מילת ביטחון

שבת בבוקר, מתעוררת ליום היחיד שיש לי זמן לחשוב בו...
מתעוררת כרגיל, ולא כרגיל..
משהו מהדהד, משהו זורע על גופי חומצת ייסורים שכזו, שהיתה שמורה בתוך בקבוקון,
בתוך תיבת הפנדורה שלי..
קיץ עכשיו. קר לי. קופאת מקור, כל הגוף רועד. אני חולה?
מתעוררת לבד. רוצה אותך לידי.. ומי אני בכלל, שארצה ?
אף-אחת.
יש לך צל יפה. לא מגיע לי להיות אפילו הצל שלך..
עם כל הנטיות האובססיביות שלי, אני מבהירה לך כל יום, שאו הכל או כלום.
ועם הכלום את יודעת מה אני עושה..
את אוהבת את האובססיות שלי? אוהבת את החוסר שליטה שלי בעצמי?
הו, כן, את אוהבת.
אוהבת להתעלל בי, במילותייך הקשות,
אוהבת לראות אותי מתחרפנת לפנייך, מחפשת כל מיני כלי נשק כי אין לי במה להתגונן,
אין לי.
את אוהבת לשמוע אותי צורחת עלייך, מקללת ואז להרגיע אותי מהר בחבטה, אולי אפילו בוקס, שאתמוטט על הרצפה לרגלייך,
עם צחוק עצבני, חסר שליטה גם הוא...
אני יודעת מה אקבל אחרי זה, אני יודעת את מה שמגיע לי. מתגרה בך...
אבל אף פעם לא חשבתי - אולי אני יכולה, כך פעם, באמצע החקירת שב"כ שלך אותי,
באמצע העינוי שאת קוראת לו "לאט וכואב",
ללחוש לך מילה אחת ויחידה,
מילה שתזעזע אותך עמוקות,
מילה שתפסיק הכל
מילה שתגרום לך לחשוב
מילה שתגרום לך לחשוב שעשית משהו לא בסדר
מילה שתגרום לך להבין
כמה כואב לי
מילה שאומר מישהו שמתחנן על חייו ולא משנה מיהו
מילה ללא תנאי
מילה חד-משמעית
מילה שלא אמרתי אף פעם
מילת ביטחון ...
לא...

זו שאוהבת אותך עד להתחרפן.
את האובססיה הבריאה היחידה שיש לי...