A Little Woman

היה זה אחד מאותם ימי חסד אחרונים של החופש הגדול. למרות האוויר הקר, שמש שקרנית עמדה בשמים, מאירה ללא רחמים, מצליפה בואנילים ובקרמבוים ביחד, ללא הבדל סקס, הנאה ועם מי...

בתמימותי בחרתי בגדים שלא היו מחממים אפילו סוכר בכוס תה. כשזה מגיע לבגדים, אני מוכן לקפוא למוות רק להיראות חמישה קילו פחות. הוא תמיד היה צוחק על זה. הוא תמיד היה אומר שאני אישה קטנה. אני הייתי מציין שיש הבדלים מהותיים. הוא טען שזה שאני שטוחה לא אומר שאני לא אישה, ושהוא היה שמח לבדוק באופן פרטני אם זה נכון. את השורה האחרונה הוא תמיד היה אומר רק כשלא היה קהל רב, וכאן תמיד הייתי מסמיק. לצערי השורה האחרונה הייתה נכונה רק עד לאותו היום...

בעודי ממשיך בטיולי חסר המטרה, מצאתי את עצמי מגיע למגרש הטניס.
אני לא יודע למה אבל תמיד משהו ב"משחק" עם ה"כדורים" וה"מחבט" עשה לי טוב על הלב, והנה אני רואה אותו על המגרש. הוא נראה תמיד יפה אבל היה כאן עוד משהו. הוא נראה כל כך חי, הוא שיחק כאילו אש בוערת לו מתוך הידים ובהחלט נראו אותותיה בעיניו הבוערות. עיניו הירוקות זרחו בזוהר השמש וגופו הלבן לא הוסתר כלל תחת הטרניניג הקצר. בטרניניג הזה יכלתי לראות כל חלק בגופו. הייתי המום ומסוחרר ולא יכולתי לעשות כלום חוץ מלנשום לאט ולהתבונן בו חי כפי שלא ראיתי אותו קודם לכן.

המשחק הסתיים, רוב הצופים הלכו, ואני עדיין קופא במקומי, משחזר כל מהלך, כל תנועת יד ורגל שלו במהלך המשחק. לבסוף עמדתי ללכת. האולם היה ריק לחלוטין ואני רציתי להתרחק רק כי בבגדים האלו התחלתי לקפוא למוות מרוב קור. כשהתחלתי לעשות את הצעד, הרגשתי מאחורי זוג נוסף של ידיים, נשענות ומחבקות.

"נו אישה קטנה, באת לעודד את בעלך?"
"גררר... שוב הביטוי הזה, ומי לעזאזל קבע שאני הבעל שלך?!"
הפסקתי את מטר המחאה כאשר המבט שלו שיתק אותי. הוא הצמיד אותי לגדר. הוא גבוה כל כך ואני יחסית נמוך כך שלא הייתה לו בעיה לעשות זאת בכח.
"תכף נראה יקרה מי הבעל שלך."
עמדתי למחות אבל אז הוא נשען עלי במלוא כוחו, הכלי המפחיד שלו נמצא במרחק של טרנינג זעיר. אוח טריניניג מרושע!

הנה הוא, הבחור הראשון שאי פעם חלמתי עליו, בא ומתחיל לעשות את הדבר שלא העזתי לחלום עליו. הייתי בטוח שכאן הוא יפסיק, ייתן לי סטירה, ילעג לי, יקרא לי הומו ולא ירצה לראות אותי בחיים. כזה אני, אופטימי ממדרגה ראשונה,
אך הוא המשיך.

בדרך כלל לימדו אותי שזה הולך לאט, נשיקה, גירויים... אבל לא. הוא פשוט בא והושיט את היד שלו למכנסים שלי. חזק מהר וללא רחמים שיחרר את הדבר הקטן והמעורר רחמים. להגנתי הדבר היחיד שלא יראה מעורר רחמים לידו הוא כוכב פרונו וגם זה על קצה חודם של ארבעה-חמישה סניטמטרים בהקצנה.

הוא הניע אותו כבוכנה משומנת שכן רק המחזה הזה של לראות אותו כך גירה אותי. הוא הצמיד אותי לגדר ונגח בי.
"ובכן, תגיד עכשיו, אני בעלך?!"
הוא הניע את ידו חזק יותר ויותר. ניסיתי בכוח להחניק צעקה, דבר שהסתיים בכישלון חרוץ ובנשיכה בלשון. הוא שמח לשמוע את הקול הזה בוקע מפי.הוא הניח את ידו הימנית על שפתי והחל לאמר:
"כל כך חמוד. תמיד ראיתי אותך בוהה בי בשיעורים. תמיד ראיתי עד כמה אתה מגורה כל פעם שאני נתקל בך 'בטעות'. אתה מתנהג כמו אישה לידי. אתה האישה הקטנה שלי, ומעכשיו אנחנו נשואים, ברור?!"

"ברור? ברור? ברור? ברור? ברור?"
הוא חזר על השאלה שעה שהוא מנשק אותי, שעה שהוא מוריד לי את החולצה, ואני קופא מן הרוח אך מתחמם מגופו השרירי והיפה. הגוף שלו גבוה ורחב מספיק להכיל אותי שכן אני רזה וקטן. לעומתו אני באמת אישה.

לבסוף הוא מוצא את נקודת החולשה שלי - האוזניים! כן, האוזניים הן נקודות החולשה שלי. אני חושב שאם ינסו מספיק זמן, יוכלו לגרום לי לגמור רק דרך ליקוק אוזנים, השד יודע למה ואני אפילו לא ג'יני מסכן.

וכך הוא ממשיך עם הלשון במרץ, עם ההתנגשיות המכוונות היטב מאחור,
ועם הכישרון הרב של ידו על הזין שלי.אני נכנע לרגש ששוטף אותי ואני עונה לו "כן", חצי בלחישה חצי בתחינה בעוד אני גומר.

הוא מחזיר לי את החולצה כעת ואנו הולכים אט אט, אך לראשונה, אנו הולכים ביחד.