טריו
מאת nerissa(אחרת)
3 במרץ 2005
רגלי מטופפת בחוסר סבלנות על השטיח הכחול הפרוס על רצפת קרון הרכבת. עוד כמה דקות ונעגון ברציף התחנה בתל אביב.
המתח והריגוש הופכים את קרביי.
שוב לחץ בשלפוחית. אני מרגישה כמו אישה בחודש התשיעי עם כל הריצות האלה להשתין.
נדחקת בין המון אדם ובוקעת מהקרון הדחוס אל האוויר הקריר שבחוץ. נושמת לרווחה ופונה במהירות אל השירותים.
שוב.
שוב מגע אחרון בשיער
שוב רפרוף מברשת על הלחיים
שוב מבריקה שפתיים
ויוצאת לכיוון תחנת המוניות.
בית המלון היה ממוקם ברחוב צדדי ושקט. אני נושמת עמוק ונכנסת אל חדר הכניסה האפלולי.
הנה זה מתחיל.
* * *
מטפסת במדרגות הצרות המרופדות שטיח בורדו, הן מובילות אותי הלאה. קומה שנייה, דלת שנייה מימין. כך אמר ה- SMS.
נעצרת על יד הדלת ו... צוללת פנימה למערבולת הפנטסטית הזו הצפויה לי.
נוקשת על הדלת. רחש מבפנים.
הדלת נפתחת כדי חריץ ונעצרת.
שקט מבפנים.
אני דוחפת לאט את הדלת ופוערת את החדר מול עיני.
התמונה שנגלית לעיני עוצרת נשימה.. ומשחררת אותה לאחר מספר שניות לרצף נשימות מהירות, סוערות.
* * *
היא שכבה על המיטה, עירומה. ידיה ורגליה פרושים, כל קצה קשור בחבל אל רגל מיטה. עיניה מכוסות, פיה חסום בגאג, שיערה פזור על כיסוי המיטה האדמדם.
איקס אנושי, רך, מפתה, נושם בקצב מהיר.. מרוגש. היא יפהפיה!
רכה, מלאה ונשית וממגנטת..
שקועה במראה נכנסתי פנימה, סוגרת את הדלת מאחוריי, מתקרבת אל המיטה
כמהופנטת שולחת יד ומלטפת את השיער היא הצטמררה, נשימתה כבדה יותר. שדיה הלבנים הכבדים עולים ויורדים בחיות אירוטית.
הרעש מאחור של נעילת מנעול הדלת מחזיר אותי למציאות ולנוכחות הנוספת שכמעט ושכחתי.
הוא.
הסתובבתי לפגוש מבט בוחן, מבודח, מרוגש, רך, מחושל.
כהה. כמו בתיאור.
חתיך. כמו ברכילויות.
מעורר תאווה. כמו ששודר מההתכתבויות בינינו.
ומאוד מאוד ממשי פתאום. נטול חיץ וירטואלי. הוא לא שם-על-מסך יותר. הוא איש. מאוד מאוד איש.
אני מרוגשת עד כאב. מנצלת את תירוץ ההתארגנות, מניחה את התיק על השרפרף הקרוב.
מנתקת מבט ממנו אבל מרגישה אותו בוחן. לא עוזב.
מתנשפת ופונה אליו. שוב מבטים מצטלבים.
"אני אחכה עוד הרבה?"
בדיוק הקול המתאים לתמונה הזו. לציור האנושי הזה.
ידעתי מה אני אמורה לעשות, למרות שלא קיבלתי כל הוראות מקדימות.
הנשימות הכבדות מכיוון המיטה סיפרו מעט את מה שעובר שם, על האישה הקשורה. שפחתו האהובה. האישה שעומדת לראשונה להתענג עם אישה אחרת.
אני פונה אליה.
בוחנת אותה כשאצבעותיי מתחילות לפרוף את כפתורי החולצה, בעודי נשלפת מנעליי.
רואה את כיסוי העיניים. הוא רטוב. היא בוכה. הריגוש, ההשפלה, הציפייה מורטת העצבים.
אני מקנאה בה. מקנאה ופתאום כל כך מבינה.. רוצה לחבק אותה, להרגיע.
מבינה את תפקיד הביניים שיש לי בסצנה הזו. בינו לבינה. תחתיו. מעט מעליה. המובילה. המנוסה.
המורעבת.
אני עירומה עכשיו. עיניי עדיין נעוצות בגוף הנשי הרוטט מולי.
"הסתובבי."
הוא. נזרקת ממנה אליו שוב.
עיניו בוחנות אותי לאט וביסודיות ואני מרגישה את האודם מתפשט מתחת לנמשים.
מודעת פתאום למשקל היתר. לכל החלקים בגוף שאני לא אוהבת במיוחד.
מודעת פתאום לצורך הארכאי ההוא שצף ועולה. למצוא חן בעיניו.
רק לא לאכזב.
הנה זה בא...
עוצמת עיניים ובורחת. עפעפיים חוסמים מציאות לרגע.
"לא! פקחי עיניים!" הוא אומר. כל כך יודע צדיק נפש בהמתו. הוא מנוסה, לא לשכוח זאת.
גם אם המפגש הזה חד פעמי – הוא ינהג בך כדום. אל תשכחי זאת – אני אומרת לעצמי. בלי ויתורים. הוא לא יוותר לך.
והריגוש מציף.
מבפנים.
מבפנים החוצה.
הוא מתקרב ולראשונה מרגישה את מגע ידו עלי.
נועצת מבט בפתח חולצתו.
אצבעותיו מתחילות במסען הבודק, החוקר, החודר לאורך גופי.
כף רגלו פוערת מרווח גדול יותר בין רגליי. אצבעותיו מגששות הלאה. פנימה. אני משתנקת.
נהמה נשמעת מהמיטה.
הוא עוזב אותי לרגע וניגש אל המיטה. אצבעותיו הספוגות בריחי מתקרבות אל אפה של שפחתו.
"את מריחה את זה, שפחה? זה הריח שלה. אני מלטף אותה עכשיו. נוגע בה."
אני שומעת את דבריו ועיני נעצמות בכאב.
בכאב שלה.
הוא צף בחדר. מציף את כולנו.
כאילו והייתי היא עיני מתחילות לדמוע.
אני בוכה עכשיו איתה.
עבורה
עבורי
עבור ההשפלה של שתינו.
* * *
שומעת את הבכי שלה הופך לקול חרישי.
אני מנסה לשלוט בעצמי. מבינה פתאום את תפקידי. האמפתיה הזו אינה במקומה עכשיו. אני חייבת להיות חזקה בשבילה. בשביל שתינו.
נושמת עמוק, מרימה יד לנגב את הדמעות ו...
חבטה נוחתת על פלח ישבני. צורב, פתאומי, סוחט ממני אנקת הפתעה.
"הרשיתי לך לזוז?"
"סליחה, אדון," אני פולטת, ממוקדת יותר בצריבה על אחורי.
"הישעני קדימה על הכסא. ישבן אלי."
הוא חד.. מרוחק – ובכל זאת, משהו שם מאחורי הקול מרגיע. מרגיש בסדר. חמימות? לא יודעת. משהו.
כף היד שלו חמימה כשהיא מלטפת, שניות לפני שהיא מתרחקת ומתחילה לנשוך באחוריי. בכוח. מרעישה את החלל הכבד מאמוציות.
ערפל סמיך מוכר, ישן וטוב מבצבץ בפנים. עונה לשירה הזו על פלחי הישבן.
אני שטה פנימה, מוכנה למה שיבוא עכשיו. זה היה הניתוק המבורך בין הבחוץ למה שאמור לקרות כאן. בין היומיום לעולמנו.
כאילו וקרא את האותות – הוא עוצר. מלטף עוד, נצמד, מרכך את השרירים המתוחים שלי.
מרגישה רצויה פתאום. לא כנטע זר.
הרחש מהמיטה קורע את האינטימיות הרגעית הזוגית וממקם את המעגל רחב יותר. שוב.
סביב שלושתנו.
"לכי אליה. אני יושב כאן. קדימה."
עוקבת אחריו מתרחק. נעצר לרגע על יד המיטה, מתכופף, מנשק אותה על מצחה ולוחש דבר לאזנה. היא מצטמררת. אני איתה. המציצנות הזו אליהם מרגשת אותי. זו לי הפעם הראשונה.
הוא מעביר ידו לאט על גופה, ברכושנות מעוררת קנאה, אני רואה את שריריה מתרפים ואת גאות שדיה עם הריגוש הנבנה.
הוא מנתק מגע ומתיישב בכורסה. מהנהן לעברי.
תורי.
מנתקת עיני ממנו, מתבוננת ארוכות אליה.
שקט בחדר. רק נשימותיה הכבדות וחריקת החבל כשידיה מותחת אותו.
אני הולכת באיטיות סביב המיטה, נעצרת על יד כף רגלה הקשורה. המיטה עכשיו עומדת ביני לבין הדום השקט היושב מולנו.
הוא כאילו מתרחק.
אני והיא עכשיו.
שולחת אצבעי ונוגעת בבוהן שציפורנה משוך לק. כפות רגליה מטופחות. מגרות.
נקודת המגע בין אצבעותינו שולחת זרמים של אש. בשתינו.
היא קופאת. מחכה לבאות.
אני מחייכת. נרגעת. פתאום יודעת מקומי.
לאט לאט צועדת לאורך המיטה, כריות אצבעותיי מטיילות אל כף רגלה, לאורך קרסולה, ירכה.
היא מתפתלת תחת ידי, מרגישה את מתח השריר בירכה.
כשכריות אצבעותיי מלטפות את הקצה העליון של רגלה, החיבור בין הרגל לאגן – היא נושפת.
אני יודעת שאני שם ומחייכת עוד.
מבינה שהכאב עבר והריגוש תפס מקומו.
היא מתוחה כמו מיתר נבל תחת אצבעותיי. אני פורטת עליה הלאה, על בטנה העגולה, לאורך גופה, בין שדיה – מתחמקת באלגנטיות עם כל נקודת מגע עם נקודות הגירוי המיניות.
ההתפתלויות שלה הפכו מפיתולי אי נוחות לפיתולים אירוטיים. עגולים יותר. מתחככים יותר.
היא איתי.
אני מוריד ראש ומרשה לשערי לגלוש אל גופה. על שדיה. היא נרעדת.
כריות אצבעותיי ושערי ממשיכים ללטף את גופה.
האצבעות נוגעות בין לבין
השיער מלטף מעל.. את השדיים, את גבעת הכוס החלקה שלה.
אני רואה את ברכיה מתרחקות אחת מהשנייה עד כמה שהחבלים מותירים. מתרוממות מעט.
היא בהחלט איתי.
הגיע זמן מגע של שפתיים.
* * *
שערי מלטף את בטנה ושוב קצותיו זורמות על שדיה המתנשמים. ראשי מתקרב אל גופה ולשוני יוצאת לפגוש פיטמה אחת זקורה, כהה מהדם המרוכז בה.
היא נאנקת כשלחותה החמימה של לשוני מטיילת על פטמתה.
לאט ובאיטיות אני מגלגלת לשוני סביב הפטמה המתקשה. לאט עוטפת בשפתיי את הבליטה הכהה, יונקת אותה אל פי.
הגוף תחתיי מגיב מריגוש. חזה מתרומם אל שפתיי, דוחק עצמו עוד. ראשה נע מצד אל צד.
אני מריחה אותה עכשיו.
ריחה משכר אותי. הניחוח המזדחל אלי מבין ירכיה גורם לרטיבותי שלי לנבוע.
אני שולחת יד ומשחררת את מחסום הפה שלה, מרשה לקולות העונג לבקוע החוצה. היא מלקקת שפתיה המשוחררות. שפתיי עוברות אל פטמתה השנייה בעוד אצבעי מלטפת את שפתה התחתונה.
היא פוערת מעט שפתיה תחת הליטוף, והאוויר החם של נשימתה המהירה מלטף את אצבעותיי.
אני רוצה כל כך לנשק אותה אבל חוששת שזה מוקדם מדי. עוזבת את פטמותיה ומתחילה לנשק את שדיה, את בטנה. נשיקות אטיות, נצמדות אל העור הרך, מטיילות לאט על הבטן הקטיפתית המתנשמת. אצבעותיי ממשיכות ללטף את לחייה, את שפתיה.
פתאום נשאבת אצבע מלטפת פנימה, אל חמימות פיה.
אני מחייכת. היא קוראת לי.
טיול שפתיי על עורה משנה כיוון ומתחיל לטפס מעלה. אל חזה, לאורך צווארה המתקמר מול שפתיי. אצבעי ממשיכה להימצץ בין שפתיה החמימות. זה משגע אותי. אני עוצרת בעדי מלהתנפל עליה.
שפתיי עוברות את גבעת סנטרה עכשיו. פיה המתוק כל כך קרוב.
היא משחררת את אצבעי, מחכה.
שפתיי נעצרות על זווית פיה. לשוני יוצאת ונוגעת בנקודת המפגש בין שפתה העליונה לתחתונה הדשנה. מתחילה לצייר את קו שפתיה בקצה לשוני – שפה עליונה. מגיעה עד נקודת החיבור השניה של השפתיים.. ממשיכה הלאה אל השפה הדשנה התחתונה.
שפתיה נפערות, מתחננות לחדירת לשוני ביניהן. מתחננות לנשיקה.
לאט אני עוטפת ברכות את שפתיה בשפתיי. רק חובקות אותן. מרשה לה להיות הראשונה.
והיא מעזה. קצה לשון מהססת, חוקרת, חודרת אל בין שפתיי.
אני מקבלת אותה בברכה בליטוף לשוני.
נשיקתנו איטית. ראשונית. מגששת היכרות.
והגחלת ניצתת.
הנשיקה מעמיקה, לשונות יוצאות במחול נשי מפותל, לח, לוהט. שפתיים רכות מחבקות שפתיים רכות.
היא מתנשמת תחתיי. שדיה נצמדים לשלי.
פטמות מתחככות בפטמות.
באיטיות אני מטפסת אל המיטה, רגלי עוברת מעליה בזהירות. עכשיו ברכיי משני צידי גופה, כפות ידיי נשענות משני צידי חזה – מרשה נקודת מגע רק של שדינו ופינו.
הנשיקה לא נפסקת כשאני מתחילה לחכך שדי מולה. גופה עונה לי.
אני מנתקת שפתיי ונשיקותיי הלחות עוברות אל לחייה, אל תנוך אזנה.
לוחשת אליה: "את כל כך מתוקה, כל כך מפתה.. מרשה לי להמשיך ולענג אותך, יקירה?"
היא מנידה ראשה בחיוב.
ואני יוצאת לדרכי מטה לאורך גופה. עוצרת את סערתי המבקשת לצלול בין ירכיה.
מתענגת על כל מילימטר של עור רך, חלק ומשכר בניחוחו – אני מגיעה אל טבורה.
לשוני יוצאת וחודרת פנימה, אל הכפתור העמוק השקוע בבטנה. שדיי מתחככים בירכיה.
לאט אני מעבירה עצמי אל בין רגליה. נשכבת ביניהן. מתמקדת מול הכוס הפעור, הלח והמוכן לקראתי.
* * *
זה התחיל מליטוף בקצות האצבעות. ליטוף עדין, מחשמל לאורך החריץ הלח שמולי. נגיעות פרפר עדינות שגרמו לו לקבל חיים, לשפתיים להתלחלח, לאגן לנוע עם הליטוף.
לחישות בלועות עלו הרחק מעל ראשי.
הן ביקשו עוד. עוד עומק
עוד עוצמה
עוד.
לשוני החלה בתפקידה המענג. בקצה הלשון ציירתי עיגולים על ירכה. העברתי לשוני על חיבור המפשעה. – אגנה נע מולי בערגה.
ואז עברתי למרכז גופה.
מרכז נשיותה.
קצה לשוני ליטף את קצות שפתי הכוס, טועם נקטר משכר. דגדגנה בצבץ מבעד לשפתיים הפעורות מעט.
נגיעה אחת קלה של קצה לשוני בו.
היא רטטה וזעקה נפלאה מפיה.
עוד נגיעה כשאני נושפת אוויר עליו בו זמנית.
אגנה התפרע מולי. ירכיה ניסו להיסגר על ראשי, ללכוד לשוני על פיסת הבשר הרגישה, החבלים מקבעים אותה למקומה.
אני נוגעת עם קצה לשוני בדגדגנה שוב, ומשאירה אותו שם מעט. היא קופאת בציפייה.
והסיור המעמיק מתחיל. לשוני מלטפת-טועמת את הדגדגן. רק אותו. היא נפערת מולי יותר.
ברכיה מותחות את החבלים כשהן מתרחקות, פוערות אותה אלי כמה שיותר. גופה גולש אלי ומקרב אגנה אל פי.
אני מתרחקת. לא מרשה לה מגע מלבד עם קצה לשוני על הדגדגן. מגבירה את הלחץ עליו. ליקוק לוחץ. מגבירה את המהירות. ליקוק, לוחץ מהיר יותר.
עיני משייטות מעלה, רואות את ראשה נזרק לצדדים.
אני מריחה את האורגזמה שלה קרבה. לאט גולשת מטה אל בין השפתיים הפנימיות. הלחות. הבשר החשוף החלקלק מקבל לשוני בברכה, פיתחה לא רחוק מלשוני. אני מתחילה החדירה פנימה והיא זועקת מעלי. לשוני חודרת עוד ו..
בבת אחת אני נמשכת מעליה.
"עוד לא!" אומר איש אחד ששתינו שכחנו מקיומו.
"בבקשה אדוניייייייייייייייייי" היא צורחת.
"אמרתי, לא."
אני יושבת על השטיח מתנשמת. לשוני עורגת למגע הלח. רוצה לחזור...
שולחת מבט מתחנן מעלה. אליו.
מבטי נעצר בדרך. הבליטה במכנסיו וטיפת הרטיבות בחזית מבהירים הכל.
אני מורידה עיני. מבינה שאני צריכה לסגת ולאפשר לו לאכול את המעדן אותו רק זכיתי לטעום על קצה לשוני.
אני פונה לקום ולרגע עומדת על ארבעותיי לפני שאדחוף עצמי מעלה לעמידה.
באחת מוצמד ראשי אל השטיח ואגני מורם מעלה.
"אני עומד לזיין אותך עכשיו."
הריגוש כמעט וגרם לי לגמור באותו רגע. הלחץ של כפו על ראשי, מגע ידו כשהרים אגני.
חשבתי על התחת שלי מופנה אליו, חשוף, והבושה חיממה את לחיי שוב. התנוחה הזו...
שמעתי רחש רוכסן, רחש שקית נקרעת. אצבעו עברה על הכוס הרטוב שלי.
"אההההה..." הזעקה שלי נבלעה בשיער שכיסה את פני. הוא חדר אלי, מצופה בקונדום, בבת אחת. מבלי לעצור. מבלי להכין.
העונג היה מחשמל. עוצר נשימה.
עצמתי עיניים מתמקדת בחדירה העמוקה. כאילו מאליו אגני החל לדחוק עצמו אליו, העונג בוקע מתוך החיכוך המשותף שלנו.
הוא נע בתוכי ואני הבלטתי עכוזי כלפיו, נאנקתי בתאווה.
הסחרור החל לעלות.
האורגזמה קרבה.
"את שומעת אותי מזיין אותה, שפחה שלי?"
"היא טובה. כמה אני נהנה לזיין אותה."
לא הייתי מסוגלת לחשוב על מה המילים האלה עושות לאישה האוהבת והבלתי מסופקת, הקשורה שם למיטה, מטורפת בתשוקה בעיניה הקשורות. לא רואה, רק שומעת ומריחה ומבינה.
הוא לא בלם את הנאתו. אנקות ההנאה שלו מילאו את החדר בצמוד לעונג הווקאלי שלי.
גמרנו כמעט ביחד. אני מעט לפניו – הוא דחק עצמו עוד כמה פעמים בטרם שף עצמו מתוכי, מקלף מעל עצמו את הקונדום וגומר בין ישבניי. קריאת הגבר מילאה את חלל החדר.
הוא יצא מתוכי וקם אל הכורסה.
שכבתי שם מותשת. סחוטה. מעונגת.
ואל תוך הערפל המתוק חדר קול בכי בלתי כבוש.
* * *
הוא קם ממקומו.
שחרר רגליה וידיה מהחבלים.
"את לא מורידה את כיסוי העיניים," אמר לה. "היא עינגה אותך – עכשיו תורך."
הוא הורה לי לשכב על המיטה על גבי. ידעתי ששיא ההשפלה שלה קרב.
היא היתה צריכה לנקות את השאריות שלו ממני. של אדונה. של אהובה. מתוך הכוס של אישה אחרת, עלומה.
היא פעתה בבכי כשקרבו שפתיה אל בין רגלי. ואני איתה.
שתינו בכינו כשלשונה טיילה בין רגליי. מנקה שרידיו.
"יפה בנות. המשיכו."
ידי נשלחה וליטפה ראשה. זה ריכך את הבכי של שתינו פתאום. מגעה השתנה. תגובתי אליו השתנתה.
לאט לאט נוצרה שוב הבועה שלנו. זו שנקרעה ברשעות כמה דקות קודם.
היא החלה בגישוש סקרני. טועמת. בודקת. וירכיי החלו לרעוד מול המגע ההססני בתולי שלה.
ושוב גאתה בי התאווה. אליה.
לשונה עינגה אותי דקות ארוכות בטרם ראיתי מזווית עיני את אדונה מזדקר שוב למראנו.
הוא בא וכרע מאחוריה.
בין העונג שעירפל את חושיי למראהו החודר אל אחוריה, בין חמימות לשונה החודרת לבין התנשמויותיה לקצב חדירתו – התאווה פרצה מוכפלת בנו.
האקסטאזה בקעה מתוכי שוב בזעקה, מרעידה ירכיי לצדי לחייה הבוערות.
היא ספגה אותי לתוכה. אותי אותו.
צנחנו מעורבלים.
מתנשפים
מסופקים
היא באמצע.
שנינו ליטפנו אותה. היא התכרבלה מולו, סופגת את אהבתו וגאוותו אליה.
ידעתי שזמני שם תם.
"אדוני? מותר לי להוריד את כיסוי העיניים?"
"לא. עדיין לא."
הוא הביט בעיני והבנתי.
כשהשארתי אותם מאחור, מכורבלים במיטה הגדולה, יצאתי מהחדר בשקט וירדתי החוצה, אל הרחוב – מחשבותיי היו עם הזוג האוהב שם. מאחור.
כמה רגישות היתה בו, להשאיר אותי עלומה.
הוא לא הרשה לה לגבש אותי לכדי אישה ויזואלית, השאיר אותי "תלושה" בעיניה. רק מגע וריח וקול... וטעם.
כלי עינוגים בטריו המטורף הזה.
המתח והריגוש הופכים את קרביי.
שוב לחץ בשלפוחית. אני מרגישה כמו אישה בחודש התשיעי עם כל הריצות האלה להשתין.
נדחקת בין המון אדם ובוקעת מהקרון הדחוס אל האוויר הקריר שבחוץ. נושמת לרווחה ופונה במהירות אל השירותים.
שוב.
שוב מגע אחרון בשיער
שוב רפרוף מברשת על הלחיים
שוב מבריקה שפתיים
ויוצאת לכיוון תחנת המוניות.
בית המלון היה ממוקם ברחוב צדדי ושקט. אני נושמת עמוק ונכנסת אל חדר הכניסה האפלולי.
הנה זה מתחיל.
* * *
מטפסת במדרגות הצרות המרופדות שטיח בורדו, הן מובילות אותי הלאה. קומה שנייה, דלת שנייה מימין. כך אמר ה- SMS.
נעצרת על יד הדלת ו... צוללת פנימה למערבולת הפנטסטית הזו הצפויה לי.
נוקשת על הדלת. רחש מבפנים.
הדלת נפתחת כדי חריץ ונעצרת.
שקט מבפנים.
אני דוחפת לאט את הדלת ופוערת את החדר מול עיני.
התמונה שנגלית לעיני עוצרת נשימה.. ומשחררת אותה לאחר מספר שניות לרצף נשימות מהירות, סוערות.
* * *
היא שכבה על המיטה, עירומה. ידיה ורגליה פרושים, כל קצה קשור בחבל אל רגל מיטה. עיניה מכוסות, פיה חסום בגאג, שיערה פזור על כיסוי המיטה האדמדם.
איקס אנושי, רך, מפתה, נושם בקצב מהיר.. מרוגש. היא יפהפיה!
רכה, מלאה ונשית וממגנטת..
שקועה במראה נכנסתי פנימה, סוגרת את הדלת מאחוריי, מתקרבת אל המיטה
כמהופנטת שולחת יד ומלטפת את השיער היא הצטמררה, נשימתה כבדה יותר. שדיה הלבנים הכבדים עולים ויורדים בחיות אירוטית.
הרעש מאחור של נעילת מנעול הדלת מחזיר אותי למציאות ולנוכחות הנוספת שכמעט ושכחתי.
הוא.
הסתובבתי לפגוש מבט בוחן, מבודח, מרוגש, רך, מחושל.
כהה. כמו בתיאור.
חתיך. כמו ברכילויות.
מעורר תאווה. כמו ששודר מההתכתבויות בינינו.
ומאוד מאוד ממשי פתאום. נטול חיץ וירטואלי. הוא לא שם-על-מסך יותר. הוא איש. מאוד מאוד איש.
אני מרוגשת עד כאב. מנצלת את תירוץ ההתארגנות, מניחה את התיק על השרפרף הקרוב.
מנתקת מבט ממנו אבל מרגישה אותו בוחן. לא עוזב.
מתנשפת ופונה אליו. שוב מבטים מצטלבים.
"אני אחכה עוד הרבה?"
בדיוק הקול המתאים לתמונה הזו. לציור האנושי הזה.
ידעתי מה אני אמורה לעשות, למרות שלא קיבלתי כל הוראות מקדימות.
הנשימות הכבדות מכיוון המיטה סיפרו מעט את מה שעובר שם, על האישה הקשורה. שפחתו האהובה. האישה שעומדת לראשונה להתענג עם אישה אחרת.
אני פונה אליה.
בוחנת אותה כשאצבעותיי מתחילות לפרוף את כפתורי החולצה, בעודי נשלפת מנעליי.
רואה את כיסוי העיניים. הוא רטוב. היא בוכה. הריגוש, ההשפלה, הציפייה מורטת העצבים.
אני מקנאה בה. מקנאה ופתאום כל כך מבינה.. רוצה לחבק אותה, להרגיע.
מבינה את תפקיד הביניים שיש לי בסצנה הזו. בינו לבינה. תחתיו. מעט מעליה. המובילה. המנוסה.
המורעבת.
אני עירומה עכשיו. עיניי עדיין נעוצות בגוף הנשי הרוטט מולי.
"הסתובבי."
הוא. נזרקת ממנה אליו שוב.
עיניו בוחנות אותי לאט וביסודיות ואני מרגישה את האודם מתפשט מתחת לנמשים.
מודעת פתאום למשקל היתר. לכל החלקים בגוף שאני לא אוהבת במיוחד.
מודעת פתאום לצורך הארכאי ההוא שצף ועולה. למצוא חן בעיניו.
רק לא לאכזב.
הנה זה בא...
עוצמת עיניים ובורחת. עפעפיים חוסמים מציאות לרגע.
"לא! פקחי עיניים!" הוא אומר. כל כך יודע צדיק נפש בהמתו. הוא מנוסה, לא לשכוח זאת.
גם אם המפגש הזה חד פעמי – הוא ינהג בך כדום. אל תשכחי זאת – אני אומרת לעצמי. בלי ויתורים. הוא לא יוותר לך.
והריגוש מציף.
מבפנים.
מבפנים החוצה.
הוא מתקרב ולראשונה מרגישה את מגע ידו עלי.
נועצת מבט בפתח חולצתו.
אצבעותיו מתחילות במסען הבודק, החוקר, החודר לאורך גופי.
כף רגלו פוערת מרווח גדול יותר בין רגליי. אצבעותיו מגששות הלאה. פנימה. אני משתנקת.
נהמה נשמעת מהמיטה.
הוא עוזב אותי לרגע וניגש אל המיטה. אצבעותיו הספוגות בריחי מתקרבות אל אפה של שפחתו.
"את מריחה את זה, שפחה? זה הריח שלה. אני מלטף אותה עכשיו. נוגע בה."
אני שומעת את דבריו ועיני נעצמות בכאב.
בכאב שלה.
הוא צף בחדר. מציף את כולנו.
כאילו והייתי היא עיני מתחילות לדמוע.
אני בוכה עכשיו איתה.
עבורה
עבורי
עבור ההשפלה של שתינו.
* * *
שומעת את הבכי שלה הופך לקול חרישי.
אני מנסה לשלוט בעצמי. מבינה פתאום את תפקידי. האמפתיה הזו אינה במקומה עכשיו. אני חייבת להיות חזקה בשבילה. בשביל שתינו.
נושמת עמוק, מרימה יד לנגב את הדמעות ו...
חבטה נוחתת על פלח ישבני. צורב, פתאומי, סוחט ממני אנקת הפתעה.
"הרשיתי לך לזוז?"
"סליחה, אדון," אני פולטת, ממוקדת יותר בצריבה על אחורי.
"הישעני קדימה על הכסא. ישבן אלי."
הוא חד.. מרוחק – ובכל זאת, משהו שם מאחורי הקול מרגיע. מרגיש בסדר. חמימות? לא יודעת. משהו.
כף היד שלו חמימה כשהיא מלטפת, שניות לפני שהיא מתרחקת ומתחילה לנשוך באחוריי. בכוח. מרעישה את החלל הכבד מאמוציות.
ערפל סמיך מוכר, ישן וטוב מבצבץ בפנים. עונה לשירה הזו על פלחי הישבן.
אני שטה פנימה, מוכנה למה שיבוא עכשיו. זה היה הניתוק המבורך בין הבחוץ למה שאמור לקרות כאן. בין היומיום לעולמנו.
כאילו וקרא את האותות – הוא עוצר. מלטף עוד, נצמד, מרכך את השרירים המתוחים שלי.
מרגישה רצויה פתאום. לא כנטע זר.
הרחש מהמיטה קורע את האינטימיות הרגעית הזוגית וממקם את המעגל רחב יותר. שוב.
סביב שלושתנו.
"לכי אליה. אני יושב כאן. קדימה."
עוקבת אחריו מתרחק. נעצר לרגע על יד המיטה, מתכופף, מנשק אותה על מצחה ולוחש דבר לאזנה. היא מצטמררת. אני איתה. המציצנות הזו אליהם מרגשת אותי. זו לי הפעם הראשונה.
הוא מעביר ידו לאט על גופה, ברכושנות מעוררת קנאה, אני רואה את שריריה מתרפים ואת גאות שדיה עם הריגוש הנבנה.
הוא מנתק מגע ומתיישב בכורסה. מהנהן לעברי.
תורי.
מנתקת עיני ממנו, מתבוננת ארוכות אליה.
שקט בחדר. רק נשימותיה הכבדות וחריקת החבל כשידיה מותחת אותו.
אני הולכת באיטיות סביב המיטה, נעצרת על יד כף רגלה הקשורה. המיטה עכשיו עומדת ביני לבין הדום השקט היושב מולנו.
הוא כאילו מתרחק.
אני והיא עכשיו.
שולחת אצבעי ונוגעת בבוהן שציפורנה משוך לק. כפות רגליה מטופחות. מגרות.
נקודת המגע בין אצבעותינו שולחת זרמים של אש. בשתינו.
היא קופאת. מחכה לבאות.
אני מחייכת. נרגעת. פתאום יודעת מקומי.
לאט לאט צועדת לאורך המיטה, כריות אצבעותיי מטיילות אל כף רגלה, לאורך קרסולה, ירכה.
היא מתפתלת תחת ידי, מרגישה את מתח השריר בירכה.
כשכריות אצבעותיי מלטפות את הקצה העליון של רגלה, החיבור בין הרגל לאגן – היא נושפת.
אני יודעת שאני שם ומחייכת עוד.
מבינה שהכאב עבר והריגוש תפס מקומו.
היא מתוחה כמו מיתר נבל תחת אצבעותיי. אני פורטת עליה הלאה, על בטנה העגולה, לאורך גופה, בין שדיה – מתחמקת באלגנטיות עם כל נקודת מגע עם נקודות הגירוי המיניות.
ההתפתלויות שלה הפכו מפיתולי אי נוחות לפיתולים אירוטיים. עגולים יותר. מתחככים יותר.
היא איתי.
אני מוריד ראש ומרשה לשערי לגלוש אל גופה. על שדיה. היא נרעדת.
כריות אצבעותיי ושערי ממשיכים ללטף את גופה.
האצבעות נוגעות בין לבין
השיער מלטף מעל.. את השדיים, את גבעת הכוס החלקה שלה.
אני רואה את ברכיה מתרחקות אחת מהשנייה עד כמה שהחבלים מותירים. מתרוממות מעט.
היא בהחלט איתי.
הגיע זמן מגע של שפתיים.
* * *
שערי מלטף את בטנה ושוב קצותיו זורמות על שדיה המתנשמים. ראשי מתקרב אל גופה ולשוני יוצאת לפגוש פיטמה אחת זקורה, כהה מהדם המרוכז בה.
היא נאנקת כשלחותה החמימה של לשוני מטיילת על פטמתה.
לאט ובאיטיות אני מגלגלת לשוני סביב הפטמה המתקשה. לאט עוטפת בשפתיי את הבליטה הכהה, יונקת אותה אל פי.
הגוף תחתיי מגיב מריגוש. חזה מתרומם אל שפתיי, דוחק עצמו עוד. ראשה נע מצד אל צד.
אני מריחה אותה עכשיו.
ריחה משכר אותי. הניחוח המזדחל אלי מבין ירכיה גורם לרטיבותי שלי לנבוע.
אני שולחת יד ומשחררת את מחסום הפה שלה, מרשה לקולות העונג לבקוע החוצה. היא מלקקת שפתיה המשוחררות. שפתיי עוברות אל פטמתה השנייה בעוד אצבעי מלטפת את שפתה התחתונה.
היא פוערת מעט שפתיה תחת הליטוף, והאוויר החם של נשימתה המהירה מלטף את אצבעותיי.
אני רוצה כל כך לנשק אותה אבל חוששת שזה מוקדם מדי. עוזבת את פטמותיה ומתחילה לנשק את שדיה, את בטנה. נשיקות אטיות, נצמדות אל העור הרך, מטיילות לאט על הבטן הקטיפתית המתנשמת. אצבעותיי ממשיכות ללטף את לחייה, את שפתיה.
פתאום נשאבת אצבע מלטפת פנימה, אל חמימות פיה.
אני מחייכת. היא קוראת לי.
טיול שפתיי על עורה משנה כיוון ומתחיל לטפס מעלה. אל חזה, לאורך צווארה המתקמר מול שפתיי. אצבעי ממשיכה להימצץ בין שפתיה החמימות. זה משגע אותי. אני עוצרת בעדי מלהתנפל עליה.
שפתיי עוברות את גבעת סנטרה עכשיו. פיה המתוק כל כך קרוב.
היא משחררת את אצבעי, מחכה.
שפתיי נעצרות על זווית פיה. לשוני יוצאת ונוגעת בנקודת המפגש בין שפתה העליונה לתחתונה הדשנה. מתחילה לצייר את קו שפתיה בקצה לשוני – שפה עליונה. מגיעה עד נקודת החיבור השניה של השפתיים.. ממשיכה הלאה אל השפה הדשנה התחתונה.
שפתיה נפערות, מתחננות לחדירת לשוני ביניהן. מתחננות לנשיקה.
לאט אני עוטפת ברכות את שפתיה בשפתיי. רק חובקות אותן. מרשה לה להיות הראשונה.
והיא מעזה. קצה לשון מהססת, חוקרת, חודרת אל בין שפתיי.
אני מקבלת אותה בברכה בליטוף לשוני.
נשיקתנו איטית. ראשונית. מגששת היכרות.
והגחלת ניצתת.
הנשיקה מעמיקה, לשונות יוצאות במחול נשי מפותל, לח, לוהט. שפתיים רכות מחבקות שפתיים רכות.
היא מתנשמת תחתיי. שדיה נצמדים לשלי.
פטמות מתחככות בפטמות.
באיטיות אני מטפסת אל המיטה, רגלי עוברת מעליה בזהירות. עכשיו ברכיי משני צידי גופה, כפות ידיי נשענות משני צידי חזה – מרשה נקודת מגע רק של שדינו ופינו.
הנשיקה לא נפסקת כשאני מתחילה לחכך שדי מולה. גופה עונה לי.
אני מנתקת שפתיי ונשיקותיי הלחות עוברות אל לחייה, אל תנוך אזנה.
לוחשת אליה: "את כל כך מתוקה, כל כך מפתה.. מרשה לי להמשיך ולענג אותך, יקירה?"
היא מנידה ראשה בחיוב.
ואני יוצאת לדרכי מטה לאורך גופה. עוצרת את סערתי המבקשת לצלול בין ירכיה.
מתענגת על כל מילימטר של עור רך, חלק ומשכר בניחוחו – אני מגיעה אל טבורה.
לשוני יוצאת וחודרת פנימה, אל הכפתור העמוק השקוע בבטנה. שדיי מתחככים בירכיה.
לאט אני מעבירה עצמי אל בין רגליה. נשכבת ביניהן. מתמקדת מול הכוס הפעור, הלח והמוכן לקראתי.
* * *
זה התחיל מליטוף בקצות האצבעות. ליטוף עדין, מחשמל לאורך החריץ הלח שמולי. נגיעות פרפר עדינות שגרמו לו לקבל חיים, לשפתיים להתלחלח, לאגן לנוע עם הליטוף.
לחישות בלועות עלו הרחק מעל ראשי.
הן ביקשו עוד. עוד עומק
עוד עוצמה
עוד.
לשוני החלה בתפקידה המענג. בקצה הלשון ציירתי עיגולים על ירכה. העברתי לשוני על חיבור המפשעה. – אגנה נע מולי בערגה.
ואז עברתי למרכז גופה.
מרכז נשיותה.
קצה לשוני ליטף את קצות שפתי הכוס, טועם נקטר משכר. דגדגנה בצבץ מבעד לשפתיים הפעורות מעט.
נגיעה אחת קלה של קצה לשוני בו.
היא רטטה וזעקה נפלאה מפיה.
עוד נגיעה כשאני נושפת אוויר עליו בו זמנית.
אגנה התפרע מולי. ירכיה ניסו להיסגר על ראשי, ללכוד לשוני על פיסת הבשר הרגישה, החבלים מקבעים אותה למקומה.
אני נוגעת עם קצה לשוני בדגדגנה שוב, ומשאירה אותו שם מעט. היא קופאת בציפייה.
והסיור המעמיק מתחיל. לשוני מלטפת-טועמת את הדגדגן. רק אותו. היא נפערת מולי יותר.
ברכיה מותחות את החבלים כשהן מתרחקות, פוערות אותה אלי כמה שיותר. גופה גולש אלי ומקרב אגנה אל פי.
אני מתרחקת. לא מרשה לה מגע מלבד עם קצה לשוני על הדגדגן. מגבירה את הלחץ עליו. ליקוק לוחץ. מגבירה את המהירות. ליקוק, לוחץ מהיר יותר.
עיני משייטות מעלה, רואות את ראשה נזרק לצדדים.
אני מריחה את האורגזמה שלה קרבה. לאט גולשת מטה אל בין השפתיים הפנימיות. הלחות. הבשר החשוף החלקלק מקבל לשוני בברכה, פיתחה לא רחוק מלשוני. אני מתחילה החדירה פנימה והיא זועקת מעלי. לשוני חודרת עוד ו..
בבת אחת אני נמשכת מעליה.
"עוד לא!" אומר איש אחד ששתינו שכחנו מקיומו.
"בבקשה אדוניייייייייייייייייי" היא צורחת.
"אמרתי, לא."
אני יושבת על השטיח מתנשמת. לשוני עורגת למגע הלח. רוצה לחזור...
שולחת מבט מתחנן מעלה. אליו.
מבטי נעצר בדרך. הבליטה במכנסיו וטיפת הרטיבות בחזית מבהירים הכל.
אני מורידה עיני. מבינה שאני צריכה לסגת ולאפשר לו לאכול את המעדן אותו רק זכיתי לטעום על קצה לשוני.
אני פונה לקום ולרגע עומדת על ארבעותיי לפני שאדחוף עצמי מעלה לעמידה.
באחת מוצמד ראשי אל השטיח ואגני מורם מעלה.
"אני עומד לזיין אותך עכשיו."
הריגוש כמעט וגרם לי לגמור באותו רגע. הלחץ של כפו על ראשי, מגע ידו כשהרים אגני.
חשבתי על התחת שלי מופנה אליו, חשוף, והבושה חיממה את לחיי שוב. התנוחה הזו...
שמעתי רחש רוכסן, רחש שקית נקרעת. אצבעו עברה על הכוס הרטוב שלי.
"אההההה..." הזעקה שלי נבלעה בשיער שכיסה את פני. הוא חדר אלי, מצופה בקונדום, בבת אחת. מבלי לעצור. מבלי להכין.
העונג היה מחשמל. עוצר נשימה.
עצמתי עיניים מתמקדת בחדירה העמוקה. כאילו מאליו אגני החל לדחוק עצמו אליו, העונג בוקע מתוך החיכוך המשותף שלנו.
הוא נע בתוכי ואני הבלטתי עכוזי כלפיו, נאנקתי בתאווה.
הסחרור החל לעלות.
האורגזמה קרבה.
"את שומעת אותי מזיין אותה, שפחה שלי?"
"היא טובה. כמה אני נהנה לזיין אותה."
לא הייתי מסוגלת לחשוב על מה המילים האלה עושות לאישה האוהבת והבלתי מסופקת, הקשורה שם למיטה, מטורפת בתשוקה בעיניה הקשורות. לא רואה, רק שומעת ומריחה ומבינה.
הוא לא בלם את הנאתו. אנקות ההנאה שלו מילאו את החדר בצמוד לעונג הווקאלי שלי.
גמרנו כמעט ביחד. אני מעט לפניו – הוא דחק עצמו עוד כמה פעמים בטרם שף עצמו מתוכי, מקלף מעל עצמו את הקונדום וגומר בין ישבניי. קריאת הגבר מילאה את חלל החדר.
הוא יצא מתוכי וקם אל הכורסה.
שכבתי שם מותשת. סחוטה. מעונגת.
ואל תוך הערפל המתוק חדר קול בכי בלתי כבוש.
* * *
הוא קם ממקומו.
שחרר רגליה וידיה מהחבלים.
"את לא מורידה את כיסוי העיניים," אמר לה. "היא עינגה אותך – עכשיו תורך."
הוא הורה לי לשכב על המיטה על גבי. ידעתי ששיא ההשפלה שלה קרב.
היא היתה צריכה לנקות את השאריות שלו ממני. של אדונה. של אהובה. מתוך הכוס של אישה אחרת, עלומה.
היא פעתה בבכי כשקרבו שפתיה אל בין רגלי. ואני איתה.
שתינו בכינו כשלשונה טיילה בין רגליי. מנקה שרידיו.
"יפה בנות. המשיכו."
ידי נשלחה וליטפה ראשה. זה ריכך את הבכי של שתינו פתאום. מגעה השתנה. תגובתי אליו השתנתה.
לאט לאט נוצרה שוב הבועה שלנו. זו שנקרעה ברשעות כמה דקות קודם.
היא החלה בגישוש סקרני. טועמת. בודקת. וירכיי החלו לרעוד מול המגע ההססני בתולי שלה.
ושוב גאתה בי התאווה. אליה.
לשונה עינגה אותי דקות ארוכות בטרם ראיתי מזווית עיני את אדונה מזדקר שוב למראנו.
הוא בא וכרע מאחוריה.
בין העונג שעירפל את חושיי למראהו החודר אל אחוריה, בין חמימות לשונה החודרת לבין התנשמויותיה לקצב חדירתו – התאווה פרצה מוכפלת בנו.
האקסטאזה בקעה מתוכי שוב בזעקה, מרעידה ירכיי לצדי לחייה הבוערות.
היא ספגה אותי לתוכה. אותי אותו.
צנחנו מעורבלים.
מתנשפים
מסופקים
היא באמצע.
שנינו ליטפנו אותה. היא התכרבלה מולו, סופגת את אהבתו וגאוותו אליה.
ידעתי שזמני שם תם.
"אדוני? מותר לי להוריד את כיסוי העיניים?"
"לא. עדיין לא."
הוא הביט בעיני והבנתי.
כשהשארתי אותם מאחור, מכורבלים במיטה הגדולה, יצאתי מהחדר בשקט וירדתי החוצה, אל הרחוב – מחשבותיי היו עם הזוג האוהב שם. מאחור.
כמה רגישות היתה בו, להשאיר אותי עלומה.
הוא לא הרשה לה לגבש אותי לכדי אישה ויזואלית, השאיר אותי "תלושה" בעיניה. רק מגע וריח וקול... וטעם.
כלי עינוגים בטריו המטורף הזה.
