התחלפות - חשיפה ראשונה

יושבים בנינוחות זו בחיק זה. שמלתי החדשה מופשלת, כתפיות שמוטות מטה, חזה חשוף. אתה עירום, אך בגרביים.

ידי שלוחה אל פטמתך, מסובבת, עד שתזעק. אתה מנסה להתאפק, חושק שפתיים, לבסוף נכנע בזעקה. "עכשיו אתה," אני אומרת, החזה העצום נדחף בפניך. "קח אותה," אני חוזרת. קולי מצטרד בחשש.

אצבעותיך צובטות בפטמתי. אני אומרת לך בטון מזלזל: "באשר לטיפול בשדיים, נראה לי שיש לך עוד הרבה מה ללמוד." אתה מחייך חיוך אכזרי ומגביר לחץ. אני גונחת, מנסה להכיל את הכאב, נשמטת לאחור ומוסיפה במשקלי ובהטייתי עוד טיפת מומנטום לצביטה. אייי! דייי!

מסתכלים זה לזה בעיניים. הכל כתוב על הפנים: יהירות, התרסה, התנצחות, כניעה.

"יפה! כעת פטמה שניה."

***
אני מצווה: "נשוך אותי כאן," ומראה לך בדיוק היכן.

הנשיכה מעבירה בי צמרמורת המשרטטת קו נעלם של עונג משורשי שיערי ועד לזנב, לחלחולת. נחש הקונדליני שלי מתמתח, מפהק. התעורר הבן-זונה. רטוב לי.
אח"כ אתה מבקש: "תנשכי אותי כאן וכאן. כמו שאת יודעת. ושיהיה סימטרי, משני הצדדים, כמו בפעם שעברה".

התרגלת לנשיכותי הארוכות, הננעצות עמוק ומרפות להרף עין ושוב ננעצות, עמוק, באותו המקום, יונקות, מוצצות, חודרות, שוברות תאים ברקמה התת-עורית. וכעת אם אין סימן ברור שיחזיק לפחות כמה ימים אתה לא מרוצה. חזק יותר. עד שכתם עגול יסגיל-ישחיר על עורך השחום.

מטבעות מטבעות של כאב אסור מתנוססות על גופך. הן לא רק בשביל הכאב (אוחחח... בודאי שהן בשביל שיכאב!), הן לא רק בשביל הסימון (אוחחח... אני כל כך אוהבת לסמן!), הן בעיקר בשביל הזיכרון שיציק לך כל דקה משעות היום, שיענה אותך בגעגוע כשתלטף את עצמך בהחבא. הן כדי שתתחבא. שתסתובב בתוך הבית שלך כאסיר בתשוקותיך, תמיד לבוש, אפילו בלילה, אפילו במיטה, כדי לפגום באינטימיות שלך איתה. תמיד מסתיר מפני האשה, מפני הילדים, תמיד בידיים מוצמדות לצידי הגוף, עד שהכתמים ידהו. ואז תבקש עוד מנה.

***
אתה מושך בשערי. זו לא חוכמה. אני נאחזת בשערך הקצר. זה קשה יותר אבל לא מפריע לי לנשוך אותך בקרקפת.

מזנקת בכל כובד משקלי עליך. ובהפתעה. סוטרת לגופך מכסה אותו במהלומות. גולשת למטה ומפסקת אותך. כרגיל חביב עלי החלק הפנימי הרך של הירכיים, סטירה לביצים, הפלקות על הזין שלך ועל הידיים המנסות לגונן. תופסת. מושכת. כורכת.

***
אני אוהבת התפרצויות אלימות קצרות וממוקדות, כאלו שילהיטו, שרתיחו אותך בכאב ובעצבים. אני אוהבת לראות את השאננות האירוטית מתחלפת במבע של טירוף וזעם, של: עוד רגע אחד אני תולש לך את הראש מהמקום. אני אוהבת להוביל אותך לקצה שמסוכן לי, למקום שבו אתה לא נכנע, אלא מתחלף.

***
אתה משליך אותי אל הכריות ועט עלי, מסונוור משפע האפשרויות אתה כמעט לא יודע מה קודם.

נשכבת על הגב לפניך. מתפשקת. מתוחה. חוששת.

אני מצווה: "עכשיו תורי. עשה בי כרצוני."