היצירה (סיפור בהמשכים) - חלק שלישי

הלנה חייגה את המספר הכל כך מוכר באצבעות מהוססות. היא ידעה שהיא שבוייה בתשוקתה כשעשתה זאת. היא לא העזה לספר לאף אחד את שהתרחש בביתו של דניאל לפני שבועיים. היא לא הייתה בטוחה לגבי שוויון הנפש שחשה לאחר ההצלפות שחשה על בשרה בזמן שהתעלסה עם דניאל, ואנסטסיה עמדה מהצד עם הפרגול הכבד והצליפה בה. היא גילתה שזה מושך אותה אך פחדה להודות בכך. לבסוף החליטה להתקשר. היא חשקה בכך שוב, נאלצה להודות. חשקה במשהו יותר עמוק. הלנה רצתה להיבלע בתוך הרומנטיקה האפילה שהציעו לה אנסטסיה ודניאל.

"הלו," נשמע קול עדין ומלא חיים מהצד השני.
הלנה ציפתה לשמוע את דניאל עונה, אך הרגישה הקלה שהיתה זאת אנסטסיה.
"הלנה," ענתה אנסטסיה בהתלהבות,"הרבהה זמן לא שמענו ממך".
"אני יודעת," ענתה הלנה בעצב."אני צריכה לדבר איתך, אבל רק איתך."
אנסטסיה הנהנה בהבנה.
"את יכולה לבוא עכשיו, דניאל יצא לגלריה המקומית והוא יחזור רק לקראת הלילה."
"אז אני בדרך," אמרה הלנה בהיסוס.
"אני אפתח לך את הדלת," חייכה אנסטסיה.

הלנה סגרה את השפורפרת וניגשה לשידה הקטנה ליד מיטתה והחלה להתאפר. היא חשה כאילו עליה להתייפייף כאילו היתה בדרך לדייט חשוב. לא ידעה למה אבל חשה צורך בכך. גלי חום הרעידו את ליבה כשחשבה על אנסטסיה ודניאל. תלתליה האדומים הבהיקו כשהברישה אותם. עיניה הכחולות בהקו מבעד לצלליות. היא לבשה חצאית סקוטית קצרצרה וגרבה גרביונים כהים שהחמיאו לרגליה החטובות. הלנה נעלה את המגפיים השחורות שכיסו את קרסוליה והניחה על גופה הדק שריג כהה בגוון בורדו שחשף את קימורי שדיה. היא הרגישה טוב עם המראה שלה והחלה משרכת את דרכה לתחנת האוטובוס הקרובה.

כשהגיע לדלת נוקשת בעקביה, נפתחה הדלת ואנסטסיה חיבקה אותה בחום. הלנה הסמיקה ונשקה לאנסטסיה. לאחר מכן אנסטסיה הגיפה את הדלת ושתיהן ישבו על הספות המרופדות בנוחות. אנסטסיה כמו קלטה את רצונה של הלנה, הביאה מגש כסף עם כיבוד קל של תופינים ריחניים ושני כוסות תה שנבע מהם ריח עז של מנטה. הלנה טעמה מהתופינים. הטעם היה עשיר. אנסטסיה הסתכלה בהתלהבות לכיוונה של הלנה.

"איך התופינים? אפיתי אותם בעצמי."
"ממש טעימים," אמרה הלנה ולאחר מכן הוסיפה באותה נשימה, "התגעגעתי אלייך אניס".
"גם אני מתוקה שלי," אמרה אנסטסיה ברוך כשפניה לפתע הסמיקו בגוון אדום לוהט.

הלנה הניחה את התה בעדינות על השולחן כשהיא דואגת לא להסיר את מבטה מחברתה.
"מה שקרה לפני שבועיים," החלה הלנה בהיסוס.
"כן, יקירתי," אמרה אנסטסיה ברכות כדי לעודד את הלנה לחשוף את צפונות ליבה.
"זה היה פשוט מדהים, אינני יודעת לתאר זאת, אבל הרגשתי כאילו שחררתם ממני באותו יום פנטזיות שלא ידעתי על קיומן אצלי. איך את ודניאל ידעתם שאני אוהב זאת?"
אנסטסיה קירבה את כוס התה לשפתיה ולגמה ממנו לגימות מדודות ואז נפרש על שפתיה חיוך ממזרי.
"יקירתי, שכחת שאמרתי לך כי ראיתי אותך מביטה בנו דרך הדלת."

הלנה הסמיקה ופניה נצבעו בגוון אדמוני עז. אנסטסיה ליטפה את תלתליה האדמוניים.
"זה בסדר, לא נעלבנו. זה אפילו שעשע אותי ולפעמים חשתי גירוי עז כל כך. ידעתי שאת אוהבת את מה שראית כיוון שאת לא היית היחידה שראתה זאת."
הלנה נאנקה בהפתעה, ואנסטסיה המשיכה ללגום את התה בהנאה.
"לדניאל היו מודליות ערום נוספות שהיו סקרניות כמוך, וגם הן הציצו דרך הדלת בזמן שדניאל היה מלקה אותי. מיותר לומר שלאחר מחזה מזעזע זה," הוסיפה אנסטסיה בציניות משועשעת, "הן לא שבו לפה יותר".

אנסטסיה צחקקה בעליזות והלנה הצטרפה אליה.
"אבל את, יקירתי, לעומת זאת, המשכת להסתכל, ויכלתי לראות שנהנית מכל רגע," חייכה אנסטסיה בזמן שמיששה ברוך את ידה של הלנה. "הידיים שלך זזו בלי הרף ומיששו בלי הרף את המקטורן שלך."

הלנה היתה בטוחה שעכשיו היא נראית כמו סלק סגול. היא התעשתה והחלה לדבר בקול יציב.
"עכשיו כשאת יודעת שיש לי משיכה לעולם השליטה, הייתי רוצה לדעת איך הכל התחיל בינך לבין דניאל."
אנסטסיה הניחה בעדינות את הספל וליטפה את שערותיה הכהות.
"זה סיפור שמתחיל בצורה עצובה ולכן אספר אותו בקיצור."

אנסטסיה סיפרה במשך שלוש שעות תמימות את סיפורה מבלי להשמיט ולו פרט אחד. הזנחה שגבלה בהתעללות, הידרדרות לסמים ואף פעם אחת מקרה שבו עסקה בזנות ואותו הזכירה בחטף.
"דניאל אסף אותי לביתו," אמרה אנסטסיה בעיניים דומעות. "הוא הציע לי להיות הדוגמנית הקבועה שלו. הבטיח לי מיטה חמה ואוכל ואף כסף, ולא ביקש דבר בתמורה. הוא הציע לי בכסף ללכת ללמוד באוניברסיטה ובגללו עכשיו עוד שנה אני מסיימת את לימודיי בביולוגיה."

הלנה נמלאה פתאום הערכה מחודשת כלפי דניאל. אנסטסיה הסתכלה בעיניים נוצצות לכיוונה והמשיכה.
"דניאל למעשה היה הדמות הדומיננטית והבוגרת לראשונה בחיי. ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. הוא היה בשבילי אח גדול, אבא, אפילו אימא. אהבתי אותו על כך וכמובן שידעתי על תשוקותיי אליו. כשלבסוף תינינו אהבים מעולם לא הרגשתי עם שום גבר כפי שהרגשתי אתו. היכולת שלו להיות מאהב עדין אך יחד עם זאת גם דומיננטי ופראי כאחד הציתה בי הנאות אסורות שלא ידעתי שהיו קיימות בי.

יום אחד אני זוכרת שהייתי אצל חברות ושתיתי אצלן ולא ידעתי מה הייתה השעה, ודניאל כל כך דאג לי שפשוט הלך לחפש אותי בכל העיר ולבסוף חזר לביתו. שם הוא חיכה עד השעות הקטנות של הלילה. כשחזרתי וראיתי אותו, הוא לא כעס ולא אמר כלום. רק פניו היו עצובות ומשפט אחד הוא אמר: 'יקירתי, דאגתי לך, עכשיו אני חש הקלה כשאת ניצבת מולי'.

באותו רגע לבי נחמץ והרגשתי שהייתי ממש לא אחראית כלפי אותו אדם שבאמת אוהב אותי. אני זוכרת שבאותו זמן הורדתי את שוט הרכיבה שהיה תלוי על הקיר של חדר השינה ושמעולם לא שאלתי לפשרו, וירדתי חזרה לסלון. דניאל הסתכל עליי בהפתעה ועדיין לא הבין את כוונותיי. התפשטתי מבגדיי, יותר נכון השלכתי אותם ברוגז לרצפה עד שהייתי ערומה מולו כביום היוולדי. עורי רטט בהתרגשות."

הלנה הרגישה פתאום ריגוש עז ורטיבות בחלציה. אנסטסיה המשיכה בלהט את סיפורה.

"נתתי לו את השוט והתכופפתי כך שראשי ובטני היו על השולחן וישבני היה מולו. 'הענש אותי,בבקשה, דניאל' - ממש התחננתי אליו. בתחילה הוא היה מופתע ולאחר מכן הוא התעשת והחל להצליף. אני זוכרת את ההצלפה הראשונה. ההרגשה היתה כמו צריבה של ברזל מלובן על ישבני. אני לא זוכרת כמה הצלפות הוצלפתי. אני רק זוכרת שבסוף בכיתי כמו ילדה קטנה והבטחתי כי יותר לא אחזור על מעשיי. באותו רגע דניאל חיבק אותי ואני חשתי שחרור עז. ידעתי שלעד אני שייכת לו. כך התחיל הרומן שלי עם דניאל שהוא גם האדון שלי."

אנסטסיה מזגה את טיפת התה האחרונה מהקנקן ועיניה היו אדומות אך גם חיוך קטן הופיע על פניה והאיר אותן. הלנה נגעה בעדינות בידיה של אנסטסיה ונשקה לשפתיה.

"זהו אחד הסיפורים המרגשים ביותר ששמעתי. אני כל כך שמחה בשבילך אניס."
אנסטסיה לפתע תפסה בכוח את ידיה של הלנה ונשקה לה נשיקה מלאת תאווה. לאחר שהלנה נשארה עם פיה פעור בהפתעה מלווה בתאווה לא ממומשת.
"מה דעתך, הלנה, להצטרף אלי ואל דניאל בתור צלע שלישית, השפחה השנייה שלו?" חייכה בשובבות אנסטסיה.
הלנה החניקה אנחת הפתעה מפיה.
"אבל את לא תקנאי בכך שגם הוא יתענג ממני, שהוא יחלוק את יצועו עם עוד אישה?"
"הו הלנה, מתוקה שלי," צחקה אנסטסיה. "דניאל לא היה חולק את יצועו עם שום אישה שלא היתה מוצאת חן קודם בעיניי, למרות שיש באפשרותו לעשות זאת. ואת הלנה... אני אוהבת אותך. אני רוצה שתחלקי את אהבתי עם דניאל."

הלנה ליטפה את שערה החלק של אנסטסיה ונישקה אותה קלות.
"גם אני אוהבת אותך, אניס, וגם את דניאל כמובן, ואני רוצה להיות שיפחתו."
אנסטסיה חיבקה את הלנה.
"מתוקתי, עלייך לעבור מבחנים לפני שדניאל ימצא אותך מתאימה להיות שיפחתו. הם לא מבחנים קלים אבל אני יודעת שתעברי אותם."
"אני אעבור אותם בשבילך, אניס," אמרה הלנה ברוך, אך בליבה חששה קצת.

כשדניאל חזר, הוא מצא את הלנה ואנסטסיה חבוקות עירומות כשני ילדות שעייפו ממשחקן לצד האח הבוערת. הוא ניגש אליהן ונשק לאנסטסיה בחום ולאחר מכן חיבק את הלנה בחוזקה ונשק לפיה, כשעיניו חודרות לתוך עיניה והלהבות של האח משתקפות בהן.

"את מוכנה להיות הצלע השלישית ביצירה המופלאה שלי ושל אניס?" שאל אותה בשקט. הלנה הופתעה מהשאלה ולא ירדה לעומק מלותיו של דניאל, אך לאחר מכן ההבנה חלחלה לתוכה והיא הבינה שדניאל ואנסטסיה תכננו זאת לפני שידעה על כך.
"אני מוכנה, אדוני," הנהנה הלנה בעדינות כשהיא אינה מאמינה למשמעות המילים שיוצאות מפיה.
דניאל נשק למצחה.
"אם כך, נתחיל."

דניאל קם והתנתק מידיה המגששות של הלנה. מעילו השחור והארוך שיווה לו מראה של זקיף אפל בטירה מימי הביניים. הוא הפנה אליהן את גבו כשפניו אל החלון וקולו יוצא מפיו כמנגינה מהפנטת.

"יהיו לך שלושה מבחנים. הראשון יהיה מבחן של צייתנות ואת השניים האחרים תגלי במהלך הזמן. עלייך במשך שבועיים לבוא לגור בביתי ולעשות כל מה שייאמר לך. את תענשי אם לא תבצעי את המטלות על הצד הטוב ביותר. את יכולה לבקש רשות ללכת לסידורים אחרים שלך כגון לימודים. את מוזמנת מתי שתרצי להפסיק את המבחן אולם אז גם תיכשלי בו. במהלך כל המבחנים לא יהיו לך קשרים רומנטיים אחרים מכל סוג שהוא ולא תורשי גם להתנות אהבים איתי או עם אנסטסיה. לא תורשי לקרוא לנו בשמותינו הפרטיים אלא 'אדוני', ולאניס - 'אחותי'. האם הבהרתי את עצמי?"

עברו מספר רגעים שדמו לנצח עד שהלנה עיכלה מה שנאמר.
"כ... כן, אני אעשה מה שתאמרו לי," אמרה הלנה בהיסוס.
דניאל הסתובב אליה בפתאומיות והזעיף אליה את פניו. לאחר מכן סימן משהו לאנסטסיה והלנה חשה סטירה מצלצלת שהונחתה על פניה. דמעות נקוו בעיניה אך יותר מכך חשה מאוד כואבת על כך שאנסטסיה היתה זאת שסטרה לה. דניאל סינן בשקט: "שכחת את המילה 'אדוני', וזאת הפעם האחרונה ששכחת". לאחר מכן הסתובב שוב ועלה לסטודיו. אנסטסיה מיששה את לחיה הכואבת של הלנה.

"אני מצטערת יקירתי, אולם זה חלק מהמבחן. אני זאת שאבצע לפועל את עונשיו עלייך. האם תאהבי אותי גם לאחר זאת"?
הלנה היתה המומה מכל מה שקרה אך לאחר מכן הבינה את המשמעות של נתינת העונשים על ידי אנסטסיה. מבחן לבדוק את אהבתן.
"תמיד אוהב אותך, אחותי," נשקה לה הלנה ואנסטסיה חיבקה אותה.

בשבועיים הבאים מצאה את עצמה הלנה מותשת יותר ממה שחשבה. המטלות שהוטלו עליה בשילוב הלימודים, ובנוסף גם העובדה שנאלצה לדגמן לדניאל, כמעט איימו לשבור אותה פיזית. סדר יומה המתיש כלל עבודות ניקיון, קניות, הכנת מאכלים, ולבסוף התמודדות עם הסידורים שלה-עצמה. העונשים שהוטלו עליה כמעט יום ביומו כללו בעיקר הצלפות שבוצעו על ידי אנסטסיה כשדניאל מסתכל מהצד, ורק כאשר הלנה החלה לזעוק ודמעותיה זלגו בשטף הפסיק דניאל את ההצלפות.

אנסטסיה לא ריחמה עליה אפילו לא פעם אחת בעת נתינת העונשים, אך תמיד ידעה לתת יד מרגיעה ונשיקה מלטפת. אך יותר מהעונשים מאוד כאבה להלנה העובדה שאסור לה היה לקבל יחס או רגש כלשהו מאנשים אותם אהבה. ההרגשה היתה כמו להיות כלואה באקווריום בלי יכולת ליצור מגע. חסרו לה במיוחד חיבוקיה ונשיקותיה של אנסטסיה וגם מבטו האוהב של דניאל וידיו החמות.

ערב אחד קראה לה אנסטסיה בהתרגשות. היא הפסיקה באמצע שטיפת הכלים ועלתה למעלה לקומת הסטודיו. דניאל ישב שם על הכסא המרופד וחיוך רחב היה נסוך על שפתיו. הוא סימן להלנה לשבת.

"הלנה," הוא אמר את שמה בהדגשה.
"כן, אדוני," ענתה הלנה ואוזניה היו קשובות כמיטב יכולתה.
"אני שמח לומר לך שעברת את המבחן הראשון, מבחן הציות והכבוד. אולם יש לך עוד שני מבחנים לעבור שהם אף קשים מהראשון. יחד עם זאת אני בטוח שתעברי אותם."

בסיימו, הוא נשק לפיה נשיקה קלה, ואנסטסיה נשקה לה גם. הלנה חשה הקלה משמעותית ואף גאווה גדולה על כי שני האנשים החשובים בחייה היו גאים בה. סוף סוף היא שבה לביתה לאחר תקופה שנראתה לה כנצח.

הטלפון לפתע צלצל. מהצד השני נשמע גבר כבן ארבעים. הקול שלו היה עמוק ונעים לאוזן. הוא הציג את עצמו בתור מר "קיינס", עמית לעבודה של דניאל וסיפר כי שמע מדניאל על היותה דוגמנית מעולה, וכי דניאל אף המליץ עליה לפניו. הלנה היתה מאוד חשדנית בתחילת השיחה ואף חשבה לנתק, אולם היה משהו מאוד מושך בקולו של אותו גבר, מאוד מנומס ועדין, אך גברי, שגרם לה להתקשר לדניאל ולשאול אותו לגביו. דניאל צחק בזמן שדיבר איתה.

"הו, קיינס ידיד יקר שלי. בוודאי שסיפרתי לו עלייך. חשבתי להמליץ עלייך לפניו. הוא אדם טוב ויוכל גם לשלם לך כסף טוב."
כשהלנה הביעה התנגדות דניאל הכריע אותה.
"הוא אדם נאצל, יקירתי, אני סומך עליו."
הלנה החליטה למרות רגשותיה המעורבים ללכת לביתו של קיינס שהיה מצוי בפרברי העיר. אנסטסיה הסכימה ללוותה אליו.

"אל תדאגי הלנה, מר קיינס הוא אדם יקר מאין כמוהו. אף אני דיגמנתי אצלו פעם."
"באמת?" שאלה הלנה בתמיהה.
"בהחלט", אמרה אנסטסיה בחיוך, "הוא מאוד מעניין בתור אישיות ויוכל לתת לך פרספקטיבה מעניינת לגבי החיים".
הלנה חייכה בהקלה.

כשנכנסה לביתו של קיינס הופתעה לטובה. קיינס התגלה בתור אדם אדיב ונבון.
"היכנסי", קיינס חייך באדיבות.
עיניו הכהות בחנו אותה בסיפוק. הוא מזג יין אדום לתוך כוס מהודרת והביאה להלנה.
"תודה" אמרה הלנה בחיוך.
היין היה משובח והלנה התענגה עליו.
"נתחיל?" קיינס שאל בחביבות.
הלנה הנהנה בשקט.

הוא הוריד בעדינות את החלוק שעטף אותה. הלנה הרגישה בנוח להתפשט מולו ולא ידעה למה. קיינס שידר הרבה ביטחון ורוגע. הוא היה גבר נאה ומושך ובאופן כלשהו, הזכיר לה את דניאל. במהלך הרישום הוא אף התבדח איתה וסיפר לה סיפורים מעניינים. לאחר שסיים את רישומיו, הם ישבו בסלון. רק עכשיו הבחינה הלנה בביתו המהודר והמעוצב של קיינס. משרתת הגישה להם ארוחה עם גביעי יין והלנה שלא היתה מודעת לרעבונה התנפלה על המזון ורק לאחר מספר דקות נזכרה להודות למארחה, קיינס, שהיה משועשע.

"לעונג לי לאחר אותך, הלנה."
הלנה השיבה בחיוך, "לעונג לי לסעוד איתך, מר קיינס."
הם המשיכו לדבר לתוך הלילה. לבסוף הוא אף הסיע אותה לביתה. הלנה הוזמנה לביתו של קיינס במשך הימים הבאים. מלבד עבודתה בתור דוגמנית הוא אף הזמין אותה לבתי קפה ולהצגות. הלנה התרצתה להזמנותיו. היה לקיינס כושר שכנוע מדהים. מלבד זאת, כשניסתה ליצור קשר עם דניאל ואסנטסיה שניהם מסרו את התנצלותם ושכרגע הם עסוקים וכי לא נשאר להם זמן פנוי בשבילה, אלא במועד מאוחר יותר. הלנה חשה מעט אכזבה. היא לא כעסה כיוון שידעה שדניאל מתכונן לקראת התערוכה הקרבה שלו, ואנסטסיה מסייעת לו וגם עוסקת בלימודיה. קיינס התגלה בתור אדם שנעים לבלות איתו ולדבר איתו. נדמה שידע לדבר על כל דבר. בנוסף גם ידע להקשיב. הלנה נהנתה מחברתו ושמחה על כי הכירה אותו.

באחד הערבים לאחר שסיים את רישומיו קיינס הציע לה להישאר אצלו קצת.
"קר מאוד בחוץ, יקירתי, וחבל שתצאי עכשיו. עוד מעט הנהג שלי יחזור ואוכל להסיע אותך."
הלנה התיישבה בנוחות על הספה ולגמה מהיין. קיינס התיישב קרוב לידה והחל לדבר אליה ברכות.
"את נראית דומה מאוד לבת שלי," חייך.
הלנה חייכה אליו חזרה, "אתה מאוד מחמיא לי קיינס."
חיוכו של קיינס התרחב וחשף את שיניו הבוהקות.
"מה דעתך להיות הדוגמנית הקבועה שלי?"
הלנה הניחה את הכוס על השולחן.
"זה מאוד מחמיא לי מר קיינס," אמרה בזהירות, "אבל אני מדגמנת בשביל דניאל".
"שטויות," פסק קיינס בהחלטיות. "לא יהיה איכפת לו, ומלבד זאת אני אשלם לך כפול ממה שהוא משלם."
הלנה גמגמה: "אני לא יודעת, אני אוהבת את דניאל ואנסטסיה."
קיינס התקרב אליה ואחז בידיה ברוך.
"גם אני אוהב אותם, אבל אני בטוח שאת גם מחבבת אותי, נכון?"
"כן," המשיכה הלנה כשהיא חשה לפתע שכל מאווייה נתונים לדמותו של קיינס.

קיינס חיבק אותה בחוזקה ונשק ללחיה. הלנה נכנעה לחום של גופו וחיבקה אותו בחזרה. הוא הזכיר לה את החיבוקים של אביה, אותם חוותה לפני שמת בפתאומיות בסתיו שעבר. ריח הבושם העדין שלו שיכר אותה. היא הרגישה רצון אחד. להיכנע לו. למסור את גופה בידיו. להתמסר למגע ידיו החזק והמלטף ולגבריותו הדומיננטית. היא רצתה לבכות על העוול שנעשה. הטבע האכזר שלקח את אביה האהוב. כמה השתוקקה לחבקו. דמעות ניקוו בעיניה. היא השתוקקה גם לקיינס. רצתה להרגיש שוב את אהבתו של אביה דרכו. אך לפתע ליבה הזכיר לה כי ישנן עוד שתי דמויות בחייה אותן היא גם אוהבת. מאבקים פנימיים התחוללו בנפשה. אך לבסוף ניתקה את עצמה כמעט בכוח מקיינס, והחלה לשים פעמיה לכיוון הדלת.

קיינס הביט בה בפנים עצובות והפטיר: "הלנה יקירתי, אני רוצה שיהיה לנו טוב ביחד, אני רוצה לדאוג לך, לאהוב אותך בפשטות אך בעוצמה."
הלנה בהתה בו שוב בערגה, אך השפילה את מבטה ואחזה בידית. להפתעתה הידית נלחצה מאליה ובפתח הופיעו דניאל ואנסטסיה. אנסטסיה חיבקה את הלנה ההמומה ודניאל נשק לשפתיה ועיניו היו חמימות ואוהבות. הלנה בתחילה לא הבינה את פשר הימצאותם של דניאל ואנסטסיה וכל האהבה שהרעיפו עליה לאחר כמעט חודש של ניתוק, אולם אט אט ההבנה חילחלה לתוכה.

דניאל חפן את פניה בשתי ידיו ועיניו בחנו אותה בגאווה.
"עברת את המבחן השני, הלא הוא מבחן הנאמנות. מר ג'וזף, או כמו שאת מכירה, מר קיינס, היה הפיתוי שלך. אם תהפכי את שמו תקבלי את המילה 'סנייק', כלומר, ג'וזף היה אמור להיות הנחש שיפתה אותך לקחת את התפוח," סיכם דניאל בחיוך. "את עמדת במבחן השני ועל כך הערכתי נתונה לך."

הלנה לא הצליחה להחלץ מהרגשת ההפתעה שאפפה אותה. אך לבסוף חיבקה את שניהם.
"חשבתי שכבר שכחתם ממני," מלמלה הלנה בהתרגשות.
אנסטסיה ליטפה את תלתליה.
"הלנה, מתוקתי, אינך יודעת כמה קשה היה להתנתק ממך, אך זה היה הכרחי בשביל המבחן."

ג'וזף לחץ את ידו של דניאל.
"ובכן ידידי," אמר בחיוך, "אני רואה שמצאת לעצמך אישה שיכולה להתנגד לחיזורי".
דניאל חייך והוסיף, "ידעתי שאוכל לסמוך עליה".

הלנה חייכה לעברו של דניאל. דניאל חייך אליה חזרה אך לאחר כמה רגעים פניו הרצינו.
" הלנה יקירתי, ישנו מבחן נוסף אותו את חייבת לעבור, אל תשכחי זאת."