פגישה ראשונה
מאת סאבאון(מתחלף)
27 באוקטובר 2005
הוא חיכה לה בבית הקפה, מחכה לפגישה הראשונה עם המלכה שלו. היא אמרה לו לחכות לה בעשרה לשלוש בדיוק, ושהיא תגיע בארבע. בעשרה לשלוש הוא התיישב, יודע שהיא צופה בו ממקום כלשהו. בארבע בדיוק היא נכנסה. ברגע שהיא נכנסה לבית הקפה הוא ידע שזאת היא, הוא הרגיש את העוצמה שלה עליו באופן מיידי.היא נגשה אליו, הוא נעמד.
"ריטה?" היא חייכה, יודעת כמה אומץ הוא היה צריך בשביל לבטא את שמה.
"כן כלבה, לך תביא לנו קפה וחזור לפה."
אחרי כמה דקות הוא חזר עם שתי כוסות קפה.
"שב."
הוא התיישב. היא לגמה מהקפה שלה, ואז, בשיא הטבעיות, לקחה את הכוס שלו, הרימה אותה לפיה כאילו כדי לשתות, וירקה לתוכה. הוא הביט בחשש סביבו, אבל אף אחד לא שם לב. היא חייכה, הביטה בו. הוא לא ידע מה לעשות, חיכה להנחיה. ואז הוא הבין.
"מותר לי לשתות גברתי?"
"כן, לגימה אחת, אבל תבלע את הרוק של.י"
הוא הרים את הכוס, מסתכל על הרוק שלה צף בתוף הקפה. הוא לקח לגימה גדולה, בולע את הרוק שלה. הוא שיחק איתו קצת בפיו, שמח על המנחה שמלכתו נתנה לו. כמה פעמים חלם על הרגע שבו יבלע את הרוק של גברתו.
"טעים לך?"
"כן גברתי"
"אז למה אתה כלבה לא מנומסת?"
"סליחה גברתי, תודה גברתי."
היא ישבה בשקט, נותנת לו לבחון אותה. שערה גלש על כתפיה, חולצתה מראה מחשוף עדין, מרמז. רגליה משולבות, בחצאית שחורה סקסית. והמגפיים, מגפי עור שחורות, בעלות עקב. היא ראתה אותו מתבונן, ראתה את הבליטה במכנסיו. היא החליטה להשתעשע בו קצת. היא התכופפה אליו, מסמנת לו להתקרב אליה. היא לחשה משהו על אוזנו, גופו רעד מהמגע הקל שלה, מריחה.
"כן גברתי", הוא אמר.
"שתי דקות בדיוק חזרת לפה."
"כן גברתי."
הוא קם לשירותים, חוזר אחרי שתי דקות בדיוק. ידו הימנית סגורה כאגרוף. היא הגישה לו כפית – "מלא את הכפית". הוא לקח את הכפית, ופתח את ידו. עכשיו ניתן היה לראות את ידו מלאה בשפיך לבנבן, עדין חם מרגע הפליטה. הוא גרף שפיך מלוא הכפית והגיש לה.
היא לקחה את הכפית, ובחיוך ערבבה איתה את הקפה שלו. חוטים קטנים ולבנים הסתובבו בתוך הכוס.
"אתה רוצה לשתות את הקפה?"
"כן גברתי, מאד."
"אתה אוהב להיות כלבה שאוכלת שפיך, נכון?"
"כן גברתי, הכלבה אוכלת השפיך שלך גברתי."
הוא לקח את הכוס, ושתה את כולה מול עיניה הבוחנות. הוא יכול לראות את הסיפוק בעיניה, ושמח על כך מאד. טעמו המלוח של השפיך התערבב עם הקפה, והוא התענג על כל רגע. בלי לדבר, היא קמה ויצאה מבית הקפה. "תודה גברתי, תודה שהרשית לי להיות הכלבה שלך", לחש בעקבותיה, "תודה".
"ריטה?" היא חייכה, יודעת כמה אומץ הוא היה צריך בשביל לבטא את שמה.
"כן כלבה, לך תביא לנו קפה וחזור לפה."
אחרי כמה דקות הוא חזר עם שתי כוסות קפה.
"שב."
הוא התיישב. היא לגמה מהקפה שלה, ואז, בשיא הטבעיות, לקחה את הכוס שלו, הרימה אותה לפיה כאילו כדי לשתות, וירקה לתוכה. הוא הביט בחשש סביבו, אבל אף אחד לא שם לב. היא חייכה, הביטה בו. הוא לא ידע מה לעשות, חיכה להנחיה. ואז הוא הבין.
"מותר לי לשתות גברתי?"
"כן, לגימה אחת, אבל תבלע את הרוק של.י"
הוא הרים את הכוס, מסתכל על הרוק שלה צף בתוף הקפה. הוא לקח לגימה גדולה, בולע את הרוק שלה. הוא שיחק איתו קצת בפיו, שמח על המנחה שמלכתו נתנה לו. כמה פעמים חלם על הרגע שבו יבלע את הרוק של גברתו.
"טעים לך?"
"כן גברתי"
"אז למה אתה כלבה לא מנומסת?"
"סליחה גברתי, תודה גברתי."
היא ישבה בשקט, נותנת לו לבחון אותה. שערה גלש על כתפיה, חולצתה מראה מחשוף עדין, מרמז. רגליה משולבות, בחצאית שחורה סקסית. והמגפיים, מגפי עור שחורות, בעלות עקב. היא ראתה אותו מתבונן, ראתה את הבליטה במכנסיו. היא החליטה להשתעשע בו קצת. היא התכופפה אליו, מסמנת לו להתקרב אליה. היא לחשה משהו על אוזנו, גופו רעד מהמגע הקל שלה, מריחה.
"כן גברתי", הוא אמר.
"שתי דקות בדיוק חזרת לפה."
"כן גברתי."
הוא קם לשירותים, חוזר אחרי שתי דקות בדיוק. ידו הימנית סגורה כאגרוף. היא הגישה לו כפית – "מלא את הכפית". הוא לקח את הכפית, ופתח את ידו. עכשיו ניתן היה לראות את ידו מלאה בשפיך לבנבן, עדין חם מרגע הפליטה. הוא גרף שפיך מלוא הכפית והגיש לה.
היא לקחה את הכפית, ובחיוך ערבבה איתה את הקפה שלו. חוטים קטנים ולבנים הסתובבו בתוך הכוס.
"אתה רוצה לשתות את הקפה?"
"כן גברתי, מאד."
"אתה אוהב להיות כלבה שאוכלת שפיך, נכון?"
"כן גברתי, הכלבה אוכלת השפיך שלך גברתי."
הוא לקח את הכוס, ושתה את כולה מול עיניה הבוחנות. הוא יכול לראות את הסיפוק בעיניה, ושמח על כך מאד. טעמו המלוח של השפיך התערבב עם הקפה, והוא התענג על כל רגע. בלי לדבר, היא קמה ויצאה מבית הקפה. "תודה גברתי, תודה שהרשית לי להיות הכלבה שלך", לחש בעקבותיה, "תודה".