אני שונאת אותו!
מאת nerissa(אחרת)
22 באפריל 2005
הסד ננעל בנקישה על הראש ופרקי הידיים.
ישבן חשוף מולך, אני חשופה לך.
הריגוש מטפס מהקרסוליים הרחוקות אחת מהשנייה אל הברכיים.
נועלת אותן, בולמת רעידות. הריגוש ממשיך לטפס מבפנים עד שהוא בוקע
מהנרתיק החוצה, מטה, מבהיק על הירכיים.
מוכנה הלאה, להמשך שלך. עוצמת עיניים. מחוייכת. מרוגשת. הנה עוד רגע
רצועות השוט יזמזמו על עורי, מחממות, מכינות את התחת לעוצמה, לחגורה.
אולי קיין. לכאב האמיתי של א..
אייי!
הקיין נחת בעוצמה חורצת על העור הנדהם של ישבני.
בן זונה! התפצלתי לי בביטחה לעצמי ולאנוכי.
אנוכי: "ששש... מה את מקללת?! השתגעת?"
בום !שוב נוחת הקנה הארוך הארור הזה על ישבני, מצייר עוד כאב רצחני.
עצמי: "מניאק! מה הוא עושה?! למה כל כך חזק?! אייי דיי כבר! תפסיק! אתה אמור להכין אותי לפני שאתה מכה בכזו עוצמה! לחמם את העור וכל זה? אתה טירון? אייי..."
אנוכי: "סליחה? למה מי את שתגידי לו איך לעשות את זה? ותפסיקי לזוז כל כך
הרבה! הוא צריך לרדוף אחרי התחת שלך מרוב שאת זזה!"
האגן שלי נע בטירוף, הברכיים מנסות להחביא אותו מהקיין הרודף. אגן מנסה
להתחמק מהמכות החודרות.
אני כבר בוכה וצורחת את הכאב החוצה. כל כך בוכה. בוכה מהעיניים, מהאף,
מהעור, מהכוס. המון רטוב לי! בכל מקום!
סדין אדום מתנפנף במוח. "אני שונאת אותו! שונאת אותו! הוא מגעיל! אני
שונאת אותו! אני אצא מכאן ואני חונקת אותו! אני אקח את הקיין הזה ואני
אתקע לו אותו ב..."
אנוכי: "כן, בטח! את כל כך שונאת אותו ואת מה שהוא עושה לך ששתינו עוד
מעט טובעות במיץ-טרום-אורגזמה שנוזל ממך עכשיו כמו מפלי הנייאגרה!"
עצמי: "אם הייתי מצליחה לצאת מהסד הזה, חתיכת בן-זונה, הייתי מראה לך מה
זה להרביץ לי ככה! אם אתה גבר תשחרר אותי! עוד שניה אני שולחת רגל ובועטת בך! תפסיק כבר, זה כואבבבבב..."
הידיים מנסות לצאת בפראות מחוריהן בסד, הראש שלי תקוע. צורחת מכאב,
מתחננת. בוכה, בוכה, בוכה מכאב וכעס וחוסר אונים ו...
"די! כואבבב!"
אנוכי: "אופס. הפעם זה יצא בקול רם, מפגרת! הוא שמע אותך!"
עצמי: "נו בטח שמע! אני צועקת את זה בקול רם שישמע! אם לא הייתי רוצה
שישמע לא הייתי צועקת בקול רם, פסיכית!"
טראח! עוד חבטת יסורים על העור האדום, נפוח, מחורץ של התחת שלי.
עצמי: "וזה בטח הזיז למניאק הזה אם שמע! אני יכולה לצעוק עד מחרתיים! הוא
מקלף לי את העור עם המקל הדפוק הזההההההההה..."
אנוכי: "סייף וורד?"
עצמי: "כן! בטח! אני אמות כאן ועכשיו ואשאר רק עצמות עם עור מפורר על
הריצפה ולא תהייה סייף וורד! למה מה? אני איזו טירונית? קצת כאב וזהו?
ישר לעצור? תשתקי כבר ותני לי להתרכז בלשנוא אותו! סייף וורד עאלק."
אנוכי: "נו, גיבורה גדולה. תישארי מטומטמת ותסבלי. מצדי שלא תשבי שבוע!"
עצמי: "כוס אמא שלו! שיזרוק כבר את הקיין הזה ויעזוב אותי! זה
כואבבבב... שיפסיק כבר! די.. די, די, די... אהמממ... מה זה השקט הזה? למה
הוא הפסיק?"
אנוכי: "תחליטי כבר? שיפסיק או ימשיך? הנה הוא משחרר אותך מהסד, יא
בכיינית. אני על סף התייבשות מכל הבכי והחרמנות הזו שלך! הנה. דבר ראשון
הוא מביא לך מים לשתות. מה את רוצה ממנו?! הוא מת עליך. תראי איך הוא
דואג. לך. מנשק, מלטף, מחבק."
עצמי: "אוהב בתחת שלי! חרא אחד. לא רוצה שיגע בי! הוא הכאיב לי! חסר
התחשבות! פסיכי!"
אנוכי: "יופי פרינססה! התחשבות? את שיפחה! נפלת על הראש?"
מצטנפת בתוך עצמי בין זרועותיו. לא רוצה את החיבוק שלו! רק שלא יעזוב
אותי! שילך לכל הרוחות! שהפה שלו ימשיך ללטף את שלי, הלשון שלו בתוך
הפה שלי מעצבנת אותי! עוד שניה ואני נושכת אותו! כמה טובבבב הוא מנשק.
הליטוף שלו זה כמו נייר זכוכית על העור שלי! הוא מגעיל אותי! מתי הוא
יזיין אותי כבר? אני שונאת אותו! חולה על התחת שלו... מה לכל הרוחות אני
עושה עם האיש הזה כאן?!
אני שלו.
ועכשיו התחת שלי מסומן ומצוייר בפסים ורודים/אדומים/כחולים/סגולים, תעלות
תעלות חפורות בעור. יצירת מופת מאסטרית מענגת.
ישבן חשוף מולך, אני חשופה לך.
הריגוש מטפס מהקרסוליים הרחוקות אחת מהשנייה אל הברכיים.
נועלת אותן, בולמת רעידות. הריגוש ממשיך לטפס מבפנים עד שהוא בוקע
מהנרתיק החוצה, מטה, מבהיק על הירכיים.
מוכנה הלאה, להמשך שלך. עוצמת עיניים. מחוייכת. מרוגשת. הנה עוד רגע
רצועות השוט יזמזמו על עורי, מחממות, מכינות את התחת לעוצמה, לחגורה.
אולי קיין. לכאב האמיתי של א..
אייי!
הקיין נחת בעוצמה חורצת על העור הנדהם של ישבני.
בן זונה! התפצלתי לי בביטחה לעצמי ולאנוכי.
אנוכי: "ששש... מה את מקללת?! השתגעת?"
בום !שוב נוחת הקנה הארוך הארור הזה על ישבני, מצייר עוד כאב רצחני.
עצמי: "מניאק! מה הוא עושה?! למה כל כך חזק?! אייי דיי כבר! תפסיק! אתה אמור להכין אותי לפני שאתה מכה בכזו עוצמה! לחמם את העור וכל זה? אתה טירון? אייי..."
אנוכי: "סליחה? למה מי את שתגידי לו איך לעשות את זה? ותפסיקי לזוז כל כך
הרבה! הוא צריך לרדוף אחרי התחת שלך מרוב שאת זזה!"
האגן שלי נע בטירוף, הברכיים מנסות להחביא אותו מהקיין הרודף. אגן מנסה
להתחמק מהמכות החודרות.
אני כבר בוכה וצורחת את הכאב החוצה. כל כך בוכה. בוכה מהעיניים, מהאף,
מהעור, מהכוס. המון רטוב לי! בכל מקום!
סדין אדום מתנפנף במוח. "אני שונאת אותו! שונאת אותו! הוא מגעיל! אני
שונאת אותו! אני אצא מכאן ואני חונקת אותו! אני אקח את הקיין הזה ואני
אתקע לו אותו ב..."
אנוכי: "כן, בטח! את כל כך שונאת אותו ואת מה שהוא עושה לך ששתינו עוד
מעט טובעות במיץ-טרום-אורגזמה שנוזל ממך עכשיו כמו מפלי הנייאגרה!"
עצמי: "אם הייתי מצליחה לצאת מהסד הזה, חתיכת בן-זונה, הייתי מראה לך מה
זה להרביץ לי ככה! אם אתה גבר תשחרר אותי! עוד שניה אני שולחת רגל ובועטת בך! תפסיק כבר, זה כואבבבבב..."
הידיים מנסות לצאת בפראות מחוריהן בסד, הראש שלי תקוע. צורחת מכאב,
מתחננת. בוכה, בוכה, בוכה מכאב וכעס וחוסר אונים ו...
"די! כואבבב!"
אנוכי: "אופס. הפעם זה יצא בקול רם, מפגרת! הוא שמע אותך!"
עצמי: "נו בטח שמע! אני צועקת את זה בקול רם שישמע! אם לא הייתי רוצה
שישמע לא הייתי צועקת בקול רם, פסיכית!"
טראח! עוד חבטת יסורים על העור האדום, נפוח, מחורץ של התחת שלי.
עצמי: "וזה בטח הזיז למניאק הזה אם שמע! אני יכולה לצעוק עד מחרתיים! הוא
מקלף לי את העור עם המקל הדפוק הזההההההההה..."
אנוכי: "סייף וורד?"
עצמי: "כן! בטח! אני אמות כאן ועכשיו ואשאר רק עצמות עם עור מפורר על
הריצפה ולא תהייה סייף וורד! למה מה? אני איזו טירונית? קצת כאב וזהו?
ישר לעצור? תשתקי כבר ותני לי להתרכז בלשנוא אותו! סייף וורד עאלק."
אנוכי: "נו, גיבורה גדולה. תישארי מטומטמת ותסבלי. מצדי שלא תשבי שבוע!"
עצמי: "כוס אמא שלו! שיזרוק כבר את הקיין הזה ויעזוב אותי! זה
כואבבבב... שיפסיק כבר! די.. די, די, די... אהמממ... מה זה השקט הזה? למה
הוא הפסיק?"
אנוכי: "תחליטי כבר? שיפסיק או ימשיך? הנה הוא משחרר אותך מהסד, יא
בכיינית. אני על סף התייבשות מכל הבכי והחרמנות הזו שלך! הנה. דבר ראשון
הוא מביא לך מים לשתות. מה את רוצה ממנו?! הוא מת עליך. תראי איך הוא
דואג. לך. מנשק, מלטף, מחבק."
עצמי: "אוהב בתחת שלי! חרא אחד. לא רוצה שיגע בי! הוא הכאיב לי! חסר
התחשבות! פסיכי!"
אנוכי: "יופי פרינססה! התחשבות? את שיפחה! נפלת על הראש?"
מצטנפת בתוך עצמי בין זרועותיו. לא רוצה את החיבוק שלו! רק שלא יעזוב
אותי! שילך לכל הרוחות! שהפה שלו ימשיך ללטף את שלי, הלשון שלו בתוך
הפה שלי מעצבנת אותי! עוד שניה ואני נושכת אותו! כמה טובבבב הוא מנשק.
הליטוף שלו זה כמו נייר זכוכית על העור שלי! הוא מגעיל אותי! מתי הוא
יזיין אותי כבר? אני שונאת אותו! חולה על התחת שלו... מה לכל הרוחות אני
עושה עם האיש הזה כאן?!
אני שלו.
ועכשיו התחת שלי מסומן ומצוייר בפסים ורודים/אדומים/כחולים/סגולים, תעלות
תעלות חפורות בעור. יצירת מופת מאסטרית מענגת.
