חניכה
מאת שקט חזק(שולט)
28 בנובמבר 2005
כשעה לפני שהוא היה צריך להגיע, באה השפחה החדשה לביתה של השפחה הותיקה כדי להתכונן. הותיקה הביטה בשעון ואמרה: "אין זמן. למה באת כל כך מאוחר?", והחדשה התנצלה ואמרה שלא הצליחה לבוא מוקדם יותר. "טוב", אמרה הותיקה, "חבל על הזמן עכשיו. אני כבר ניקיתי את הבית. תעזרי לי לסדר", ושתיהן נסחפו אל האמוק של סידור המיטה, הנרות, השולחן בסלון, וכל הדברים הקטנים שהוא תמיד בוחן. לאחר מכן ישבה הותיקה והסבירה בפרוטרוט את כללי הפגישה, כי ידעה שעל כל טעות של החדשה תשלם היא עצמה. הותיקה הסבירה מה הוא אוהב ולמה הוא מצפה, והחדשה ניסתה לצייר בראשה המבולבל והנסער תמונה שלו. לא להתרגש, אמרה לעצמה. כשמתרגשים עושים טעויות, היא כבר למדה.
הותיקה אמרה לחדשה שקודם כל היא תעמוד למבחן - פשוטו כמשמעו. היא תעמוד והוא יבחן אותה. החדשה קצת רעדה והותיקה ניסתה להרגיע, אבל ידעה בלבה שלמעשה היא זו שעומדת למבחן - גם אם לא באופן מילולי שכזה. היא זו שבחרה אותה והוא יבחן את בחירתה. היא זו שלוקחת אחריות על המפגש.
הזמן היה קצר וההסברים ניסו להיות מדויקים, אך ככל שהתקרב מועד הפגישה, הם הפכו דחוקים ולחוצים יותר, מנסים להספיק כמה שיותר והופכים לרעש מבלבל. עכשיו החדשה כבר הרגישה את בטנה מתהפכת בה. "תתפשטי עכשיו", אמרה לה הותיקה והיא היססה לרגע, אבל ראתה שהותיקה עצמה כבר מתפשטת. גם היא התפשטה וקיפלה את בגדיה בפינת הספה. "לא לגמרי. תישארי עם תחתונים. הוא אוהב תחתונים", אמרה לה הותיקה בטון שמבטא את תחילתו של הייאוש מהכישלון הכמעט ודאי.
הוא הגיע ודפיקתו על הדלת דפקה ישירות בלבבות של שתיהן. החדשה ירדה על הברכיים כמו שהסבירה לה הותיקה עוד קודם, באמצע הסלון, מוכנה לבחינתו, והותיקה הסתכלה עליה ועל שאר הכלים והרהיטים בבית עוד רגע לבדוק שלא נשכח שום דבר. הוא נכנס.
השפחה הותיקה ירדה על ברכיה לנשק את רגליו. הוא הסתכל על הבית במבטו הבוחן ואז ראה את השפחה החדשה מונחת כמתנה על הרצפה. "ומה יש לנו כאן?" שאל בלי לצפות לתשובה והלך אליה לאט. היא הרגישה כל צעד שלו מאחורי גבה, הרגישה את האוויר נדחק אליה מגופו המתקרב. ידו המלטפת את שיערה הקפיצה אותה לרגע ואז שמעה אותו פוקד "קומי. תעמדי", והרגישה שכבר אכזבה אותו, כבר בהתחלה. היא קמה והוא הלך סביבה וליטף את גופה פה ושם בידיו, בודק כמה עורה חלק וכמה מוצק ישבנה, והיא כמו כלי למולו, כמו סחורה שהוא בוחן את כדאיות רכישתה. ידו מלטפת את שדיה, צובטת ולוחצת את פטמותיה, לא מתוך אהבה כפי שידעה בעבר, אבל לבה נרגש, ככה תמיד רצתה להרגיש, ואם הייתה לבדה לא הייתה מעזה לעולם, אבל המצב הזה שהתמזל מזלה להיות בו, כשפחה שהובאה על-ידי שפחה, נתן לה את מידת הביטחון הדרושה לצעד הזה, שממנו לא תרצה לחזור, ואולי לא תוכל לחזור.
כל אותו זמן עמדה הותיקה בצד, בשקט מופתי, וחיכתה במתח לפסק דינו של האדון. התמקדה בכל תנועה שלו, בכל בדיקה שהוא עורך, ניסתה להיזכר אם גם היא בדקה את אותם הדברים. "תפתחי את הפה", פקד האדון על השפחה החדשה וחקר באצבעותיו ובעיניו, שהיו לא פחות חודרות, את שיניה ואת לשונה. ידו חפנה את החום שבין רגליה ואז עזבה. "תורידי את התחתונים" אמר והיא צייתה, ופיסת הבד הזאת, שנשארה אחרונה להגן על מבושיה, הוסרה עכשיו גם היא. "תני לה אותם" הוא אמר, והחדשה הגישה בידיים רועדות את תחתוניה לשפחה הותיקה שעמדה שם כמו פטרונית שלה. האדון פנה אל הותיקה ושאל: "נו איך היא? רטובה?" והשפחה הותיקה רחרחה את תחתוניה של החדשה למולו ואמרה: "כן אדוני", ועוד לפני שהספיקה החדשה לחשוב ולנסח את הרגשותיה, הרגישה את אצבעותיו מפשקות את הכוס שלה ושמעה אותו אומר: "בואי נראה...". אצבע אחת חדרה לתוכה והיא התאפקה לא לקפוץ. ספגה את החדירה בשקט, להראות לו שהיא מוכנה ולא נרתעת, שלא יבין אותה לא נכון. "התרחצת?" שמעה אותו שואל ולא ידעה אם כבר מותר לה לדבר, כי כך הסבירה לה הותיקה, אסור לה לדבר אלא אם הוא פונה אליה. האם פנה אליה סוף סוף? השפחה הותיקה אמרה: "האדון שאל אותך שאלה", והחדשה התעשתה ואמרה: "כן אדוני". הוא הוציא את אצבעו מתוכה והותיר את שפתות הכוס שלה להיסגר לאט אחריה. אצבעותיו נקשו אל מול השפחה הותיקה והיא ירדה על ברכיה במהירות וניקתה את אצבעו בלשונה.
"מה עם הבירה שלי?" שאל לפתע את השפחה הותיקה והיא קמה ורצה להגיש לו את המשקה. הוא לגם מהבקבוק והמשיך ללכת סביב השפחה החדשה עד שהשלים סיבוב ושאל "איך קוראים לך?" והיא הפעם ענתה מיד: "הילה, אדוני". "הילה..." חזר אחריה, "שם יפה יש לך", והיא מיד ענתה בנימוס: "תודה אדוני". "את מעשנת הילה?" הוא שאל ולבה דפק בחוזקה. הנה הוא משוחח איתה כבר, אולי הוא כבר קיבל אותה. "כן, אדוני", ענתה לו והוא מיד המשיך, "איזה סיגריות יש לך?", והיא ענתה: "מרלבורו אדוני". "איפה הם? בתיק שלך שם?" שאל והצביע על התיק המונח בכניסה. "כן, אדוני," היא ענתה והוא לגם שוב מהבירה שלו ואמר, "רוצי תביאי אותן תכבדי אותי בסיגריה", והיא מיהרה להוציא את הקופסה מהתיק בידיים רועדות, וגם את המצית, וחזרה אליו, מגישה לו את הקופסה כמתנה. הוא לקח ממנה את הקופסה ואמר "הילה", והשם הזה חדר אליה כמו שאף פעם לא חדר. "כשאני אומר לך לרוץ, אני רוצה לראות שאת רצה. אני רוצה לראות את הציצים הקטנים שלך קופצים, ואת התחת הרחב שלך רוקד", אמר והביט בה, והיא שתקה ובלעה את הרוק ואת העלבון. הוא לגם עוד קצת מהבירה ואז זרק את קופסת הסיגריות הרחק אל המטבח ואמר לה: "רוצי תביאי אותה" והיא הפעם רצה, ובדקה תוך ריצתה ששדיה מקפצים כפי שהוא מבקש, שהאלגנטיות מדלגת ממנה והלאה, כפי שהוא רוצה.
היא הביאה אליו את הקופסה וחשבה שעכשיו ישחק בה כך, כמו בכלבה מאולפת, והיא רצתה להראות לו שהיא רוצה, מוכנה, יודעת להיות כלבה מאולפת. אבל הוא משך סיגריה מהקופסה והשפחה הותיקה שעמדה שם כל הזמן הציתה לו אותה. הוא נשף עשן ולגם מהבירה שלו. "אז מה את יודעת לעשות הילה?" שאל אותה והיא לא ידעה איך לענות וניסתה לגמגם משהו על זה שהיא מוכנה לעשות הכל. תוך כדי דיבורה הוא התיישב על הספה והשפחה הותיקה הגישה לו מאפרה וירדה על ברכיה המנוסות לחלוץ את נעליו. "אני רוצה את הילה כאן" אמר וקולו צמרר את השפחה הותיקה. תפקידה ניטל ממנה והילה ירדה על ברכיה לאט ובזהירות אל כפות רגליו של האדון. השפחה הותיקה נסוגה והביטה בה בקנאה מהולה בבוז על חוסר הביטחון שניכר בכל תנועה שלה.
הילה התחילה לעסות את רגליו בתנועות עדינות, מחפשת את האישור במבטו או במבטה של השפחה הותיקה. האדון הביט בותיקה והיא הביטה אליו בחזרה במבט עורג וכמעט מתחנן. הוא פתח את מכנסיו ואמר לה "בואי", והיא קפצה על השלל בשמחה והחלה ללטף ולמצוץ, קוברת את ראשה בין רגליו בתשוקה ובהתמסרות. לכאן אסור לה להגיע, אמרה לעצמה. זה השטח שמובטח רק לי והיא תטפל ברגליו. פיה עלה וירד, יונק אותו ומגן עליו מפני התחרות, והילה שראתה זאת הבינה שידיה בלבד לא יספיקו והחלה גם היא למצוץ את אצבעות רגליו. הוא הדף את ראשה של הותיקה מעליו והיא לא רצתה לנתק עצמה ממנו, לא רצתה לוותר עליו לטובת החדשה הזאת שהביאה למענו, והביטה בו כמעט בתחינה, אבל שתקה. "היא לחוצה מדי" הוא אמר לותיקה והיא הביטה בהילה בכעס ורצתה להעיר לה אבל ידעה ששלב ההערות והלימוד הסתיים. עכשיו האדון כאן ורק הוא יעיר.
הוא הדף את הילה והיא התיישבה על הרצפה הקרה מולו, מולם. "תאונני הילה" הוא פקד, והילה התבלבלה לרגע. "תלטפי את עצמך. תענגי את עצמך" הוא הורה לה, והיא התחילה לאונן מולו לאט. "תראי לי איך את מאוננת כשאת לבד עם המחשבות האלו שלך" הוא אמר. "אני רוצה לקרוא את המחשבות שלך דרך התנועות שלך מולי" הסביר והיא המשיכה לאונן, בתשוקה גוברת והולכת. "שלא תעיזי לעשות לי הצגות של קולות מסרטים כחולים" אמר לה בחדות, "אני לא סובל זיופים".
היא המשיכה לאונן מולו והרגישה שהיא נשאבת לעולם אחר. "תמשיכי" אמר והיא המשיכה, אבל פקודתו הופנתה בעצם לשפחה הותיקה שאמרה "תודה אדוני" והמשיכה למצוץ אותו, כשהילה מתפתלת מולם כמופע פרטי. "גם את רוצה למצוץ?" שאל את הילה והשפחה הותיקה הידקה את שפתיה יותר, מגנה על מה שהרוויחה בעמל רב. "כן..." גנחה הילה ותשובתה הקצרה מדי צרמה לאוזני השפחה הותיקה. עכשיו היא חששה שהכעס שלו יופנה כלפיה, שלא הספיקה לחנך את הילה כמו שנדרשה. "כן מה?" הוא שאל. "כן אדוני" תיקנה הילה והסמיקה. "אל תפסיקי לאונן זונה קטנה" הוא רעם עליה בקולו והיא צייתה. "כן אדוני מה?" הוא שאל, והיא ענתה, "כן אדוני אני רוצה למצוץ לך" שמעה את עצמה אומרת, כמעט צועקת, כשהיא מאוננת ומביטה בשניהם, והשפחה הותיקה המשיכה למצוץ מהר ועמוק ככל שהייתה יכולה. להיחנק עכשיו, רק לא לוותר לה.
בדיוק כשהילה גמרה, מתפתלת על הרצפה, הוא הדף את השפחה הותיקה מעליו והיא הביטה בו ואז בהילה והרגישה את הזעם המצטבר בה. הטיפשה גמרה בלי רשותו של האדון, כאילו היא נמצאת לבדה בבית, ועכשיו היא ידעה שהיא זאת שתיענש על כך. הוא קם ומשך את השפחה הותיקה בשיערה לכיוון האמבטיה והיא עוד הספיקה לסמן להילה לבוא אחריהם. הילה אספה את שארית כוחותיה, קמה ורצה אחריהם. כשהגיעה כבר הייתה השפחה הותיקה רכונה על מעקה האמבטיה, פלג גופה העליון רכון לפנים, ברכיה על הרצפה, וישבנה מונף מול האדון. "יותר נמוך!" הוא גער והיא כופפה את עצמה נמוך יותר, פניה כבר נוגעים בקרקעית, שדיה מתנדנדים במעלה צווארה. כל זה לא עניין אותו עכשיו, היא ידעה. עכשיו היא ישבן.
הילה עמדה שם ולא ידעה מה לעשות. האם גם היא צריכה להצטרף לתנוחה הזאת? האם להמשיך לעמוד? לרדת על ברכיה? האדון לא אמר לה כלום ולא הסתכל עליה בכלל. הוא פנה לשפחה הותיקה שלו ואמר "כמה פעמים דיברנו על זה? איפה האחריות שלך?". היא התנצלה: "סליחה אדוני", והוא המשיך לגעור: "לבקש סליחה את יודעת, אה תחת?", והיא שוב אמרה: "סליחה אדוני". הוא הסתכל עליה ואמר: "חכי פה, תחת. אל תדברי ואל תזוזי", ויצא משם, והיא כבר ציפתה למכות שינחתו על ישבנה המורם. כשהתרחק שאלה הילה "למה הוא כועס? מה עשית?" כתלמידה תמימה שכמהה ללמוד והשפחה הותיקה הרגישה שלא רק דמה יורד עכשיו לראשה אלא גם כל הכעס על החצופה הזאת שעדיין לא מבינה שהאשם תלוי בה, אבל האדון אסר עליה לדבר והיא כבשה את כעסה ונשכה את שפתיה ואז הוא חזר, ואמר שוב לעבר הישבן המונח שם "אל תזוזי, תחת", משך את הילה בידה אחריו וסגר את הדלת.
היא לא העזה לזוז משם וראשה סער במחשבות על מה שקורה מעבר לדלת, בבית שלה, עם האדון שלה והשפחה החדשה שהביאה בשבילו. לפתע נפתחה שוב הדלת ולבה החסיר פעימה. בלי להגיד דבר ובלי להמתין רגע הוא הנחית סטירה על ישבנה ואז עוד אחת. "את רוצה לקום, תחת?" הוא שאל, והיא ענתה: "כן, בבקשה אדוני, אם תרשה לי", ואז הרגישה את היריקה על ישבנה והוא אמר: "קומי תחת" והיא משכה את עצמה משם, מנסה לחזור ולהיות שפחה שלמה. היא כרעה על ברכיה וראתה שגם הילה כורעת שם לידה ואז הוא אמר לה: "תלמדי אותה למצוץ לי" ומילותיו היכו בה כמו שוט צורב. "קדימה" זירז אותה, והיא פנתה להילה ואמרה בלב נצבט: "תמצצי לאדון". הילה התחילה למצוץ והשפחה הותיקה הסתכלה, נושכת שוב את שפתיה. "תלמדי אותה היא לא יודעת", הוא אמר, והילה רצתה לומר לו שהיא כן יודעת, ושהיא אפילו טובה בזה, אבל הפחד שיתק אותה. השפחה הותיקה גמגמה הוראות בקול חלש: "תלקקי את הביצים", "עמוק", "עם הלשון", והאדון פנה אליה ושאל: "את רוצה לאונן, נכון כלבה?" והיא אמרה: "לא, אדוני", כי מה שרצתה זה לענג אותו בעצמה, שידע מי שפחתו האמיתית. "תאונני כלבה", אמר בלי להתייחס בכלל לתשובתה וכך מצאה את עצמה מורדת בדרגה, היא מאוננת מולם והילה השפחה החדשה מוצצת לאדון שלה, בביתה.
האדון הסיר את הילה ממנו והעמיד אותה כשידיה אוחזות במעקה האמבטיה. היא הייתה עכשיו החפץ שרצתה להיות לשירותו והוא חדר אליה וסטר לישבנה. "תסבירי לה מה היא עשתה", פנה האדון לשפחה הותיקה והיא לא הפסיקה לאונן מולם על הרצפה והסבירה להילה: "את צריכה לבקש רשות לגמור". "כן אדוני", אמרה הילה. "תתנצלי עכשיו" אמרה השפחה הותיקה והילה אמרה "סליחה אדוני", אבל אז האדון פנה אל השפחה הותיקה ואמר: "תתנצלי את" והיא היססה לרגע ואז התעשתה ואמרה: "סליחה אדוני". "סליחה על מה?" הוא הקשה, והיא ענתה מהרצפה: "סליחה שלא חינכתי את השפחה החדשה שלך". "את רוצה לגמור?" הוא שאל את הותיקה, והחדשה לא ידעה שהוא לא מדבר אליה וענתה בעצמה: "כן אדוני, אני יכולה?". עוד סטירה נחתה על ישבנה והוא אמר: "לא שאלתי אותך, כוס. את כבר גמרת", ושוב הרגישה הותיקה ששום דבר לא מצליח ושהיא הייתה צריכה לעשות עבודת הכנה יותר קפדנית. האדון שאל שוב: "רוצה לגמור, זונה?" והשפחה הותיקה ענתה: "כן אדוני" אבל הוא אמר: "לא עכשיו" והמשיך לחדור בקצב מסחרר אל הילה, מועך וסוטר לישבנה, מתכופף ומושך את שדיה המתנדנדים, מושך את שיערה לאחור ואז נסוג ממנה, ניגש את האמבטיה ושופך שם. השפחה הותיקה הביטה בו כשואלת אם ירשה לה לנקות אותו והוא הזמין אותה בתנועת יד קצרה לשמחתה. הילה לא זזה ממקומה והביטה בשלוליות הזרע בתוך האמבטיה, מול פניה. "תנקו כאן" אמר לשתיהן והלך צעד אחד לאחור, מתבונן בשני הישבנים של שתי השפחות שנלחמות עכשיו על זרעו בלשונותיהן, והלך משם בחזרה אל הסלון.
כשסיימו לנקות ניגשה השפחה הותיקה בהיסוס אל הסלון ושאלה אם הן יכולות לחזור. "כן" הוא אישר ושתיהן באו והתיישבו לרגליו. "אני מרגיש שיש כאן מתח ביניכן" הוא אמר לשתיהן. "יש פה כעס שאני לא צריך לסבול ממנו". "סליחה, אדוני" אמרה השפחה הותיקה והילה חזרה אחריה. "הילה, את גרמת לשפחה שלי להיענש", הוא אמר, והילה אמרה: "אני מתנצלת אדוני". "תתנצלי בפניה לא בפני", הוא אמר, והילה הסתכלה בשפחה הותיקה בבושה ואמרה: "אני מתנצלת". "עכשיו תראי לה שאת מתנצלת" אמר, והילה לא ידעה למה הוא מתכוון ופחדה מחוסר ההבנה שלה. הוא הביט בה והיא התכופפה לעבר השפחה הותיקה, נישקה אותה על לחיה ואמרה: "אני מתנצלת". "נשקי אותה כמו שצריך" הוא אמר והילה מצאה את עצמה בפעם הראשונה בחייה מנשקת אשה. "תעזרי לה לגמור עכשיו, רק היא לא גמרה" הוא המשיך להורות, והילה שלחה בהיסוס את ידה אל בין רגליה של השפחה הותיקה והרגישה את החום והרטיבות שם. השפחה הותיקה פישקה את רגליה והילה ניסתה להתגבר על מבוכתה ובהדרגה שקעה לתוך האוננות הזאת לאשה אחרת. גם השפחה הותיקה שקעה אל העונג הזה, כשהאדון מושך בשיערה ומביט לתוך עיניה החולמות. "את רוצה לגמור?" שאל. "כן, אדוני", היא לחשה לו, "בבקשה אדוני". "את רשאית" הוא אישר, והיא הידקה את רגליה סביב ידה של הילה וגמרה ברעידות לא נשלטות. כשנרגעה נשען האדון מרוצה על הספה ואמר להן: "תנקו את היד הזאת" כשהוא מחייך וטופח על ראש כל אחת משפחותיו בטון יד מרוצה, והן יושבות לרגליו ומלקקות יחד בחברות מחודשת את ידה של השפחה החדשה.
הותיקה אמרה לחדשה שקודם כל היא תעמוד למבחן - פשוטו כמשמעו. היא תעמוד והוא יבחן אותה. החדשה קצת רעדה והותיקה ניסתה להרגיע, אבל ידעה בלבה שלמעשה היא זו שעומדת למבחן - גם אם לא באופן מילולי שכזה. היא זו שבחרה אותה והוא יבחן את בחירתה. היא זו שלוקחת אחריות על המפגש.
הזמן היה קצר וההסברים ניסו להיות מדויקים, אך ככל שהתקרב מועד הפגישה, הם הפכו דחוקים ולחוצים יותר, מנסים להספיק כמה שיותר והופכים לרעש מבלבל. עכשיו החדשה כבר הרגישה את בטנה מתהפכת בה. "תתפשטי עכשיו", אמרה לה הותיקה והיא היססה לרגע, אבל ראתה שהותיקה עצמה כבר מתפשטת. גם היא התפשטה וקיפלה את בגדיה בפינת הספה. "לא לגמרי. תישארי עם תחתונים. הוא אוהב תחתונים", אמרה לה הותיקה בטון שמבטא את תחילתו של הייאוש מהכישלון הכמעט ודאי.
הוא הגיע ודפיקתו על הדלת דפקה ישירות בלבבות של שתיהן. החדשה ירדה על הברכיים כמו שהסבירה לה הותיקה עוד קודם, באמצע הסלון, מוכנה לבחינתו, והותיקה הסתכלה עליה ועל שאר הכלים והרהיטים בבית עוד רגע לבדוק שלא נשכח שום דבר. הוא נכנס.
השפחה הותיקה ירדה על ברכיה לנשק את רגליו. הוא הסתכל על הבית במבטו הבוחן ואז ראה את השפחה החדשה מונחת כמתנה על הרצפה. "ומה יש לנו כאן?" שאל בלי לצפות לתשובה והלך אליה לאט. היא הרגישה כל צעד שלו מאחורי גבה, הרגישה את האוויר נדחק אליה מגופו המתקרב. ידו המלטפת את שיערה הקפיצה אותה לרגע ואז שמעה אותו פוקד "קומי. תעמדי", והרגישה שכבר אכזבה אותו, כבר בהתחלה. היא קמה והוא הלך סביבה וליטף את גופה פה ושם בידיו, בודק כמה עורה חלק וכמה מוצק ישבנה, והיא כמו כלי למולו, כמו סחורה שהוא בוחן את כדאיות רכישתה. ידו מלטפת את שדיה, צובטת ולוחצת את פטמותיה, לא מתוך אהבה כפי שידעה בעבר, אבל לבה נרגש, ככה תמיד רצתה להרגיש, ואם הייתה לבדה לא הייתה מעזה לעולם, אבל המצב הזה שהתמזל מזלה להיות בו, כשפחה שהובאה על-ידי שפחה, נתן לה את מידת הביטחון הדרושה לצעד הזה, שממנו לא תרצה לחזור, ואולי לא תוכל לחזור.
כל אותו זמן עמדה הותיקה בצד, בשקט מופתי, וחיכתה במתח לפסק דינו של האדון. התמקדה בכל תנועה שלו, בכל בדיקה שהוא עורך, ניסתה להיזכר אם גם היא בדקה את אותם הדברים. "תפתחי את הפה", פקד האדון על השפחה החדשה וחקר באצבעותיו ובעיניו, שהיו לא פחות חודרות, את שיניה ואת לשונה. ידו חפנה את החום שבין רגליה ואז עזבה. "תורידי את התחתונים" אמר והיא צייתה, ופיסת הבד הזאת, שנשארה אחרונה להגן על מבושיה, הוסרה עכשיו גם היא. "תני לה אותם" הוא אמר, והחדשה הגישה בידיים רועדות את תחתוניה לשפחה הותיקה שעמדה שם כמו פטרונית שלה. האדון פנה אל הותיקה ושאל: "נו איך היא? רטובה?" והשפחה הותיקה רחרחה את תחתוניה של החדשה למולו ואמרה: "כן אדוני", ועוד לפני שהספיקה החדשה לחשוב ולנסח את הרגשותיה, הרגישה את אצבעותיו מפשקות את הכוס שלה ושמעה אותו אומר: "בואי נראה...". אצבע אחת חדרה לתוכה והיא התאפקה לא לקפוץ. ספגה את החדירה בשקט, להראות לו שהיא מוכנה ולא נרתעת, שלא יבין אותה לא נכון. "התרחצת?" שמעה אותו שואל ולא ידעה אם כבר מותר לה לדבר, כי כך הסבירה לה הותיקה, אסור לה לדבר אלא אם הוא פונה אליה. האם פנה אליה סוף סוף? השפחה הותיקה אמרה: "האדון שאל אותך שאלה", והחדשה התעשתה ואמרה: "כן אדוני". הוא הוציא את אצבעו מתוכה והותיר את שפתות הכוס שלה להיסגר לאט אחריה. אצבעותיו נקשו אל מול השפחה הותיקה והיא ירדה על ברכיה במהירות וניקתה את אצבעו בלשונה.
"מה עם הבירה שלי?" שאל לפתע את השפחה הותיקה והיא קמה ורצה להגיש לו את המשקה. הוא לגם מהבקבוק והמשיך ללכת סביב השפחה החדשה עד שהשלים סיבוב ושאל "איך קוראים לך?" והיא הפעם ענתה מיד: "הילה, אדוני". "הילה..." חזר אחריה, "שם יפה יש לך", והיא מיד ענתה בנימוס: "תודה אדוני". "את מעשנת הילה?" הוא שאל ולבה דפק בחוזקה. הנה הוא משוחח איתה כבר, אולי הוא כבר קיבל אותה. "כן, אדוני", ענתה לו והוא מיד המשיך, "איזה סיגריות יש לך?", והיא ענתה: "מרלבורו אדוני". "איפה הם? בתיק שלך שם?" שאל והצביע על התיק המונח בכניסה. "כן, אדוני," היא ענתה והוא לגם שוב מהבירה שלו ואמר, "רוצי תביאי אותן תכבדי אותי בסיגריה", והיא מיהרה להוציא את הקופסה מהתיק בידיים רועדות, וגם את המצית, וחזרה אליו, מגישה לו את הקופסה כמתנה. הוא לקח ממנה את הקופסה ואמר "הילה", והשם הזה חדר אליה כמו שאף פעם לא חדר. "כשאני אומר לך לרוץ, אני רוצה לראות שאת רצה. אני רוצה לראות את הציצים הקטנים שלך קופצים, ואת התחת הרחב שלך רוקד", אמר והביט בה, והיא שתקה ובלעה את הרוק ואת העלבון. הוא לגם עוד קצת מהבירה ואז זרק את קופסת הסיגריות הרחק אל המטבח ואמר לה: "רוצי תביאי אותה" והיא הפעם רצה, ובדקה תוך ריצתה ששדיה מקפצים כפי שהוא מבקש, שהאלגנטיות מדלגת ממנה והלאה, כפי שהוא רוצה.
היא הביאה אליו את הקופסה וחשבה שעכשיו ישחק בה כך, כמו בכלבה מאולפת, והיא רצתה להראות לו שהיא רוצה, מוכנה, יודעת להיות כלבה מאולפת. אבל הוא משך סיגריה מהקופסה והשפחה הותיקה שעמדה שם כל הזמן הציתה לו אותה. הוא נשף עשן ולגם מהבירה שלו. "אז מה את יודעת לעשות הילה?" שאל אותה והיא לא ידעה איך לענות וניסתה לגמגם משהו על זה שהיא מוכנה לעשות הכל. תוך כדי דיבורה הוא התיישב על הספה והשפחה הותיקה הגישה לו מאפרה וירדה על ברכיה המנוסות לחלוץ את נעליו. "אני רוצה את הילה כאן" אמר וקולו צמרר את השפחה הותיקה. תפקידה ניטל ממנה והילה ירדה על ברכיה לאט ובזהירות אל כפות רגליו של האדון. השפחה הותיקה נסוגה והביטה בה בקנאה מהולה בבוז על חוסר הביטחון שניכר בכל תנועה שלה.
הילה התחילה לעסות את רגליו בתנועות עדינות, מחפשת את האישור במבטו או במבטה של השפחה הותיקה. האדון הביט בותיקה והיא הביטה אליו בחזרה במבט עורג וכמעט מתחנן. הוא פתח את מכנסיו ואמר לה "בואי", והיא קפצה על השלל בשמחה והחלה ללטף ולמצוץ, קוברת את ראשה בין רגליו בתשוקה ובהתמסרות. לכאן אסור לה להגיע, אמרה לעצמה. זה השטח שמובטח רק לי והיא תטפל ברגליו. פיה עלה וירד, יונק אותו ומגן עליו מפני התחרות, והילה שראתה זאת הבינה שידיה בלבד לא יספיקו והחלה גם היא למצוץ את אצבעות רגליו. הוא הדף את ראשה של הותיקה מעליו והיא לא רצתה לנתק עצמה ממנו, לא רצתה לוותר עליו לטובת החדשה הזאת שהביאה למענו, והביטה בו כמעט בתחינה, אבל שתקה. "היא לחוצה מדי" הוא אמר לותיקה והיא הביטה בהילה בכעס ורצתה להעיר לה אבל ידעה ששלב ההערות והלימוד הסתיים. עכשיו האדון כאן ורק הוא יעיר.
הוא הדף את הילה והיא התיישבה על הרצפה הקרה מולו, מולם. "תאונני הילה" הוא פקד, והילה התבלבלה לרגע. "תלטפי את עצמך. תענגי את עצמך" הוא הורה לה, והיא התחילה לאונן מולו לאט. "תראי לי איך את מאוננת כשאת לבד עם המחשבות האלו שלך" הוא אמר. "אני רוצה לקרוא את המחשבות שלך דרך התנועות שלך מולי" הסביר והיא המשיכה לאונן, בתשוקה גוברת והולכת. "שלא תעיזי לעשות לי הצגות של קולות מסרטים כחולים" אמר לה בחדות, "אני לא סובל זיופים".
היא המשיכה לאונן מולו והרגישה שהיא נשאבת לעולם אחר. "תמשיכי" אמר והיא המשיכה, אבל פקודתו הופנתה בעצם לשפחה הותיקה שאמרה "תודה אדוני" והמשיכה למצוץ אותו, כשהילה מתפתלת מולם כמופע פרטי. "גם את רוצה למצוץ?" שאל את הילה והשפחה הותיקה הידקה את שפתיה יותר, מגנה על מה שהרוויחה בעמל רב. "כן..." גנחה הילה ותשובתה הקצרה מדי צרמה לאוזני השפחה הותיקה. עכשיו היא חששה שהכעס שלו יופנה כלפיה, שלא הספיקה לחנך את הילה כמו שנדרשה. "כן מה?" הוא שאל. "כן אדוני" תיקנה הילה והסמיקה. "אל תפסיקי לאונן זונה קטנה" הוא רעם עליה בקולו והיא צייתה. "כן אדוני מה?" הוא שאל, והיא ענתה, "כן אדוני אני רוצה למצוץ לך" שמעה את עצמה אומרת, כמעט צועקת, כשהיא מאוננת ומביטה בשניהם, והשפחה הותיקה המשיכה למצוץ מהר ועמוק ככל שהייתה יכולה. להיחנק עכשיו, רק לא לוותר לה.
בדיוק כשהילה גמרה, מתפתלת על הרצפה, הוא הדף את השפחה הותיקה מעליו והיא הביטה בו ואז בהילה והרגישה את הזעם המצטבר בה. הטיפשה גמרה בלי רשותו של האדון, כאילו היא נמצאת לבדה בבית, ועכשיו היא ידעה שהיא זאת שתיענש על כך. הוא קם ומשך את השפחה הותיקה בשיערה לכיוון האמבטיה והיא עוד הספיקה לסמן להילה לבוא אחריהם. הילה אספה את שארית כוחותיה, קמה ורצה אחריהם. כשהגיעה כבר הייתה השפחה הותיקה רכונה על מעקה האמבטיה, פלג גופה העליון רכון לפנים, ברכיה על הרצפה, וישבנה מונף מול האדון. "יותר נמוך!" הוא גער והיא כופפה את עצמה נמוך יותר, פניה כבר נוגעים בקרקעית, שדיה מתנדנדים במעלה צווארה. כל זה לא עניין אותו עכשיו, היא ידעה. עכשיו היא ישבן.
הילה עמדה שם ולא ידעה מה לעשות. האם גם היא צריכה להצטרף לתנוחה הזאת? האם להמשיך לעמוד? לרדת על ברכיה? האדון לא אמר לה כלום ולא הסתכל עליה בכלל. הוא פנה לשפחה הותיקה שלו ואמר "כמה פעמים דיברנו על זה? איפה האחריות שלך?". היא התנצלה: "סליחה אדוני", והוא המשיך לגעור: "לבקש סליחה את יודעת, אה תחת?", והיא שוב אמרה: "סליחה אדוני". הוא הסתכל עליה ואמר: "חכי פה, תחת. אל תדברי ואל תזוזי", ויצא משם, והיא כבר ציפתה למכות שינחתו על ישבנה המורם. כשהתרחק שאלה הילה "למה הוא כועס? מה עשית?" כתלמידה תמימה שכמהה ללמוד והשפחה הותיקה הרגישה שלא רק דמה יורד עכשיו לראשה אלא גם כל הכעס על החצופה הזאת שעדיין לא מבינה שהאשם תלוי בה, אבל האדון אסר עליה לדבר והיא כבשה את כעסה ונשכה את שפתיה ואז הוא חזר, ואמר שוב לעבר הישבן המונח שם "אל תזוזי, תחת", משך את הילה בידה אחריו וסגר את הדלת.
היא לא העזה לזוז משם וראשה סער במחשבות על מה שקורה מעבר לדלת, בבית שלה, עם האדון שלה והשפחה החדשה שהביאה בשבילו. לפתע נפתחה שוב הדלת ולבה החסיר פעימה. בלי להגיד דבר ובלי להמתין רגע הוא הנחית סטירה על ישבנה ואז עוד אחת. "את רוצה לקום, תחת?" הוא שאל, והיא ענתה: "כן, בבקשה אדוני, אם תרשה לי", ואז הרגישה את היריקה על ישבנה והוא אמר: "קומי תחת" והיא משכה את עצמה משם, מנסה לחזור ולהיות שפחה שלמה. היא כרעה על ברכיה וראתה שגם הילה כורעת שם לידה ואז הוא אמר לה: "תלמדי אותה למצוץ לי" ומילותיו היכו בה כמו שוט צורב. "קדימה" זירז אותה, והיא פנתה להילה ואמרה בלב נצבט: "תמצצי לאדון". הילה התחילה למצוץ והשפחה הותיקה הסתכלה, נושכת שוב את שפתיה. "תלמדי אותה היא לא יודעת", הוא אמר, והילה רצתה לומר לו שהיא כן יודעת, ושהיא אפילו טובה בזה, אבל הפחד שיתק אותה. השפחה הותיקה גמגמה הוראות בקול חלש: "תלקקי את הביצים", "עמוק", "עם הלשון", והאדון פנה אליה ושאל: "את רוצה לאונן, נכון כלבה?" והיא אמרה: "לא, אדוני", כי מה שרצתה זה לענג אותו בעצמה, שידע מי שפחתו האמיתית. "תאונני כלבה", אמר בלי להתייחס בכלל לתשובתה וכך מצאה את עצמה מורדת בדרגה, היא מאוננת מולם והילה השפחה החדשה מוצצת לאדון שלה, בביתה.
האדון הסיר את הילה ממנו והעמיד אותה כשידיה אוחזות במעקה האמבטיה. היא הייתה עכשיו החפץ שרצתה להיות לשירותו והוא חדר אליה וסטר לישבנה. "תסבירי לה מה היא עשתה", פנה האדון לשפחה הותיקה והיא לא הפסיקה לאונן מולם על הרצפה והסבירה להילה: "את צריכה לבקש רשות לגמור". "כן אדוני", אמרה הילה. "תתנצלי עכשיו" אמרה השפחה הותיקה והילה אמרה "סליחה אדוני", אבל אז האדון פנה אל השפחה הותיקה ואמר: "תתנצלי את" והיא היססה לרגע ואז התעשתה ואמרה: "סליחה אדוני". "סליחה על מה?" הוא הקשה, והיא ענתה מהרצפה: "סליחה שלא חינכתי את השפחה החדשה שלך". "את רוצה לגמור?" הוא שאל את הותיקה, והחדשה לא ידעה שהוא לא מדבר אליה וענתה בעצמה: "כן אדוני, אני יכולה?". עוד סטירה נחתה על ישבנה והוא אמר: "לא שאלתי אותך, כוס. את כבר גמרת", ושוב הרגישה הותיקה ששום דבר לא מצליח ושהיא הייתה צריכה לעשות עבודת הכנה יותר קפדנית. האדון שאל שוב: "רוצה לגמור, זונה?" והשפחה הותיקה ענתה: "כן אדוני" אבל הוא אמר: "לא עכשיו" והמשיך לחדור בקצב מסחרר אל הילה, מועך וסוטר לישבנה, מתכופף ומושך את שדיה המתנדנדים, מושך את שיערה לאחור ואז נסוג ממנה, ניגש את האמבטיה ושופך שם. השפחה הותיקה הביטה בו כשואלת אם ירשה לה לנקות אותו והוא הזמין אותה בתנועת יד קצרה לשמחתה. הילה לא זזה ממקומה והביטה בשלוליות הזרע בתוך האמבטיה, מול פניה. "תנקו כאן" אמר לשתיהן והלך צעד אחד לאחור, מתבונן בשני הישבנים של שתי השפחות שנלחמות עכשיו על זרעו בלשונותיהן, והלך משם בחזרה אל הסלון.
כשסיימו לנקות ניגשה השפחה הותיקה בהיסוס אל הסלון ושאלה אם הן יכולות לחזור. "כן" הוא אישר ושתיהן באו והתיישבו לרגליו. "אני מרגיש שיש כאן מתח ביניכן" הוא אמר לשתיהן. "יש פה כעס שאני לא צריך לסבול ממנו". "סליחה, אדוני" אמרה השפחה הותיקה והילה חזרה אחריה. "הילה, את גרמת לשפחה שלי להיענש", הוא אמר, והילה אמרה: "אני מתנצלת אדוני". "תתנצלי בפניה לא בפני", הוא אמר, והילה הסתכלה בשפחה הותיקה בבושה ואמרה: "אני מתנצלת". "עכשיו תראי לה שאת מתנצלת" אמר, והילה לא ידעה למה הוא מתכוון ופחדה מחוסר ההבנה שלה. הוא הביט בה והיא התכופפה לעבר השפחה הותיקה, נישקה אותה על לחיה ואמרה: "אני מתנצלת". "נשקי אותה כמו שצריך" הוא אמר והילה מצאה את עצמה בפעם הראשונה בחייה מנשקת אשה. "תעזרי לה לגמור עכשיו, רק היא לא גמרה" הוא המשיך להורות, והילה שלחה בהיסוס את ידה אל בין רגליה של השפחה הותיקה והרגישה את החום והרטיבות שם. השפחה הותיקה פישקה את רגליה והילה ניסתה להתגבר על מבוכתה ובהדרגה שקעה לתוך האוננות הזאת לאשה אחרת. גם השפחה הותיקה שקעה אל העונג הזה, כשהאדון מושך בשיערה ומביט לתוך עיניה החולמות. "את רוצה לגמור?" שאל. "כן, אדוני", היא לחשה לו, "בבקשה אדוני". "את רשאית" הוא אישר, והיא הידקה את רגליה סביב ידה של הילה וגמרה ברעידות לא נשלטות. כשנרגעה נשען האדון מרוצה על הספה ואמר להן: "תנקו את היד הזאת" כשהוא מחייך וטופח על ראש כל אחת משפחותיו בטון יד מרוצה, והן יושבות לרגליו ומלקקות יחד בחברות מחודשת את ידה של השפחה החדשה.
