סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין החופים

מאת Leather_Stroke     19 במרץ 05 728
הצדפים קמורים פעורים,
קמור הוא גבי, פרוץ לפרעות
הרוחות הנושבות בין הפרצות בבשרי.

מליחות הימים* מוליכים דמעתי
בין גומות בחופים, למסדר צנצנות
מרירות מיצי קיבתי.

ואני, לבדי,
שרועה לצד קונכיות של מופת.
התרשלות אנושית ונתק רוחי
בקרוב תשאירני נבלה לעוטים.

גרגרים של זהוב בוללים את דמי.
שכרון הסמיכות זורק את ראשי,
בין לבן לקיום. עיניי מתהפכות.

(* מלשון ים)

זיקית
ליטוף עור
נהניתי מהכתיבה השונה.. :)
19/03/05 10:29
Leather_Stroke
זיקית
חן חן לך יקירתי :)
20/03/05 17:01
LandLoper
נעים
עם זאת שהשיר מביע מעט עצב הוא נעים כענן ההקבלה בינך לבין הדברים הקטנים שבים היא נהדרת. יופי של סיום, לשכב על הגב ולבהות בשמי הים. שלך איתן
20/03/05 20:02
Leather_Stroke
לנד לופר
תודה :) ...מחמם את הלב. אם כי אתה בחרת לפרש את סוף השיר בצורה מעט יותר אופטימית... הסוף במקורו מדבר על מוות... ה-"לבן" כנגד הקיום, העיניים המתהפכות...
21/03/05 12:13
Dark Artist​(שולט)
מאוד דרמטי
לפי דעתי השיר הזה בתור דימוי לקץ של אהבה,ולאו דווקא מוות במובן שאנחנו מכירים,אם כי יהיו אנשים שבשבילם קץ האהבה פירושו גם מוות של הנפש שלהם.
21/03/05 23:36
Leather_Stroke
אומן אפל
אם אתה כבר מעלה את זה, אז הכוונה לא היתה כלל וכלל למוות של אהבה מהסוג הרומנטי... השיר כן נכתב אבל על רקע של היסטריה וגעגוע לאדם מרכזי בחיי שנפטר. תודה שהגבת. יום מקסים.
22/03/05 12:45
venus in our blood​(שולטת)
שיר מקסים
ולמרות העצב והכאב הרב , ניבטת ממנו רכות אינסופית אהבתי.
22/03/05 18:22
Leather_Stroke
נגה
תודה..... עשית לי את החיוך הראשון על הבוקר :)
23/03/05 11:50