היא אמרה לו "לא"
מאת שובה לב(שולט)
2 באוקטובר 2005
היא שכבה עירומה כביום היוולדה מול, מול האדון שלה.
גבה למיטה וחזיתה מפונית אליו, כולה חשופה.
היא הרגישה כיצד הוא בוחן את גופה מכף רגל ועד ראש.
מבטו עבר עליה לאט-לאט, ברוגע ובשלווה האופייניים לו.
מחוץ לסשן הם חברים בלב ובנפש אולם בתוך הסשן
יש לו שליטה מלאה בה. בסשן היא רוצה להתמזג בתוכו, היא רוצה
למלא את כל רצונותיו, רוצה שיהיה לו טוב.
פעמים רבות בא לה לצעוק אליו: "קח אותי, קח אותי
לתוכך, אני שלך". היא לא עשתה זאת מעולם.
היא לא עשתה משום שהוא קשוב לליבה וכשהיא רוצה
לצעוק זאת, הוא מרגיש זאת ואכן לוקח אותה אליו.
מבטו חדר עמוק לגופה, היא הרגישה את זה
הפחד עטף אותה, המבט הרגוע שלו גרם לה לזוז בחוסר שלווה.
"אל תזוזי", אמר כמעט בלחישה, לחישה ברורה.
עכשיו היא לא העיזה לזוז וזה רק הגביר את הפחד שלה, האדון
שלה ידע זאת.
מבטו עבר מכף הרגל והתעכב על ירכיה. יש לה ירכיים יפות
והוא אוהב להביט בהן, בפעמים רבות הוא אמר לה שיש לה
ירכיים סקסיות. היא הייתה מאושרת ממבטיו ויחד עם זאת
הרגישה איך הפחד נבנה בתוכה.
רגש מתערבב עם רגש. תחושה גוברת על רעותה.
הפחד המשיך להיבנות בתוכה וגם אסור לה לזוז. "אבל
אני רוצה לזוז" אמרה לעצמה בשעה שמבטו ננעץ בבטנה.
"אני כל כך צריכה לזוז עכשיו! אני רוצה להסתתר", התחננה נפשה
בשקט ששרר בחדר.
"לפחות שיתסכל עלי, שיראה את מבטי הזועק" הבליחה המחשבה
בראשה המאושר והמפחד בו זמנית. הוא התקרב אליה והפחד
הלך וגאה בתוכה.
"מה הוא עומד לעשות?" שאלה את עצמה בזמן שהוא התקרב
והתיישב על החזה הגדול והיפה שלה. זכרותו הייתה הדבר היחיד
שיכלה לראות ברגע זה. בשעה שהתכופף וכיוון את גבריותו אל פיה,
הרעים קולו ואמר: "תפתחי את הפה, שפחה".
היא פחדה פחד של ממש, היא לא ידעה ממה פחדה אבל היא פחדה.
רעד עבר בגופה, והיא הרגישה שהיא לא יכולה לסבול זאת.
בבת אחת היא הסיטה את ראשה הצידה ואמרה "לא!!!".
נדמה היה לה שה"לא" שלה הדהד בחדר פעמים רבות.
"אני אמרתי את ה'לא?' הזה?" שאלה את עצמה אחוזת פחד.
"אני אמרתי לאדון שלי 'לא'? אבל למה עשיתי זאת?
הרי אני רוצה לרצות אותו ועכשיו אכזבתי אותו."
עכשיו היא רצתה לבכות, היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
"לא?!" הוא שאל בקול המלא פליאה וכעס בו זמני.
"לא?" הוא שאל שוב, הפעם בטון ברור וכועס יותר.
היא שתקה, מה תענה לו עכשיו? הרי היא באמת אמרה "לא".
ה"לא" שלה לא היה סתם "לא" שנזרק באוויר, זה היה
"לא!!!" מאד ברור.
הוא יושב על החזה שלה ומרגיש את הלמות ליבה.
היא מתחתיו שוכבת בשקט מאוכזבת מתגובתה שלה
ומפחדת מתוצאות ה"לא" שלה. הוא לא היה אדון ותרן.
והיא ידעה זאת, היא הרגישה זאת פעמים רבות
על נפשה ועל בשרה. ברגעים אלו היא לא מצאה את עצמה.
היא יכלה לחשוב רק על דבר אחד עכשיו
היא ידעה שהיא רוצה לרצות אותו בכל צורה שרק יבחר.
אדונה קם מעליה תפס אותה בשערות ראשה והוביל
אותה בהליכה איטית אל המקלחת.
"על ארבע" שמעה אותו פוקד עליה.
הפעם היא צייתה מיד וללא היסוס, היא ירדה על ארבע.
היא שמעה אותו בשעה שהוא לקח את
שפופרת המים ואז בבת אחת קלחו על
גבה מים קרים!
היא קפאה על מקומה מפאת ההפתעה ומפאת
הכאב הטמון בקור המים. חצי שנייה לאחר מכן
היא השמיעה אנחת כאב, "אהה".
"שקט, שפחה, עכשיו את בשקט. את דיברת יותר
מידי היום. עכשיו רק אני מדבר. תדברי
רק כשקבלי רשות."
"כן, אדוני", היא ענתה לו בהכנעה. כשהמים הקרים
מכאיבים לגופה.
"את אמרת לי 'לא', נכון?", הוא שאל.
"כן, אדוני", היא השיבה ומיד הוסיפה,
"סליחה אדוני".
"סליחה, אדוני. אני מבקשת שתסלח לי, אדוני", אמרה בקול
בכי. הוא שתק והוא כעס, היא הרגישה זאת
היא רצתה לבכות, היא רצתה שייקח אותה אליו,
שיסלח לה. שיאמר לה מילה של נחמה.
הרי היא כל כך צריכה לרצות אותו ועכשיו
היא אכזבה אותו. אולם הוא נותר קר, קר יותר
מהמים שהמשיכו לזרום על גופה, מים שהעצימו את
כאביה הרבים מנשוא. הוא ירד על ארבע והתקרב אליה,
ראשו קרוב לראשה.
"כך את רוצה אותי? רוצה אותי על ארבע ומתחנן?" שאל בטון תקיף.
היא לא יכלה להחזיק מעמד יותר, היא פרצה בבכי.
דמעות ניגרו מעינה ואפה זלף.
"בבקשה אדוני, תסלח לי, אני מפחדת, אני צריכה אותך
כל מה שאני רוצה זה להיות שלך, בבקשה אדוני
אני מתחננת תעזור לי, אני לא יכולה יותר."
הוא הביט בה ברוגע, רואה את פניה המיוסרות, רואה
את גופה הכואב ואת נפשה הסובלת. הוא ידע שהיא שלו,
היא באמת הייתה שלו מאז ומתמיד. הוא אהב אותה
באותה מידה שהיא אהבה אותו, הרי הוא האדון שלה
והיא שפחתו.
"את לא יכולה יותר?", שאל כמעט ברכות.
הוא קם מרבצו והפסיק את זרימת המים הקרים.
"אם את לא יכולה יותר אז את יכולה לצאת", אמר
שוב ברכות, הוא לא נגע בה, הוא רק הסתכל עליה.
והיא שוב בפרצה בבכי, טיפות המים הקרות המתאדות באוויר החדר
והתנהגותו הקפואה מכאיבים לה.
"לפחות שיצעק עלי" חשבה לעצמה, "רק שלא יהיה קר אלי".
היא בכתה ורצתה חיבוק אוהב ממנו. אולם לא העיזה לזוז.
שוב הכו בה המים. הפעם היו אלה מים חמים למדי וגופה שרף.
"אהה" יצאה אנקת כאב מפיה.
היא המשיכה לבכות בעודה עומדת על ארבע. כאב לה בלב,
כאב לה בגוף, אולם יותר מכל כאב לה משום שהאדון שלה
לא נגע בה ובקושי דיבר. היא נותרה במקומה, הוא שוב ניגש אליה.
התכופף אליה וליטף את שערה בצורה שנעמה לה. הוא העביר
את ידיו על גבה והעביר צמרמורת נעימה בכל גופה. היא נמסה מולו
והמים החמים אליהם התרגלה נעמו לה גם כן.
היא זרחה מאושר, גם היא הכירה אותו ידעה שעוד רגע קט
הוא ייתן לה את הזכות וירשה לה לרצות אותו.
"קומי", שמעה את קולו שהרטיט את ליבה.
היא קמה ונעמדה מולו ושתקה, היא רצתה שכבר יאמר לה
מה לעשות, היא רצתה לפצות אותו על כך שאכזבה אותו
היא הייתה זקוקה לזה כאוויר לנשימה. אולם הוא שתק.
ואף על פי שהשתיקה הייתה קצרה, לה היא נראתה כאילו
נמשכה לנצח.
"לכי למיטה ושכבי על גבך."
בעודה רטובה ניגשה למיטה והמתינה לבואו.
היא שכבה עירומה כביום היוולדה מול, מול האדון שלה.
גבה למיטה וחזיתה מופנית אליו, כולה חשופה.
כשהוא התיישב על החזה שלה, פיה כבר היה פעור.
כשהוא חדר לפיה, היא ינקה אותו בכל כוחה ובכל
ליבה. בשעה שהוא גנח מהנאה היא הייתה מאושרת
ברגיעתו ובאהבתו אליה.
הוא יושב על החזה שלה ומרגיש את הלמות ליבה.
היא מתחתיו שוכבת בשקט מאוכזבת מתגובתה שלה
ומפחדת מתוצאות ה"לא" שלה. הוא לא היה אדון ותרן.
והיא ידעה זאת, היא הרגישה זאת פעמים רבות
על נפשה ועל בשרה. ברגעים אלו היא לא מצאה את עצמה.
היא יכלה לחשוב רק על דבר אחד עכשיו
היא ידעה שהיא רוצה לרצות אותו בכל צורה שרק יבחר.
אדונה קם מעליה תפס אותה בשערות ראשה והוביל
אותה בהליכה איטית אל המקלחת.
"על ארבע" שמעה אותו פוקד עליה.
הפעם היא צייתה מיד וללא היסוס, היא ירדה על ארבע.
היא שמעה אותו בשעה שהוא לקח את
שפופרת המים ואז בבת אחת קלחו על
גבה מים קרים!
היא קפאה על מקומה מפאת ההפתעה ומפאת
הכאב הטמון בקור המים. חצי שנייה לאחר מכן
היא השמיעה אנחת כאב, "אהה".
"שקט, שפחה, עכשיו את בשקט. את דיברת יותר
מידי היום. עכשיו רק אני מדבר. תדברי
רק כשקבלי רשות."
"כן, אדוני", היא ענתה לו בהכנעה. כשהמים הקרים
מכאיבים לגופה.
"את אמרת לי 'לא', נכון?", הוא שאל.
"כן, אדוני", היא השיבה ומיד הוסיפה,
"סליחה אדוני".
"סליחה, אדוני. אני מבקשת שתסלח לי, אדוני", אמרה בקול
בכי. הוא שתק והוא כעס, היא הרגישה זאת
היא רצתה לבכות, היא רצתה שייקח אותה אליו,
שיסלח לה. שיאמר לה מילה של נחמה.
הרי היא כל כך צריכה לרצות אותו ועכשיו
היא אכזבה אותו. אולם הוא נותר קר, קר יותר
מהמים שהמשיכו לזרום על גופה, מים שהעצימו את
כאביה הרבים מנשוא. הוא ירד על ארבע והתקרב אליה,
ראשו קרוב לראשה.
"כך את רוצה אותי? רוצה אותי על ארבע ומתחנן?" שאל בטון תקיף.
היא לא יכלה להחזיק מעמד יותר, היא פרצה בבכי.
דמעות ניגרו מעינה ואפה זלף.
"בבקשה אדוני, תסלח לי, אני מפחדת, אני צריכה אותך
כל מה שאני רוצה זה להיות שלך, בבקשה אדוני
אני מתחננת תעזור לי, אני לא יכולה יותר."
הוא הביט בה ברוגע, רואה את פניה המיוסרות, רואה
את גופה הכואב ואת נפשה הסובלת. הוא ידע שהיא שלו,
היא באמת הייתה שלו מאז ומתמיד. הוא אהב אותה
באותה מידה שהיא אהבה אותו, הרי הוא האדון שלה
והיא שפחתו.
"את לא יכולה יותר?", שאל כמעט ברכות.
הוא קם מרבצו והפסיק את זרימת המים הקרים.
"אם את לא יכולה יותר אז את יכולה לצאת", אמר
שוב ברכות, הוא לא נגע בה, הוא רק הסתכל עליה.
והיא שוב בפרצה בבכי, טיפות המים הקרות המתאדות באוויר החדר
והתנהגותו הקפואה מכאיבים לה.
"לפחות שיצעק עלי" חשבה לעצמה, "רק שלא יהיה קר אלי".
היא בכתה ורצתה חיבוק אוהב ממנו. אולם לא העיזה לזוז.
שוב הכו בה המים. הפעם היו אלה מים חמים למדי וגופה שרף.
"אהה" יצאה אנקת כאב מפיה.
היא המשיכה לבכות בעודה עומדת על ארבע. כאב לה בלב,
כאב לה בגוף, אולם יותר מכל כאב לה משום שהאדון שלה
לא נגע בה ובקושי דיבר. היא נותרה במקומה, הוא שוב ניגש אליה.
התכופף אליה וליטף את שערה בצורה שנעמה לה. הוא העביר
את ידיו על גבה והעביר צמרמורת נעימה בכל גופה. היא נמסה מולו
והמים החמים אליהם התרגלה נעמו לה גם כן.
היא זרחה מאושר, גם היא הכירה אותו ידעה שעוד רגע קט
הוא ייתן לה את הזכות וירשה לה לרצות אותו.
"קומי", שמעה את קולו שהרטיט את ליבה.
היא קמה ונעמדה מולו ושתקה, היא רצתה שכבר יאמר לה
מה לעשות, היא רצתה לפצות אותו על כך שאכזבה אותו
היא הייתה זקוקה לזה כאוויר לנשימה. אולם הוא שתק.
ואף על פי שהשתיקה הייתה קצרה, לה היא נראתה כאילו
נמשכה לנצח.
"לכי למיטה ושכבי על גבך."
בעודה רטובה ניגשה למיטה והמתינה לבואו.
היא שכבה עירומה כביום היוולדה מולו, מול האדון שלה.
גבה למיטה וחזיתה מופנית אליו, כולה חשופה.
כשהוא התיישב על החזה שלה, פיה כבר היה פעור.
כשהוא חדר לפיה, היא ינקה אותו בכל כוחה ובכל
ליבה. בשעה שהוא גנח מהנאה היא הייתה מאושרת
ברגיעתו ובאהבתו אליה.
גבה למיטה וחזיתה מפונית אליו, כולה חשופה.
היא הרגישה כיצד הוא בוחן את גופה מכף רגל ועד ראש.
מבטו עבר עליה לאט-לאט, ברוגע ובשלווה האופייניים לו.
מחוץ לסשן הם חברים בלב ובנפש אולם בתוך הסשן
יש לו שליטה מלאה בה. בסשן היא רוצה להתמזג בתוכו, היא רוצה
למלא את כל רצונותיו, רוצה שיהיה לו טוב.
פעמים רבות בא לה לצעוק אליו: "קח אותי, קח אותי
לתוכך, אני שלך". היא לא עשתה זאת מעולם.
היא לא עשתה משום שהוא קשוב לליבה וכשהיא רוצה
לצעוק זאת, הוא מרגיש זאת ואכן לוקח אותה אליו.
מבטו חדר עמוק לגופה, היא הרגישה את זה
הפחד עטף אותה, המבט הרגוע שלו גרם לה לזוז בחוסר שלווה.
"אל תזוזי", אמר כמעט בלחישה, לחישה ברורה.
עכשיו היא לא העיזה לזוז וזה רק הגביר את הפחד שלה, האדון
שלה ידע זאת.
מבטו עבר מכף הרגל והתעכב על ירכיה. יש לה ירכיים יפות
והוא אוהב להביט בהן, בפעמים רבות הוא אמר לה שיש לה
ירכיים סקסיות. היא הייתה מאושרת ממבטיו ויחד עם זאת
הרגישה איך הפחד נבנה בתוכה.
רגש מתערבב עם רגש. תחושה גוברת על רעותה.
הפחד המשיך להיבנות בתוכה וגם אסור לה לזוז. "אבל
אני רוצה לזוז" אמרה לעצמה בשעה שמבטו ננעץ בבטנה.
"אני כל כך צריכה לזוז עכשיו! אני רוצה להסתתר", התחננה נפשה
בשקט ששרר בחדר.
"לפחות שיתסכל עלי, שיראה את מבטי הזועק" הבליחה המחשבה
בראשה המאושר והמפחד בו זמנית. הוא התקרב אליה והפחד
הלך וגאה בתוכה.
"מה הוא עומד לעשות?" שאלה את עצמה בזמן שהוא התקרב
והתיישב על החזה הגדול והיפה שלה. זכרותו הייתה הדבר היחיד
שיכלה לראות ברגע זה. בשעה שהתכופף וכיוון את גבריותו אל פיה,
הרעים קולו ואמר: "תפתחי את הפה, שפחה".
היא פחדה פחד של ממש, היא לא ידעה ממה פחדה אבל היא פחדה.
רעד עבר בגופה, והיא הרגישה שהיא לא יכולה לסבול זאת.
בבת אחת היא הסיטה את ראשה הצידה ואמרה "לא!!!".
נדמה היה לה שה"לא" שלה הדהד בחדר פעמים רבות.
"אני אמרתי את ה'לא?' הזה?" שאלה את עצמה אחוזת פחד.
"אני אמרתי לאדון שלי 'לא'? אבל למה עשיתי זאת?
הרי אני רוצה לרצות אותו ועכשיו אכזבתי אותו."
עכשיו היא רצתה לבכות, היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
"לא?!" הוא שאל בקול המלא פליאה וכעס בו זמני.
"לא?" הוא שאל שוב, הפעם בטון ברור וכועס יותר.
היא שתקה, מה תענה לו עכשיו? הרי היא באמת אמרה "לא".
ה"לא" שלה לא היה סתם "לא" שנזרק באוויר, זה היה
"לא!!!" מאד ברור.
הוא יושב על החזה שלה ומרגיש את הלמות ליבה.
היא מתחתיו שוכבת בשקט מאוכזבת מתגובתה שלה
ומפחדת מתוצאות ה"לא" שלה. הוא לא היה אדון ותרן.
והיא ידעה זאת, היא הרגישה זאת פעמים רבות
על נפשה ועל בשרה. ברגעים אלו היא לא מצאה את עצמה.
היא יכלה לחשוב רק על דבר אחד עכשיו
היא ידעה שהיא רוצה לרצות אותו בכל צורה שרק יבחר.
אדונה קם מעליה תפס אותה בשערות ראשה והוביל
אותה בהליכה איטית אל המקלחת.
"על ארבע" שמעה אותו פוקד עליה.
הפעם היא צייתה מיד וללא היסוס, היא ירדה על ארבע.
היא שמעה אותו בשעה שהוא לקח את
שפופרת המים ואז בבת אחת קלחו על
גבה מים קרים!
היא קפאה על מקומה מפאת ההפתעה ומפאת
הכאב הטמון בקור המים. חצי שנייה לאחר מכן
היא השמיעה אנחת כאב, "אהה".
"שקט, שפחה, עכשיו את בשקט. את דיברת יותר
מידי היום. עכשיו רק אני מדבר. תדברי
רק כשקבלי רשות."
"כן, אדוני", היא ענתה לו בהכנעה. כשהמים הקרים
מכאיבים לגופה.
"את אמרת לי 'לא', נכון?", הוא שאל.
"כן, אדוני", היא השיבה ומיד הוסיפה,
"סליחה אדוני".
"סליחה, אדוני. אני מבקשת שתסלח לי, אדוני", אמרה בקול
בכי. הוא שתק והוא כעס, היא הרגישה זאת
היא רצתה לבכות, היא רצתה שייקח אותה אליו,
שיסלח לה. שיאמר לה מילה של נחמה.
הרי היא כל כך צריכה לרצות אותו ועכשיו
היא אכזבה אותו. אולם הוא נותר קר, קר יותר
מהמים שהמשיכו לזרום על גופה, מים שהעצימו את
כאביה הרבים מנשוא. הוא ירד על ארבע והתקרב אליה,
ראשו קרוב לראשה.
"כך את רוצה אותי? רוצה אותי על ארבע ומתחנן?" שאל בטון תקיף.
היא לא יכלה להחזיק מעמד יותר, היא פרצה בבכי.
דמעות ניגרו מעינה ואפה זלף.
"בבקשה אדוני, תסלח לי, אני מפחדת, אני צריכה אותך
כל מה שאני רוצה זה להיות שלך, בבקשה אדוני
אני מתחננת תעזור לי, אני לא יכולה יותר."
הוא הביט בה ברוגע, רואה את פניה המיוסרות, רואה
את גופה הכואב ואת נפשה הסובלת. הוא ידע שהיא שלו,
היא באמת הייתה שלו מאז ומתמיד. הוא אהב אותה
באותה מידה שהיא אהבה אותו, הרי הוא האדון שלה
והיא שפחתו.
"את לא יכולה יותר?", שאל כמעט ברכות.
הוא קם מרבצו והפסיק את זרימת המים הקרים.
"אם את לא יכולה יותר אז את יכולה לצאת", אמר
שוב ברכות, הוא לא נגע בה, הוא רק הסתכל עליה.
והיא שוב בפרצה בבכי, טיפות המים הקרות המתאדות באוויר החדר
והתנהגותו הקפואה מכאיבים לה.
"לפחות שיצעק עלי" חשבה לעצמה, "רק שלא יהיה קר אלי".
היא בכתה ורצתה חיבוק אוהב ממנו. אולם לא העיזה לזוז.
שוב הכו בה המים. הפעם היו אלה מים חמים למדי וגופה שרף.
"אהה" יצאה אנקת כאב מפיה.
היא המשיכה לבכות בעודה עומדת על ארבע. כאב לה בלב,
כאב לה בגוף, אולם יותר מכל כאב לה משום שהאדון שלה
לא נגע בה ובקושי דיבר. היא נותרה במקומה, הוא שוב ניגש אליה.
התכופף אליה וליטף את שערה בצורה שנעמה לה. הוא העביר
את ידיו על גבה והעביר צמרמורת נעימה בכל גופה. היא נמסה מולו
והמים החמים אליהם התרגלה נעמו לה גם כן.
היא זרחה מאושר, גם היא הכירה אותו ידעה שעוד רגע קט
הוא ייתן לה את הזכות וירשה לה לרצות אותו.
"קומי", שמעה את קולו שהרטיט את ליבה.
היא קמה ונעמדה מולו ושתקה, היא רצתה שכבר יאמר לה
מה לעשות, היא רצתה לפצות אותו על כך שאכזבה אותו
היא הייתה זקוקה לזה כאוויר לנשימה. אולם הוא שתק.
ואף על פי שהשתיקה הייתה קצרה, לה היא נראתה כאילו
נמשכה לנצח.
"לכי למיטה ושכבי על גבך."
בעודה רטובה ניגשה למיטה והמתינה לבואו.
היא שכבה עירומה כביום היוולדה מול, מול האדון שלה.
גבה למיטה וחזיתה מופנית אליו, כולה חשופה.
כשהוא התיישב על החזה שלה, פיה כבר היה פעור.
כשהוא חדר לפיה, היא ינקה אותו בכל כוחה ובכל
ליבה. בשעה שהוא גנח מהנאה היא הייתה מאושרת
ברגיעתו ובאהבתו אליה.
הוא יושב על החזה שלה ומרגיש את הלמות ליבה.
היא מתחתיו שוכבת בשקט מאוכזבת מתגובתה שלה
ומפחדת מתוצאות ה"לא" שלה. הוא לא היה אדון ותרן.
והיא ידעה זאת, היא הרגישה זאת פעמים רבות
על נפשה ועל בשרה. ברגעים אלו היא לא מצאה את עצמה.
היא יכלה לחשוב רק על דבר אחד עכשיו
היא ידעה שהיא רוצה לרצות אותו בכל צורה שרק יבחר.
אדונה קם מעליה תפס אותה בשערות ראשה והוביל
אותה בהליכה איטית אל המקלחת.
"על ארבע" שמעה אותו פוקד עליה.
הפעם היא צייתה מיד וללא היסוס, היא ירדה על ארבע.
היא שמעה אותו בשעה שהוא לקח את
שפופרת המים ואז בבת אחת קלחו על
גבה מים קרים!
היא קפאה על מקומה מפאת ההפתעה ומפאת
הכאב הטמון בקור המים. חצי שנייה לאחר מכן
היא השמיעה אנחת כאב, "אהה".
"שקט, שפחה, עכשיו את בשקט. את דיברת יותר
מידי היום. עכשיו רק אני מדבר. תדברי
רק כשקבלי רשות."
"כן, אדוני", היא ענתה לו בהכנעה. כשהמים הקרים
מכאיבים לגופה.
"את אמרת לי 'לא', נכון?", הוא שאל.
"כן, אדוני", היא השיבה ומיד הוסיפה,
"סליחה אדוני".
"סליחה, אדוני. אני מבקשת שתסלח לי, אדוני", אמרה בקול
בכי. הוא שתק והוא כעס, היא הרגישה זאת
היא רצתה לבכות, היא רצתה שייקח אותה אליו,
שיסלח לה. שיאמר לה מילה של נחמה.
הרי היא כל כך צריכה לרצות אותו ועכשיו
היא אכזבה אותו. אולם הוא נותר קר, קר יותר
מהמים שהמשיכו לזרום על גופה, מים שהעצימו את
כאביה הרבים מנשוא. הוא ירד על ארבע והתקרב אליה,
ראשו קרוב לראשה.
"כך את רוצה אותי? רוצה אותי על ארבע ומתחנן?" שאל בטון תקיף.
היא לא יכלה להחזיק מעמד יותר, היא פרצה בבכי.
דמעות ניגרו מעינה ואפה זלף.
"בבקשה אדוני, תסלח לי, אני מפחדת, אני צריכה אותך
כל מה שאני רוצה זה להיות שלך, בבקשה אדוני
אני מתחננת תעזור לי, אני לא יכולה יותר."
הוא הביט בה ברוגע, רואה את פניה המיוסרות, רואה
את גופה הכואב ואת נפשה הסובלת. הוא ידע שהיא שלו,
היא באמת הייתה שלו מאז ומתמיד. הוא אהב אותה
באותה מידה שהיא אהבה אותו, הרי הוא האדון שלה
והיא שפחתו.
"את לא יכולה יותר?", שאל כמעט ברכות.
הוא קם מרבצו והפסיק את זרימת המים הקרים.
"אם את לא יכולה יותר אז את יכולה לצאת", אמר
שוב ברכות, הוא לא נגע בה, הוא רק הסתכל עליה.
והיא שוב בפרצה בבכי, טיפות המים הקרות המתאדות באוויר החדר
והתנהגותו הקפואה מכאיבים לה.
"לפחות שיצעק עלי" חשבה לעצמה, "רק שלא יהיה קר אלי".
היא בכתה ורצתה חיבוק אוהב ממנו. אולם לא העיזה לזוז.
שוב הכו בה המים. הפעם היו אלה מים חמים למדי וגופה שרף.
"אהה" יצאה אנקת כאב מפיה.
היא המשיכה לבכות בעודה עומדת על ארבע. כאב לה בלב,
כאב לה בגוף, אולם יותר מכל כאב לה משום שהאדון שלה
לא נגע בה ובקושי דיבר. היא נותרה במקומה, הוא שוב ניגש אליה.
התכופף אליה וליטף את שערה בצורה שנעמה לה. הוא העביר
את ידיו על גבה והעביר צמרמורת נעימה בכל גופה. היא נמסה מולו
והמים החמים אליהם התרגלה נעמו לה גם כן.
היא זרחה מאושר, גם היא הכירה אותו ידעה שעוד רגע קט
הוא ייתן לה את הזכות וירשה לה לרצות אותו.
"קומי", שמעה את קולו שהרטיט את ליבה.
היא קמה ונעמדה מולו ושתקה, היא רצתה שכבר יאמר לה
מה לעשות, היא רצתה לפצות אותו על כך שאכזבה אותו
היא הייתה זקוקה לזה כאוויר לנשימה. אולם הוא שתק.
ואף על פי שהשתיקה הייתה קצרה, לה היא נראתה כאילו
נמשכה לנצח.
"לכי למיטה ושכבי על גבך."
בעודה רטובה ניגשה למיטה והמתינה לבואו.
היא שכבה עירומה כביום היוולדה מולו, מול האדון שלה.
גבה למיטה וחזיתה מופנית אליו, כולה חשופה.
כשהוא התיישב על החזה שלה, פיה כבר היה פעור.
כשהוא חדר לפיה, היא ינקה אותו בכל כוחה ובכל
ליבה. בשעה שהוא גנח מהנאה היא הייתה מאושרת
ברגיעתו ובאהבתו אליה.
