מפגש פיסגה

21:00, ערב יום שישי. מפגש הפיסגה המתוכנן התחיל. לוגמות מהיין בחדר המלון, מעשנות סיגריה ואז הדפיקות בדלת. הם נדרשו להגיע לפתח הדלת, לקשור את עיניהם ולהיכנס על ארבע, וכך עשו. שניהם ניצבו לפני, לא כל כך משכנעים, חשבתי לעצמי היה חסר להם משהו. "אקסטזה" כנראה הרגישה את זה, ומבט אחד שלה לעבר "עגיל בפטמה" הספיק.

"הם טרחו להתלבש יפה," היא אמרה.
"חבל...." אמרתי.
המבט שעל פניהם המופתעות היה שווה כשהרגשתי את החום מתחיל לעלות בי.

חולצות היציאה הנחמדות שלבשו נקרעו מגופם, אני לא חסכתי והוספתי לקריעת הציפורנים את הקריעת הבשר. לאחר מכן ניצבו מולי שני כלבלבים נטולי בגדים שנראה היה שיותר מדי מתלהבים מכך.

"תרגיעו את החברים שלכם," "אקסטזה" ירתה לעברם, בזמן שאני ו"עגיל" משלחות את השוטים שלנו למקום הרגיש. הצלפה והקורבן שלנו נחת מקופל על הרצפה. "עגיל" החלה להצליף בטירוף והיה נדמה כאילו עשתה זאת כל חייה. "אקסטזה" לקחה את הקולרים והחבלים שנסגרו על צווריהם קושרים אותם אחד לשני.

לא היה להם הרבה מרווח תזוזה.

"אז מי מכם רוצה להיות הראשון ללקק את המגפיים שלי?" שאלתי וצעדתי צעד לעברם.
הבחור שענה לשם "שטיחוני" ענה ללא היסוס "אני", טעות מרה מבחינתו -הוא לא ידע את המחיר.
"מה אתה ממתין?!" צעקה עליו "אקסטזה" והצליפה בגבו.
שמעתי את "עגיל" מצחקקת בעוד השוט שבידה לא נח.

"הראש לריצפה" צעקתי, "לרצפה!". "לא מספיק נמוך," אמרתי, והצמדתי את ראשו בכוח לרצפה עם עקבי, בעוד הכלב השני סופג את הכאב המהנה מעגיל הוא צעק מכאב ופישק את רגליו, דורש כאב. הפלאג לא איחר להיכנס לישבנו האדום.

כשרגל אחת על ראשו ועקב אחד ליד שפתו הוא התחיל ללקק לגנוח ולצרוח הרגשתי כיצד הוא נקרע כשהפלאג תקוע בישבנו בקצב מהיר יותר. אקסטזה היתה אחראית על הקשירות והרושם היה כי הייתה בצופים. הרגשתי את החום עולה בי לא רק האוירה הטובה גם היין קצת חימם אותי.

"עיניים למטה," צרחה "אקסטזה" ושילחה בעיטה לגופו של העבד שהעז להרים מבט. הבטתי לעברם וניגשתי לעבר החבלים. כמה לפיתות והם היו קשורים בקשר עבות שהכריח אותם להמשיך בפוזות האהובות עלי. גופם רעד ללא הפסקה או מהקור או מההתרגשות.

"שנחמם אותם?" ציחקקה "אקסטזה" לעבר "עגיל". "עגיל" לא המתינה והחלה לטפטף שעווה על הגב של אחד מהם. הוא צרח בכאב. "אקסטזה" בדרכה המיוחדת לקחה את הנר והחדירה לישבנו של אחד הסאבים כך שהשעווה המשיכה לטפטף על אשכיו. בו בזמן הם קיבלו סתירות בעיטות והצלפות שגרמו להם להתחנן בעודם קשורים.

"אקסטזה" לא יכלה להתאפק הורידה את החלק התחתון, פישקה את רגלייה והתחילה לשחרר נוזל חם וצהוג על פניו, והוא לוגם, חושש מלאבד טיפה. הרמתי את החצאית והצטרפתי לאקסטזה, משחררת את נוזל גופי החם.

"זונות זולות" סיננה "עגיל בפטמה" ומשכה את העבד הסורר לאחור. "אקסטזה" לקחה את העבד השני שהיה כה טרוד בלינוק את הטיפות מהרצפה. המראה שלהם הלהיט אותי. משכתי את ראשו של אחד מהם אחורה והתיישבתי על פניו. אטבי הכביסה הונחו על גופו של הסאב השני כיצירת אומנות, לאחר מכן השוט הוטח על גופם (כמה שזה כואב...).

חיוך גדול עלה על פניי כשראיתי את גופם מתפתל מכאב והנאה יחד. התיישבתי לי נינוחה מציתה סיגריה לוגמת כוס יין טוב, צופה ב"אקסטזה" וב"עגיל" מתעללות בזונות הקטנות שלנו לאותו ערב. היה נדמה כי הזמן עצר מלכת... הכל היה מושלם!

"עגיל" ו"אקסטזה" התיישבו לצידי, מציתות סיגריה, לוגמות מהיין הטוב, ומביטות בכלבלבים על הריצפה, מלקקים את רגלינו ומודים לנו על הזכות הגדולה שניתנה להם באותו ערב.