חיבור חדש
מאת B Kido(נשלטת)
28 בנובמבר 2005
יושבים בבית הקפה, אותו בית קפה בו אזק את אגודליי, בעוד איש אינו רואה ואינו מבחין. כוס קפה של אחרי העבודה, אחרי יום עבודה קשה, ואחרי שיחות טלפון קצרות למילוי המצברים.
הקדמתי. כשאנחנו נפגשים, אני תמיד מקדימה, לא בכוונה, אבל זה מתחיל להראות כמו דפוס קבוע. כמו שאתה תמיד מקדים את השעון המעורר ליום חדש שאתה מצפה לו. ישבתי שם עשר דקות לפני שהגיע, היום אני בצד הרגיל שלי, או שאולי או כבר לא כל כך רגיל. בראש אני מתכננת בדיוק את הקשירה שלי, איזה אורך חבל אני צריכה, לאיזה כיוון לסובב אותו, באיזה מהירות לקשור כדי להגיע למלוא האפקט. מדמיינת את שוט הזנבות שלי פוגע בישבנו שוב ושוב, והופך אותו אדמדם.
ואז הוא מגיע, ועל אף שתמיד כשאנחנו נפגשים יש לו מראה נערי, וזה המראה לו אני מצפה כבר, הוא מפתיע, ומתיישב מולי בז'קט עור. כל הדומיות שבי נכבית ברגע, ושוב אני רוצה להיות קשורה באזיקיו ונתונה לחסדיי הצלפותיו.
אנחנו עולים אליי לדירה, הוא שם את הדיסק שהביא לי מתנה במחשב, ומתחיל להראות לי, ואני עדיין זזה בחוזר נוחות בחדר, מנסה למצוא את מקומי, מתיישבת לרגליו ומניחה את ראשי בחיכו.
עכשיו נוח לי.
הוא מראה לי סרטי BDSM, ואני רוצה גם, אני רוצה את הגאג, ואת האזיקים והחבלים. הוא פוזל לעברי מדי פעם, מבקש שאראה את זה ואת זה, ואני מנסה לעקוב ולרגע מאבדת אותו, ומנסה להגיד לו שאני רוצה את הגאג, ולא נראה שהוא לא יודע, נראה שהוא מענה אותי, ונותן לי להתבשל ברצוני בעצמי.
אני פוזלת שוב לעבר תיק ההפתעות, עכשיו הוא כבר פוזל איתי. הוא מתחיל להוציא צעצועים מבפנים, ושולף את הגאג, ארוז בעטיפה הפלסטיק, והלב שלי כבר דופק והנשימות שלי מתקצרות, וברגע שהוא מניח אותו בפי, הכל עוצר לרגע, וחוסר לנוע כאילו בקצב הרגיל והאיטי.
צלצול שרשראות האזיקים מתגנב לאוזני, ועוד לפני שאני מתענגת עליו הם כובלים את כולי. אני מנסה לבדוק מה יכולת התנועה שלי, בעודי שוכבת על הבטן רגלי מונפות לאחור כבולות ליד המשוכות אחורה, ומגלה שחוץ מלהזיל ריר מבעד לכדור הגומי, ולרשרש בכוח בשרשראות, אינני יכולה לעשות דבר.
ואז אני מרגישה את ההצלפה הראשונה נוחתת על ישבני, ובעודי נזכרת בסשן הקודם, הוא מעיף אותי בהצלפה חוזרת לסשן הנוכחי. הצלפה ועוד הצלפה, הישבן שלי שהיה קר מהישיבה על הרצפה מתחיל להתחמם, אני מתפתלת בתוך השרשראות, והוא מפשיל את מכנסי, ומצליף, בעורי החשוף.
אני מתפתלת מעונג ומכאב ומהאוויר הקר שמצנן את ישבני, והוא מצליף שוב ושוב.
ומקרב את ראשו אליי, וזורק רק משפט אחד: "רק מלראות אותך שוכבת ככה, אפשר לגמור", ומרגע זה הכל מתחיל להשתולל. הוא חוזר להצליף שוב ושוב, מסובב אותי על הצד ושם מצבטים, אני מנסה לומר לו שרק מזה אני מסוגלת להתפוצץ, אבל הדבר היחידי שיוצא לי מבעד לגאג זה אוסף הברות בלתי מובנות והרבה ריר.
הוא מביא את הרוקט פוקט הסגול, הויברטור הקטן שלי (עדיין לו סיפרתי לו שבאותה מגירה יש אחד נוסף), וככל שהוא מצמיד אותו לירכיי אני מתפתלת יותר, הוא מצליף ומרטיט, מצליף ומרטיט, ואני רק מרטיבה עוד ועוד.
אני משתוללת ונוהמת דרך הגאג, נרגישה איך השמיכה שתחתי נרטבה מהריר, אני רוצה להצליב את הידיים מאחורי הגב, הסימן שלנו שאני עומדת לגמור, אבל אפילו את זה אני לא מצליחה.
וממקום משכבי על המיטה אני צונחת לתוך השמיכה והמזרון, בנשימות קצרות וקצובות, ובזרמים שמציפים את כולי.
הוא משחרר אותי אט אט, ורק כשאני חופשייה לגמרי, יושבת חצי עירומה על מיטתי, אני משחקת באזיקים בידיים, ומחליטה פתאום לכבול אותו. אני מושכת בשרשרת הלוך ושוב, מוליכה אותו לעבר הכיסא, משחקת באברו, מענגת אותו ביד אחת ומושכת בידיו ביד השנייה.אני מפשילה את מכנסיו, ואני מרגישה שהוא נבוך, ודווקא הנבוכות הזו מגרה אותי יותר, אני מרטיבה את ידי המענגת ואני רואה אותו נחנק בין הנבוכות לבין העונג.
אנחנו מחליטים לתבל את המשחק, והוא מחזיר לי את מצבטי הפטמות, ואני מחברת את השרשרת העוברת ביניהם לשרשרת המחברת את האזיקים בידיו, כל משיכה קטנה שלו מושכת אותי ולהיפך. הוא מושכת בפטמות ואני מושכת באשכיו וחוזר חלילה, מושכת ביד אחת מענגת ביד השנייה, והוא מושך בפטמות.
אני נותנת לו לענג את עצמו, מודעת שכל תנועת יד שלו מושכת את הפטמות שלי, ברור לי ששנינו נגמור ביחד, ועוד לפני שאני מספיקה לעכל ולהפנים זאת אנחנו שנינו גומרים. בדרך החוצה ליד דלת הכניסה, אנחנו מתחבקים חיבוק דב. זו הפעם הראשונה שאנחנו מתחבקים ככה, חזק חזק חזק, כאילו מישהו תיכף יבוא ויגנוב לנו את החיבוק.
נוצר פה חיבור חדש.
הקדמתי. כשאנחנו נפגשים, אני תמיד מקדימה, לא בכוונה, אבל זה מתחיל להראות כמו דפוס קבוע. כמו שאתה תמיד מקדים את השעון המעורר ליום חדש שאתה מצפה לו. ישבתי שם עשר דקות לפני שהגיע, היום אני בצד הרגיל שלי, או שאולי או כבר לא כל כך רגיל. בראש אני מתכננת בדיוק את הקשירה שלי, איזה אורך חבל אני צריכה, לאיזה כיוון לסובב אותו, באיזה מהירות לקשור כדי להגיע למלוא האפקט. מדמיינת את שוט הזנבות שלי פוגע בישבנו שוב ושוב, והופך אותו אדמדם.
ואז הוא מגיע, ועל אף שתמיד כשאנחנו נפגשים יש לו מראה נערי, וזה המראה לו אני מצפה כבר, הוא מפתיע, ומתיישב מולי בז'קט עור. כל הדומיות שבי נכבית ברגע, ושוב אני רוצה להיות קשורה באזיקיו ונתונה לחסדיי הצלפותיו.
אנחנו עולים אליי לדירה, הוא שם את הדיסק שהביא לי מתנה במחשב, ומתחיל להראות לי, ואני עדיין זזה בחוזר נוחות בחדר, מנסה למצוא את מקומי, מתיישבת לרגליו ומניחה את ראשי בחיכו.
עכשיו נוח לי.
הוא מראה לי סרטי BDSM, ואני רוצה גם, אני רוצה את הגאג, ואת האזיקים והחבלים. הוא פוזל לעברי מדי פעם, מבקש שאראה את זה ואת זה, ואני מנסה לעקוב ולרגע מאבדת אותו, ומנסה להגיד לו שאני רוצה את הגאג, ולא נראה שהוא לא יודע, נראה שהוא מענה אותי, ונותן לי להתבשל ברצוני בעצמי.
אני פוזלת שוב לעבר תיק ההפתעות, עכשיו הוא כבר פוזל איתי. הוא מתחיל להוציא צעצועים מבפנים, ושולף את הגאג, ארוז בעטיפה הפלסטיק, והלב שלי כבר דופק והנשימות שלי מתקצרות, וברגע שהוא מניח אותו בפי, הכל עוצר לרגע, וחוסר לנוע כאילו בקצב הרגיל והאיטי.
צלצול שרשראות האזיקים מתגנב לאוזני, ועוד לפני שאני מתענגת עליו הם כובלים את כולי. אני מנסה לבדוק מה יכולת התנועה שלי, בעודי שוכבת על הבטן רגלי מונפות לאחור כבולות ליד המשוכות אחורה, ומגלה שחוץ מלהזיל ריר מבעד לכדור הגומי, ולרשרש בכוח בשרשראות, אינני יכולה לעשות דבר.
ואז אני מרגישה את ההצלפה הראשונה נוחתת על ישבני, ובעודי נזכרת בסשן הקודם, הוא מעיף אותי בהצלפה חוזרת לסשן הנוכחי. הצלפה ועוד הצלפה, הישבן שלי שהיה קר מהישיבה על הרצפה מתחיל להתחמם, אני מתפתלת בתוך השרשראות, והוא מפשיל את מכנסי, ומצליף, בעורי החשוף.
אני מתפתלת מעונג ומכאב ומהאוויר הקר שמצנן את ישבני, והוא מצליף שוב ושוב.
ומקרב את ראשו אליי, וזורק רק משפט אחד: "רק מלראות אותך שוכבת ככה, אפשר לגמור", ומרגע זה הכל מתחיל להשתולל. הוא חוזר להצליף שוב ושוב, מסובב אותי על הצד ושם מצבטים, אני מנסה לומר לו שרק מזה אני מסוגלת להתפוצץ, אבל הדבר היחידי שיוצא לי מבעד לגאג זה אוסף הברות בלתי מובנות והרבה ריר.
הוא מביא את הרוקט פוקט הסגול, הויברטור הקטן שלי (עדיין לו סיפרתי לו שבאותה מגירה יש אחד נוסף), וככל שהוא מצמיד אותו לירכיי אני מתפתלת יותר, הוא מצליף ומרטיט, מצליף ומרטיט, ואני רק מרטיבה עוד ועוד.
אני משתוללת ונוהמת דרך הגאג, נרגישה איך השמיכה שתחתי נרטבה מהריר, אני רוצה להצליב את הידיים מאחורי הגב, הסימן שלנו שאני עומדת לגמור, אבל אפילו את זה אני לא מצליחה.
וממקום משכבי על המיטה אני צונחת לתוך השמיכה והמזרון, בנשימות קצרות וקצובות, ובזרמים שמציפים את כולי.
הוא משחרר אותי אט אט, ורק כשאני חופשייה לגמרי, יושבת חצי עירומה על מיטתי, אני משחקת באזיקים בידיים, ומחליטה פתאום לכבול אותו. אני מושכת בשרשרת הלוך ושוב, מוליכה אותו לעבר הכיסא, משחקת באברו, מענגת אותו ביד אחת ומושכת בידיו ביד השנייה.אני מפשילה את מכנסיו, ואני מרגישה שהוא נבוך, ודווקא הנבוכות הזו מגרה אותי יותר, אני מרטיבה את ידי המענגת ואני רואה אותו נחנק בין הנבוכות לבין העונג.
אנחנו מחליטים לתבל את המשחק, והוא מחזיר לי את מצבטי הפטמות, ואני מחברת את השרשרת העוברת ביניהם לשרשרת המחברת את האזיקים בידיו, כל משיכה קטנה שלו מושכת אותי ולהיפך. הוא מושכת בפטמות ואני מושכת באשכיו וחוזר חלילה, מושכת ביד אחת מענגת ביד השנייה, והוא מושך בפטמות.
אני נותנת לו לענג את עצמו, מודעת שכל תנועת יד שלו מושכת את הפטמות שלי, ברור לי ששנינו נגמור ביחד, ועוד לפני שאני מספיקה לעכל ולהפנים זאת אנחנו שנינו גומרים. בדרך החוצה ליד דלת הכניסה, אנחנו מתחבקים חיבוק דב. זו הפעם הראשונה שאנחנו מתחבקים ככה, חזק חזק חזק, כאילו מישהו תיכף יבוא ויגנוב לנו את החיבוק.
נוצר פה חיבור חדש.
