לעיניי כל

הוא אסף אותי מהתחנה המרכזית בתל אביב.
נוסעים.
אין לי מושג לאן.
מדי פעם מציצה בפניו, מגניבה מבטים אל הבליטה במכנסיו.
מתה לגעת, אבל לא מעזה.
קולטת את החיוך שהוא מחביא.

דיברנו על זה שנלך הפעם לאיזה בית מלון.
אבל הוא מחנה את הרכב בחנייה קרובה אל הכביש הראשי,
בדיוק מאחורי תחנת אוטובוס.

הוא הביט בי מלמטה למעלה, סורק את כולי.
"תתפשטי,"
הנה באה ההוראה המוכרת לי כל כך.

לא יודעת איך עשיתי את זה.
לא יודעת איפה הייתי, למה הסכמתי.
התפשטתי בתוך הרכב, כאילו היינו לבד בעולם.

הוא יצא מהרכב ופתח את הדלת שלי.
"תסתובבי."
הורדתי את הכסא אחורה והסתובבתי
ישבני החשוף מופנה אליו.
הוא נכנס לרכב, נדחק מאחורי
מחזיק את ראשי בידו ובלי תנועות מיותרות
פשוט מחליק אל תוך ישבני.

הוא דוהר בתוכי בכוח
אני צורחת.
הוא סותם את פי עם כף ידו
ואני לרגע מתעוררת אל העולם,
קולטת עד כמה אנחנו קרובים אל האנשים העומדים בתחנה.
הם מחכים בשקט לאוטובוס
רק מבט קטן אחורה והם יראו אותי

יראו איך הוא פותח לי את התחת
וקורע אותי.
איך אני פה נחדרת, "נאנסת", נטחנת,
כמעט לעיניי כל.