מחשבות בעבודה

הגעתי כעובד זמני;
חברה מוכרת, מכובדת,
ולא הייתה שם אף עובדת,
וגם לא שום דבר מיני.

כלומר אם לא סופרים אותה
המזכירה ששם מולכת.
אני פניתי כבר ללכת
אך היא אמרה: "נשאר אתה!"

וכאשר יורד הערב,
פתאום נגמר הקרנבל,
המסכות יורדות. חבל,
יורדת גם חולצה וגרב.

היא כבר נכנסת לתפקיד.
הוא לרגליה ככלבלב,
מביט בה במבט שובב.
מי יאמין שהוא פקיד?!

והגבירה בהם נוזפת,
והגבירה בהם רודה.
הם בתשובה אומרים תודה,
ואף מילה אחת נוספת.

הנה היא סבה אל הכס,
ומפשקת את רגליה,
ומסמנת לי אליה
להתקרב בלי להסס.

אני קרב אך קצת חושש,
פוצה את פי, אולי למחות...
היא לא עושה שום הנחות;
מיד מושטת לה האש.

...ואחר כך גם הידיים
כמו שש צבתות בי אחזו,
אני כולי קשור, אזוק
על הרצפה, על הברכיים.

על שפתותיה חיוך דק;
אולי את נצחונה חוגגת
אולי לטפשותי לועגת
ועל שפתי רק בדל נזרק.

כלל לא מבין איך זה קרה,
אמנם על חטא יש לשלם,
אך איך למרותה בין ליל
הפכתי למאפרה?