כף רגלה השמאלית (1)
מאת מעוז(נשלט)
12 בספטמבר 2005
אהבתי אותה.
אהבתי אותה וחשקתי בה. מעולם לא באתי על סיפוקי לגמרי ממנה. תמיד תחושה של עוד ועוד.
גרנו אז בדירה ברחוב מטודלה. נעמה ואני. את כל ימי העברתי באותה תקופה בניסיון לקדם את נושא התיזה שלי. נעמה הייתה עסוקה בהכנת שיעורים ובבדיקת מבחנים ועבודות לתלמידים שלה בתיכון. בשובי מיום לימודים מייגע אך מספק, נעמה הייתה ישובה אל מול הטלוויזיה וניירות על ברכיה. לעיתים הייתה מדברת בטלפון. הייתי ניכנס ומנשקה על פיה. מכין קפה או לוקח איזה פרי מהמקרר ויושב לידה על הספה.
"נו," הייתי אומר-שואל.
נעמה הייתה נאנחת ואומרת: "אז ככה..." תוך כדי הרמת כפות רגליה העדינות והיפות (אחח...) והנחתן על בירכי.
אני הייתי מוריד את גרביה ומעסה את כפות רגליה תוך כדי שמיעת סיפורי היום.
נעמו לי אותם רגעים.
לעיתים פעולה פשוטה זו, של עיסוי כפות רגליה, הייתה מגרה אותי עד טירוף. או אז הייתי מקרב את כפות רגליה לפי ומוצץ את אצבעותיה. מוצץ ומוצץ ומתאמץ להקשיב לדיבורה ולהעיר מידי פעם הערות ענייניות. נעמה הייתה מתבלבלת מעט אך מנסה להתרכז בדיבורה כאילו פעולותיי אלו אינן ראויות לתגובה.
לפעמים, אבל רק ממש לפעמים, היא הייתה משתפת פעולה כפי שרציתי בסתר ליבי. אמנם לא לגמרי נכנסת לתפקיד הגבירה אבל זורקת איזו הערה מגרה. "כף רגל שמאל נעלבה, היא לא זוכה ליחס." הערה מעין זו הייתה גורמת לי להסתער בהתלהבות על כף רגל שמאל וללקקה ולמצוץ אותה בהתלהבות של עגל. הייתי יורד על השטיח נשכב על הגב ומכניס את שתי כפות רגליה לפי.
המונחים: "עבד", "מלכה" לא עלו במפורש על מיטתנו, אך נוכחותם הורגשה.
כשהייתי גוהר עליה במיטה, הייתי אומר לה שכל מה שתירצה אעשה בשבילה. בתמימותה תמיד הייתה שואלת אותי: "מה למשל?" אני הייתי משיב לה: "כל דבר". למשל כל פעולה פיסית כמו ליקוק בכל הגוף (מעולם לא ירדתי לה עד אותו שלב), לשים לה לק על הציפורניים, ידיים רגליים, הכל.
לילה אחד בערך בחצות, לאחר ששכבנו חבוקים במיטתנו, נעמה קידמה את הסיפור הזה מהלך אחד קדימה...
אהבתי אותה וחשקתי בה. מעולם לא באתי על סיפוקי לגמרי ממנה. תמיד תחושה של עוד ועוד.
גרנו אז בדירה ברחוב מטודלה. נעמה ואני. את כל ימי העברתי באותה תקופה בניסיון לקדם את נושא התיזה שלי. נעמה הייתה עסוקה בהכנת שיעורים ובבדיקת מבחנים ועבודות לתלמידים שלה בתיכון. בשובי מיום לימודים מייגע אך מספק, נעמה הייתה ישובה אל מול הטלוויזיה וניירות על ברכיה. לעיתים הייתה מדברת בטלפון. הייתי ניכנס ומנשקה על פיה. מכין קפה או לוקח איזה פרי מהמקרר ויושב לידה על הספה.
"נו," הייתי אומר-שואל.
נעמה הייתה נאנחת ואומרת: "אז ככה..." תוך כדי הרמת כפות רגליה העדינות והיפות (אחח...) והנחתן על בירכי.
אני הייתי מוריד את גרביה ומעסה את כפות רגליה תוך כדי שמיעת סיפורי היום.
נעמו לי אותם רגעים.
לעיתים פעולה פשוטה זו, של עיסוי כפות רגליה, הייתה מגרה אותי עד טירוף. או אז הייתי מקרב את כפות רגליה לפי ומוצץ את אצבעותיה. מוצץ ומוצץ ומתאמץ להקשיב לדיבורה ולהעיר מידי פעם הערות ענייניות. נעמה הייתה מתבלבלת מעט אך מנסה להתרכז בדיבורה כאילו פעולותיי אלו אינן ראויות לתגובה.
לפעמים, אבל רק ממש לפעמים, היא הייתה משתפת פעולה כפי שרציתי בסתר ליבי. אמנם לא לגמרי נכנסת לתפקיד הגבירה אבל זורקת איזו הערה מגרה. "כף רגל שמאל נעלבה, היא לא זוכה ליחס." הערה מעין זו הייתה גורמת לי להסתער בהתלהבות על כף רגל שמאל וללקקה ולמצוץ אותה בהתלהבות של עגל. הייתי יורד על השטיח נשכב על הגב ומכניס את שתי כפות רגליה לפי.
המונחים: "עבד", "מלכה" לא עלו במפורש על מיטתנו, אך נוכחותם הורגשה.
כשהייתי גוהר עליה במיטה, הייתי אומר לה שכל מה שתירצה אעשה בשבילה. בתמימותה תמיד הייתה שואלת אותי: "מה למשל?" אני הייתי משיב לה: "כל דבר". למשל כל פעולה פיסית כמו ליקוק בכל הגוף (מעולם לא ירדתי לה עד אותו שלב), לשים לה לק על הציפורניים, ידיים רגליים, הכל.
לילה אחד בערך בחצות, לאחר ששכבנו חבוקים במיטתנו, נעמה קידמה את הסיפור הזה מהלך אחד קדימה...
