קרה
מאת Leica(נשלטת)
14 במרץ 2005
אני ממתינה במיטה, מתחת לפוך, תוהה למה אני כל כך שונאת סשנים בחורף, אם עינוי הוא מה שאני מחפשת. הוא נכנס לחדר ומורה לי לעמוד. תוך כמה דקות אני קשורה למשעי, והחבלים שקצת יותר הדוקים מבדרך כלל מסמנים על אווירה שונה משהו. אני נשלחת בחזרה למיטה (הפעם מעל הפוך, למורת רוחי הרבה) על ארבע, התחת לכיוונו. הוא מתחיל להכות אותי עם הידיים, המכות קצובות, חזקות. עובר לשוט, המכות עדיין חזקות, לא מרפות. ואז הפלוגר, כמה שאני שונאת את הכאב של הדבר הזה.
הוא מושך אותי בשיער ומוביל אותי צווחת לעמוד על הברכיים. ראשי נעטף בשקית ניילון ונאטם באיזולירבנד. זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים משהו כזה, אני משותקת מפחד, מרוכזת בשקית הניילון האטומה שהולכת ונדבקת לי לפנים, היא לחה מנשימותי המתקצרות מאימה. לבסוף הוא מחורר לי חור באיזור הפה, ואני נושמות נשימות גדולות, כאילו מי יודע מתי אחזור לנשום שוב.
הוא דוחף את הזין שלו בחוזקה אל פי, כך שנשאר רווח צר ביותר בין חור האוויר והאף שלי, ומתחיל לזיין אותו, עמוק יותר ויותר. לבסוף הוא מפסיק, מסובב אותי על ארבע וחוזר להכות בי, תוך כדי שאני סופרת וקוראת לו בשמו החדש, "אדוני".
ידי נקשרות באיזולירבנד מאחורי גבי. הוא מושיב אותי בחזרה על ארבע ומתחיל לחבר אטבים אל שדיי. הוא תוקע לי פלאג בפה ומוודא שאני מבינה את ההוראות החדשות: כשאני לא יכולה יותר, להפיל את הפלאג. אני מחזקת את נעילת שיניי מסביב לו. הוא ממשיך לחבר אטבים לגופי, בעיקר בכוס. נשימותי הולכות ומתקצרות. העדר החמצן בשקית עושה פלאים ובעוד הוא מצליף בפלוגר על גופי, אני מרגישה סחרחרה וקלה, ולראשונה מזה הרבה מאוד זמן, אני סובלת, וזה עושה לי כל כך טוב.
הוא מעמיד אותי ומנתק את האטבים, מפיל אותם לרצפה. לצערי הפלאג נשמט לי מהפה. כל כך השתדלתי להחזיק אותו חזק, ודווקא כשניסיתי לשפר את האחיזה בו, הוא נפל. הוא מוריד אותי על ארבע ומורה לי לאסוף את האטבים בפי. השקית עדיין על פני, הקשירה לוחצת, ידי משוכות בחוזקה זה זמן רב מאחורי הגב, וכל כך טוב לי.
אני אוספת את האטבים אחד אחד ומגישה אותם לידו המושטת, כמו כלבה נאמנה. כשמלאכת איסוף האטבים מסתיימת, הוא ממנה את לשוני על עינוג כפות רגליו. אני כל כך משתדלת לשלוח את לשוני מבעד לפתח השקית ולספק אותו בצורה הטובה ביותר, שבאופן מפתיע דווקא משימה זו מצליחה למקם אותי בתודעת השפחה, מקום שקשה לי מאוד להגיע אליו. יש משהו בסשנים בבית שמשאיר אותי באיזושהי שפיות בעייתית, אני לא מצליחה להתמסר לשפחה שבי או אפילו לסאב ספייס. בשלב הזה כבר הייתי כל כך מסורה לתפקיד וכל כך עמוק בספייס שאפילו לא הצלחתי להגיע להבחנות הללו.
הוא מעמיד אותי על רגלי ומתיר את החבלים מגופי, משאיר את ידי קשורות. אני מובלת לעבר השולחן הגדול שניצב בחדר, ומושכבת על הגב. הידיים מאוד כואבות לי ואני מבקשת שישחרר אותן. הוא מוריד את האיזולירבנד בתנועות מהירות שלא משאירות הרבה שערות במקום שהיו דבוקות לו. אני על הגב, הוא קושר את ידי לרגליי בתנוחה עקודה משהו, דוחף פלאג לתחת, מחבר לי אטבים לכוס ומתחיל להכות בעזרת הפלוגר על פטמותיי. לראשונה בסשן כואב לי כל כך שאני נאלצת לנסות להתחמק מהמכות. זה לא ממש עובד.
הוא חוזר להתעסק עם הפלאג ומזיין אותי שעה ארוכה. אני כל כך נהנית עד שאני מרגישה רגשות אשם על שכל כך טוב לי בזמן סשן. לאחר מכן הוא מערסל אותי בזרועותיו ומשכיב אותי על המיטה, הוא ממשיך בסקס אנאלי ארוך וחזק.
הוא גומר, ומחליט לעשות לי ביד, אני גומרת בגניחות אימים, עדיין מתחת לשקית.
אנחנו מתחבקים. הוא מוריד ממני את השקית. זו היתה שקית של גולף. מזל שלא העלתי במוחי את האופציה הזו קודם לכן.
הוא מושך אותי בשיער ומוביל אותי צווחת לעמוד על הברכיים. ראשי נעטף בשקית ניילון ונאטם באיזולירבנד. זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים משהו כזה, אני משותקת מפחד, מרוכזת בשקית הניילון האטומה שהולכת ונדבקת לי לפנים, היא לחה מנשימותי המתקצרות מאימה. לבסוף הוא מחורר לי חור באיזור הפה, ואני נושמות נשימות גדולות, כאילו מי יודע מתי אחזור לנשום שוב.
הוא דוחף את הזין שלו בחוזקה אל פי, כך שנשאר רווח צר ביותר בין חור האוויר והאף שלי, ומתחיל לזיין אותו, עמוק יותר ויותר. לבסוף הוא מפסיק, מסובב אותי על ארבע וחוזר להכות בי, תוך כדי שאני סופרת וקוראת לו בשמו החדש, "אדוני".
ידי נקשרות באיזולירבנד מאחורי גבי. הוא מושיב אותי בחזרה על ארבע ומתחיל לחבר אטבים אל שדיי. הוא תוקע לי פלאג בפה ומוודא שאני מבינה את ההוראות החדשות: כשאני לא יכולה יותר, להפיל את הפלאג. אני מחזקת את נעילת שיניי מסביב לו. הוא ממשיך לחבר אטבים לגופי, בעיקר בכוס. נשימותי הולכות ומתקצרות. העדר החמצן בשקית עושה פלאים ובעוד הוא מצליף בפלוגר על גופי, אני מרגישה סחרחרה וקלה, ולראשונה מזה הרבה מאוד זמן, אני סובלת, וזה עושה לי כל כך טוב.
הוא מעמיד אותי ומנתק את האטבים, מפיל אותם לרצפה. לצערי הפלאג נשמט לי מהפה. כל כך השתדלתי להחזיק אותו חזק, ודווקא כשניסיתי לשפר את האחיזה בו, הוא נפל. הוא מוריד אותי על ארבע ומורה לי לאסוף את האטבים בפי. השקית עדיין על פני, הקשירה לוחצת, ידי משוכות בחוזקה זה זמן רב מאחורי הגב, וכל כך טוב לי.
אני אוספת את האטבים אחד אחד ומגישה אותם לידו המושטת, כמו כלבה נאמנה. כשמלאכת איסוף האטבים מסתיימת, הוא ממנה את לשוני על עינוג כפות רגליו. אני כל כך משתדלת לשלוח את לשוני מבעד לפתח השקית ולספק אותו בצורה הטובה ביותר, שבאופן מפתיע דווקא משימה זו מצליחה למקם אותי בתודעת השפחה, מקום שקשה לי מאוד להגיע אליו. יש משהו בסשנים בבית שמשאיר אותי באיזושהי שפיות בעייתית, אני לא מצליחה להתמסר לשפחה שבי או אפילו לסאב ספייס. בשלב הזה כבר הייתי כל כך מסורה לתפקיד וכל כך עמוק בספייס שאפילו לא הצלחתי להגיע להבחנות הללו.
הוא מעמיד אותי על רגלי ומתיר את החבלים מגופי, משאיר את ידי קשורות. אני מובלת לעבר השולחן הגדול שניצב בחדר, ומושכבת על הגב. הידיים מאוד כואבות לי ואני מבקשת שישחרר אותן. הוא מוריד את האיזולירבנד בתנועות מהירות שלא משאירות הרבה שערות במקום שהיו דבוקות לו. אני על הגב, הוא קושר את ידי לרגליי בתנוחה עקודה משהו, דוחף פלאג לתחת, מחבר לי אטבים לכוס ומתחיל להכות בעזרת הפלוגר על פטמותיי. לראשונה בסשן כואב לי כל כך שאני נאלצת לנסות להתחמק מהמכות. זה לא ממש עובד.
הוא חוזר להתעסק עם הפלאג ומזיין אותי שעה ארוכה. אני כל כך נהנית עד שאני מרגישה רגשות אשם על שכל כך טוב לי בזמן סשן. לאחר מכן הוא מערסל אותי בזרועותיו ומשכיב אותי על המיטה, הוא ממשיך בסקס אנאלי ארוך וחזק.
הוא גומר, ומחליט לעשות לי ביד, אני גומרת בגניחות אימים, עדיין מתחת לשקית.
אנחנו מתחבקים. הוא מוריד ממני את השקית. זו היתה שקית של גולף. מזל שלא העלתי במוחי את האופציה הזו קודם לכן.
