פנטזיה של בוקר
מאת יהלום
15 בספטמבר 2005
התעוררתי לקול רשרוש השמיכה וחריקת המזרון כשהתרוממת לך מהמיטה. אני נמצאת במצב של חצי ערות וחצי שינה של בוקר חצי-מתקדם. מעמידה פני ישנה ומסתובבת לצד שלך במיטה, תופסת את מקום הכבוד הראוי לי – באלכסון. הריח שלך על הכריות ואני מרגישה איך אני מקבלת את זקפת הבוקר הרטובה שלי. ככה לאט לאט הטיפות זולגות במורד השפה החיצונית שלי, ומרגישה איך הבוקר מקבל את ההתעצמות היומית שלו בין ירכיי. עומד לי ואני רעבה. מתמתחת, וחיוך זדוני נפרש על שפתיי. צוחקת לעצמי צחוק חרישי ומחליטה ביני לבין עצמי שעכשיו יהיה זה נחמד לנסות את הציוד החדש שקניתי.
אני יודעת שאתה מתבשל לך בתוך עצמך ומת לדעת מה זה, אני יודעת שההכרזה שלי על הרכש העלום והחדש לפני יומיים הותירה בך סימן שאלה גדול. אינך יודע מה אני מתכננת. אני אוהבת לעשות לך הפתעות. אני שולחת יד מתמתחת למגירת ההפתעות בשידה שעל יד המיטה, פותחת אותה באחד המפתחות שעל הצרור המיוחד שלי ושולפת משם את הסטראפ-און החדש שלי. החיוך שעל פני מתרחב. וזקפת הבוקר שלי מקבלת מימד חדש – תלת מימדי... כיאה לה. שומעת את צעדייך מתקרבים מהמטבח, ומכסה את פלג גופי התחתון בשמיכה, אם כבר הפתעה, למה לגלות מיד? גופך הערום (כמעט) נכנס לחדר, נושא כוס תה של בוקר.
"בוקר טוב גברתי."
"בוקר טוב כלבונת, איך ישנת?"
"מצוין גברתי, כמו תמיד שאת לידי," הוא אומר ומסתכל אלי מרוצה מעצמו. מתיישב על רגליו בצד המיטה, הרגל מגונה שסיגל לעצמו, הוא אוהב להדגיש כך את מקומו הכלבלבי לידי, ואני מאשרת ומטפחת את זה.
"איך התעוררת?" מישירה מבט חודר אל תוך עיניו וידי מלטפת את לחיו. אני רואה איך מבטו משתנה והוא מנסה להתחמק משלי, אני לא מאפשרת לו, תופסת את סנטרו ולא מאפשרת לו להתחמק. "אתה כבר צריך לדעת שאני לא אוהבת לשאול את אותה שאלה פעמיים". אני רואה איך מחשבת ה"לספר לה, לא לספר לה" מעיזה לחלוף לשנייה בראשו, ולאחריה מגיעה התפכחות נמרצת בצורת תשובה: "חרמן ושלך, גברתי".
"כמה שלי?"
"הכי גברתי."
"וכמה חרמן?" השאלה המתבקשת, והסקרנות מתעוררת לדעת מה תהיה התשובה.
"מאוד גברתי."
"מאוד זה לא תשובה הולמת לשאלה 'כמה?', ובפעם הבאה שאתה עונה לי על שאלות תזכור היטב שיש משמעות לסדר התשובה שאתה נותן. קודם כל אתה שלי, רק אחרי זה אתה חרמן וגם החרמנות שלך היא שלי!" - גוערת בו קלות ומושיטה יד אל איברו הכלוא, תופסת בחוזקה את אשכיו.
ראשו נשמט אחורה קלות, ואני רואה שהוא מנסה להלחם בכאב. אני מחזקת את אחיזתי, ורואה איך הגוף שלו זז באי נוחות, משקל עובר מרגל אחת לשנייה. הוא מרים מבטו אלי, מבט נזוף מתחנן לרחמי. ואני יודעת שהוא מת על זה שאני מחזיקה אותו קצר.
"נו אז כמה אתה חרמן?".
"גברתי, אני משתגע, אני לא יכול יותר, עברו 15 יום מהפעם האחרונה שחשתי שם מגע, אני ישן לצידך כל לילה וחולם על איך שאני מרגיש אותך, בחיים שלי לא הרגשתי ככה, כזאת תשוקה, כזה רצון. אני מתוסכל, ואני לא יודע מה לעשות כבר עם עצמי. אני משתדל לא לחשוב על זה, ובאמצע היום אני נתקף מעין גירוד בידיים, מרגיש שאני עומד להתפוצץ. רץ לשירותים, מוריד את המכנס ומסתכל על עצמי, כלוא. רוצה לשבור את זה, לחתוך. אבל אז אני יודע שאני שלך, ואני מרגיש," מוריד את מבטו , גאה..."
"אז רגע" אני שואלת , "חרמן או גאה? ובכלל על מה אתה משתדל לא לחשוב שאני לא יודעת עליו? ואם נדייק בעובדות, אתמול הרגשת אותי, שלשום הרגשת אותי, וגם יומיים לפני כן. אז על מה בדיוק אתה מתלונן?" אני אוהבת למצוץ ממנו את טיפות המיץ האחרונות, לדעת כל גרגיר מחשבה שעובר לו במוח. אוהבת לסגור איתו את כל הפינות, ולשים אותו בסופו של דבר בפינה האהובה עלי ביותר.
"גברתי, אני גאה להיות שלך, אני מודה לך על הדרך בה את מלמדת אותי, אני גם חרמן, אבל כל זה שייך לך." הוא משפיל מבטו אל עבר איברו המסוגר וממשיך, "גברתי, אני מודה לך שאת נותנת לי להרגיש אותך, על ההזדמנות לרגש אותך, ללטף אותך." הוא עוצר ונושק לכפות רגליי. "אני לא מתלונן על כך, סליחה גברתי אם זה השתמע מדבריי. אני פשוט שלא יכול להפסיק לחשוב עליך מזיינת אותי. אני מתגעגע... מתגעגע לעונג".
בינגו. בדיוק מה שרציתי לשמוע. בדיוק הפינה שרציתי למצוא אותו בו. התשוקות שרציתי שיודה בהן. שיטרפו אותו. שיעשו אותו קצת יותר שלי. אני מחליטה שעכשיו זה זמן טוב ללגום מכוס התה שלי, ומתרוממת מספיק בשביל שהשמיכה תישמט לה אל מתחת לרגלי ותחשוף את התחתון של צעצועי החדש. אני רואה איך הבעת פניו משתנה ממבט של אומללות טוטאלית אל מצב של הלם ותדהמה. לזה הוא לא ציפה. אני רואה איך בליל של הרגשות צף ומציף את התודעה שלו, נותן את אותותיו על פרצופו ההמום. פרצופו מתחיל לקרון בהילה של חשש וזיו של אושר. מה שאומר שהוא נכנס ל"מוד" של ההתרגשות החביב עלי ביותר.
"בוא לכאן, תן נשיקה!"
הוא מתקרב באיטיות, משרבב את שפתיו, מלחך אותן לקראתי, נוגע בשפתיי, אך לא זז, מחכה שאתן לו את האות, אוביל את הקצב. אני עוטפת את שפתיו בעדינות, מלקקת אותן, עדין עדין. אני מרגישה את פיו נפתח קלות, מאפשר לי גישה. הלשון שלי משתלחת פנימה, מגרה את פנים הפה שלו. מתיישרת. מתחזקת. התגובה לא מאחרת לבוא, והוא מוצץ אותה לאט לאט. כמו כלבה טובה, כמו הכלבה שהוא באמת. עולה ויורד עם פיו על הלשון שלי, המציצה שלו מתחזקת. רואים שהוא משקיע מכל הלב. כזה בזבוז של מוצץ טוב, אני חושבת שהגיע הזמן להראות לו חלק מהיעוד המפוספס שלו בחיים. לתת לו להוציא את זה החוצה. אני תופסת את סנטרו בחוזקה.
"חרמן, הא?" אני דוחפת שתי אצבעות לתוך פיו, והוא ממשיך למצוץ אותן."אתה כישרון מבוזבז, אתה יודע את זה?" אני מוסיפה בקול חצי לעגני חצי מתגרה. המבט שלו מביע תמיהה, אך הוא ממשיך למצוץ. "אתה מוצץ נפלא, בוא תראה לי איך אתה יודע לעשות טוב לזין שלי" אני אומרת וחושפת בפניו את הרכש החדש. מבט התמיהה מתחלף באותו זיו של אושר. אני מוציאת את אצבעותיי מפיו ומושכת אותו בשערו אל עבר כלי המלחמה/עינוגים החדש. דילדו חדש וורדרד, גודל ממוצע, לא אימתני, אך גם שלא יבייש את בעלתו החדשה.
הפה שלו עוטף את כיפת הזין שלי, ואני מרגישה גל של נוזלים מפעפע בגופי, מלחלח אותי מבפנים ומתחיל לזלוג לו החוצה. הוא מכניס אותי לתוכו באיטיות, תוך שידי המונחת על ראשו מנווטת את דרכו בקצב שמתאים לי. התאמה מושלמת בין הפה שלו, אל מה שהופך להיות במוחי חלק בלתי נפרד ממני. עולה ויורד, מלקק וטועם. אני מרגישה פרץ של אנרגיה מגיע מהרחם שלי חותך את הנרתיק ופורץ אל על, לתוך הסיליקון שנמצא בפה שלו. התאמה מושלמת בין הפנטזיה שלי לבין מה שקורה במציאות. אני פולטת אנחה רווית עונג, ורואה איך מבטו ניתק מהאיבר ונתקע לי עמוק בעיניים. שוב פעם החוצפה הזו שלו, חושב שהוא במצב של איזו שליטה עלי רק כי הוא מסוגל להביא לי עונג. אחיזתי מתהדקת על שערו "קרה משהו כלבה ?!" הזין שלי בפיו והוא נראה כאילו הוא משתנק קלות, כנראה מרגיש שנתפס בקללתו. אני מתרוממת על ברכיי. "שלא תעז להוציא אותי ממך" אני מוסיפה בדרך, למקרה שיהיו לו אילו אשליות.
"אז מה? אז רצית שאני אזיין אותך?" אני שואלת תוך כדי שהאגן שלי נע קלות קדימה ואחורה. הוא מנענע את ראשו תוך כדי מציצה חושנית של איברי הזקור. "מגיע לך שאני אזיין אותך, כלבה שלי?" מבטו מושפל מעט, ואני לא מקבלת תשובות כאלו, אם אני כבר רוצה לחדור לגופו, שידע שזה לא סתם, אחרת איך הוא ייהנה מזה כמו שאני רוצה שהוא ייהנה מזה? "אל תפזול לי לצדדים כלבה!, לא הסברתי לך שמה שרץ לך בראש, שלי הוא?!" התשובה לא מאחרת לבוא הנהון מתכוון, ומבט מתחנן. כמה שהוא חרמן. ככה אני רוצה אותו. מבושל היטב רותח, על סף בערה.
"תסתובב ותן לי התחת שלך" אני מצווה בפשטות הכי גדולה שאני מוצאת. מוציא אותי מתוך פיו, ולוקח נשימה גדולה. אני מסתכלת לו עמוק בעיניים, רוצה לדעת מה עובר לו בראש. תופסת אותו בסנטרו, ונותנת נשיקה עדינה עדינה על שפתיו, להמיס אותו יותר ממה שהוא כבר מומס... עולה לי חיוך זדוני על פני.
הוא מסתובב, אני שולחת יד לגב שלו, שורטת אותו, מלמעלה למטה, תוך כדי כך הוא מתכופף מולי. מסיימת בצביטה עסיסית לעכוזו המורם מושט לעברי, וממשיכה לשרוט. שיני ננעצות בבשרו. הוא כל כך עסיסי, ואני מרגישה איך אני נוזלת מבפנים רוצה לחדור אליו. שירגיש אותי מבפנים, עד למקום הכי עמוק בנשמתו... חור התחת שלו.
ידי נשלחת אל המגירה שבשידה, מוצאת את הלוב (חומר סיכה) המשובח ששמור בדיוק למצבים כאלו. "תפתח בשבילי." הוא מנסה לפשק את עצמו, ונמתח בהתרגשות כשהוא מרגיש את הנוזל הקר זורם על גופו. אצבעי עוברת בחריצו,דואגת שאף טיפה לא תתפספס. משחקת איתו, חודרת לא חודרת. גופו משתגע לי סביב האצבע, ואני מוצאת לנכון שהגיע הזמן לבקר קצת יותר עמוק בתוכו. חדירה שלמה. אצבעי משחקת בתוך גופו. הוא נושם בכבדות, נאנח. האיבר שלו זקור לחלוטין, כלוא בכלוב שמקדש את אהבתו אלי. ידי השנייה תופסת את אשכיו, ומועכת אותם. אנחת כאב שנפלטת מפיו.
"אני שלך" - זעקה משתחררת מגרונו.
"אני יודעת," משחררת ומלטפת קלות.
אני מוסיפה עוד אצבע לתוכו, והוא מתהדק סביבי יותר... מרחיבה אותו, מכינה אותו, משחררת, והוא גונח מתמסר, ספון בתוך עצמו. מושכת בשערו, והוא כולו נדרך, מתרומם לאחור, אני נושכת לצווארו, והוא שומט את ראשו לאחור - עלי עוצם עיניו, ונאנח.
"כלבה שלי, איך את מרגישה?!"
"בעננים, גברתי."
"בעננים הא? ... כלבה חרמנית ורטובה שלי, זנזונת קטנה, כמה אתה אוהב שאני מזיינת אותך הא?! אתה כלבה שלוקחת את כל הכלבות שברחוב, ואת כל הכלבות שבצער בע"ח, ברעב שלך, בחרמנות שלך, בנאמנות שלך, בהתמסרות שלך, ובאהבה שלך." האצבעות שלי חופרות בתוכו, והוא מתנשם, ברקיע השביעי.
אני משחררת לו את השיער, והוא נשמט למיטה. ראשו בין זרועותיו. אני מוציאה את אצבעותיי ממנו באיטיות, הפעם אני לא רוצה שיכאב. איברי מתעורר לחיים בין רגליי, ואני נצמדת אליו, נותנת לו להרגיש את הקצה שלי, הוא מצפה לכך, משתוקק אלי. כל ההגנות שלו יורדות. הוא כבר לא יכול יותר. אני מרגישה את גופו נרפה. ידי מלטפות עכוזו. הוא שלי עכשיו.
אני חודרת לתוכו באיטיות. תודעתי נכנסת לתודעה של זיון. אני חודרת. אני מבקעת. הגוף שלו נע עם שלי. זיעה זולגת בין הבשר שלו לשלי. תשוקה זורמת ממני אליו וממנו אלי. צעקות העונג שלו משתלבות בנשימות העמוקות שלי. קרוב, קרוב לקצה, למקום של האינסוף.
אני מרגישה איך הוא מתחנן.
"אני מרשה לך לגמור".
אנחנו מתפוצצים.
אורגזמה של בוקר טוב...
אני יודעת שאתה מתבשל לך בתוך עצמך ומת לדעת מה זה, אני יודעת שההכרזה שלי על הרכש העלום והחדש לפני יומיים הותירה בך סימן שאלה גדול. אינך יודע מה אני מתכננת. אני אוהבת לעשות לך הפתעות. אני שולחת יד מתמתחת למגירת ההפתעות בשידה שעל יד המיטה, פותחת אותה באחד המפתחות שעל הצרור המיוחד שלי ושולפת משם את הסטראפ-און החדש שלי. החיוך שעל פני מתרחב. וזקפת הבוקר שלי מקבלת מימד חדש – תלת מימדי... כיאה לה. שומעת את צעדייך מתקרבים מהמטבח, ומכסה את פלג גופי התחתון בשמיכה, אם כבר הפתעה, למה לגלות מיד? גופך הערום (כמעט) נכנס לחדר, נושא כוס תה של בוקר.
"בוקר טוב גברתי."
"בוקר טוב כלבונת, איך ישנת?"
"מצוין גברתי, כמו תמיד שאת לידי," הוא אומר ומסתכל אלי מרוצה מעצמו. מתיישב על רגליו בצד המיטה, הרגל מגונה שסיגל לעצמו, הוא אוהב להדגיש כך את מקומו הכלבלבי לידי, ואני מאשרת ומטפחת את זה.
"איך התעוררת?" מישירה מבט חודר אל תוך עיניו וידי מלטפת את לחיו. אני רואה איך מבטו משתנה והוא מנסה להתחמק משלי, אני לא מאפשרת לו, תופסת את סנטרו ולא מאפשרת לו להתחמק. "אתה כבר צריך לדעת שאני לא אוהבת לשאול את אותה שאלה פעמיים". אני רואה איך מחשבת ה"לספר לה, לא לספר לה" מעיזה לחלוף לשנייה בראשו, ולאחריה מגיעה התפכחות נמרצת בצורת תשובה: "חרמן ושלך, גברתי".
"כמה שלי?"
"הכי גברתי."
"וכמה חרמן?" השאלה המתבקשת, והסקרנות מתעוררת לדעת מה תהיה התשובה.
"מאוד גברתי."
"מאוד זה לא תשובה הולמת לשאלה 'כמה?', ובפעם הבאה שאתה עונה לי על שאלות תזכור היטב שיש משמעות לסדר התשובה שאתה נותן. קודם כל אתה שלי, רק אחרי זה אתה חרמן וגם החרמנות שלך היא שלי!" - גוערת בו קלות ומושיטה יד אל איברו הכלוא, תופסת בחוזקה את אשכיו.
ראשו נשמט אחורה קלות, ואני רואה שהוא מנסה להלחם בכאב. אני מחזקת את אחיזתי, ורואה איך הגוף שלו זז באי נוחות, משקל עובר מרגל אחת לשנייה. הוא מרים מבטו אלי, מבט נזוף מתחנן לרחמי. ואני יודעת שהוא מת על זה שאני מחזיקה אותו קצר.
"נו אז כמה אתה חרמן?".
"גברתי, אני משתגע, אני לא יכול יותר, עברו 15 יום מהפעם האחרונה שחשתי שם מגע, אני ישן לצידך כל לילה וחולם על איך שאני מרגיש אותך, בחיים שלי לא הרגשתי ככה, כזאת תשוקה, כזה רצון. אני מתוסכל, ואני לא יודע מה לעשות כבר עם עצמי. אני משתדל לא לחשוב על זה, ובאמצע היום אני נתקף מעין גירוד בידיים, מרגיש שאני עומד להתפוצץ. רץ לשירותים, מוריד את המכנס ומסתכל על עצמי, כלוא. רוצה לשבור את זה, לחתוך. אבל אז אני יודע שאני שלך, ואני מרגיש," מוריד את מבטו , גאה..."
"אז רגע" אני שואלת , "חרמן או גאה? ובכלל על מה אתה משתדל לא לחשוב שאני לא יודעת עליו? ואם נדייק בעובדות, אתמול הרגשת אותי, שלשום הרגשת אותי, וגם יומיים לפני כן. אז על מה בדיוק אתה מתלונן?" אני אוהבת למצוץ ממנו את טיפות המיץ האחרונות, לדעת כל גרגיר מחשבה שעובר לו במוח. אוהבת לסגור איתו את כל הפינות, ולשים אותו בסופו של דבר בפינה האהובה עלי ביותר.
"גברתי, אני גאה להיות שלך, אני מודה לך על הדרך בה את מלמדת אותי, אני גם חרמן, אבל כל זה שייך לך." הוא משפיל מבטו אל עבר איברו המסוגר וממשיך, "גברתי, אני מודה לך שאת נותנת לי להרגיש אותך, על ההזדמנות לרגש אותך, ללטף אותך." הוא עוצר ונושק לכפות רגליי. "אני לא מתלונן על כך, סליחה גברתי אם זה השתמע מדבריי. אני פשוט שלא יכול להפסיק לחשוב עליך מזיינת אותי. אני מתגעגע... מתגעגע לעונג".
בינגו. בדיוק מה שרציתי לשמוע. בדיוק הפינה שרציתי למצוא אותו בו. התשוקות שרציתי שיודה בהן. שיטרפו אותו. שיעשו אותו קצת יותר שלי. אני מחליטה שעכשיו זה זמן טוב ללגום מכוס התה שלי, ומתרוממת מספיק בשביל שהשמיכה תישמט לה אל מתחת לרגלי ותחשוף את התחתון של צעצועי החדש. אני רואה איך הבעת פניו משתנה ממבט של אומללות טוטאלית אל מצב של הלם ותדהמה. לזה הוא לא ציפה. אני רואה איך בליל של הרגשות צף ומציף את התודעה שלו, נותן את אותותיו על פרצופו ההמום. פרצופו מתחיל לקרון בהילה של חשש וזיו של אושר. מה שאומר שהוא נכנס ל"מוד" של ההתרגשות החביב עלי ביותר.
"בוא לכאן, תן נשיקה!"
הוא מתקרב באיטיות, משרבב את שפתיו, מלחך אותן לקראתי, נוגע בשפתיי, אך לא זז, מחכה שאתן לו את האות, אוביל את הקצב. אני עוטפת את שפתיו בעדינות, מלקקת אותן, עדין עדין. אני מרגישה את פיו נפתח קלות, מאפשר לי גישה. הלשון שלי משתלחת פנימה, מגרה את פנים הפה שלו. מתיישרת. מתחזקת. התגובה לא מאחרת לבוא, והוא מוצץ אותה לאט לאט. כמו כלבה טובה, כמו הכלבה שהוא באמת. עולה ויורד עם פיו על הלשון שלי, המציצה שלו מתחזקת. רואים שהוא משקיע מכל הלב. כזה בזבוז של מוצץ טוב, אני חושבת שהגיע הזמן להראות לו חלק מהיעוד המפוספס שלו בחיים. לתת לו להוציא את זה החוצה. אני תופסת את סנטרו בחוזקה.
"חרמן, הא?" אני דוחפת שתי אצבעות לתוך פיו, והוא ממשיך למצוץ אותן."אתה כישרון מבוזבז, אתה יודע את זה?" אני מוסיפה בקול חצי לעגני חצי מתגרה. המבט שלו מביע תמיהה, אך הוא ממשיך למצוץ. "אתה מוצץ נפלא, בוא תראה לי איך אתה יודע לעשות טוב לזין שלי" אני אומרת וחושפת בפניו את הרכש החדש. מבט התמיהה מתחלף באותו זיו של אושר. אני מוציאת את אצבעותיי מפיו ומושכת אותו בשערו אל עבר כלי המלחמה/עינוגים החדש. דילדו חדש וורדרד, גודל ממוצע, לא אימתני, אך גם שלא יבייש את בעלתו החדשה.
הפה שלו עוטף את כיפת הזין שלי, ואני מרגישה גל של נוזלים מפעפע בגופי, מלחלח אותי מבפנים ומתחיל לזלוג לו החוצה. הוא מכניס אותי לתוכו באיטיות, תוך שידי המונחת על ראשו מנווטת את דרכו בקצב שמתאים לי. התאמה מושלמת בין הפה שלו, אל מה שהופך להיות במוחי חלק בלתי נפרד ממני. עולה ויורד, מלקק וטועם. אני מרגישה פרץ של אנרגיה מגיע מהרחם שלי חותך את הנרתיק ופורץ אל על, לתוך הסיליקון שנמצא בפה שלו. התאמה מושלמת בין הפנטזיה שלי לבין מה שקורה במציאות. אני פולטת אנחה רווית עונג, ורואה איך מבטו ניתק מהאיבר ונתקע לי עמוק בעיניים. שוב פעם החוצפה הזו שלו, חושב שהוא במצב של איזו שליטה עלי רק כי הוא מסוגל להביא לי עונג. אחיזתי מתהדקת על שערו "קרה משהו כלבה ?!" הזין שלי בפיו והוא נראה כאילו הוא משתנק קלות, כנראה מרגיש שנתפס בקללתו. אני מתרוממת על ברכיי. "שלא תעז להוציא אותי ממך" אני מוסיפה בדרך, למקרה שיהיו לו אילו אשליות.
"אז מה? אז רצית שאני אזיין אותך?" אני שואלת תוך כדי שהאגן שלי נע קלות קדימה ואחורה. הוא מנענע את ראשו תוך כדי מציצה חושנית של איברי הזקור. "מגיע לך שאני אזיין אותך, כלבה שלי?" מבטו מושפל מעט, ואני לא מקבלת תשובות כאלו, אם אני כבר רוצה לחדור לגופו, שידע שזה לא סתם, אחרת איך הוא ייהנה מזה כמו שאני רוצה שהוא ייהנה מזה? "אל תפזול לי לצדדים כלבה!, לא הסברתי לך שמה שרץ לך בראש, שלי הוא?!" התשובה לא מאחרת לבוא הנהון מתכוון, ומבט מתחנן. כמה שהוא חרמן. ככה אני רוצה אותו. מבושל היטב רותח, על סף בערה.
"תסתובב ותן לי התחת שלך" אני מצווה בפשטות הכי גדולה שאני מוצאת. מוציא אותי מתוך פיו, ולוקח נשימה גדולה. אני מסתכלת לו עמוק בעיניים, רוצה לדעת מה עובר לו בראש. תופסת אותו בסנטרו, ונותנת נשיקה עדינה עדינה על שפתיו, להמיס אותו יותר ממה שהוא כבר מומס... עולה לי חיוך זדוני על פני.
הוא מסתובב, אני שולחת יד לגב שלו, שורטת אותו, מלמעלה למטה, תוך כדי כך הוא מתכופף מולי. מסיימת בצביטה עסיסית לעכוזו המורם מושט לעברי, וממשיכה לשרוט. שיני ננעצות בבשרו. הוא כל כך עסיסי, ואני מרגישה איך אני נוזלת מבפנים רוצה לחדור אליו. שירגיש אותי מבפנים, עד למקום הכי עמוק בנשמתו... חור התחת שלו.
ידי נשלחת אל המגירה שבשידה, מוצאת את הלוב (חומר סיכה) המשובח ששמור בדיוק למצבים כאלו. "תפתח בשבילי." הוא מנסה לפשק את עצמו, ונמתח בהתרגשות כשהוא מרגיש את הנוזל הקר זורם על גופו. אצבעי עוברת בחריצו,דואגת שאף טיפה לא תתפספס. משחקת איתו, חודרת לא חודרת. גופו משתגע לי סביב האצבע, ואני מוצאת לנכון שהגיע הזמן לבקר קצת יותר עמוק בתוכו. חדירה שלמה. אצבעי משחקת בתוך גופו. הוא נושם בכבדות, נאנח. האיבר שלו זקור לחלוטין, כלוא בכלוב שמקדש את אהבתו אלי. ידי השנייה תופסת את אשכיו, ומועכת אותם. אנחת כאב שנפלטת מפיו.
"אני שלך" - זעקה משתחררת מגרונו.
"אני יודעת," משחררת ומלטפת קלות.
אני מוסיפה עוד אצבע לתוכו, והוא מתהדק סביבי יותר... מרחיבה אותו, מכינה אותו, משחררת, והוא גונח מתמסר, ספון בתוך עצמו. מושכת בשערו, והוא כולו נדרך, מתרומם לאחור, אני נושכת לצווארו, והוא שומט את ראשו לאחור - עלי עוצם עיניו, ונאנח.
"כלבה שלי, איך את מרגישה?!"
"בעננים, גברתי."
"בעננים הא? ... כלבה חרמנית ורטובה שלי, זנזונת קטנה, כמה אתה אוהב שאני מזיינת אותך הא?! אתה כלבה שלוקחת את כל הכלבות שברחוב, ואת כל הכלבות שבצער בע"ח, ברעב שלך, בחרמנות שלך, בנאמנות שלך, בהתמסרות שלך, ובאהבה שלך." האצבעות שלי חופרות בתוכו, והוא מתנשם, ברקיע השביעי.
אני משחררת לו את השיער, והוא נשמט למיטה. ראשו בין זרועותיו. אני מוציאה את אצבעותיי ממנו באיטיות, הפעם אני לא רוצה שיכאב. איברי מתעורר לחיים בין רגליי, ואני נצמדת אליו, נותנת לו להרגיש את הקצה שלי, הוא מצפה לכך, משתוקק אלי. כל ההגנות שלו יורדות. הוא כבר לא יכול יותר. אני מרגישה את גופו נרפה. ידי מלטפות עכוזו. הוא שלי עכשיו.
אני חודרת לתוכו באיטיות. תודעתי נכנסת לתודעה של זיון. אני חודרת. אני מבקעת. הגוף שלו נע עם שלי. זיעה זולגת בין הבשר שלו לשלי. תשוקה זורמת ממני אליו וממנו אלי. צעקות העונג שלו משתלבות בנשימות העמוקות שלי. קרוב, קרוב לקצה, למקום של האינסוף.
אני מרגישה איך הוא מתחנן.
"אני מרשה לך לגמור".
אנחנו מתפוצצים.
אורגזמה של בוקר טוב...
