פעם
מאת cai
27 באוקטובר 2005
"תבחר."
"את שמה אותי בין הפטיש לסדן."
"אתה שמת את עצמך."
*
עמרי הגיע אלינו ביום חמישי בערב, לבוש בקפידה. נעם לבש ג'ינס דהוי וטי-שרט מרופטת כדרכו בקודש. במצב הזה, היה ברור לו מי משני הבחורים בבית מושך יותר, ולו רק כי אחד מהם מקשיב לי כשאני אומרת לו מה ללבוש, ובעיקר מה לא.
שני הבחורים האלה די דומים - גובה, מבנה גוף, צבע שיער, אפילו כרס קטנטונת באותו שלב התפתחותי יש לשניהם. כמובן, שניהם למדו מתמטיקה בעיקר בשביל הכיף, והם מתכנתים דבר כזה או אחר בחברה גדולה יותר או פחות.
אי אפשר לטעות, נבחרו בקפידה.
הבדל אחד בלט בכל זאת: את נעם אני אוהבת, עמרי הוא פשוט זיון נהדר.
רק ללכת 10 צעדים אחורה היה חסר להם אחרי הלחיצת ידיים. בחיי, זה היה נראה כאילו נעם משתוקק לשבור לו את האצבעות לפני שישים אותן עליי. אותי עמרי בירך לשלום בעוד אחת מהנשיקות הגרועות שלו. אבל מה זה משנה? נעם לא יודע שהלשון של עמרי מרגישה כמו קרש חיתוך.
"ארך לך השיער", אמר בחיוך, "עכשיו אפשר לתפוס אותך מהשיער באמצע זיון". את הזעם בעיניו של נעם יכולתי רק לדמיין.
בחדר של נעם, במיטה של נעם, על המצעים של נעם עמרי נוגע בי. מיומן, מדוד, זוכר ויודע. המבט שלי נח לסירוגין על פניו השזופות, חיוכו הכובש וזרועותיו החסונות. מדי פעם גם על עיניו של נעם. אני מנסה לגלות מה אני בדיוק רואה בהן - עצב, תסכול, כעס, קנאה. בסוף מחליטה על כאב.
*
כשעמרי הלך, נכנסתי למקלחת. אחרי כמה דקות נעם נכנס אחריי, בג'ינס דהוי וחולצה מרופטת. הוא כרע על ברכיו, מחבק את שלי. "בבקשה לא עוד פעם", ביקש ביבבה שקטה.
"את שמה אותי בין הפטיש לסדן."
"אתה שמת את עצמך."
*
עמרי הגיע אלינו ביום חמישי בערב, לבוש בקפידה. נעם לבש ג'ינס דהוי וטי-שרט מרופטת כדרכו בקודש. במצב הזה, היה ברור לו מי משני הבחורים בבית מושך יותר, ולו רק כי אחד מהם מקשיב לי כשאני אומרת לו מה ללבוש, ובעיקר מה לא.
שני הבחורים האלה די דומים - גובה, מבנה גוף, צבע שיער, אפילו כרס קטנטונת באותו שלב התפתחותי יש לשניהם. כמובן, שניהם למדו מתמטיקה בעיקר בשביל הכיף, והם מתכנתים דבר כזה או אחר בחברה גדולה יותר או פחות.
אי אפשר לטעות, נבחרו בקפידה.
הבדל אחד בלט בכל זאת: את נעם אני אוהבת, עמרי הוא פשוט זיון נהדר.
רק ללכת 10 צעדים אחורה היה חסר להם אחרי הלחיצת ידיים. בחיי, זה היה נראה כאילו נעם משתוקק לשבור לו את האצבעות לפני שישים אותן עליי. אותי עמרי בירך לשלום בעוד אחת מהנשיקות הגרועות שלו. אבל מה זה משנה? נעם לא יודע שהלשון של עמרי מרגישה כמו קרש חיתוך.
"ארך לך השיער", אמר בחיוך, "עכשיו אפשר לתפוס אותך מהשיער באמצע זיון". את הזעם בעיניו של נעם יכולתי רק לדמיין.
בחדר של נעם, במיטה של נעם, על המצעים של נעם עמרי נוגע בי. מיומן, מדוד, זוכר ויודע. המבט שלי נח לסירוגין על פניו השזופות, חיוכו הכובש וזרועותיו החסונות. מדי פעם גם על עיניו של נעם. אני מנסה לגלות מה אני בדיוק רואה בהן - עצב, תסכול, כעס, קנאה. בסוף מחליטה על כאב.
*
כשעמרי הלך, נכנסתי למקלחת. אחרי כמה דקות נעם נכנס אחריי, בג'ינס דהוי וחולצה מרופטת. הוא כרע על ברכיו, מחבק את שלי. "בבקשה לא עוד פעם", ביקש ביבבה שקטה.
