אמנות השיעבוד
מאת Olive
11 במאי 2005
בתור בחור נאה אך מובטל, הוא שמח למצוא משהו שיוכל לעשות די בקלות ולהשתכר ממנו יפה למשך כמה שבועות. המודעה הצהירה שהציירת מעוניינת בבעל מראה אתלטי, עם שרירים מוגדרים, שמוכן לשמש כמודל למשך ארבעה שבועות בשבילה בגלריה שלה. המודעה אף הגדירה שמדובר בעבודה לא קלה המצריכה תשומת לב, סבלנות וגמישות, ולכן המשכורת תהיה נדיבה בהתאם.
הבונוס הנוסף שהתברר לגיא עם הגיעו למקום הוא שבעלת המודעה מאוד נעימה לו בעין. היא הייתה בעלת גובה ממוצע, עגלגלה בצורה מאוד מחמיאה ובעלת שיער שחור ועיניים כחולות ומאוד חודרות. היא בחנה אותו חזרה כמי ששוקלת כמה זמן ייקח עד שהפרי שבידה יהיה מתאים למאכל וכמה זמן עד שירקב. כיוון שהוא אוכל בשר בדרך כלל הוא פספס את הקטע. החמיא לו שהיא מתפעלת מגופו. והוא הבליט את חזהו וזקף קומתו בעבורה.
שמה היה עמנואל, וכיוון שהייתה זקוקה לו בשביל סדרת ציורים מאוד חשובה היא הבהירה לו שעליו להתחייב לכל התקופה שבה תזדקק לו. הוא נראה כמי ששוקל את העניין לעומקו אך בליבו שמח כיוון שהוא היה מובטל זה זמן רב וחסר מעש, הכסף מאוד יועיל לו. הוא גם לא נרתע כשהחתימה אותו על חוזה שמחייב אותו להתחייב למשך כל התקופה ולעמוד לרשותה בכל זמן שתזדקק לו. היא הסבירה שהקודם ברח לה באמצע והרס לה שבועות של עבודה שאין בכוונתה ליצור מחדש. הוא שאל מתי מתחילים, ועמנואל אמרה לו שיבוא למחרת היום בשבע בבוקר.
זה התחיל.
את המבוכה הראשונית מעובדת היותו עירום הוא עבר יחסית בקלות. הוא הרי נראה טוב והוא שיחק במוחו במחשבה שהיא בוודאי תידלק עליו והם יגלשו מביזנס לפלזר. היא הייתה עומדת מנגד בגלריה המוארת שמש ובוחנת אותו ארוכות. מידי פעם הייתה מורה לו לזוז לכאן ולכאן ובוחנת את התוצאה.
רוב גופה היה מוסתר מאחורי הקנבס הגדול שעליו ציירה והוא חשוף למולה ישב לו בתנוחות שונות ומשונות כשכל מה שהיה לו לבדר את עצמו בו היה מחשבותיו. מחשבות די חדגוניות בשלב זה.
פעם אחת ניגשה עמנואל אל גיא וכיוונה את תנוחתו בידיה, המגע המפתיע והרך שבר שעות של מונוטוניות והעביר זרם מרענן ומוכר בגופו. התחוור לו לפתע שהוא עירום ואילו היא לבושה, ומכוונת את גופו כמו בובה בחלון ראווה. הוא הרגיש איך הוא מתעורר לחיים והצליח לשרוד את האירוע רק בזכות כוח רצון וניסיון ממושך בלחשוב על אירועי כדורסל בזמן שהוא מנסה לא לגמור מוקדם מידי. היא חזרה למקומה ו"הוא" חזר ל"מקומו" בלי שהבחינה במתרחש. הוא השקיע שעות רבות של ישיבה ממושכת במחשבה על מה בדיוק גרם לו כל כך להתרגש באותו אירוע.
בסוף היום הראשון בשעה חמש אחרי הצהריים, הודיעה לו עמנואל כי היא סיימה לאותו יום וכי יבוא למחרת באותה שעה. גיא מתח את איבריו הרדומים וביקש אם יוכל לראות את מה שציירה עד כה.
עמנואל גיחכה וענתה לו שאלו רק תרשימי היכרות שבהם היא לומדת את גופו (אמירה שהדליקה אצלו עוד נורה), ושרק עוד כמה ימים יתחילו בעבודה עצמה. "הציורים עצמם יכללו תנוחות שונות וציור של אביזרים שונים, כל זה מופיע בחוזה שעליו חתמת, זוכר?!" האמת שהוא לא ממש ירד לפרטים בקשר לחוזה. "אולי זה זמן טוב לעשות זאת" חשב לעצמו, כשהוא נפרד ממנה לשלום.
בדירתו הוא התעמק בחוזה. לא היה שם שום דבר מעניין או בעייתי. היא דרשה שיעמוד לרשותה לדוגמנות עירום מלא, בהתאם למסגרות הזמן שנקבעו תמורת תשלום מוסכם מראש. סעיפים נוספים עגנו את התשלום שלו לביצוע כל העבודה בלי שיתעוררו בעיות ות"כ דגש על כך שאולי יאלץ להחזיק תנוחות לא קלות למשך זמן רב בכל שעה ביום שבו תזדקק לו. צויין שם אף שיתכן ויתבקש לשנות את עיצוב שערו או צבעו לטובת העבודה.
לא היה שם שום רמז נוסף אבל כשבחן את הדף עליו כתוב החוזה הבחין בלוגו מסוגנן: "עמנואל ברייס – לוכדת את אומנות ה- BDSM". זה מסביר את האביזרים עליה דיברה. הוא לקח על עצמו לבדוק על מה מדובר באינטרנט. אחרי שוטטות של כמה שעות באתרים הקשורים לתחום הוא הגיע למסקנה שאולי כדאי שהוא ידבר עם עמנואל על הנושא לפני שימשיכו.
כשהעלה את חרדותיו למחרת היא ביטלה אותן. "תראה גיא, אני לא סדיסטית ואין לך מה לדאוג. אם לענוד קולר של כלב או רתמת עור מהווה בעיה בשבילך אז כדאי שתגיד עכשיו. החוזה במפורש הגדיר אביזרים נלווים ואני לא רואה את הבעייתיות שבזה." הוא נאלץ להסכים איתה. בכלל כשהיא הסבירה את עצמה כל כך יפה וחייכה אליו בו זמנית הוא הרגיש טוב. אולי זו הייתה הנורה השלישית, הוא לא ידע שעליו לספור.
הוא קיבל תחושה של דז'ה וו כשהניחה עליו את הציוד ביום השלישי. היא ניגשה אליו עם קופסה קטנה ושלפה משם אחרי התלבטות מה קולר עור עם ניטים, אזיקי מתכת וחוטיני קטן מעור עם רכיסה בפרונט. הוא התבקש לעמוד בפרופיל ובעודה מסייעת לו עם האביזרים הוא כבר התחיל לחוש התעוררות בעייתית באזור החוטיני. הוא חש נבוך מהקולר והאזיקים שהחזיקו את ידיו מלפני גופו אבל מגע העור המחוספס על בשרו הרך ביותר היה מה ששבר את כוח הריכוז האימתני של הבחור... הוא הזדקר.
היא חזרה אל הקנבס והחלה מערבבת צבעים, כשהביטה בו היה זקוף לחלוטין והדבר היה ניכר במלבושיו החסכוניים. מבטיהם נפגשו. הוא חייך חיוך נבוך ומתנצל. היא השיבה לו מבט קר ומנוכר, כאילו אין זה מעניין אותה כהוא זה. "היא בטח ראתה כבר כאלה בעבודה" חשב לעצמו. היא המשיכה בעבודתה והוא המשיך בזקפתו. עצם הזקפה הפתיעה אותו, אך מה שבאמת תפס אותו לא מוכן זה העובדה שהיא נמשכה ונמשכה.
"אני לא בקטע, מה העניין?" חשב לעצמו. הוא אפילו ידע שבעיני מי שכן "בקטע" הוא נחשב וניל, כלומר אדם שלא מתחבר לתחום המין המפוקפק הזה ועושה מין "רגיל". הזמן שעבר היה לו קשה מבעבר עם זקפה שכזו. הוא שלח יד לסדר את החבילה בצורה יותר נוחה וננזף מיד ע"י עמנואל. הוא החל להרגיש איך נוזלי קדם זרע מציפים את תחתוניו וניגרים על ירכו הימנית. הוא ניסה לזוז כך שלא תרגיש אך עינה הקפדנית מייד איתרה את השינוי והיא גערה בו. העניין נמשך זמן שהיה נראה כנצח עד שהיא הניחה כליה ונגשה אליו.
"הולכת להיות לנו בעיה גיא?"
"תראי עמנואל, אני מצטער, זה קצת קשה לעמוד ככה כל כך הרבה זמן בלי לזוז."
"אתמול התמודדת יפה, דווקא התרשמתי לטובה. והנה היום אתה לא מפסיק לזוז. מה הבעיה בדיוק?"
"פשוט מעולם לא לבשתי כאלה דברים. אני מתבייש לומר, אבל אולי זה קצת עושה לי את זה."
עמנואל נראתה מודאגת ואמרה לו שהם יסיימו לעכשיו וימשיכו למחרת.
למחרת הוא הגיע קצת חושש. בלילה היה לו חלום שבו הוא שוכב עירום על חול בתוך מיכל ענק מזכוכית, יד גדולה לפתע אוחזת את המיכל בו הוא שוכב והופכת אותו על פיו. הוא מביט החוצה ומזהה את עמנואל. עיניה קרות ושפתיה מזמינות. אך בעודו מתאווה לנשקה מתחיל להישפך עליו חול מלמעלה. החול מאיים להטביע אותו בתוך שעון חול ענק, ובעודו שוקע בו חסר אונים, הוא מופתע כמה רגוע הוא חש, כמה שליו ומאושר הוא מרגיש עם חרטה אחת ויחידה בליבו, שפתיה הענקיות של הציירת שלו.
למחרת הם חזרו לעבוד על הציור של יום קודם. גיא חזר למלתחה של יום האתמול והבעיה התעוררה שוב. הוא ניסה לא לזוז אבל הוא חש גירוד שלא היה יכול להתגבר עליו. הוא זז מפעם לפעם וננזף ע"י עמנואל שנראתה מאוד כעוסה עקב אובדן הזמן שלה. נחושה בדעתה שהוא לא יעכב אותה, עמנואל שלחה את גיא לשירותים כדי לטפל בבעייתו. מאושר מאוד שהוא לא נאלץ לחכות להפסקה רגילה, רץ גיא לשירותים, הוריד את החוטיני הארור ושיחרר שם את לחציו בחצי דקה של עבודה לא מאומצת. אחרי כחמש דקות הוא היה שוב במקומו. אחרי שבע דקות הבעיה חזרה.
עמנואל החליטה שהם יעזבו את הנוכחי ויעברו לתמונה הבאה. מחויכת היא הגישה לו ציוד קצת שונה, את רובו הוא לא זיהה. אחרי קצת סידורים הוא מצא את עצמו על הברכיים, בחוטיני המחורבן, כשידיו נתונות באזיקי עור שמחוברים מאחורי גבו לקולר גבוה וקשיח שגרם לו להחזיק את ראשו זקוף. זקוף מידי. בעודו מתרגל למצבו החדש הוא הבין ששוב לא יוכל לשלוח ידיים לעבר ענייניו הפרטיים. עמנואל חזרה למקומה קצת יותר שמחה, כך היה נראה לו, והמשיכה לעבוד. זקפתו שנרגעה קצת בזמן הסידורים שוב חזרה להציק לו. כשהיה לו זמן להביט בעמנואל ולחשוב על המצב המגוחך בו הוא נתון.
אחרי חצי דקה היא הבחינה בבעיה, שהחלה לגרום לקורבן... אה... לדוגמן שלה להתנועע מידי פעם באי נוחות גלויה. היא כעסה ממש, הניחה את כלי מלאכתה וניגשה אליו. "תקשיב חבוב, אני לא נוהגת לעשות את זה, אבל אם אגרום לך לגמור נוכל להמשיך לעבוד בבקשה?!" לפני שהבין מה קורה היא משכה את תחתוניו לרצפה שם הם נחו סביב קרסוליו, חפנה את איברו הזקוף בידה והתחילה לשפשף אותו במרץ.
"היא ידעה מה שהיא עושה" חשב לעצמו בעודו מפרכס באורגזמה, שלא לקחה זמן רב מידי להתחיל אבל הייתה עוצמתית והשאירה אותו בעונג מתמשך. היא שטפה את ידיה בעודו מתאושש ומביט בה בעיניים מעריצות וחצי עצומות.
אבל נחשו מה?! הוא רצה עוד! והוא לא הסכים לוותר למרות שגיא חשב שהספיק להם.
היא סיימה את הציור בקשיים לא מעטים של הקורבן שלה. הציור הבא הביא אותו למצב אפילו יותר חדש ומוזר. עמנואל הורידה בעזרת מנוע קטן שרשרת שהייתה מחוברת לתקרה ונסתרה מעיניו עד כה.
הוא חובר בידיו לשרשרת בעזרת אזיקי עור מיוחדים והונף אל על כשרגליו מחוברות לעמודים בצידי הגלריה ומוחזקות פרוסות לצדדים באמצעות שרשראות נוספות. אחרי כחצי שעה על המתקן המוזר, החלו ידיו להציק לו. בנוסף לזקפה הטורדנית, נוסף לו גם אי נוחות שאליו מעולם לא הורגל. הוא עמד להתלונן בפניה, אבל לפני שהספיק היא נגשה אליו ודחפה לפיו כדור אדום המחובר ברצועות עור שנסגרו מאחורי עורפו.
כשהיא סוגרת אותו, הביטה עמנואל בעיניו וחייכה לעצמה. הכדור גרם ללסתותיו להיפתח בצורה לא נוחה, והיה באפשרותו לנשום רק מאפו כעת, דבר שלא מנע ממנו לשאול את עצמו לפשר החיוך שלה.
היא נעלמה לשירותים ושבה עם כוס מים וקצף וסכין. במספר תנועות זריזות ומיומנות היא גילחה את מבושיו. הוא השתדל לא לזוז מטעמים ברורים. אחרי הגילוח היא ייבשה אותו בגסות והלכה לנבור בתיבת ההפתעות שלה. היא חזרה משם כמו ילדה שזכתה בבובה לחג והחלה מתעסקת במבושיו הערומים משיער ערווה. הוא עצם עיניו מהתענוג שנגרם לו ואחרי כדקה גמר בצורה פראית ובלתי מרוסנת (אם לא סופרים את השרשראות שחיברו אותו למציאות).
בעודו מתאושש מעוצמת החוויה הוא שמע אותה מתעסקת בחפץ כלשהו, עדיין ליד ענייניו. כשסיימה הצליח להבחין רק בטבעת כסף קטנה שנחה על איברו הרפוי. היא הסירה מפיו את הכדור המקולל, דבר שגרם לו לרייר קצת על חזהו.
גיא כעס. "מה לעזאזל עשית?! למה גילחת אותי? את מטורפת או משהו כזה?!"
"תירגע בחוריקו", פקדה עליו. "כרגע אתה עובד בשבילי, והחוזה שלך מציין שינוי סגנון שיער, אז אל תקפוץ."
"שינוי סגנון שיער?!" רתח הבחוריקו בעודו מבין את המלכוד הקטן שבניסוח.
הוא בחר לשנות כיוון תקיפה. "אבל מה זה הכדור הזה ומה ששמת לי שם?!"
"הכדור נקרא גאג, זה אביזר רגיל ביותר בתחום."
הוא ידע את זה אבל בחר לשחק את הטיפש כרגע: "ומה עם הטבעת המחורבנת הזאת?"
"זה קוקרינג מיוחד, בחוריקו, ואם תנבל את הפה אאלץ להחזיר את הגאג למקומו בפה שלך."
"את לא יכולה להפתיע אותי עם כל זה פתאום."
"יכולה גם יכולה כמו שזה מצוין בחוזה שלך. אם אתה מפסיק עכשיו אתה מוותר על השכר שלך."
הוא ידע זאת והחליט להמשיך לעת עתה, בגלל השכר המובטח שהיה מסדר אותו להרבה זמן, אבל גם בגלל שמדובר פה בבחורה יפה שכבר הביאה אותו לשתי אורגזמות מכובדות והוא רצה עוד! לא היה לו כמובן שום מושג למה הוא נכנס.
היא חזרה למלאכתה והוא נותר תלוי ויבש כמו באיזה שיר של רדיוהד. המצב המגוחך בו היה מצוי ריגש אותו. הוא ידע את זה ובשלב זה גם היא ידעה את זה. שניהם ידעו שזקפתו תחזור לסורה בדיוק עוד... שלוש... שתיים... אחת... ליפט אוף! הוא הרגיש את האיבר מתמלא ומתנופף ואז לפתע חש את הדקירה הכי מכאיבה שחש מאודו באיבר המין שלו. בדיוק ליד הבסיס, בדיוק איפה שהיא הניחה את הקוקרינג.
הוא התמלא בכאב למשך מספר שניות, הזקפה נעלמה כלא הייתה, וכשהדקירה נעלמה גם כן, הוא הבחין שעמנואל ערה להתרחשויות. היא חייכה חיוך מזלזל ומיד הניחה על השולחן שלידה קופסה קטנה עם כפתורים. "היא חשמלה אותי" הוא הבין בתדהמה בעודו מביט מטה אל איברו הדואב שעכשיו נח רפוי ומסכן. הוא הרים עיניו כדי להתמרמר על ההתפתחות כששוב פגש פיו את הטעם המבחיל של הכדור המוכר. האביזר נסגר סביב עורפו וכל טענותיו גוועו. קשה להתווכח באמצעות לוע מלא גומי.
היא חייכה בלי לדבר וחזרה אל מלאכתה. מקץ כמה שעות שבהן הורשה לרדת מהמתקן וללכת לשירותים כשידיו אזוקות מאחורי גבו, הם סיימו לאותו יום. לפני ששחררה אותו מהמתקן הביטה בו ארוכות כשהיא חושבת מה לעשות בו. היא שיחררה את הגאג ושאלה אותו בטון תקיף:
"אתה בסדר?"
הוא הביט מודאג בקופסת השליטה שבידה והנהן לחיוב.
"תביט בחוריקו, זה עובד, האיבר שלך אולף, לקראת הסוף כמעט ולא הייתי צריכה להעניש אותך, והצלחנו להספיק הרבה בלי שתפריע לי, בקצב הזה אולי נסיים מוקדם מהצפוי. אתה חוזר לפה מחר להמשיך את העבודה או שאתה משתפן ומוותר על הכסף?"
הוא השפיל מבטו והנהן בשנית.
מרוצה מתגובתו היא נגשה אליו והורידה ממנו את הקוקרינג השנוא. זקפתו התעוררה לחיים עוד לפני שסיימה להתיר אותו מכבליו. כשסיימה הוא השתוקק לרוץ הביתה ולפרוק את כל מה שהצטבר בו, אך הוא גם רצה להישאר בנוכחותה. איכשהו היא הצליחה לגבור עליו.
היא הייתה קטנה ממנו וללא ספק היה באפשרותו להכניע אותה אם ירצה בכך, אבל הוא לא רצה. הוא רצה עוד! ולפני שהלך להתלבש הודה על מזלו כשבקשה ממנו להישאר כמה דקות כדי למדוד את הציוד ליום המחרת. הוא כבר היה רגיל להיות עירום בנוכחותה ועוד קצת ציוד כבר לא הלחיץ אותו יותר. גם כן וניל!
"תראי עמנואל, זה לא בדיוק הקטע שלי..."
"זה בסדר בחוריקו, עד שזה יהיה אתה תתמודד."
היא הורתה לו לכרוע על ברכיו, ואזקה את ידיו בוולקרו מאחורי גבו. הכדור הוכנס שוב לפיו שהתרגל כבר לפתיחה הקשה והיא נעמדה לפניו ומעליו ושאלה בקול תקיף: "נכון שאתה פשוט מתפוצץ ומת לגמור, בחוריקו?!" השאלה הייתה כמובן מיותרת מכיוון שהוא היה זקוף ומנופח בצורה מאוד גלויה.
היא אמרה לו שאם הוא רוצה לגמור אז הוא יהיה חייב ללכת הביתה עם אחד האביזרים עליך מתחת לבגדים. הוא הסכים בלי לחשוב הרבה והיא שחררה את אחת מידיו והורתה לו לאונן מולה. זה היה מביך בדיוק לשנייה כי זה נגמר בערך בשנייה ושליש כשהוא מתנשף כמו חולה סופני, מולו שלולית קטנה ולבנה.
היא אזקה חזרה את ידיו והלבישה לו אביזר פלסטיק קטן ושקוף על האיבר הרופס. היא נעלה את החבילה במנעול זהוב קטן והכריזה: "זה אמצעי אבטחה שיבטיח שני דברים: הראשון הוא, שתהיה חייב לחזור כדי להשתחרר ממתקן הצניעות הקטן והמתוחכם שיושב לך על החבילה. והשני הוא, שאתה יודע שאני ורק אני אחראית לעונג שלך, וגם, כמו שלמדנו היום, לכאב שלך, מעכשיו ועד סוף העבודה הזאת. זה שאתה תלוי בי יאפשר לך למלא את התפקיד שלך יותר טוב, ובסוף, אתה תודה לי."
הוא הלך הביתה ולא הבין למה הוא מחייך לעצמו כמו דביל. הוא לא אוהב את כל החרא הזה, ומשום מה זה שהיא שלטה בו כך, הפכה אותו למאולף, הענישה אותו, ועינגה אותו בצורה מדהימה, גרם לו להרגיש טוב. הוא חייב לחזור אליה, הוא גם רוצה לחזור אליה אבל זה גם בגלל שהוא חייב.
סיוט, הלילה היה סיוט. הוא לא הצליח להירדם כי מישהו רצה לקום ולא הצליח, צלעות הכלובון הכאיבו לגיא הקטן, לא אפשרו לו לגדול וגיא הגדול התהפך והתהפך. מנחשים על מה הוא חשב כל הלילה?!
מחר הוא הולך לבלות שוב שעות ארוכות בחברת הגברת עמנואל ברייס, האישה שמעצבת לו עונג ומציירת לו כאב.
***
קישורים:
הבונוס הנוסף שהתברר לגיא עם הגיעו למקום הוא שבעלת המודעה מאוד נעימה לו בעין. היא הייתה בעלת גובה ממוצע, עגלגלה בצורה מאוד מחמיאה ובעלת שיער שחור ועיניים כחולות ומאוד חודרות. היא בחנה אותו חזרה כמי ששוקלת כמה זמן ייקח עד שהפרי שבידה יהיה מתאים למאכל וכמה זמן עד שירקב. כיוון שהוא אוכל בשר בדרך כלל הוא פספס את הקטע. החמיא לו שהיא מתפעלת מגופו. והוא הבליט את חזהו וזקף קומתו בעבורה.
שמה היה עמנואל, וכיוון שהייתה זקוקה לו בשביל סדרת ציורים מאוד חשובה היא הבהירה לו שעליו להתחייב לכל התקופה שבה תזדקק לו. הוא נראה כמי ששוקל את העניין לעומקו אך בליבו שמח כיוון שהוא היה מובטל זה זמן רב וחסר מעש, הכסף מאוד יועיל לו. הוא גם לא נרתע כשהחתימה אותו על חוזה שמחייב אותו להתחייב למשך כל התקופה ולעמוד לרשותה בכל זמן שתזדקק לו. היא הסבירה שהקודם ברח לה באמצע והרס לה שבועות של עבודה שאין בכוונתה ליצור מחדש. הוא שאל מתי מתחילים, ועמנואל אמרה לו שיבוא למחרת היום בשבע בבוקר.
זה התחיל.
את המבוכה הראשונית מעובדת היותו עירום הוא עבר יחסית בקלות. הוא הרי נראה טוב והוא שיחק במוחו במחשבה שהיא בוודאי תידלק עליו והם יגלשו מביזנס לפלזר. היא הייתה עומדת מנגד בגלריה המוארת שמש ובוחנת אותו ארוכות. מידי פעם הייתה מורה לו לזוז לכאן ולכאן ובוחנת את התוצאה.
רוב גופה היה מוסתר מאחורי הקנבס הגדול שעליו ציירה והוא חשוף למולה ישב לו בתנוחות שונות ומשונות כשכל מה שהיה לו לבדר את עצמו בו היה מחשבותיו. מחשבות די חדגוניות בשלב זה.
פעם אחת ניגשה עמנואל אל גיא וכיוונה את תנוחתו בידיה, המגע המפתיע והרך שבר שעות של מונוטוניות והעביר זרם מרענן ומוכר בגופו. התחוור לו לפתע שהוא עירום ואילו היא לבושה, ומכוונת את גופו כמו בובה בחלון ראווה. הוא הרגיש איך הוא מתעורר לחיים והצליח לשרוד את האירוע רק בזכות כוח רצון וניסיון ממושך בלחשוב על אירועי כדורסל בזמן שהוא מנסה לא לגמור מוקדם מידי. היא חזרה למקומה ו"הוא" חזר ל"מקומו" בלי שהבחינה במתרחש. הוא השקיע שעות רבות של ישיבה ממושכת במחשבה על מה בדיוק גרם לו כל כך להתרגש באותו אירוע.
בסוף היום הראשון בשעה חמש אחרי הצהריים, הודיעה לו עמנואל כי היא סיימה לאותו יום וכי יבוא למחרת באותה שעה. גיא מתח את איבריו הרדומים וביקש אם יוכל לראות את מה שציירה עד כה.
עמנואל גיחכה וענתה לו שאלו רק תרשימי היכרות שבהם היא לומדת את גופו (אמירה שהדליקה אצלו עוד נורה), ושרק עוד כמה ימים יתחילו בעבודה עצמה. "הציורים עצמם יכללו תנוחות שונות וציור של אביזרים שונים, כל זה מופיע בחוזה שעליו חתמת, זוכר?!" האמת שהוא לא ממש ירד לפרטים בקשר לחוזה. "אולי זה זמן טוב לעשות זאת" חשב לעצמו, כשהוא נפרד ממנה לשלום.
בדירתו הוא התעמק בחוזה. לא היה שם שום דבר מעניין או בעייתי. היא דרשה שיעמוד לרשותה לדוגמנות עירום מלא, בהתאם למסגרות הזמן שנקבעו תמורת תשלום מוסכם מראש. סעיפים נוספים עגנו את התשלום שלו לביצוע כל העבודה בלי שיתעוררו בעיות ות"כ דגש על כך שאולי יאלץ להחזיק תנוחות לא קלות למשך זמן רב בכל שעה ביום שבו תזדקק לו. צויין שם אף שיתכן ויתבקש לשנות את עיצוב שערו או צבעו לטובת העבודה.
לא היה שם שום רמז נוסף אבל כשבחן את הדף עליו כתוב החוזה הבחין בלוגו מסוגנן: "עמנואל ברייס – לוכדת את אומנות ה- BDSM". זה מסביר את האביזרים עליה דיברה. הוא לקח על עצמו לבדוק על מה מדובר באינטרנט. אחרי שוטטות של כמה שעות באתרים הקשורים לתחום הוא הגיע למסקנה שאולי כדאי שהוא ידבר עם עמנואל על הנושא לפני שימשיכו.
כשהעלה את חרדותיו למחרת היא ביטלה אותן. "תראה גיא, אני לא סדיסטית ואין לך מה לדאוג. אם לענוד קולר של כלב או רתמת עור מהווה בעיה בשבילך אז כדאי שתגיד עכשיו. החוזה במפורש הגדיר אביזרים נלווים ואני לא רואה את הבעייתיות שבזה." הוא נאלץ להסכים איתה. בכלל כשהיא הסבירה את עצמה כל כך יפה וחייכה אליו בו זמנית הוא הרגיש טוב. אולי זו הייתה הנורה השלישית, הוא לא ידע שעליו לספור.
הוא קיבל תחושה של דז'ה וו כשהניחה עליו את הציוד ביום השלישי. היא ניגשה אליו עם קופסה קטנה ושלפה משם אחרי התלבטות מה קולר עור עם ניטים, אזיקי מתכת וחוטיני קטן מעור עם רכיסה בפרונט. הוא התבקש לעמוד בפרופיל ובעודה מסייעת לו עם האביזרים הוא כבר התחיל לחוש התעוררות בעייתית באזור החוטיני. הוא חש נבוך מהקולר והאזיקים שהחזיקו את ידיו מלפני גופו אבל מגע העור המחוספס על בשרו הרך ביותר היה מה ששבר את כוח הריכוז האימתני של הבחור... הוא הזדקר.
היא חזרה אל הקנבס והחלה מערבבת צבעים, כשהביטה בו היה זקוף לחלוטין והדבר היה ניכר במלבושיו החסכוניים. מבטיהם נפגשו. הוא חייך חיוך נבוך ומתנצל. היא השיבה לו מבט קר ומנוכר, כאילו אין זה מעניין אותה כהוא זה. "היא בטח ראתה כבר כאלה בעבודה" חשב לעצמו. היא המשיכה בעבודתה והוא המשיך בזקפתו. עצם הזקפה הפתיעה אותו, אך מה שבאמת תפס אותו לא מוכן זה העובדה שהיא נמשכה ונמשכה.
"אני לא בקטע, מה העניין?" חשב לעצמו. הוא אפילו ידע שבעיני מי שכן "בקטע" הוא נחשב וניל, כלומר אדם שלא מתחבר לתחום המין המפוקפק הזה ועושה מין "רגיל". הזמן שעבר היה לו קשה מבעבר עם זקפה שכזו. הוא שלח יד לסדר את החבילה בצורה יותר נוחה וננזף מיד ע"י עמנואל. הוא החל להרגיש איך נוזלי קדם זרע מציפים את תחתוניו וניגרים על ירכו הימנית. הוא ניסה לזוז כך שלא תרגיש אך עינה הקפדנית מייד איתרה את השינוי והיא גערה בו. העניין נמשך זמן שהיה נראה כנצח עד שהיא הניחה כליה ונגשה אליו.
"הולכת להיות לנו בעיה גיא?"
"תראי עמנואל, אני מצטער, זה קצת קשה לעמוד ככה כל כך הרבה זמן בלי לזוז."
"אתמול התמודדת יפה, דווקא התרשמתי לטובה. והנה היום אתה לא מפסיק לזוז. מה הבעיה בדיוק?"
"פשוט מעולם לא לבשתי כאלה דברים. אני מתבייש לומר, אבל אולי זה קצת עושה לי את זה."
עמנואל נראתה מודאגת ואמרה לו שהם יסיימו לעכשיו וימשיכו למחרת.
למחרת הוא הגיע קצת חושש. בלילה היה לו חלום שבו הוא שוכב עירום על חול בתוך מיכל ענק מזכוכית, יד גדולה לפתע אוחזת את המיכל בו הוא שוכב והופכת אותו על פיו. הוא מביט החוצה ומזהה את עמנואל. עיניה קרות ושפתיה מזמינות. אך בעודו מתאווה לנשקה מתחיל להישפך עליו חול מלמעלה. החול מאיים להטביע אותו בתוך שעון חול ענק, ובעודו שוקע בו חסר אונים, הוא מופתע כמה רגוע הוא חש, כמה שליו ומאושר הוא מרגיש עם חרטה אחת ויחידה בליבו, שפתיה הענקיות של הציירת שלו.
למחרת הם חזרו לעבוד על הציור של יום קודם. גיא חזר למלתחה של יום האתמול והבעיה התעוררה שוב. הוא ניסה לא לזוז אבל הוא חש גירוד שלא היה יכול להתגבר עליו. הוא זז מפעם לפעם וננזף ע"י עמנואל שנראתה מאוד כעוסה עקב אובדן הזמן שלה. נחושה בדעתה שהוא לא יעכב אותה, עמנואל שלחה את גיא לשירותים כדי לטפל בבעייתו. מאושר מאוד שהוא לא נאלץ לחכות להפסקה רגילה, רץ גיא לשירותים, הוריד את החוטיני הארור ושיחרר שם את לחציו בחצי דקה של עבודה לא מאומצת. אחרי כחמש דקות הוא היה שוב במקומו. אחרי שבע דקות הבעיה חזרה.
עמנואל החליטה שהם יעזבו את הנוכחי ויעברו לתמונה הבאה. מחויכת היא הגישה לו ציוד קצת שונה, את רובו הוא לא זיהה. אחרי קצת סידורים הוא מצא את עצמו על הברכיים, בחוטיני המחורבן, כשידיו נתונות באזיקי עור שמחוברים מאחורי גבו לקולר גבוה וקשיח שגרם לו להחזיק את ראשו זקוף. זקוף מידי. בעודו מתרגל למצבו החדש הוא הבין ששוב לא יוכל לשלוח ידיים לעבר ענייניו הפרטיים. עמנואל חזרה למקומה קצת יותר שמחה, כך היה נראה לו, והמשיכה לעבוד. זקפתו שנרגעה קצת בזמן הסידורים שוב חזרה להציק לו. כשהיה לו זמן להביט בעמנואל ולחשוב על המצב המגוחך בו הוא נתון.
אחרי חצי דקה היא הבחינה בבעיה, שהחלה לגרום לקורבן... אה... לדוגמן שלה להתנועע מידי פעם באי נוחות גלויה. היא כעסה ממש, הניחה את כלי מלאכתה וניגשה אליו. "תקשיב חבוב, אני לא נוהגת לעשות את זה, אבל אם אגרום לך לגמור נוכל להמשיך לעבוד בבקשה?!" לפני שהבין מה קורה היא משכה את תחתוניו לרצפה שם הם נחו סביב קרסוליו, חפנה את איברו הזקוף בידה והתחילה לשפשף אותו במרץ.
"היא ידעה מה שהיא עושה" חשב לעצמו בעודו מפרכס באורגזמה, שלא לקחה זמן רב מידי להתחיל אבל הייתה עוצמתית והשאירה אותו בעונג מתמשך. היא שטפה את ידיה בעודו מתאושש ומביט בה בעיניים מעריצות וחצי עצומות.
אבל נחשו מה?! הוא רצה עוד! והוא לא הסכים לוותר למרות שגיא חשב שהספיק להם.
היא סיימה את הציור בקשיים לא מעטים של הקורבן שלה. הציור הבא הביא אותו למצב אפילו יותר חדש ומוזר. עמנואל הורידה בעזרת מנוע קטן שרשרת שהייתה מחוברת לתקרה ונסתרה מעיניו עד כה.
הוא חובר בידיו לשרשרת בעזרת אזיקי עור מיוחדים והונף אל על כשרגליו מחוברות לעמודים בצידי הגלריה ומוחזקות פרוסות לצדדים באמצעות שרשראות נוספות. אחרי כחצי שעה על המתקן המוזר, החלו ידיו להציק לו. בנוסף לזקפה הטורדנית, נוסף לו גם אי נוחות שאליו מעולם לא הורגל. הוא עמד להתלונן בפניה, אבל לפני שהספיק היא נגשה אליו ודחפה לפיו כדור אדום המחובר ברצועות עור שנסגרו מאחורי עורפו.
כשהיא סוגרת אותו, הביטה עמנואל בעיניו וחייכה לעצמה. הכדור גרם ללסתותיו להיפתח בצורה לא נוחה, והיה באפשרותו לנשום רק מאפו כעת, דבר שלא מנע ממנו לשאול את עצמו לפשר החיוך שלה.
היא נעלמה לשירותים ושבה עם כוס מים וקצף וסכין. במספר תנועות זריזות ומיומנות היא גילחה את מבושיו. הוא השתדל לא לזוז מטעמים ברורים. אחרי הגילוח היא ייבשה אותו בגסות והלכה לנבור בתיבת ההפתעות שלה. היא חזרה משם כמו ילדה שזכתה בבובה לחג והחלה מתעסקת במבושיו הערומים משיער ערווה. הוא עצם עיניו מהתענוג שנגרם לו ואחרי כדקה גמר בצורה פראית ובלתי מרוסנת (אם לא סופרים את השרשראות שחיברו אותו למציאות).
בעודו מתאושש מעוצמת החוויה הוא שמע אותה מתעסקת בחפץ כלשהו, עדיין ליד ענייניו. כשסיימה הצליח להבחין רק בטבעת כסף קטנה שנחה על איברו הרפוי. היא הסירה מפיו את הכדור המקולל, דבר שגרם לו לרייר קצת על חזהו.
גיא כעס. "מה לעזאזל עשית?! למה גילחת אותי? את מטורפת או משהו כזה?!"
"תירגע בחוריקו", פקדה עליו. "כרגע אתה עובד בשבילי, והחוזה שלך מציין שינוי סגנון שיער, אז אל תקפוץ."
"שינוי סגנון שיער?!" רתח הבחוריקו בעודו מבין את המלכוד הקטן שבניסוח.
הוא בחר לשנות כיוון תקיפה. "אבל מה זה הכדור הזה ומה ששמת לי שם?!"
"הכדור נקרא גאג, זה אביזר רגיל ביותר בתחום."
הוא ידע את זה אבל בחר לשחק את הטיפש כרגע: "ומה עם הטבעת המחורבנת הזאת?"
"זה קוקרינג מיוחד, בחוריקו, ואם תנבל את הפה אאלץ להחזיר את הגאג למקומו בפה שלך."
"את לא יכולה להפתיע אותי עם כל זה פתאום."
"יכולה גם יכולה כמו שזה מצוין בחוזה שלך. אם אתה מפסיק עכשיו אתה מוותר על השכר שלך."
הוא ידע זאת והחליט להמשיך לעת עתה, בגלל השכר המובטח שהיה מסדר אותו להרבה זמן, אבל גם בגלל שמדובר פה בבחורה יפה שכבר הביאה אותו לשתי אורגזמות מכובדות והוא רצה עוד! לא היה לו כמובן שום מושג למה הוא נכנס.
היא חזרה למלאכתה והוא נותר תלוי ויבש כמו באיזה שיר של רדיוהד. המצב המגוחך בו היה מצוי ריגש אותו. הוא ידע את זה ובשלב זה גם היא ידעה את זה. שניהם ידעו שזקפתו תחזור לסורה בדיוק עוד... שלוש... שתיים... אחת... ליפט אוף! הוא הרגיש את האיבר מתמלא ומתנופף ואז לפתע חש את הדקירה הכי מכאיבה שחש מאודו באיבר המין שלו. בדיוק ליד הבסיס, בדיוק איפה שהיא הניחה את הקוקרינג.
הוא התמלא בכאב למשך מספר שניות, הזקפה נעלמה כלא הייתה, וכשהדקירה נעלמה גם כן, הוא הבחין שעמנואל ערה להתרחשויות. היא חייכה חיוך מזלזל ומיד הניחה על השולחן שלידה קופסה קטנה עם כפתורים. "היא חשמלה אותי" הוא הבין בתדהמה בעודו מביט מטה אל איברו הדואב שעכשיו נח רפוי ומסכן. הוא הרים עיניו כדי להתמרמר על ההתפתחות כששוב פגש פיו את הטעם המבחיל של הכדור המוכר. האביזר נסגר סביב עורפו וכל טענותיו גוועו. קשה להתווכח באמצעות לוע מלא גומי.
היא חייכה בלי לדבר וחזרה אל מלאכתה. מקץ כמה שעות שבהן הורשה לרדת מהמתקן וללכת לשירותים כשידיו אזוקות מאחורי גבו, הם סיימו לאותו יום. לפני ששחררה אותו מהמתקן הביטה בו ארוכות כשהיא חושבת מה לעשות בו. היא שיחררה את הגאג ושאלה אותו בטון תקיף:
"אתה בסדר?"
הוא הביט מודאג בקופסת השליטה שבידה והנהן לחיוב.
"תביט בחוריקו, זה עובד, האיבר שלך אולף, לקראת הסוף כמעט ולא הייתי צריכה להעניש אותך, והצלחנו להספיק הרבה בלי שתפריע לי, בקצב הזה אולי נסיים מוקדם מהצפוי. אתה חוזר לפה מחר להמשיך את העבודה או שאתה משתפן ומוותר על הכסף?"
הוא השפיל מבטו והנהן בשנית.
מרוצה מתגובתו היא נגשה אליו והורידה ממנו את הקוקרינג השנוא. זקפתו התעוררה לחיים עוד לפני שסיימה להתיר אותו מכבליו. כשסיימה הוא השתוקק לרוץ הביתה ולפרוק את כל מה שהצטבר בו, אך הוא גם רצה להישאר בנוכחותה. איכשהו היא הצליחה לגבור עליו.
היא הייתה קטנה ממנו וללא ספק היה באפשרותו להכניע אותה אם ירצה בכך, אבל הוא לא רצה. הוא רצה עוד! ולפני שהלך להתלבש הודה על מזלו כשבקשה ממנו להישאר כמה דקות כדי למדוד את הציוד ליום המחרת. הוא כבר היה רגיל להיות עירום בנוכחותה ועוד קצת ציוד כבר לא הלחיץ אותו יותר. גם כן וניל!
"תראי עמנואל, זה לא בדיוק הקטע שלי..."
"זה בסדר בחוריקו, עד שזה יהיה אתה תתמודד."
היא הורתה לו לכרוע על ברכיו, ואזקה את ידיו בוולקרו מאחורי גבו. הכדור הוכנס שוב לפיו שהתרגל כבר לפתיחה הקשה והיא נעמדה לפניו ומעליו ושאלה בקול תקיף: "נכון שאתה פשוט מתפוצץ ומת לגמור, בחוריקו?!" השאלה הייתה כמובן מיותרת מכיוון שהוא היה זקוף ומנופח בצורה מאוד גלויה.
היא אמרה לו שאם הוא רוצה לגמור אז הוא יהיה חייב ללכת הביתה עם אחד האביזרים עליך מתחת לבגדים. הוא הסכים בלי לחשוב הרבה והיא שחררה את אחת מידיו והורתה לו לאונן מולה. זה היה מביך בדיוק לשנייה כי זה נגמר בערך בשנייה ושליש כשהוא מתנשף כמו חולה סופני, מולו שלולית קטנה ולבנה.
היא אזקה חזרה את ידיו והלבישה לו אביזר פלסטיק קטן ושקוף על האיבר הרופס. היא נעלה את החבילה במנעול זהוב קטן והכריזה: "זה אמצעי אבטחה שיבטיח שני דברים: הראשון הוא, שתהיה חייב לחזור כדי להשתחרר ממתקן הצניעות הקטן והמתוחכם שיושב לך על החבילה. והשני הוא, שאתה יודע שאני ורק אני אחראית לעונג שלך, וגם, כמו שלמדנו היום, לכאב שלך, מעכשיו ועד סוף העבודה הזאת. זה שאתה תלוי בי יאפשר לך למלא את התפקיד שלך יותר טוב, ובסוף, אתה תודה לי."
הוא הלך הביתה ולא הבין למה הוא מחייך לעצמו כמו דביל. הוא לא אוהב את כל החרא הזה, ומשום מה זה שהיא שלטה בו כך, הפכה אותו למאולף, הענישה אותו, ועינגה אותו בצורה מדהימה, גרם לו להרגיש טוב. הוא חייב לחזור אליה, הוא גם רוצה לחזור אליה אבל זה גם בגלל שהוא חייב.
סיוט, הלילה היה סיוט. הוא לא הצליח להירדם כי מישהו רצה לקום ולא הצליח, צלעות הכלובון הכאיבו לגיא הקטן, לא אפשרו לו לגדול וגיא הגדול התהפך והתהפך. מנחשים על מה הוא חשב כל הלילה?!
מחר הוא הולך לבלות שוב שעות ארוכות בחברת הגברת עמנואל ברייס, האישה שמעצבת לו עונג ומציירת לו כאב.
***
קישורים:
