מאיגרא רמה לבירה עמיקתא
מאת Reign
5 באוגוסט 2005
נכנסתי לתוך המכונית הלוהטת, בג'ינס צמוד. מושב הנהג החם רק הדגיש את הגירוי שחשתי למטה, כשנזכרתי בו ובמעלליו. איך הוא בכלל הצליח לסחוף אותי כך לתוך עולמו? עולם שיוביל אותי לחיפוש אחר הריגושים בכלוב, ובעולם אחר, עולם ה-BDSM.
בגללו התחלתי לחפש לשלוט במישהו. עד שהבנתי שזה לא הקטע, שבעצם מתאימה לי ההגדרה "מתחלפת". והיום? אני חושבת שאני מחפשת אדון. להיות שפחה של מישהו, נתונה לחסדיו של גבר.
הכל התחיל לפני שלושה חודשים. גילי (שם בדוי), שלח לי הודעה מתוקה במיוחד באתר היכרויות ידוע: "הי מתוקה שלי, אני רוצה להכיר אותך, לבנות איתך חברות, חיי משפחה, אהבה. מוכן ללכת אחריך עד לקצה העולם".
וואו, איזו הודעה מושקעת. כמה חום, כמה רומנטיקה. נדלקתי. החלטתי לשלוח לו הודעה בתשובה: "אהבתי מאוד את הפניה שלך, בוא נדבר במסנג'ר".
כעבור כמה ימים בהם הוא ניסה להשיג אותי בכל דרך אפשרית במסנג'ר ושלח לי הודעות אי מייל שהוא מחכה לי שם - הואלתי סוף סוף בטובי להיכנס למסנג'ר. שכחתי ממנו בכלל. ובכל מקרה - לרוב אף אחד לא ממש מדליק אותי כל כך מהר.
עליתי למסנג'ר. שיחה סתמית, שאחריה באו עוד כאלו. לא פעם הוא שזר בדבריו את המילים "כפרה", ו"מאמי". מה ששיווה לשיחות בינינו אופי חינני. ובכל זאת, כהרגלי בקודש, לא מתלהבת, לא תמיד עניתי לו במסנג'ר, לא תמיד התייחסתי אליו, שלא לומר התעלמתי ממנו במתכוון.
יום אחד הוא תפס אותי במשפט אחד, כשהציע לי לבוא איתו לעשות על האש אצל חברים. התמונה שלי במסנגר מצאה חן בעיניו, והוא היה נחוש למשוך אותי לפגישה איתו. אחרי דין ודברים, שבהם אמרתי שאני לא הולכת איתו לשום מקום עד שאפגוש אותו קודם, הוא ביקש להיפגש איתי בו ביום. הסכמתי.
הוא בא אלי בערב. בחנתי אותו היטב, לא משהו. אמנם היה במבנה גופו משהו מושך, מעוצב משהו, אבל הוא היה קצת שמנמן, ממושקף, ודיבר בלי הכרה ובלי הפסקה, גם אם היה מצחיק. כך ישבנו שעתיים, עד שאמרתי שאני רוצה לישון. נפרדתי ממנו לשלום, והוא נשק את שתי לחיי. חייכתי, יודעת שזו הפעם הראשונה והאחרונה שניפגש, והקפדתי שלא יתקרב לשפתיי. ידעתי שנדלק עלי.
גילי נדלק. מאותו יום, ישב שעות וחיכה לי במסנג'ר, שאעלה לשוחח איתו. במשך השבועיים הבאים, נפנפתי אותו, והמשכתי לדבר עם גברים אחרים באתר ההיכרויות הידוע. יום אחד, קבעתי פגישה עיוורת עם אחד המכותבים שלי, והוא הבריז לי. נזכרתי שגם גילי ביקש להיפגש איתי באותו ערב, וסירבתי בתירוץ שיש לי מחויבות קודמת, "פגישה עם חברות". התקשרתי לגילי, ואמרתי לו שההתחייבות שלי בוטלה, ואם הוא עדיין רוצה לצאת איתי... הוא התלהב וקבענו שאני אצלו כעבור חצי שעה.
הגעתי אליו, לחור העלוב שבו הוא גר, והשתדלתי לא להעיר. המקום היה דחוס בקופסאות ("רק עברתי לפה" הוא אמר), מבולגן, ומטונף. הוא כבר היה רחוץ, לבוש וריחני; ריח של גבר אמיתי. אני יצאתי מביתו בנונשלאנט, בטוחה שנעביר איכשהו את הערב, מייחלת לערב לא משעמם מידי. קבענו שהוא נוסע אחרי, ולפני שנכנסתי לרכב שלי, הוא ביקש לברך אותי לשלום ("הי..."), והדביק לי נשיקה רטובה, ארוכה ושואבת, על השפתיים. וואו!!! זה תפס אותי בהפתעה. צמרמורות בכל הגוף, התחלתי לרעוד, והרעב לא עבר לי במשך כל הנסיעה ליעד שלנו, כחצי שעה. החושים שלי כבר החלו להתעורר.
ישבנו בבאר חשוך למשעי. הוא, היה קליל, מצחיק ושובב. שתיתי יין, הוא שתה בירה, ושעשע את הברמן ואת היושבים לצידינו. אני, הרגשתי איך אני הופכת בהדרגה לפודל. נהנית ממנו, ומהקסם שלו, התחלתי להרגיש איך אני נכבשת יותר ויותר בקסם שלו. לאט לאט התקרבנו זו לזה, רגל מתחככת ברגל, יד לוטפת יד, ופה ושם נשלחות השפתיים זו אל זו, נשיכות רטובות, חמות, עדינות, ענוגות, מתוקות. כעבור שעה וחצי, שנינו היינו כבר חמים בטירוף. חודשים רבים לא שכבתי עם גבר, וגם אז זה היה עלוב מאוד. הלכנו אלי הביתה, למרות שהבטחתי לעצמי שהערב הזה לא ייגמר במיטה.
את הלילה ההוא, אני לא זוכרת בדיוק, רק זוכרת ערפול חושים מוחלט, עונג ואושר עילאי, הסקס הטוב ביותר שהיה לי בימי חיי. גילי, ידע כל נקודה בגוף שלי, ואיך להעיר כל תא בגופי. הכיר את נקודת הג'י והמשעולים הסובבים אותה, ועינג אותי עד שגמרתי שוב, ושוב, ושוב, ושוב. נכבשתי, ולא רציתי להיפרד ממנו או מאצבעותיו המיומנות.
אחרי הלילה הזה, הייתי שלו. כמעט כל לילה, נגמר אצלי במיטה, ולמרות שהודעתי לו מראש שלא יבלה את הלילות אצלי בבית, לא עמדתי בזה. רציתי ליהנות מכל דקה איתו, וכשהוא היה הולך ממני, נתקפתי בייאוש ובגעגועים עזים אליו. אבל פה התחיל הסיוט.
שבוע לאחר היציאה שלנו, נסעתי לחברה. גילי כעס עלי, אבל לא אמר כלום. הגעתי לחברה, וניסיתי ליצור איתו קשר. הוא לא עונה לטלפונים. בסוף, תפסתי אותו במסנגר:
"מנוולת, את נהנית שם?"
אני מתגרה מעצם הכינוי "מנוולת".
"כן. מה איתך? למה אתה לא עונה לטלפונים שלי?"
"תראי, אני חושב שזה לא ילך בינינו."
אני מתחילה להילחץ. "למה"?
"ככה עזבת אותי, ונסעת לחברה שלך? את לא מתביישת?"
"אבל אמרתי לך, ואמרת שזה בסדר שאני נוסעת."
"אמרת, אבל לא שאלת, לא ביקשת רשות."
איך לא שמתי לב לדקות הזו? התביישתי, אכלתי את הלב. לא ידעתי שהוא יקח את זה קשה. איך עשיתי לו את זה?
"טוב, בי", הוא אמר.
"אתה גומר איתי פה, במסנגר?"
"תקראי לזה איך שאתה רוצה. את עזבת אותי, לא אני", הוא ענה בקרירות.
כל הלילה התהפכתי. איך נתתי לדבר הכי טוב שקרה לי לאחרונה לחמוק מבין ידי? אני ממש טפשה. התנצלתי, ביקשתי, התחננתי, הוא לא שעה לתחינותי. לא ענה להודעות ה-SMS שלי.
למחרת נכנסתי שוב למסנגר.
"מנוולת, התגעגעת אלי?" הוא שואל, ואני בהלם.
"חשבתי שגמרת איתי".
"מה פתאום? איך הבנת את זה. יפה שלי, מתי את חוזרת?"
"היום, עוד מעט אני אצא", ואני רצה הביתה.
אותו יום התחילו המשחקים, איתי, שכל חיי הכרזתי שלא אכנע למשחקים של גברים, שלא יקום הגבר שישחק איתי! פתאום הוא לא מתקשר 24 שעות, וכשהוא כבר מתקשר, אני על סף התמוטטות עצבים. "למה לא איכפת לך ממני? איפה אתה?" והוא עונה בקרירות: "זו רק תחילתה של מערכת היחסים בינינו. תרגעי."
לא נרגעת. זה רק מטריף אותי יותר. מחכה לפגישות בינינו בטירוף, חולמת עליו בלילות, על הסקס המשובח, וכל ארבעה ימים, אחרי שהוא כבר מותח אותי עד קצה גבול היכולת, הוא מגיע, נותן לי לילה מוטרף וקסום, מרים אותי לגבהי אורגזמה חדשים,נעלם למחרת, והכל חוזר חלילה. לא מתקשר מספיק, לא מתעניין, ואני, מחכה לו. "איפה היית? למה אתה לא עונה? למה אתה לא מתקשר?"
שוב הוא גומר איתי במסנג'ר, ושוב אני מתחננת לפניו: "אל תלך". והוא הולך. שוב יושבת כותבת לו מייל פרידה, "שברת לי את הלב", ואז הוא רץ אלי, ומפייס אותי. אני יושבת בצד וכועסת. "למה באת אלי? כי כתבתי לך שלא תתקשר יותר"? אם לא הייתי כותבת את זה, לא היית מסתכל עלי". "אולי", הוא עונה בנצנוץ שובב בעיניו. "בואי אלי". אני יושבת בצד, נחושה לא לתת לו לגעת בי. "בואי הנה!", הוא מרים את קולו.
הוא מושך את הכיסא שלי אליו בפראות. וחופן אותי לתוכו בתנועה גברית חדה וחזקה, כמו הייתי בובת סמרטוטים. אני מנסה להימנע מנשיקותיו הלוהטות, אבל בתוך שניות נמסה ורוצה להתמזג עמו. אני נכנעת. "התגעגעתי אליך, מנוולת", הוא לוחש לי לאוזן תוך שלשונו חוקרת אותה, ואני, "שקרן", מחזירה לו נשיקות רטובות ודוחפת לשון לפיו.הוא נכנס לתוכי מכל כיוון, תובע שארד לו, וחוזר אלי מאחור."גיבורה שלי" הוא לוחש בזמן שאני נאנקת מכאב ועונג.
יומיים הוא מצליח להיות חביב אלי, ואז שוב, ככל שאני מתקרבת ומרעיפה עליו חום ואהבה, הוא מתרחק ומתקרר. ואני, שלא רציתי אפילו להסתכל עליו, שחשבתי שהוא לעולם לא יצליח להגיע אפילו לשפתיי, מתפרקת בכל יום לחתיכות. רוצה לצעוק אליו: בוא הנה, למיטה שלי, אני מחכה, אל תעזוב אותי.
אוי, אילו יסורים. יכול להיות שהתמכרתי לשליטה שלו בי? לאאא...
***
(סיפור דמיוני)
בגללו התחלתי לחפש לשלוט במישהו. עד שהבנתי שזה לא הקטע, שבעצם מתאימה לי ההגדרה "מתחלפת". והיום? אני חושבת שאני מחפשת אדון. להיות שפחה של מישהו, נתונה לחסדיו של גבר.
הכל התחיל לפני שלושה חודשים. גילי (שם בדוי), שלח לי הודעה מתוקה במיוחד באתר היכרויות ידוע: "הי מתוקה שלי, אני רוצה להכיר אותך, לבנות איתך חברות, חיי משפחה, אהבה. מוכן ללכת אחריך עד לקצה העולם".
וואו, איזו הודעה מושקעת. כמה חום, כמה רומנטיקה. נדלקתי. החלטתי לשלוח לו הודעה בתשובה: "אהבתי מאוד את הפניה שלך, בוא נדבר במסנג'ר".
כעבור כמה ימים בהם הוא ניסה להשיג אותי בכל דרך אפשרית במסנג'ר ושלח לי הודעות אי מייל שהוא מחכה לי שם - הואלתי סוף סוף בטובי להיכנס למסנג'ר. שכחתי ממנו בכלל. ובכל מקרה - לרוב אף אחד לא ממש מדליק אותי כל כך מהר.
עליתי למסנג'ר. שיחה סתמית, שאחריה באו עוד כאלו. לא פעם הוא שזר בדבריו את המילים "כפרה", ו"מאמי". מה ששיווה לשיחות בינינו אופי חינני. ובכל זאת, כהרגלי בקודש, לא מתלהבת, לא תמיד עניתי לו במסנג'ר, לא תמיד התייחסתי אליו, שלא לומר התעלמתי ממנו במתכוון.
יום אחד הוא תפס אותי במשפט אחד, כשהציע לי לבוא איתו לעשות על האש אצל חברים. התמונה שלי במסנגר מצאה חן בעיניו, והוא היה נחוש למשוך אותי לפגישה איתו. אחרי דין ודברים, שבהם אמרתי שאני לא הולכת איתו לשום מקום עד שאפגוש אותו קודם, הוא ביקש להיפגש איתי בו ביום. הסכמתי.
הוא בא אלי בערב. בחנתי אותו היטב, לא משהו. אמנם היה במבנה גופו משהו מושך, מעוצב משהו, אבל הוא היה קצת שמנמן, ממושקף, ודיבר בלי הכרה ובלי הפסקה, גם אם היה מצחיק. כך ישבנו שעתיים, עד שאמרתי שאני רוצה לישון. נפרדתי ממנו לשלום, והוא נשק את שתי לחיי. חייכתי, יודעת שזו הפעם הראשונה והאחרונה שניפגש, והקפדתי שלא יתקרב לשפתיי. ידעתי שנדלק עלי.
גילי נדלק. מאותו יום, ישב שעות וחיכה לי במסנג'ר, שאעלה לשוחח איתו. במשך השבועיים הבאים, נפנפתי אותו, והמשכתי לדבר עם גברים אחרים באתר ההיכרויות הידוע. יום אחד, קבעתי פגישה עיוורת עם אחד המכותבים שלי, והוא הבריז לי. נזכרתי שגם גילי ביקש להיפגש איתי באותו ערב, וסירבתי בתירוץ שיש לי מחויבות קודמת, "פגישה עם חברות". התקשרתי לגילי, ואמרתי לו שההתחייבות שלי בוטלה, ואם הוא עדיין רוצה לצאת איתי... הוא התלהב וקבענו שאני אצלו כעבור חצי שעה.
הגעתי אליו, לחור העלוב שבו הוא גר, והשתדלתי לא להעיר. המקום היה דחוס בקופסאות ("רק עברתי לפה" הוא אמר), מבולגן, ומטונף. הוא כבר היה רחוץ, לבוש וריחני; ריח של גבר אמיתי. אני יצאתי מביתו בנונשלאנט, בטוחה שנעביר איכשהו את הערב, מייחלת לערב לא משעמם מידי. קבענו שהוא נוסע אחרי, ולפני שנכנסתי לרכב שלי, הוא ביקש לברך אותי לשלום ("הי..."), והדביק לי נשיקה רטובה, ארוכה ושואבת, על השפתיים. וואו!!! זה תפס אותי בהפתעה. צמרמורות בכל הגוף, התחלתי לרעוד, והרעב לא עבר לי במשך כל הנסיעה ליעד שלנו, כחצי שעה. החושים שלי כבר החלו להתעורר.
ישבנו בבאר חשוך למשעי. הוא, היה קליל, מצחיק ושובב. שתיתי יין, הוא שתה בירה, ושעשע את הברמן ואת היושבים לצידינו. אני, הרגשתי איך אני הופכת בהדרגה לפודל. נהנית ממנו, ומהקסם שלו, התחלתי להרגיש איך אני נכבשת יותר ויותר בקסם שלו. לאט לאט התקרבנו זו לזה, רגל מתחככת ברגל, יד לוטפת יד, ופה ושם נשלחות השפתיים זו אל זו, נשיכות רטובות, חמות, עדינות, ענוגות, מתוקות. כעבור שעה וחצי, שנינו היינו כבר חמים בטירוף. חודשים רבים לא שכבתי עם גבר, וגם אז זה היה עלוב מאוד. הלכנו אלי הביתה, למרות שהבטחתי לעצמי שהערב הזה לא ייגמר במיטה.
את הלילה ההוא, אני לא זוכרת בדיוק, רק זוכרת ערפול חושים מוחלט, עונג ואושר עילאי, הסקס הטוב ביותר שהיה לי בימי חיי. גילי, ידע כל נקודה בגוף שלי, ואיך להעיר כל תא בגופי. הכיר את נקודת הג'י והמשעולים הסובבים אותה, ועינג אותי עד שגמרתי שוב, ושוב, ושוב, ושוב. נכבשתי, ולא רציתי להיפרד ממנו או מאצבעותיו המיומנות.
אחרי הלילה הזה, הייתי שלו. כמעט כל לילה, נגמר אצלי במיטה, ולמרות שהודעתי לו מראש שלא יבלה את הלילות אצלי בבית, לא עמדתי בזה. רציתי ליהנות מכל דקה איתו, וכשהוא היה הולך ממני, נתקפתי בייאוש ובגעגועים עזים אליו. אבל פה התחיל הסיוט.
שבוע לאחר היציאה שלנו, נסעתי לחברה. גילי כעס עלי, אבל לא אמר כלום. הגעתי לחברה, וניסיתי ליצור איתו קשר. הוא לא עונה לטלפונים. בסוף, תפסתי אותו במסנגר:
"מנוולת, את נהנית שם?"
אני מתגרה מעצם הכינוי "מנוולת".
"כן. מה איתך? למה אתה לא עונה לטלפונים שלי?"
"תראי, אני חושב שזה לא ילך בינינו."
אני מתחילה להילחץ. "למה"?
"ככה עזבת אותי, ונסעת לחברה שלך? את לא מתביישת?"
"אבל אמרתי לך, ואמרת שזה בסדר שאני נוסעת."
"אמרת, אבל לא שאלת, לא ביקשת רשות."
איך לא שמתי לב לדקות הזו? התביישתי, אכלתי את הלב. לא ידעתי שהוא יקח את זה קשה. איך עשיתי לו את זה?
"טוב, בי", הוא אמר.
"אתה גומר איתי פה, במסנגר?"
"תקראי לזה איך שאתה רוצה. את עזבת אותי, לא אני", הוא ענה בקרירות.
כל הלילה התהפכתי. איך נתתי לדבר הכי טוב שקרה לי לאחרונה לחמוק מבין ידי? אני ממש טפשה. התנצלתי, ביקשתי, התחננתי, הוא לא שעה לתחינותי. לא ענה להודעות ה-SMS שלי.
למחרת נכנסתי שוב למסנגר.
"מנוולת, התגעגעת אלי?" הוא שואל, ואני בהלם.
"חשבתי שגמרת איתי".
"מה פתאום? איך הבנת את זה. יפה שלי, מתי את חוזרת?"
"היום, עוד מעט אני אצא", ואני רצה הביתה.
אותו יום התחילו המשחקים, איתי, שכל חיי הכרזתי שלא אכנע למשחקים של גברים, שלא יקום הגבר שישחק איתי! פתאום הוא לא מתקשר 24 שעות, וכשהוא כבר מתקשר, אני על סף התמוטטות עצבים. "למה לא איכפת לך ממני? איפה אתה?" והוא עונה בקרירות: "זו רק תחילתה של מערכת היחסים בינינו. תרגעי."
לא נרגעת. זה רק מטריף אותי יותר. מחכה לפגישות בינינו בטירוף, חולמת עליו בלילות, על הסקס המשובח, וכל ארבעה ימים, אחרי שהוא כבר מותח אותי עד קצה גבול היכולת, הוא מגיע, נותן לי לילה מוטרף וקסום, מרים אותי לגבהי אורגזמה חדשים,נעלם למחרת, והכל חוזר חלילה. לא מתקשר מספיק, לא מתעניין, ואני, מחכה לו. "איפה היית? למה אתה לא עונה? למה אתה לא מתקשר?"
שוב הוא גומר איתי במסנג'ר, ושוב אני מתחננת לפניו: "אל תלך". והוא הולך. שוב יושבת כותבת לו מייל פרידה, "שברת לי את הלב", ואז הוא רץ אלי, ומפייס אותי. אני יושבת בצד וכועסת. "למה באת אלי? כי כתבתי לך שלא תתקשר יותר"? אם לא הייתי כותבת את זה, לא היית מסתכל עלי". "אולי", הוא עונה בנצנוץ שובב בעיניו. "בואי אלי". אני יושבת בצד, נחושה לא לתת לו לגעת בי. "בואי הנה!", הוא מרים את קולו.
הוא מושך את הכיסא שלי אליו בפראות. וחופן אותי לתוכו בתנועה גברית חדה וחזקה, כמו הייתי בובת סמרטוטים. אני מנסה להימנע מנשיקותיו הלוהטות, אבל בתוך שניות נמסה ורוצה להתמזג עמו. אני נכנעת. "התגעגעתי אליך, מנוולת", הוא לוחש לי לאוזן תוך שלשונו חוקרת אותה, ואני, "שקרן", מחזירה לו נשיקות רטובות ודוחפת לשון לפיו.הוא נכנס לתוכי מכל כיוון, תובע שארד לו, וחוזר אלי מאחור."גיבורה שלי" הוא לוחש בזמן שאני נאנקת מכאב ועונג.
יומיים הוא מצליח להיות חביב אלי, ואז שוב, ככל שאני מתקרבת ומרעיפה עליו חום ואהבה, הוא מתרחק ומתקרר. ואני, שלא רציתי אפילו להסתכל עליו, שחשבתי שהוא לעולם לא יצליח להגיע אפילו לשפתיי, מתפרקת בכל יום לחתיכות. רוצה לצעוק אליו: בוא הנה, למיטה שלי, אני מחכה, אל תעזוב אותי.
אוי, אילו יסורים. יכול להיות שהתמכרתי לשליטה שלו בי? לאאא...
***
(סיפור דמיוני)
