גם אם זה בעיקר כואב

מסדר בין מבטיי את פרטי הבעותיך
ועיניי מסיידות בלבן את לחייך.
עיניך טובעות בשלולית ההתרגשות,
הופכות כל רסיס לגל של נחישות -
לנתץ גבולות, לבקוע אל התעוררות,
להתעטף בקצף הרך של ההתמסרות.

אני צולל אל מעמקי נבכי נפשך,
מכבה לאט את להבות אישיותך.
מניח שליטתי על קיבולת ראשך,
ממיין על מדפי צרכיי את כניעתך.
ואתה מתפרק לגורמי רצונותיי,
זוחל בכמיהה למרגלות תשוקותיי.

מסמן אותך שתי וערב באודם בעלותי,
אוזק את נשמתך בכבלי אדונים.
שועט אל תוכך, מעמיק את בעילתי
ומזריע את גרונך בקילוחים מעודנים.
ואתה גומע, משתייך, סוגד לתאוותי,
מפרכס, מרחף על קצות עננים.

מסדר את נשימותיך בין זרועותיי,
מחבק לך את פעימות הלב.
חורת בך רוך בכריות אצבעותיי,
גם אם זה בעיקר... כואב.