אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אהבה ושנאה

מאת אגדיר     29 במרץ 2005
בריחוף חרישי ונחבא
פילסה את דרכה
דוממת פגועה מנוצחת
ריחפה אל מבצרה

וקנאה ניצבה זקופה
כמו גם האגו שר צבאה
חרבותיהם נוטפות דם
גאים בנצחון צבאם

הלעד תהי מובסת אחותי היקרה
קיבלה את פניה השנאה
מוחה את דמעותיה בליטוף של נחמה
תני לי ואלמדך את אמנות המלחמה

בגוף כבד ולב דואב
מצאה מנוחתה פושטת איבריה
בין קירות גבוהים עטופי שלווה
פניה עוטי עצב ועיניה עצומות

עת נרדמה עם חשיכה
יצאה השנאה את מבצרן
רכובה על סוס שחור
דהרה אל החיים
גיא המלחמה

ידה אחזה בחרב
גופה עטוף באפלה
תרה אחר הנקמה
תיקום היא את דמה של אחותה
אהבה

venus in our blood​(שולטת)
יפה וכואב...
ואולי, פעם אחת ילמדו שתי האחיות מעט להרפות ולגלות את היופי הטמון בשלווה... השקט הפנימי בו נעלמת השינאה ואת מקומה, ברכות, ללא מלחמות, תופסת האהבה... אולי.
23 במרץ 2005, 20:50
*מאלפת הכלבים*​(שולטת)
שנאה ואהבה אכן אחיות..
תאומות כמעט לגמרי זהות..מתחלפות מידי פעם ומתעתעות...מתנצחות אחת בשניה במאבק איין סופי ובו בזמן..גם מגנות זו על זו.. מעגל החיים,מלא בניגודים שלמעשה..משלימים.
29 במרץ 2005, 14:50