הלשון

לשון ורודה יוצאת בתאווה - מתוך מסגרת תחומה באודם אדום,
מגששת דרכה בחושך מוחלט - כשברקע אורות עמומים כחלום.
אותה הלשון מצליחה לבסוף - אחרי כמה שניות נצחיות,
למצוא לבסוף את אותה מטרה - שלה היא חיכתה כבר כמה לילות.
המטרה עצמה לא זעה לא נעה - מחכה היא ללא ניע,
לאותה הלשון הורודה המתוקה - שסוף סוף הגיעה.
המפגש המרתק בין בשר לבשר - מעיף את אותם ניצוצות,
שעפו ממש באותו המקום - לפני כמה וכמה לילות.
החום המתוק של אותה הלשון - מתחלף עכשיו בנשיקות,
ולא עוברות אלא מספר שניות - והבשר מרגיש נשיכות.
הנשיכה האחרונה היתה אכזרית - היא הותירה חתך לא קטן,
ומאותו המקום שלוקק ונושק - יוצאות עכשיו טיפות דם.
ואותם הניבים מתקפלים למקומם - וחוזרים למסגרת תחומה,
ומאותה המסגרת יוצאת לה עכשיו - אותה לשון ורודה ומתוקה.
אותה הלשון שמקודם ליקקה - חוזרת עכשיו לסורה,
ומלקקת עכשיו את מקום הפציעה - טיפת דם אחר טיפה.
ואותו ריטואל מחמם ומשובב - שאולי חלקנו לא מחבב,
יחזור לו עוד כמה וכמה לילות - לעוד סבב של כייף וכאב.