Take Away
מאת דוקטרינה(שולט)
7 בינואר 2006
אם היא היתה הולכת ברחוב לא היו רואים עליה. בעצם, על אף אחד מאיתנו לא רואים. אבל עליה באמת לא רואים. לא ראו ולא רואים. מה שהביא אותי לשאול אותה אם היא כזאת היתה פליטת פה שלה עם המילה "סשן" שיצאה לה כך סתם בלי שהיא התכוונה. שאלתי והיא אמרה שהיא כזאת. כמונו. כמוני. רווית, עורכת דין. מעל שנה היא בכלוב. רוצה, מעוניינת, חוששת ופוחדת. המעמד שלה במקצוע שלה לא מאפשר לה לעשות טעויות. המעמד האישי שלה בזוגיות הוא כה כושל עד שאין עוד מקום בו היא לא טעתה.
"מה הכינוי שלך בכלוב?" שאלה.
עניתי, "דוקטרינה".
"תמיד חשבתי שדוקטרינה זה שם של בת. אתה בן", היא עונה לי. אבחנה דקה. אין ספק, ארבע שנות לימודים, שנה של סטאז', שלושה חודשי קריעת תחת לבחינות - וכל זה על מנת לדעת שדוקטרינה, בכלוב, זה גבר. בן. זכר. שולט.
קבענו להיפגש באותו ערב. כשסיפרתי לאשתי על הפגישה עם רווית, היא ראתה כיצד אני מתרגש.
בשבע בערב נפגשנו בתל אביב. קראתי את הכרטיס שלה. עכשיו הכרתי אותה מעט יותר טוב. ידעתי מה היא רוצה. למה היא שואפת ומה היא רוצה להיות.
עכשיו אנחנו כבר לא נמצאים בחליפות מחויטות ועניבות (מצידי) ועם חליפה שחורה מבליטה (מצידה). עכשיו אנחנו שנינו על ג'ינס (מצידי ומצידה) ועם חולצות פשוטות לחלוטין. נמצאים בקפה נוגה משחקים ביליארד. שולחן עם קטיפה ירוקה, כדורים צבעוניים, אחד לבן ואחד שחור, ושני מקלות מהוקצעים. בלי שום צעצועים של יוקרה או של עבודה. רק אני והיא. עכשיו היא עצמה ולא חנוטה בתוך החליפה שהיא מגיעה בה למשרד. עכשיו היא נראית כמו בת. בעבודה היא נראית כמו עורכת דין כלבתית. שם, במשרד, היא אחראית על גבייה של חובות עבור העירייה שמיוצגת על ידי המשרד שלה. כאן היא משחקת עם מקל ביליארד. איזה הבדל.
"אתה שולט כל החיים שלך?"
"כן", מצאתי את עצמי עונה לה בקלות. לא היה צריך להסתיר. לא היה צריך להיות אחר. זה אני. אין שום מסיכות. לא צריך שום פרצוף אחר ממה שאני. היא יודעת עלי את האמת. את האמת שאמא שלי לא יודעת עלי. את האמת שאשתי לא יודעת. והיא, עורכת הדין הזאת, המפחידה הזאת, זאת שלפני שנייה שוב הצליחה להחדיר עוד כדור לחור המתאים בדיוק של מיקרונים - עכשיו היא יודעת עלי הכל.
"וגם עלי תשלוט? אתה חושב שאתה יכול?" היא שאלה.
"אני מתכוון לשלוט עלייך במהלך הערב הזה", הודעתי לה חגיגית, "מהרגע שתגידי את המילה 'אמסטרדם'".
"אמסטרדם" היא ענתה בלי להזיז את הגוף שלה מהכריעה על השולחן, עם העיניים קדימה לכיוון הכדור הלבן, ששוב עשה את דרכו לכיוון החור והרשת שספגה אותו באותה שנייה בדיוק.
"חם לך, תורידי את החזייה". עם חזה כמו שלה זה היה די קשה אבל היא עשתה זאת. לא הורידה את החולצה אבל הורידה את החזייה, כמו שבנות מורידות את החזייה מבלי להוריד את החולצה. מתוך השרוולים עפה לה החזייה שלה. הפטמות של רווית היו בולטות, זקורות, עומדות. כאשר היא התכופפה לתת בכדור הלבן שוב מכה עם מכל הביליארד, שני השדיים שלה התנדנדו בצורה מדהימה.
הזוג ששיחק לידינו היה די המום. נקבה כבת שלושים שמורידה את החזייה שלה ונשארת רק עם חולצת טריקו די צמודה. זה היה די גדול עליהם. שני חבר'ה צעירים. חיילים ללא כל צל של ספק. נראים כאילו בחופשה או באפטר או ברגילה.
רווית המשיכה להביט בשולחן העץ הכבד עם הלבד בצבע ירוק, אך ראו עליה כי היא מתרגשת. הפטמות שלה קפצו החוצה כאילו הטמפרטורה באולם המשחקים היתה מינוס עשרים מעלות. היה חם באולם ולכן הפטמות נזדקרו כתוצאה מסיבה אחרת. ללא ספק גם היא ראתה את שני החיילים שמביטים בה ובי ולא בדיוק מצליחים להבין מה מתרחש.
"רווית, תיגשי לחייל עם החולצה הלבנה ותשאלי אותו אם הוא ירצה להחליף איתך את התחתונים", אמרתי לרווית. "יש לכם שלוש דקות לחזור לכאן בחזרה כאשר את לובשת את התחתונים שלו והוא לובש את התחתונים שלך".
היא ניגשה אל החייל החמוד, שלאחר שתי שניות אחרי ההלם מהדברים שלה, הנהן בחיוב. הם ניגשו לכיוון השירותים.
הרעיון להפתיע את רווית עלה במוחי עוד בטרם הגענו לביליארד. ועכשיו מצאתי הזדמנות נפלאה. יש לי את הבחור השני. את החבר של החייל. זה שנשאר ליד השולחן הקרוב אלינו. פניתי לחבר של החייל, אייל, כך הציג את עצמו. הסברתי לו מהם כללי המשחק. עכשיו היה תורו והוא הסכים.
רוית חזרה. לא היה צל של ספק. דור (זה היה שמו של החיל הראשון) לבש את התחתונים של רוית. רוית היתה עם הבוקסר שלו. לא היה צריך אפילו לבקש ממנה להוכיח לי. היה מדהים לראות את השינוי שחל ברווית. מעורכת דין בקיאה בדיני ההוצאה לפועל, דיני חברות, פירוקים, חוזים והסכמים - לנקבה מיוחמת. כאן, עם חולצת טריקו דקה, עם שתי פטמות מזדקרות ועם גוף מלא הורמונים של תאווה, היא לא עורכת דין ולא אישה עם משכל של מאה עשרים ומשהו אלא פשוט כלבה מיוחמת. זונה. הערב היא גם תהיה הזונה שלי.
"רוית, בעוד שנייה ייגש אלייך החבר של דור, שמו אייל. יש לו אלייך בקשה. בצעי אותה". עכשיו היה תורה של רוית להיות מופתעת, אבל היא לא מצמצה לשנייה. שתתה עוד לגימה מכוס הוודקה שנמזגה בקלילות רבה לגרונה ואמרה: "בסדר".
הנהנתי לכיוונו של אייל. אייל ניגש אליה. לא שמעתי את מה שהוא אמר לה, אבל ידעתי בדיוק מה הוא אמר לה. עכשיו ראיתי אותה אומרת כן עם הראש ושניהם שוב ניגשים לשירותים של הפאב. מי שלא מכיר את הפאב/בר הזה, צריך לדעת כי בדרך אל השירותים, חולפים על פני אופנוע עתיק ומדליק וצריך לעבור כמעין עליה של מספר מדרגות. בסופה נמצאים שירותי הגברים בצד ימין, ושירותי הנשים - בצד שמאל.
דור פנה אלי עכשיו. הוא רצה לדעת מה בדיוק המשחק הזה שלנו. הסברתי לו כי רווית, בפנטזיה שלה, רוצה להיות זונה, שרמוטה.
"זה לא משחק, דור, זאת מציאות. כל מה שצריך זה להגיד את המילה 'אמסטרדם', ואתה הופך להיות לרכוש שלי". דור שאל, במעין בושה עדינה כזאת, אם גם הוא יוכל להיות זונה.
"של נשים או של גברים?" שאלתי אותו והוא הצביע על זקפה ענקית של הזין שלו, שלא היה קשה לראות אותה עם הבגדים הצמודים שהוא לבש.
"אמסטרדם זאת עיר מאוד יפה", דור עונה. "אמסטרדם".
"ננסה אותך", עניתי לו.
כמה דקות לאחר מכן, רווית חזרה ביחד עם אייל. מהשירותים. המראה היה מגניב. שלושה אנשים ידעו מה קורה באותו רגע. רווית, אני ואייל. רווית מתקדמת לכיוון שלי. הפה שלה נפוח, מלא. הזרע הטרי והחם של אייל אצלה בתוך הפה והיא לא יכולה לעשות עם זה כלום. ההוראה של אייל, שבאה ממני, היתה לא רק למצוץ לו את הזרע, אלא להביא את כל הזרע במלואו, בתוך הפה שלה, בחזרה לאולם הביליארד. והיא עשתה את זה בלי להציץ.
"נדמה לי", אמרתי לה, "שיש לך בפה משהו שצריך להיות בתוך כוס הבירה שלך". הזרע שיצא מהפה שלה זרם לאיטו לתוך הכוס הגבוהה. שאריות של זרע נזלו על דופן הכוס. עכשיו, היה תורו של דור להיות מופתע. הוא קלט בדיוק מה קרה כאן.
"דור, יש כאן משקה שממתין לרדת במורד הגרון שלך" הודעתי לדור. עכשיו היה תורו של אייל להיות בשוק. ואז הוא קלט כי החבר שלו הולך להיות שפוט. כמו רווית. גם רווית, ראיתי קלטה מה קרה כאן בתוך שנייה. לי היו שני שפוטים. זונה אחת ושפוט אחד. שני שפוטים היו לי. אייל הביט בי בשקט. הוא רצה לומר משהו אבל לא הצליח. המילים לא יצאו מהפה שלו. רווית חזרה לשחק עם הכדורים האחרונים שנשארו על השולחן הירוק. מכה אחרי מכה היא החדירה את הכדורים שלה לתוך החורים ומשם הם ירדו בתוך משפך משופע לתחתית השולחן.
דור הביט בכוס הבירה וללא שום מילים או התנגדות שתה את כולה. הבירה של רווית, בתוספת ברוכה של הזרע הלבן של החבר שלו - נלגמו עד תום. דור שתה את הזרע של אייל. דור יהפוך להיות, באותו לילה, לשרמוטה של גברים. זה יהיה הלילה האחרון שלו בתור גבר שבגברים.
"את רטובה?" שאלתי את רווית. היא ענתה לי כן עם הראש.
עכשיו היה תורי לזיין אותה. לאנוס אותה לדפוק את הצורה שלה. בדיוק כמו שהיא ביקשה. בדיוק כמו שהיא רצתה והיא תכננה בפנטזיה שלה. להיות זונה. עכשיו היה תורי. גם אייל ודור עמדו לרשותי. זה לא היה מתוכנן, אבל בהחלט, ללא ספק, תוספת מכובדת להמשך הערב. אלנבי 8, מלון גלים. אחת זונה. אחד שרצה להיות שרמוטה וגילה הזדמנות לשרת גברים, שהיה לבוש בתחתונים של רווית - דור. ואחד גבר צעיר, חרמן לחלוטין, שכמה דקות קודם לכן, רווית מצצה לו את הזין עד לגמירה המדהימה. אייל. אני לא ממהר לשום מקום. בתמורה ל- 180 שקלים יש לי חדר בבית מלון זול ואפל, עם עוד שלושה אנשים שיהיו איתי. זונה, גבר-שרמוטה, ועוד חייל אחד חרמן.
"מה הכינוי שלך בכלוב?" שאלה.
עניתי, "דוקטרינה".
"תמיד חשבתי שדוקטרינה זה שם של בת. אתה בן", היא עונה לי. אבחנה דקה. אין ספק, ארבע שנות לימודים, שנה של סטאז', שלושה חודשי קריעת תחת לבחינות - וכל זה על מנת לדעת שדוקטרינה, בכלוב, זה גבר. בן. זכר. שולט.
קבענו להיפגש באותו ערב. כשסיפרתי לאשתי על הפגישה עם רווית, היא ראתה כיצד אני מתרגש.
בשבע בערב נפגשנו בתל אביב. קראתי את הכרטיס שלה. עכשיו הכרתי אותה מעט יותר טוב. ידעתי מה היא רוצה. למה היא שואפת ומה היא רוצה להיות.
עכשיו אנחנו כבר לא נמצאים בחליפות מחויטות ועניבות (מצידי) ועם חליפה שחורה מבליטה (מצידה). עכשיו אנחנו שנינו על ג'ינס (מצידי ומצידה) ועם חולצות פשוטות לחלוטין. נמצאים בקפה נוגה משחקים ביליארד. שולחן עם קטיפה ירוקה, כדורים צבעוניים, אחד לבן ואחד שחור, ושני מקלות מהוקצעים. בלי שום צעצועים של יוקרה או של עבודה. רק אני והיא. עכשיו היא עצמה ולא חנוטה בתוך החליפה שהיא מגיעה בה למשרד. עכשיו היא נראית כמו בת. בעבודה היא נראית כמו עורכת דין כלבתית. שם, במשרד, היא אחראית על גבייה של חובות עבור העירייה שמיוצגת על ידי המשרד שלה. כאן היא משחקת עם מקל ביליארד. איזה הבדל.
"אתה שולט כל החיים שלך?"
"כן", מצאתי את עצמי עונה לה בקלות. לא היה צריך להסתיר. לא היה צריך להיות אחר. זה אני. אין שום מסיכות. לא צריך שום פרצוף אחר ממה שאני. היא יודעת עלי את האמת. את האמת שאמא שלי לא יודעת עלי. את האמת שאשתי לא יודעת. והיא, עורכת הדין הזאת, המפחידה הזאת, זאת שלפני שנייה שוב הצליחה להחדיר עוד כדור לחור המתאים בדיוק של מיקרונים - עכשיו היא יודעת עלי הכל.
"וגם עלי תשלוט? אתה חושב שאתה יכול?" היא שאלה.
"אני מתכוון לשלוט עלייך במהלך הערב הזה", הודעתי לה חגיגית, "מהרגע שתגידי את המילה 'אמסטרדם'".
"אמסטרדם" היא ענתה בלי להזיז את הגוף שלה מהכריעה על השולחן, עם העיניים קדימה לכיוון הכדור הלבן, ששוב עשה את דרכו לכיוון החור והרשת שספגה אותו באותה שנייה בדיוק.
"חם לך, תורידי את החזייה". עם חזה כמו שלה זה היה די קשה אבל היא עשתה זאת. לא הורידה את החולצה אבל הורידה את החזייה, כמו שבנות מורידות את החזייה מבלי להוריד את החולצה. מתוך השרוולים עפה לה החזייה שלה. הפטמות של רווית היו בולטות, זקורות, עומדות. כאשר היא התכופפה לתת בכדור הלבן שוב מכה עם מכל הביליארד, שני השדיים שלה התנדנדו בצורה מדהימה.
הזוג ששיחק לידינו היה די המום. נקבה כבת שלושים שמורידה את החזייה שלה ונשארת רק עם חולצת טריקו די צמודה. זה היה די גדול עליהם. שני חבר'ה צעירים. חיילים ללא כל צל של ספק. נראים כאילו בחופשה או באפטר או ברגילה.
רווית המשיכה להביט בשולחן העץ הכבד עם הלבד בצבע ירוק, אך ראו עליה כי היא מתרגשת. הפטמות שלה קפצו החוצה כאילו הטמפרטורה באולם המשחקים היתה מינוס עשרים מעלות. היה חם באולם ולכן הפטמות נזדקרו כתוצאה מסיבה אחרת. ללא ספק גם היא ראתה את שני החיילים שמביטים בה ובי ולא בדיוק מצליחים להבין מה מתרחש.
"רווית, תיגשי לחייל עם החולצה הלבנה ותשאלי אותו אם הוא ירצה להחליף איתך את התחתונים", אמרתי לרווית. "יש לכם שלוש דקות לחזור לכאן בחזרה כאשר את לובשת את התחתונים שלו והוא לובש את התחתונים שלך".
היא ניגשה אל החייל החמוד, שלאחר שתי שניות אחרי ההלם מהדברים שלה, הנהן בחיוב. הם ניגשו לכיוון השירותים.
הרעיון להפתיע את רווית עלה במוחי עוד בטרם הגענו לביליארד. ועכשיו מצאתי הזדמנות נפלאה. יש לי את הבחור השני. את החבר של החייל. זה שנשאר ליד השולחן הקרוב אלינו. פניתי לחבר של החייל, אייל, כך הציג את עצמו. הסברתי לו מהם כללי המשחק. עכשיו היה תורו והוא הסכים.
רוית חזרה. לא היה צל של ספק. דור (זה היה שמו של החיל הראשון) לבש את התחתונים של רוית. רוית היתה עם הבוקסר שלו. לא היה צריך אפילו לבקש ממנה להוכיח לי. היה מדהים לראות את השינוי שחל ברווית. מעורכת דין בקיאה בדיני ההוצאה לפועל, דיני חברות, פירוקים, חוזים והסכמים - לנקבה מיוחמת. כאן, עם חולצת טריקו דקה, עם שתי פטמות מזדקרות ועם גוף מלא הורמונים של תאווה, היא לא עורכת דין ולא אישה עם משכל של מאה עשרים ומשהו אלא פשוט כלבה מיוחמת. זונה. הערב היא גם תהיה הזונה שלי.
"רוית, בעוד שנייה ייגש אלייך החבר של דור, שמו אייל. יש לו אלייך בקשה. בצעי אותה". עכשיו היה תורה של רוית להיות מופתעת, אבל היא לא מצמצה לשנייה. שתתה עוד לגימה מכוס הוודקה שנמזגה בקלילות רבה לגרונה ואמרה: "בסדר".
הנהנתי לכיוונו של אייל. אייל ניגש אליה. לא שמעתי את מה שהוא אמר לה, אבל ידעתי בדיוק מה הוא אמר לה. עכשיו ראיתי אותה אומרת כן עם הראש ושניהם שוב ניגשים לשירותים של הפאב. מי שלא מכיר את הפאב/בר הזה, צריך לדעת כי בדרך אל השירותים, חולפים על פני אופנוע עתיק ומדליק וצריך לעבור כמעין עליה של מספר מדרגות. בסופה נמצאים שירותי הגברים בצד ימין, ושירותי הנשים - בצד שמאל.
דור פנה אלי עכשיו. הוא רצה לדעת מה בדיוק המשחק הזה שלנו. הסברתי לו כי רווית, בפנטזיה שלה, רוצה להיות זונה, שרמוטה.
"זה לא משחק, דור, זאת מציאות. כל מה שצריך זה להגיד את המילה 'אמסטרדם', ואתה הופך להיות לרכוש שלי". דור שאל, במעין בושה עדינה כזאת, אם גם הוא יוכל להיות זונה.
"של נשים או של גברים?" שאלתי אותו והוא הצביע על זקפה ענקית של הזין שלו, שלא היה קשה לראות אותה עם הבגדים הצמודים שהוא לבש.
"אמסטרדם זאת עיר מאוד יפה", דור עונה. "אמסטרדם".
"ננסה אותך", עניתי לו.
כמה דקות לאחר מכן, רווית חזרה ביחד עם אייל. מהשירותים. המראה היה מגניב. שלושה אנשים ידעו מה קורה באותו רגע. רווית, אני ואייל. רווית מתקדמת לכיוון שלי. הפה שלה נפוח, מלא. הזרע הטרי והחם של אייל אצלה בתוך הפה והיא לא יכולה לעשות עם זה כלום. ההוראה של אייל, שבאה ממני, היתה לא רק למצוץ לו את הזרע, אלא להביא את כל הזרע במלואו, בתוך הפה שלה, בחזרה לאולם הביליארד. והיא עשתה את זה בלי להציץ.
"נדמה לי", אמרתי לה, "שיש לך בפה משהו שצריך להיות בתוך כוס הבירה שלך". הזרע שיצא מהפה שלה זרם לאיטו לתוך הכוס הגבוהה. שאריות של זרע נזלו על דופן הכוס. עכשיו, היה תורו של דור להיות מופתע. הוא קלט בדיוק מה קרה כאן.
"דור, יש כאן משקה שממתין לרדת במורד הגרון שלך" הודעתי לדור. עכשיו היה תורו של אייל להיות בשוק. ואז הוא קלט כי החבר שלו הולך להיות שפוט. כמו רווית. גם רווית, ראיתי קלטה מה קרה כאן בתוך שנייה. לי היו שני שפוטים. זונה אחת ושפוט אחד. שני שפוטים היו לי. אייל הביט בי בשקט. הוא רצה לומר משהו אבל לא הצליח. המילים לא יצאו מהפה שלו. רווית חזרה לשחק עם הכדורים האחרונים שנשארו על השולחן הירוק. מכה אחרי מכה היא החדירה את הכדורים שלה לתוך החורים ומשם הם ירדו בתוך משפך משופע לתחתית השולחן.
דור הביט בכוס הבירה וללא שום מילים או התנגדות שתה את כולה. הבירה של רווית, בתוספת ברוכה של הזרע הלבן של החבר שלו - נלגמו עד תום. דור שתה את הזרע של אייל. דור יהפוך להיות, באותו לילה, לשרמוטה של גברים. זה יהיה הלילה האחרון שלו בתור גבר שבגברים.
"את רטובה?" שאלתי את רווית. היא ענתה לי כן עם הראש.
עכשיו היה תורי לזיין אותה. לאנוס אותה לדפוק את הצורה שלה. בדיוק כמו שהיא ביקשה. בדיוק כמו שהיא רצתה והיא תכננה בפנטזיה שלה. להיות זונה. עכשיו היה תורי. גם אייל ודור עמדו לרשותי. זה לא היה מתוכנן, אבל בהחלט, ללא ספק, תוספת מכובדת להמשך הערב. אלנבי 8, מלון גלים. אחת זונה. אחד שרצה להיות שרמוטה וגילה הזדמנות לשרת גברים, שהיה לבוש בתחתונים של רווית - דור. ואחד גבר צעיר, חרמן לחלוטין, שכמה דקות קודם לכן, רווית מצצה לו את הזין עד לגמירה המדהימה. אייל. אני לא ממהר לשום מקום. בתמורה ל- 180 שקלים יש לי חדר בבית מלון זול ואפל, עם עוד שלושה אנשים שיהיו איתי. זונה, גבר-שרמוטה, ועוד חייל אחד חרמן.
