המציאות עולה על כל זכרון
מאת Queencie(שולטת)
7 באוקטובר 2005
הזיכרונות מציפים אותי ברגעים הכי לא צפויים. חוויות ההווה משתלבות, משקפות ומעצימות את חוויות העבר, כמו קלידוסקופ של נצנוצים צבעוניים שמשקף את חלומותינו המשותפים על גבי מראת המציאות. ולמרות שזו שונה מכפי שקיוויתי, ונותר חלל עצום מתחת לצלעותיי, האוויר שממלא את ריאותיי עם כל שאיפה אינו חותך בהן עוד, אלא זורם בנינוחות פנימה עד שחזי מרגיש כאילו מלא, כמעט כמו פעם, כמעט כמו אז. למעשה רק עכשיו בזכות הריק שנותר, אני יכולה לחוש במלוא העוצמה את עומק החוויה שחווינו, להרגיש את פעימות הרגש מתדפקות על דפנות הלב, ואולי להפך, ולהיווכח כאילו לראשונה בעוצמתו.
נפגשתי עם חברתי לארוחת צהריים בבית הקפה בו היינו יושבים ביחד כמעט יום יום. כמעט הזמנתי עבורה את הארוחה כרצוני, כפי שנהגתי לעשות איתך, מבלי לשאול להעדפתך. מיד כשהתיישבתי בשולחן הצדדי חשתי בחסרונך. אוף, חם, רטנתי, וזיכרונך מטפס ומכוון את תריסי המזגן לכיווני, צף במוחי.
ללא היסוס הזמנתי את הסלט האהוב עליך, גם הסטתי את החצילים בתחמיץ על מנת שאוכל להתענג עליהם טיפין טיפין, כפי שנהגת אתה. בכל מהלך הארוחה כאילו ישבת איתנו, שותק ברקע משפיל מבט בלתי נראה. כל כך היית מוחשי עד שעמדתי לבקש ממך להביא לי קיסמי שיניים בסיום הארוחה, כפי שנהגתי דרך קבע. מוזרה משהו העובדה שבזמן קצר כל כך סיגלנו לנו הרגלי בילוי שכעת כשאינך מודגשים כל כך בחסרונם.
דקות לפני טיסה לחופשה משפחתית, מראה בית הנתיבות הציף בי מלוא חופן חוויות ומראות של פגישה ראשונה מדהימה בעוצמתה. כמו כל ימינו יחד, גם הפגישה הראשונה נראתה כמו צפה מתוך אגם המשאלות. הנה אתה ניצב לצד המעבר, כששלט שעליו רשום שמך באותיות קידוש לבנה, מתנוסס בגאווה לפני חזך המתוח כשזר ורדים לבנים שזכרת שאהובים עליי במיוחד מונח לו על זרועותיך, ממתין רק לי, מתעלם מכל הסובבים אותך שודאי תוהים לפשרו של השלט המוזר שבידך. אינך גבוה באופן מיוחד, אך זיכרונך כאילו הינך נישא מעל ראשי הקהל נעוץ היטב בזיכרוני. כנראה שהציפייה כמו מתחה את קומתך, או שמא העובדה שזיהיתי אותך במפתיע מיקדה את תשומת ליבי בך עד אשר שאר האדם בקהל כאילו נעלם ואינו.
בוהה בחנויות הפטור מהמכס שסביבי, זוכרת את מסענו המשותף במסדרונות השונים, מחפשים פינה אינטימית שבה תציג את סט הסטן הוורוד שלבשת לכבודי. ואיך חששת שהזיעה הנספגת בחזייה תבצבץ מבעד לחולצה ותסגיר את סודך.
שותה קפה דקות לפני ההמראה, עוצמת עיניי והנה שוב ידייך מעסות את רגליי בפינת בית הקפה ההומה של בית הנתיבות. מתעלם מנוכחותם של האנשים המשתאים למראה יוצא הדופן. דבר לא מנע ממך לאחוז בקרסוליי ברעד ולכרוע על ברכיך, שם, בינות להמון הסובב, אני ואתה כאילו לבדינו, שנינו.
פוקחת את עיניי, מחייכת. קריאה אחרונה לנוסעים ללונדון. חוזרת למציאות, אך הד העבר מהדהד במוחי. דבר לא ימחה אותו. לא עכשיו, לא לעד, שלי הוא.
באולם איתור הכבודה אני מאתרת את מזוודתי ומושכת אותה מהמסוע. בודקת את נעילת המנעול הקטן שעל לשונות הרוכסן. לפתע עולה בי זיכרון המנעול הקטן, של חגורת הצניעות הסוגרת על איברך.
ההתרגשות מציפה אותי כשאני זוכרת איך בתחילתו של יום עבודה היית מתייצב במכוניתי, מוסר לידי את המפתח הקטן, ובעוד אני בודקת את האריזה הדחוסה ואת נעילתה, עינייך היו נעצמות בתחושת הכניעה האולטימטיבית. המפתח להנאותיך בידי.
בסיומו של יום העבודה, בשעה שהייתי מסירה את המפתח מהשרשרת שלצווארי, היית מתאר באוזניי את תחושותיך. "די נח" אמרת, ורמזת שהיית מוכן לעוד ועוד. "מאלץ אותי להשתין כאישה, בישיבה", חייכת בהנאה בלתי מוסתרת. והחיוך שהאיר את עיניי הוכיח לך שהנאתי רבה לא פחות משלך.
שולפת את בקבוק הבושם החדש שקניתי לי בדיוטי-פרי ומתיזה מאחורי אוזניי, בין שדיי על פרקי ידיי ופנים מרפקי. אדי הריח החדש כבר עולים באפי ואני מקרבת את פרק ידי הימנית להריח את מלוא עוצמת הניחוח ורעד עובר לאורך גבי. דמותך עולה למולי. אתה מביט בעיניי בהערצה ואני רואה איך ידי צמודה לאפך ואתה מריח אותה ארוכות, מפנים לתוכך את הריח שייחדתי לך כהתניה לזקפה מיידית, ללא מגע. מתרגשת כאילו אתה שוב לידי מתפתל בכיסא מעוצמת הריגוש, לבוש בבגדיך היומיומיים, שתחתיהן נעולה על אברך חגורת הצניעות. אברך הכלוא מבקש בתגובה מיידית לגירוי, לפרוץ את הכלוב שסגרתי עליו.עיניי מתלחלחות בדיוק כפי שהיו עינייך מתמלאות לחלוחית באותו הזמן.
מגע הסט החדש, הוורדרד של החזייה והתחתון המעוטרים תחרה שהזמנתי בהזמנה מיוחדת מקוונת, מתוך מחשבה שתזכה לראותני לובשת אותם באחת מפגישותינו שלא היו, מציף בי את ההתרגשות שאחזה בי כשתרנו אחר מתנת יום הולדת עבורך. ביקשתי לקנות לך תחתוני חוטיני מסאטן. עברנו בחנות על כל תחתון, מתעלמים מהמוכרת הסקרנית, ממשמשים, בוחנים, מצחקקים. עד שלבסוף נחה ידי על תחתון חוטיני מסאטן סגלגל בעל קשירה צידית. כמה נח זה יהיה, חשבתי אז בליבי, וחייכתי אליך כשחמקת לתא המדידה לבחון את מידתו. חמקתי אחריך, בחנתי את אברך האסוף לפיסת הבד הקטנטנה, ואת אחוריך הנאים המקיפים את חוט הסאטן הסקסי. כמה שליטה עצמית נדרשה לי שלא לאנוס אותך שם במקום...
אני מודדת את הסט החדש שלי בערגה אל מגע ידך המלטף על חזי. נהנית למראה הסקסי הנשקף אליי מהמראה. מלטפת את עיטורי התחרה, עוצמת עיניי יושבת על קצה המיטה, ומדמיינת את פניך תחתיי ולשונך מלקקת ומלחכת את הבד הרך חוקרת את חריץ מקדשי הלח הכמה למגעך.
זוכרת איך תוך שניות הייתי עפה באורגזמה מרקיעת שחקים, ועוד אחת, ושוב ושוב, עד שהייתי עוצרת את שצף לשונך כדי שאוכל להחזיר את נשמתי, אצבעי תרה אחר אותה תחושה שלשונך העניקה לי. גופי נרעד. צווארי נמתח לאחור כשאני מגיעה לשיא. לרגע נדמה שאני שומעת את גניחתך תחתיי.
כמו קרני השמש המרצדות על התמזה כך שבבי הזיכרונות מרצדים בי. מחממים את ליבי, מעלים אדי חמימות בנימי נשמתי.
נפגשתי עם חברתי לארוחת צהריים בבית הקפה בו היינו יושבים ביחד כמעט יום יום. כמעט הזמנתי עבורה את הארוחה כרצוני, כפי שנהגתי לעשות איתך, מבלי לשאול להעדפתך. מיד כשהתיישבתי בשולחן הצדדי חשתי בחסרונך. אוף, חם, רטנתי, וזיכרונך מטפס ומכוון את תריסי המזגן לכיווני, צף במוחי.
ללא היסוס הזמנתי את הסלט האהוב עליך, גם הסטתי את החצילים בתחמיץ על מנת שאוכל להתענג עליהם טיפין טיפין, כפי שנהגת אתה. בכל מהלך הארוחה כאילו ישבת איתנו, שותק ברקע משפיל מבט בלתי נראה. כל כך היית מוחשי עד שעמדתי לבקש ממך להביא לי קיסמי שיניים בסיום הארוחה, כפי שנהגתי דרך קבע. מוזרה משהו העובדה שבזמן קצר כל כך סיגלנו לנו הרגלי בילוי שכעת כשאינך מודגשים כל כך בחסרונם.
דקות לפני טיסה לחופשה משפחתית, מראה בית הנתיבות הציף בי מלוא חופן חוויות ומראות של פגישה ראשונה מדהימה בעוצמתה. כמו כל ימינו יחד, גם הפגישה הראשונה נראתה כמו צפה מתוך אגם המשאלות. הנה אתה ניצב לצד המעבר, כששלט שעליו רשום שמך באותיות קידוש לבנה, מתנוסס בגאווה לפני חזך המתוח כשזר ורדים לבנים שזכרת שאהובים עליי במיוחד מונח לו על זרועותיך, ממתין רק לי, מתעלם מכל הסובבים אותך שודאי תוהים לפשרו של השלט המוזר שבידך. אינך גבוה באופן מיוחד, אך זיכרונך כאילו הינך נישא מעל ראשי הקהל נעוץ היטב בזיכרוני. כנראה שהציפייה כמו מתחה את קומתך, או שמא העובדה שזיהיתי אותך במפתיע מיקדה את תשומת ליבי בך עד אשר שאר האדם בקהל כאילו נעלם ואינו.
בוהה בחנויות הפטור מהמכס שסביבי, זוכרת את מסענו המשותף במסדרונות השונים, מחפשים פינה אינטימית שבה תציג את סט הסטן הוורוד שלבשת לכבודי. ואיך חששת שהזיעה הנספגת בחזייה תבצבץ מבעד לחולצה ותסגיר את סודך.
שותה קפה דקות לפני ההמראה, עוצמת עיניי והנה שוב ידייך מעסות את רגליי בפינת בית הקפה ההומה של בית הנתיבות. מתעלם מנוכחותם של האנשים המשתאים למראה יוצא הדופן. דבר לא מנע ממך לאחוז בקרסוליי ברעד ולכרוע על ברכיך, שם, בינות להמון הסובב, אני ואתה כאילו לבדינו, שנינו.
פוקחת את עיניי, מחייכת. קריאה אחרונה לנוסעים ללונדון. חוזרת למציאות, אך הד העבר מהדהד במוחי. דבר לא ימחה אותו. לא עכשיו, לא לעד, שלי הוא.
באולם איתור הכבודה אני מאתרת את מזוודתי ומושכת אותה מהמסוע. בודקת את נעילת המנעול הקטן שעל לשונות הרוכסן. לפתע עולה בי זיכרון המנעול הקטן, של חגורת הצניעות הסוגרת על איברך.
ההתרגשות מציפה אותי כשאני זוכרת איך בתחילתו של יום עבודה היית מתייצב במכוניתי, מוסר לידי את המפתח הקטן, ובעוד אני בודקת את האריזה הדחוסה ואת נעילתה, עינייך היו נעצמות בתחושת הכניעה האולטימטיבית. המפתח להנאותיך בידי.
בסיומו של יום העבודה, בשעה שהייתי מסירה את המפתח מהשרשרת שלצווארי, היית מתאר באוזניי את תחושותיך. "די נח" אמרת, ורמזת שהיית מוכן לעוד ועוד. "מאלץ אותי להשתין כאישה, בישיבה", חייכת בהנאה בלתי מוסתרת. והחיוך שהאיר את עיניי הוכיח לך שהנאתי רבה לא פחות משלך.
שולפת את בקבוק הבושם החדש שקניתי לי בדיוטי-פרי ומתיזה מאחורי אוזניי, בין שדיי על פרקי ידיי ופנים מרפקי. אדי הריח החדש כבר עולים באפי ואני מקרבת את פרק ידי הימנית להריח את מלוא עוצמת הניחוח ורעד עובר לאורך גבי. דמותך עולה למולי. אתה מביט בעיניי בהערצה ואני רואה איך ידי צמודה לאפך ואתה מריח אותה ארוכות, מפנים לתוכך את הריח שייחדתי לך כהתניה לזקפה מיידית, ללא מגע. מתרגשת כאילו אתה שוב לידי מתפתל בכיסא מעוצמת הריגוש, לבוש בבגדיך היומיומיים, שתחתיהן נעולה על אברך חגורת הצניעות. אברך הכלוא מבקש בתגובה מיידית לגירוי, לפרוץ את הכלוב שסגרתי עליו.עיניי מתלחלחות בדיוק כפי שהיו עינייך מתמלאות לחלוחית באותו הזמן.
מגע הסט החדש, הוורדרד של החזייה והתחתון המעוטרים תחרה שהזמנתי בהזמנה מיוחדת מקוונת, מתוך מחשבה שתזכה לראותני לובשת אותם באחת מפגישותינו שלא היו, מציף בי את ההתרגשות שאחזה בי כשתרנו אחר מתנת יום הולדת עבורך. ביקשתי לקנות לך תחתוני חוטיני מסאטן. עברנו בחנות על כל תחתון, מתעלמים מהמוכרת הסקרנית, ממשמשים, בוחנים, מצחקקים. עד שלבסוף נחה ידי על תחתון חוטיני מסאטן סגלגל בעל קשירה צידית. כמה נח זה יהיה, חשבתי אז בליבי, וחייכתי אליך כשחמקת לתא המדידה לבחון את מידתו. חמקתי אחריך, בחנתי את אברך האסוף לפיסת הבד הקטנטנה, ואת אחוריך הנאים המקיפים את חוט הסאטן הסקסי. כמה שליטה עצמית נדרשה לי שלא לאנוס אותך שם במקום...
אני מודדת את הסט החדש שלי בערגה אל מגע ידך המלטף על חזי. נהנית למראה הסקסי הנשקף אליי מהמראה. מלטפת את עיטורי התחרה, עוצמת עיניי יושבת על קצה המיטה, ומדמיינת את פניך תחתיי ולשונך מלקקת ומלחכת את הבד הרך חוקרת את חריץ מקדשי הלח הכמה למגעך.
זוכרת איך תוך שניות הייתי עפה באורגזמה מרקיעת שחקים, ועוד אחת, ושוב ושוב, עד שהייתי עוצרת את שצף לשונך כדי שאוכל להחזיר את נשמתי, אצבעי תרה אחר אותה תחושה שלשונך העניקה לי. גופי נרעד. צווארי נמתח לאחור כשאני מגיעה לשיא. לרגע נדמה שאני שומעת את גניחתך תחתיי.
כמו קרני השמש המרצדות על התמזה כך שבבי הזיכרונות מרצדים בי. מחממים את ליבי, מעלים אדי חמימות בנימי נשמתי.
