חוקים

זה קורה ככה, לעיתים, שהשלפוחית מסמנת לך כאן ועכשיו שהיא צריכה להתרוקן. הו אז, אתה מחפש לך איזו פינה אפלולית, שיח, גזע של עץ, חומת אבנים, עמוד תאורה, ערימת אשפה, קיר סדוק, פיסת שקט.

פעם אחת, עודי מטייל באחד הפארקים הקרובים לאזור מגורי, סימנה לי אותה שלפוחית, עד כאן. באין שירותים בסביבה, ההתבייתות על המטרה הייתה מיידית, עץ אחד, לא גבוה מדי, לא נמוך מדי, עמוס עלים, בשולי הדרך, מסתיר אך אינו מוסתר, אידיאלי לראות אך לא להיראות.....עמדתי אחריו, סרקתי האזור, שלפתי איבר, הרמתי קשת ארוכה, התרוקנתי.
טרם סיומת, הופיעה משום מקום ונעמדה לצידי כאילו קבעה עמדה נחרצת, אתה אדוני הצעיר עושה פעולה ברשות הרבים, אמנם בפינה נסתרת, אך עדיין בחלק מהפארק, על כן אני נוטלת על עצמי את הזכות לקחת חלק ולצפות בתהליך. צעירה, ג'ינס מהוה, גופיה סגולה, קשת בשיער (קשתות בשיער עדיין במודה?!), מביטה בי ובדבר ההוא, מחכה שאסיים. אחר כך אומרת כאילו כבדרך אגב "פיסיקה, הכל פיסיקה, איך שהשתן לא מתפזר לכל הכיוונים וזולג מהאיבר כמו חבל מים אל נקודה מסוימת על האדמה".... והולכת הלאה.

***

נטלי החליטה לאכוף אותי באחד המפגשים הראשונים שלנו. באזיקים שלה, בבית שלה, בחדר שלה, על המיטה שלה, על המצעים שלה שהיו עטופים בניילון חזק, מהסוג שאוטמים בו חלונות, אם תהיה התקפת טילים על ישראל ותושמע אזעקת אמת....
אחר כך אמרה שהיא צריכה ללכת ותחזור מאוחר יותר, הצמידה לי קש שקוף לפה שטבל בבקבוק של שני ליטר מים, כדי שאם אהיה צמא לא אתייבש לה בצמא והזהירה אותי שלא אקרא לה בטעות אם אשמע רעשים בבית, כי יכול להיות שאמא שלה תבוא להכניס אוכל למקרר ולא כדאי שתמצא אותי כאן מוצמד ועירום.
לא היה לי אכפת. גם ככה הייתי עייף. ביקשתי שתכבה רק את המזגן, שלא אקפא מקור, היא רפרפה נשיקה בשפתיי וסגרה אחריה את הדלת. מהר מאוד נרדמתי.

שעה

שעתיים

שלוש.

קמתי. היא טרם שבה. מצצתי את הקש השקוף. גרד לי קצת ברגל שמאל, אחר כך ברגל ימין, אחר כך שוב בשמאל. שוב מצצתי את הקש השקוף. זרם מים דקיק נתן לי אנרגיות. ניהלתי שיחה על מהות החיים בעולם ההפוך עם עכביש שחי על התקרה, שמעתי רעשים מהמטבח, נותרתי דומם.

וארבע שעות.

חמש שעות.

שש שעות.

הקש נאכל בשיני, המים התרוקנו, הרעשים מהמטבח נדמו, העכביש עטף זבוב לייבוש לארוחה הבאה שלו, השלפוחית אותתה לי אנושות....אבל אין כאן פינה אפלולית, שיח, גזע של עץ, חומת אבנים, עמוד תאורה, ערימת אשפה, קיר סדוק, פיסת שקט.....רק אני כפות למיטה עטופה במצעים עטופים בניילון קשיח......ואולי בכל זאת פיסת שקט יש....

בשעה השביעית היא הופיעה. נטלי. מה נתנה לי נטלי? נקטר אפרסקים לי נתנה נטלי בקש כתמתם, ליטפה את שערי, גרדה לי ברגל שמאל וברגל ימין ושוב בשמאל, שאלה איך אני חש, עניתי שאני כפות כמו זבוב או ברחש המצופים להיאכל על ידי מר עכביש בעולם ההפוך של התקרה ושהשלפוחית שלי מתפוצצת ואם לא אשוחרר אני יוצר אגם כאן במרכז המיטה...

נטלי הסתכלה על האיבר, אחזה בו, שפשפה מעט, הזקיפה אותו.
- "כשיש זקפה לא משתינים ואני עוד לא רוצה שתשתין."
- "הקשיבי נא יקירתי, אני עוד מעט אתפוצץ, אני מוכרח להתרוקן."
- " אז תתרוקן" אמרה ועזבה באדישות את האיבר. "מצידי שתתרוקן על המיטה, יש כיסוי ניילון עמיד."

לאט לאט נעלמה הזקפה וקילוח מים דקיק החל נוטף ממני....
שנייה או שתיים והיא שוב אחזה בו, שפשפה דקיקות, האבר התקשה בשנית "אולי אני בעצם לא רוצה שתשתין."
ואני מיוסר גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות. והיא משחקת בי. נותנת להזדרזף, טיפות טיפות כטפטפות השקיה באדניות הפרחים הסגולים שבמרפסת ומיד מקשיחה, מלטפת, לוחצת...

גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות
גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות
גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות
גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות
גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות
גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות
גירוי הזקפה אל מול עונג ההתרוקנות

הניילון רטוב ואני רטוב והיא מעט רטובה, קצת מביש, להתרוקן שלא בפינה אפלולית, שיח, גזע של עץ, חומת אבנים, עמוד תאורה, ערימת אשפה, קיר סדוק, פיסת שקט... ובכל זאת תחושה נעימה...

נטלי משחררת את האזיקים, אוספת את הניילון בזהירות שלא יישפך על המיטה עצמה, פותחת חלון ומאווררת, שוטפת את החדר, לוקחת אותנו למקלחת תענוגות ושם לוחשת באזני, "הידעת שלפי חוקי הביולוגיה, להשתין זה כמו לחוות שישית אורגזמה..."