נדון לשליטתי

אתה יושב על הכיסא,
פרקי ידיך אזוקות למשענות.
עוטף את פניך בסרט דבק שחור,
גופך מתחיל לרעוד
לרחש.

מחטט במזוודת הציוד שלך
ושולח מבט אל עיניך המכוסות,
המתרוצצות בעלטה.
תזוזות בלתי נשלטות
מניעות את הכסא
בקצב התרגשותך.

מתקרב אליך,
חוסם את פיך לשאגות הפרכוסים
ולוקח אותך אל גני האור הנצחי.
חופן את חייך בכף ידי
ומניח אותך בערוגות
דוממי הנשימה.

שליטתי מלטפת את נישמתך.
אתה נוטף גניחות מיוזעות
ומחרחר אל רגע
שלפני הסוף
ושוב,
התזוזות הבלתי נשלטות
מניעות את מאבקך
במרחבי החדר,
עבור נשימה אחת.

אתה מתמסר לשתיקתי –
שתיקת האלוהים המרחפת
מעל קיומך
ואני משיב אותך
מדקה מתמשכת של ריחוף עז,
פורש אליך זרועות חמות
ומחבק את חזרתך באושר.

אתה נותן לי את העוצמה,
התקבל את תודתי?