רעבה
מאת השולט אור(שולט)
14 ביוני 2003
ושוב הרעב ההוא מכווץ את השרירים, מבליט את הוורידים במאמץ לדכא...
שוב שוחחנו הפעם באיי סי קיו, וכמו תמיד כשאנחנו במדיה הזו, הגלישה לרמזים של פעם הייתה מיידית... וכמו תמיד הצורך הזה ששוטף את הגוף, לקחת אותך מעבר לגבולות שלך ושלי, לגעת בך הגזולה בידי, באצבעותי, בשוטי... הכאב ההוא של הצורך מתחרה בכאב שלך - של המכה.
אני רעבה אלייך. שומעת אותך שוב גונחת לכבודי, אבל הפעם רק בראשי. היד מכה עד כאב בשולחן ולא בעכוזך, והשפתיים... הן ננשכות על ידי השיניים שרוצות לנגוס בבשרך.
ואין.
שוב שוחחנו הפעם באיי סי קיו, וכמו תמיד כשאנחנו במדיה הזו, הגלישה לרמזים של פעם הייתה מיידית... וכמו תמיד הצורך הזה ששוטף את הגוף, לקחת אותך מעבר לגבולות שלך ושלי, לגעת בך הגזולה בידי, באצבעותי, בשוטי... הכאב ההוא של הצורך מתחרה בכאב שלך - של המכה.
אני רעבה אלייך. שומעת אותך שוב גונחת לכבודי, אבל הפעם רק בראשי. היד מכה עד כאב בשולחן ולא בעכוזך, והשפתיים... הן ננשכות על ידי השיניים שרוצות לנגוס בבשרך.
ואין.