מתחלפים, סיפור אהבה
מאת Olive
25 במרץ 2005
הוא הגיע הביתה.
היא אהבה את הרגעים האלו שבהם היא מחכה לו כפי שהורה לה באותו יום. כל פעם משהו קצת אחר, קצת משפיל, קצת יוצר ציפייה ורטיבות ובעיקר מזכיר לה כמה היא רוצה שהוא יעולל לה דברים נוראיים. הוא נכנס בחליפה שהוא לובש לעבודה, מכובד ומעונב, כאילו כל מה שקורה בבית זה רק פנטזיה לא מוגשמת. היא אוהבת את העובדה שהוא יושב לפעמים ורק זומם על מה יעשה לה ונערך בהתאם.
הוא פותח את הדלת ורעד סומר את השערות הקטנות בעורפה. היא על השטיח כורעת על ברכיה, מחכה לו כבר כמה דקות למרות שהוא הקדים מחשש שתפספס את כניסתו. היא מקולרת בקולר עור מצופה מתכת מבריקה , היא נעלה אותו במקומו כשהגיעה הביתה קודם לכן בעזרת מנעול כסף קטן אליו אין לה מפתח, ומטבעת כסופה שמשתלשלת ממנו תפוסה רצועת כסף שמסתיימת בידית אחיזה מעור שאחוזה היטב בין שיניה. המין שלה כבר נוטף כעשר דקות רק מהמחשבה על שובו והיא חשה את הטפטוף ניגר על גבי ירכיה אל השטיח שעליו היא רכונה. עיניה שאוהבות להיות מושפלות נשואות אליו לפי הוראותיו וכל כולה כלבונת שמחכה לאדונה שייקח אותה לטיול המיוחל. הוא נכנס, מביט בה מרוצה ומושיט יד לסדר את הבליטה במכנסיו. היא מבינה שהוא אוהב את מה שהוא רואה, אחרי הכול הוא ביים את התמונה שנפרסת לפניו, למה שלא יהיה מרוצה?!
הוא ניגש ונוטל טיפה מהנטף שעל ירכיה, הוא אוהב להריח את הסחורה לפני שהוא מתחייב. נראה לו שהיא מוכנה למה שעומד לקרות. האמת נראה לה שהיא מוכנה לכל דבר בעולם.
הוא נוטל את הסד ומביט בה. היא מייד עוברת לרכון קדימה, מצחה על השטיח וידיה בין רגליה. הוא נועל אותה במצב הזה. כמו שהוא אוהב, היא חסרת אונים ומרגישה כמו כלבה עומדת להיאנס מאחור כראוי. היא נרעדת בכל גופה מהמתכת הקרה והוא מחייך. "קר להוד מעלתה?" הוא שואל בקול אדיש.
היא יודעת שאין זה מקומה לענות כרגע ושזו שאלה רטורית ושותקת. ממילא הרצועה שבפיה הייתה גורמת לה להישמע קצת עילגת אם הייתה עונה לו. הוא לא מצפה לתשובה אלא פשוט מתחיל לחמם את ישבנה במכות שוט זנבות קצביות. המגע לא מכאיב לה כלל, היא מנוחמת ע"י מגע השוט ומרגישה בבית תחת נחת זרועו של אדונה. הוא ממשיך להצליף וחושב כמה בא לו פשוט להניח את השוט ולחדור אליה עכשיו, בעוצמה, היא הרי מוכנה כבר מזמן... אבל לא. לא עכשיו, הוא פשוט לא יכול כרגע, יש עוד מה לעשות.
הוא מניח את השוט ועובר למכות יד רחבות שמרעידות את ישבנה המתנוסס אל על. היא גונחת קצת אחרי כל אחת והוא אוהב את הרעש הזה. זה מראה לו שהוא יעיל והוא אוהב את הסבל שהיא מוכנה לסבול בשבילו. היא גונחת לה כשפניה קבורות בשטיח וחושבת איזה מזל יש לה שהוא ככה מטפל בה, איך הוא משקיע בה כדי לתת לה את מה שהיא צריכה. שניהם מרגישים קצת אשמה על זה שהם מנצלים את השני. הם ממשיכים כך עד שהוא כבר מיוזע וישבנה אדום ולוהט. היא מתחילה לחשוב איפה היא החביאה את זה בתקווה שהוא לא ימצא את זה לבד.
הוא לוקח מגבת ומנגב את פניו. מתיישב על המיטה ושם רגליו על גבה כדי להפסיק להתנשם. ידיה מתאגרפות ונפתחות בתוך הסד כדי להשיב להם את הדם שאבד כשכיווצה אות אצבעותיה כשהכאב עבר את יכולתה ליהנות. הוא מעביר גלגל כאב ששלף ממגירת המיטה על גבה וישבנה ונהנה מהחום שהוא מפיץ אל ידו. הגלגל הוא רק הכנה לבאות והיא כבר מחכה לשלב הבא. מה יהיה השלב הבא? - היא שואלת את עצמה בלב. לא משנה היא עונה לעצמה ונזכרת להתעמק ברגע ולא לתכנן או לנסות לצפות לבאות. היא יודעת שכשהיא לא מוכנה האפקט גובר על כל פנטזיה שהיא יכולה להריץ בראש.
פיה נפתח לפתע ע"י אצבעותיו והיא נבהלה כי בניסיונה להתרכז ברגע איבדה קשר עם המתרחש ולא שמעה אותו מתקרב לפרצופה. הוא פוער את פיה בעבורה ודוחף פנימה את הכדור האדום מגומי יצוק. שיניה כבר רגילות למכשול הזה והיא מרגילה את שפתיה סביבו כשהוא מהודק סביב עורפה כך שהיא אינה יכולה להוציאו בלשונה. עכשיו היא ממש חופשייה! היא אוהבת את הכדור הזה כי הוא מאפשר לה להיות חופשייה בתגובותיה אליו. עכשיו כבר היא לא צריכה להחניק זעקות או להתאמץ לא לומר לו משהו שהיא יודעת שהוא הכי חשוב לה לומר אבל אינו מתאים כרגע. עכשיו תפקידה להיות, פשוט להיות ולהתמודד איתו ועם מה ש"יבשל" לה. והיא כל כך רוצה אותו בתוכה כבר ויודעת שזה לא יקרה בקרוב.
כל מה שהוא רוצה עכשיו זה שהיא תהיה מגורה. הוא מכיר אותה לא מאתמול וכשהיא בתנוחה הזאת ומחוסרת אונים ככה, היא מתחילה להזדקק לו בתוכה. לא סתם בא לה, אלא ממש היא חייבת אותו והגירוד שם למטה נעשה בלתי נסבל עד שמגרדים אותו חזק! הוא מביט בה ובוחן את מלאכתו עד כה.
הוא חושב שהוא עשה מספיק אבל רוצה לעשות קצת מעבר כדי להיות בטוח. הוא נוטל את המוט השחור ונוגע בישבנה קלות. במגע המוט עם עורה נורה ניצוץ חשמלי קצר והיא נאנקת מהכאב. הוא ממשיך לצלות את עורה החשוף והדואב בהבזקים קצרים של חשמל מספר דקות. הוא יודע שהכאב הזה לא נעים לה בדרך כלל, אבל בגלל המצב כל דבר מעביר אותה על דעתה.היא מנסה לזוז כדי להתרחק ממגע המוט אותו היא חשה שנייה לפני ההבזק שמפלח אותה בכאב אך יכולתה לזוז מעוררת בו גיחוך והיא אינה מצליחה להימלט מהעינוי שהוא מעניק לה. בדיוק כמו שהיא אוהבת.
מתחת מפשעתה כבר נוצרת לה רטיבות לא מבוטלת בתוך השטיח והוא מבחין בשביעות רצונה. הם יצטרכו לכבס את השטיח שוב הוא חושב. הוא עובר למול פרצופה ומביט בה בעיניים כשואל שאלה שרק שניהם יודעים מה היא. היא מהנהנת אליו בראשה בקושי רב. הוא מוציא ממנה את מחסום הפה ומשחרר את ידיה מהסד. בעודה מתמתחת ומניעה את שפתיה ביכולת המחודשת, הוא מתפשט מבגדיו ויושב על המיטה שלהם. ידיו נשענות אחורה ושרירי כתפיו נמתחים בעודו ממתין לה. היא נכנסת לחדר השירותים מתנקה קצת וחוזרת עם דבר מה בכף ידה.
היא כורעת ברך בין רגליו, מביטה בו כלפי מעלה בזמן שהיא מתעסקת בחבילתו. הוא מביט בה כאילו הוא עומד להתפוצץ בעוד היא מסירה ממנו את מתקן הצניעות שדואג לבלעדיות שלה עליו ושאותו נעלה עליו לאחרונה לפני שיצא מן הבית. האיבר שלו משתחרר מכלאו ומזדקר פתאומית לגודלו המרשים. הוא מושיט יד כדי לסדר את אשכיו שהיו כלואים כשהיא מעיפה סטירה נמהרת לידו כגוערת בו. "רק מנסה להתרווח יקירתי."
היא עונה לו: "עזוב שטויות, אתה יודע שאסור לך לגעת בו. הוא שלי וככה אני רוצה". הוא מחייך אליה ומחזיר את ידו לאחור. היא רוכנת מעליו ומתחילה להחדיר את האיבר הזקור מצפייה לתוך הרטיבות המשתוקקת שלה למשגל לו חיכו כל היום. בגלל הציפייה הסיפור בדרך כלל אורך כמה דקות והוא מלווה במספר פעמים נוסף שבא אחרי דקה של מנוחה. הוא יודע שמחר שוב ינעל כך עד שובו הביתה. המחשבה על זה מרגשת אותו כל היום, ביודעו שהוא שלה ובבעלותה הבלעדית. ככה אני רוצה את זה היא נוהגת לומר לו. לפעמים, אפילו כשהיא בוחרת לא לשחרר אותו ובוחרת להשאירו נעול על בריח ולבעול אותו באמצעות הסטראפון שלה לשם גיוון, הוא חושב לעצמו שככה גם הוא רוצה את זה.
היא אהבה את הרגעים האלו שבהם היא מחכה לו כפי שהורה לה באותו יום. כל פעם משהו קצת אחר, קצת משפיל, קצת יוצר ציפייה ורטיבות ובעיקר מזכיר לה כמה היא רוצה שהוא יעולל לה דברים נוראיים. הוא נכנס בחליפה שהוא לובש לעבודה, מכובד ומעונב, כאילו כל מה שקורה בבית זה רק פנטזיה לא מוגשמת. היא אוהבת את העובדה שהוא יושב לפעמים ורק זומם על מה יעשה לה ונערך בהתאם.
הוא פותח את הדלת ורעד סומר את השערות הקטנות בעורפה. היא על השטיח כורעת על ברכיה, מחכה לו כבר כמה דקות למרות שהוא הקדים מחשש שתפספס את כניסתו. היא מקולרת בקולר עור מצופה מתכת מבריקה , היא נעלה אותו במקומו כשהגיעה הביתה קודם לכן בעזרת מנעול כסף קטן אליו אין לה מפתח, ומטבעת כסופה שמשתלשלת ממנו תפוסה רצועת כסף שמסתיימת בידית אחיזה מעור שאחוזה היטב בין שיניה. המין שלה כבר נוטף כעשר דקות רק מהמחשבה על שובו והיא חשה את הטפטוף ניגר על גבי ירכיה אל השטיח שעליו היא רכונה. עיניה שאוהבות להיות מושפלות נשואות אליו לפי הוראותיו וכל כולה כלבונת שמחכה לאדונה שייקח אותה לטיול המיוחל. הוא נכנס, מביט בה מרוצה ומושיט יד לסדר את הבליטה במכנסיו. היא מבינה שהוא אוהב את מה שהוא רואה, אחרי הכול הוא ביים את התמונה שנפרסת לפניו, למה שלא יהיה מרוצה?!
הוא ניגש ונוטל טיפה מהנטף שעל ירכיה, הוא אוהב להריח את הסחורה לפני שהוא מתחייב. נראה לו שהיא מוכנה למה שעומד לקרות. האמת נראה לה שהיא מוכנה לכל דבר בעולם.
הוא נוטל את הסד ומביט בה. היא מייד עוברת לרכון קדימה, מצחה על השטיח וידיה בין רגליה. הוא נועל אותה במצב הזה. כמו שהוא אוהב, היא חסרת אונים ומרגישה כמו כלבה עומדת להיאנס מאחור כראוי. היא נרעדת בכל גופה מהמתכת הקרה והוא מחייך. "קר להוד מעלתה?" הוא שואל בקול אדיש.
היא יודעת שאין זה מקומה לענות כרגע ושזו שאלה רטורית ושותקת. ממילא הרצועה שבפיה הייתה גורמת לה להישמע קצת עילגת אם הייתה עונה לו. הוא לא מצפה לתשובה אלא פשוט מתחיל לחמם את ישבנה במכות שוט זנבות קצביות. המגע לא מכאיב לה כלל, היא מנוחמת ע"י מגע השוט ומרגישה בבית תחת נחת זרועו של אדונה. הוא ממשיך להצליף וחושב כמה בא לו פשוט להניח את השוט ולחדור אליה עכשיו, בעוצמה, היא הרי מוכנה כבר מזמן... אבל לא. לא עכשיו, הוא פשוט לא יכול כרגע, יש עוד מה לעשות.
הוא מניח את השוט ועובר למכות יד רחבות שמרעידות את ישבנה המתנוסס אל על. היא גונחת קצת אחרי כל אחת והוא אוהב את הרעש הזה. זה מראה לו שהוא יעיל והוא אוהב את הסבל שהיא מוכנה לסבול בשבילו. היא גונחת לה כשפניה קבורות בשטיח וחושבת איזה מזל יש לה שהוא ככה מטפל בה, איך הוא משקיע בה כדי לתת לה את מה שהיא צריכה. שניהם מרגישים קצת אשמה על זה שהם מנצלים את השני. הם ממשיכים כך עד שהוא כבר מיוזע וישבנה אדום ולוהט. היא מתחילה לחשוב איפה היא החביאה את זה בתקווה שהוא לא ימצא את זה לבד.
הוא לוקח מגבת ומנגב את פניו. מתיישב על המיטה ושם רגליו על גבה כדי להפסיק להתנשם. ידיה מתאגרפות ונפתחות בתוך הסד כדי להשיב להם את הדם שאבד כשכיווצה אות אצבעותיה כשהכאב עבר את יכולתה ליהנות. הוא מעביר גלגל כאב ששלף ממגירת המיטה על גבה וישבנה ונהנה מהחום שהוא מפיץ אל ידו. הגלגל הוא רק הכנה לבאות והיא כבר מחכה לשלב הבא. מה יהיה השלב הבא? - היא שואלת את עצמה בלב. לא משנה היא עונה לעצמה ונזכרת להתעמק ברגע ולא לתכנן או לנסות לצפות לבאות. היא יודעת שכשהיא לא מוכנה האפקט גובר על כל פנטזיה שהיא יכולה להריץ בראש.
פיה נפתח לפתע ע"י אצבעותיו והיא נבהלה כי בניסיונה להתרכז ברגע איבדה קשר עם המתרחש ולא שמעה אותו מתקרב לפרצופה. הוא פוער את פיה בעבורה ודוחף פנימה את הכדור האדום מגומי יצוק. שיניה כבר רגילות למכשול הזה והיא מרגילה את שפתיה סביבו כשהוא מהודק סביב עורפה כך שהיא אינה יכולה להוציאו בלשונה. עכשיו היא ממש חופשייה! היא אוהבת את הכדור הזה כי הוא מאפשר לה להיות חופשייה בתגובותיה אליו. עכשיו כבר היא לא צריכה להחניק זעקות או להתאמץ לא לומר לו משהו שהיא יודעת שהוא הכי חשוב לה לומר אבל אינו מתאים כרגע. עכשיו תפקידה להיות, פשוט להיות ולהתמודד איתו ועם מה ש"יבשל" לה. והיא כל כך רוצה אותו בתוכה כבר ויודעת שזה לא יקרה בקרוב.
כל מה שהוא רוצה עכשיו זה שהיא תהיה מגורה. הוא מכיר אותה לא מאתמול וכשהיא בתנוחה הזאת ומחוסרת אונים ככה, היא מתחילה להזדקק לו בתוכה. לא סתם בא לה, אלא ממש היא חייבת אותו והגירוד שם למטה נעשה בלתי נסבל עד שמגרדים אותו חזק! הוא מביט בה ובוחן את מלאכתו עד כה.
הוא חושב שהוא עשה מספיק אבל רוצה לעשות קצת מעבר כדי להיות בטוח. הוא נוטל את המוט השחור ונוגע בישבנה קלות. במגע המוט עם עורה נורה ניצוץ חשמלי קצר והיא נאנקת מהכאב. הוא ממשיך לצלות את עורה החשוף והדואב בהבזקים קצרים של חשמל מספר דקות. הוא יודע שהכאב הזה לא נעים לה בדרך כלל, אבל בגלל המצב כל דבר מעביר אותה על דעתה.היא מנסה לזוז כדי להתרחק ממגע המוט אותו היא חשה שנייה לפני ההבזק שמפלח אותה בכאב אך יכולתה לזוז מעוררת בו גיחוך והיא אינה מצליחה להימלט מהעינוי שהוא מעניק לה. בדיוק כמו שהיא אוהבת.
מתחת מפשעתה כבר נוצרת לה רטיבות לא מבוטלת בתוך השטיח והוא מבחין בשביעות רצונה. הם יצטרכו לכבס את השטיח שוב הוא חושב. הוא עובר למול פרצופה ומביט בה בעיניים כשואל שאלה שרק שניהם יודעים מה היא. היא מהנהנת אליו בראשה בקושי רב. הוא מוציא ממנה את מחסום הפה ומשחרר את ידיה מהסד. בעודה מתמתחת ומניעה את שפתיה ביכולת המחודשת, הוא מתפשט מבגדיו ויושב על המיטה שלהם. ידיו נשענות אחורה ושרירי כתפיו נמתחים בעודו ממתין לה. היא נכנסת לחדר השירותים מתנקה קצת וחוזרת עם דבר מה בכף ידה.
היא כורעת ברך בין רגליו, מביטה בו כלפי מעלה בזמן שהיא מתעסקת בחבילתו. הוא מביט בה כאילו הוא עומד להתפוצץ בעוד היא מסירה ממנו את מתקן הצניעות שדואג לבלעדיות שלה עליו ושאותו נעלה עליו לאחרונה לפני שיצא מן הבית. האיבר שלו משתחרר מכלאו ומזדקר פתאומית לגודלו המרשים. הוא מושיט יד כדי לסדר את אשכיו שהיו כלואים כשהיא מעיפה סטירה נמהרת לידו כגוערת בו. "רק מנסה להתרווח יקירתי."
היא עונה לו: "עזוב שטויות, אתה יודע שאסור לך לגעת בו. הוא שלי וככה אני רוצה". הוא מחייך אליה ומחזיר את ידו לאחור. היא רוכנת מעליו ומתחילה להחדיר את האיבר הזקור מצפייה לתוך הרטיבות המשתוקקת שלה למשגל לו חיכו כל היום. בגלל הציפייה הסיפור בדרך כלל אורך כמה דקות והוא מלווה במספר פעמים נוסף שבא אחרי דקה של מנוחה. הוא יודע שמחר שוב ינעל כך עד שובו הביתה. המחשבה על זה מרגשת אותו כל היום, ביודעו שהוא שלה ובבעלותה הבלעדית. ככה אני רוצה את זה היא נוהגת לומר לו. לפעמים, אפילו כשהיא בוחרת לא לשחרר אותו ובוחרת להשאירו נעול על בריח ולבעול אותו באמצעות הסטראפון שלה לשם גיוון, הוא חושב לעצמו שככה גם הוא רוצה את זה.
