי," אתה לוחש לי, ואני בעולם אחר, מרחפת מרוב אושר ואהבה אליך.
אני תולה בך מבט שואל, מתחנן, ואתה מחייך ומהנהן. אני יורדת על ברכיי, ופותחת את מכנסייך, משחררת את איברך הקשה ומענגת אותך כמו שאתה אוהב, דוחפת את איברך החם עמוק לתוך גרוני, יונקת ומלקקת בתאווה. אתה גומר בתוך פי, ואני בולעת הכל, לעולם לא נותנת לטיפה אחת ממתנתך להימלט. אתה מחבק אותי חזק וכך אנו נותרים עוד שעה שלמה.
נראה היה כי שנים עברו עד ששמעתי את המפתח מסתובב בתוך המנעול, ואת פסיעותיך. הפעם, שלא כהרגלך, לא פסעת מהר. צעדייך היו כה איטיים עד כי לרגע חששתי שכלל לא אתה הוא העומד מאחורי. רק הניחוח העדין שלך, שאני כה אוהבת, רמז לי על כך שאכן אתה בחדר ולא אדם זר. אני חשה את עיניך שוזפות את גופי העירום, והרעד שלי מתגבר. עיניי העצומות מביאות אותי לחדד חושים רדומים אחרים שלי. ואותם חושים גם ניבאו לי שהפעם עונשי יהיה חמור מהרגיל.
שמעתי אותך מניח את התיק שלך על השולחן בחדר, ליד הכלים האחרים שלך שהכנתי מבעוד מועד כפי שדרשת. מצבטי הברזל עם המשקולות בצורת פיל היו שם, המאמן שלי, הקיין שהעביר רעד בגופי עת נזכרתי בו מצליף על שדיי ועל ישבני בעוצמה, משמיע שריקה אכזרית כל פעם לפני שהוא נוגע בבשרי, סלסילה עם אטבי כביסה צבעוניים, כיסוי עיניים שחור, גליל של נייר דבק חזק.
לפתע אני חשה בידיך אוחזות בראשי, מטות אותו אחורנית. חשבתי שאתה רוצה ללטף את צווארי הארוך, כמו שאתה אוהב. אך לא. במקום חשתי משהו נכרך על ראשי ולתוך פי נתחב כדור גדול שכמעט וחנק אותי ולא אפשר לי להוציא צליל. אני נאנקת קלות, מנסה לפלוט את הגוף הזר הזה, שמחלל את פי. הסטירה החזקה שנוחתת על לחיי מרגיעה אותי. הסטירה השנייה, אפילו יותר חזקה, כבר גורמת לי מייד להצטנף בתוך עצמי ולהיזכר במעמדי.
אני מתנשמת עמוקות, חשה כיצד הריר מצטבר לו לאיטו בפי החסום, מנסה לבלוע אך ללא הועיל. אתה קושר את ידיי בחבלים דקים מאחורי גבי ואז חשה את ידך החזקה מורידה אותי לשכיבה על הרצפה. אתה לא אומר לי כלום. לא מדבר איתי, לא מחבק אותי. כל כך ייחלתי להיות חבוקה בתוך זרועותיך הגדולות, להניח את ראשי על חזך. אך היום, ידעתי שלא מגיע לי.
אתה קושר את כפות רגליי, ואז אוסף את שערי בגסות וקושר גם אותו, ואת החבל העברת אל ידיי ואל רגליי, ומותח כך שראשי אולץ להיות מתוח אחורנית בצורה מאוד לא נוחה. אך הפעם, כבר לא ניסיתי להתנגד. את עיניי, השארתי עצומות. שמעתי אותך פוסע בחדר, לוקח דבר מה מהשולחן.
חשתי במשהו קר ונוקשה מטייל על פניי. הקיין. אני נרעדת. יודעת מה הולך להיות עכשיו. או לפחות, חשבתי שידעתי. אתה שם על עיניי את הכיסוי שחור. הקיין המשיך לטייל על גופי באיטיות, מעביר בי צמרמורת של תענוג, גורם לפטמותיי להתקשח עוד יותר, ולהצלפה שניחתה על שדיי לאחר שניה לכאוב יותר.
במשך כמה דקות אתה ממשיך כך, להצליף בי ולטייל על גופי עם הקיין, על חזי, על בטני, על ישבני. ואז הטיולים המענגים חדלים, ועוצמת ההצלפות עולה. התפתלתי וזעקתי לתוך הגאג, ללא הועיל.
אתה מתחיל להצליף על ישבני, ולהתמקד בנקודה אחת, יודע שכל הצלפה כואבת כפליים מקודמתה. אני נאנקת ומריירת, חשתי את רירי נוזל על הרצפה, דמעות הכאב וההשפלה מציפות אותי, נוזלות מבעד לכיסוי העיניים שהיה כבר ספוג לגמרי. מעבר לכאב, אני חשה לפתע עד כמה אני מגורה ורטובה שם, בין ירכיי. גם אתה כנראה מרגיש את זה ועוצר לפתע, פותח בגסות את ירכיי ומפשקן ככל האפשר. אתה מעביר את אצבעך על איבר מיני החלק, האדום והמגורה ואצבעך מרפרפת סביב אותו כפתור קטן ונסתר שלי, שהיה נפוח ולח מהגירוי.
אני כל כך קרובה לגמור, ובכיי מתחלף בקולות של הנאה. אך לך יש תוכניות אחרות. השריקה באוויר לא הותירה לי מספיק זמן אפילו להתכונן, והקיין נוחת בעוצמה על איבר מיני הרטוב והמגורה. זעקתי לא נשמעת למעט חרחורים. התפתלותי על הרצפה היא כנראה הסממן היחידי לכאבי. אתה חדל מההצלפות. אני מסדירה את נשימתי ונרגעת מעט. אני שומעת אותך שוב מחטט בתיקך ומוציא דברים. אין לי מושג מה.
אתה קרב אליי, ומשכיב אותי בגסות על השולחן הגדול שלי על גבי. מתיר את קשריי, מניח לדם לזרום, מעסה מעט את האזורים שהיו קשורים. ואז אתה קושר את ידיי לטבעות ברזל שחיברת לרגליי השולחן וגם את רגליי, בפישוק רחב. אתה מניח לי והולך כנראה להביא משהו. לאחר כשתי דקות שנראות כנצח, אתה חוזר. אני שומעת ניילון, וצליל של משהו נקרע.
ואז, עולה באפי הריח הנוראי שאני כה מתעבת. תחושת הצריבה הקרה והרטובה שעוברת על שדיי לא מותירה ספק: אלכוהול. אני כל כך אחוזת אימה שאינני יכולה אפילו לזעוק לתוך הגאג. מעולם לא הגדרתי זאת כגבול, אך אני כה פוחדת... ואז זה מגיע. אתה צובט את שדי הימני ואני חשה את הדקירה העמוקה בבשרי, כאב חד באזור הרגיש כל כך. אני זועקת ומתפתלת ואז חשה את אצבעותיך מלטפות את פניי בעדינות, מרגיע אותי.
אתה ממשיך ללחוש לי מילים שקטות, עדינות ומנשק ברפרוף את לחיי שטופות הדמעות. אני נרגעת מעט, אך צריבת המחט בבשרי נמשכת. שוב אני חשה את צמר הגפן הטבול באלכוהול על בשרי והמחט נשלפת במהירות, כואבת בצאתה אפילו יותר.
"זה יכאב יותר הפעם," אתה אומר בקור, ואני חשה את צמר הגפן הטבול באלכוהול מלטף את פטמתי השמאלית. המחט מפלחת את פטמתי, ואני מתפתלת מהכאב החד על השולחן, מה שמזכה אותי בסטירה חזקה על פניי, והצלפה עם שוט מרובה זנבות על בטני.
אני לא מעזה לזוז, והכאב רק גובר כשאתה מענה גם את פטמתי הימנית כך, ונועץ עוד כמה מחטים בשדיי, משחרר את רגליי ומניף אותם באוויר, קושר אותן לחבל שכנראה משתלשל מהתקרה, חושף את ישבני שגם כן מקבל את אותו טיפול המחטים.
מתוך הכאב הנוראי, של המחטים הננעצות ושל אצבעותיך המזיזות מעט את המחטים בתוך בשרי אני חשה עמעום של השפעת הכאב, כאילו משהו בתוכי יוצר חוצץ בין הכאב הפיזי לבין נפשי. וכך, אני חשה ריחוף פתאומי, וגלי הנאה שנגרמים מכך שהתחלת לעסות את דגדגני עם מאלץ האורגזמה. אני נסחפת עם התחושה, ומוצאת עצמי מרחפת לגמרי, עד שאביונה אדירה מזעזעת את גופי הדואב, מביאה אותי לרמות של עונג שעוד לא היכרתי.
אתה מוציא את המחטים בעדינות, זה שורף אך כבר לא כמו מקודם. אני מתנשמת עמוקות, ואתה מסיר את כיסוי העיניים שלי ומורה לי לפקוח את עיניי. אני מביטה בך, אדוני ומאלפי, בעיניי האדומות והלחות. אתה משחרר את הגאג ואת קשריי ואני נושמת לרווחה, מניעה לאט את שרירי פניי הכואבים. אתה מחבק אותי חזק, חיבוק חם כמו שאני אוהבת. "אני גאה בך, שפחה שלי," אתה לוחש לי, ואני בעולם אחר, מרחפת מרוב אושר ואהבה אליך.
אני תולה בך מבט שואל, מתחנן, ואתה מחייך ומהנהן. אני יורדת על ברכיי, ופותחת את מכנסייך, משחררת את איברך הקשה ומענגת אותך כמו שאתה אוהב, דוחפת את איברך החם עמוק לתוך גרוני, יונקת ומלקקת בתאווה. אתה גומר בתוך פי, ואני בולעת הכל, לעולם לא נותנת לטיפה אחת ממתנתך להימלט. אתה מחבק אותי חזק וכך אנו נותרים עוד שעה שלמה.
