בין החופים
מאת Leather_Stroke
19 במרץ 2005
הצדפים קמורים פעורים,
קמור הוא גבי, פרוץ לפרעות
הרוחות הנושבות בין הפרצות בבשרי.
מליחות הימים* מוליכים דמעתי
בין גומות בחופים, למסדר צנצנות
מרירות מיצי קיבתי.
ואני, לבדי,
שרועה לצד קונכיות של מופת.
התרשלות אנושית ונתק רוחי
בקרוב תשאירני נבלה לעוטים.
גרגרים של זהוב בוללים את דמי.
שכרון הסמיכות זורק את ראשי,
בין לבן לקיום. עיניי מתהפכות.
(* מלשון ים)
קמור הוא גבי, פרוץ לפרעות
הרוחות הנושבות בין הפרצות בבשרי.
מליחות הימים* מוליכים דמעתי
בין גומות בחופים, למסדר צנצנות
מרירות מיצי קיבתי.
ואני, לבדי,
שרועה לצד קונכיות של מופת.
התרשלות אנושית ונתק רוחי
בקרוב תשאירני נבלה לעוטים.
גרגרים של זהוב בוללים את דמי.
שכרון הסמיכות זורק את ראשי,
בין לבן לקיום. עיניי מתהפכות.
(* מלשון ים)
