האלי משתעבדת
מאת ילדה יפה
29 בדצמבר 2005
חודשים עברו מאז קיבלה האלי את ההחלטה האחרונה בחייה. שנים שהוא ליווה אותה בחייה, מאז היותה נערה צעירה, תמך בה, אהב אותה, עד היום. היא הייתה אסירת תודה על כל מה שעשה עבורה, על אהבתו, תמיכתו הבלתי מעורערת. היא אהבה אותו אהבה עזה שלא ידעה סוף. היא התמכרה לאהבתו הגדולה, לכאב, לשעבוד, היא בחרה לחיות את זה איתו. לאט לאט הפכה ליותר ויותר מסורה לרצונותיו, לכאב שהעניק לה, לאכזריות שבחדירתו. היא הכירה על בשרה את שוטיו השונים, לעיתים עד זוב דם. הוא היה מעודד את זעקותיה אל תוך הגאג שחסם את פיה בעת שהייתה קשורה ללא יכולת לנוע ונתונה לחסדי הקיין שחתך בירכיה ובישבנה.
זמן רב קודם לכן, כבר קינן הרצון בליבה. היא רצתה להיות שייכת לו לחלוטין, לא רצתה יותר להיות שותפה להנאותיו, רצתה להיות שפחתו, רצתה להיות רכושו, לשימושו, והיא רצתה להביע את זה בפניו, אך חששה ממה שיחשוב. היא זכרה שפעם דיברו על הנושא והוא העביר אותו בביטול, אך היא הרגישה שאם לא תעשה זאת, לא תוכל להמשיך להיות שלמה עם עצמה, עם רצונה לתת את כל כולה בשבילו.
באותו ערב, היא שטחה בפניו את מאווייה. הוא ישב והקשיב, ומשסיימה שקט מוחלט מילא את חלל הסלון. "את מודעת למשמעות הבקשה שלך?" אמר לאחר דקות של שתיקה. והיא ענתה לו: "כן." הוא קם מהכורסא, ניגש אליה, משך אותה חזק משערה וזרק אותה בחוזקה אל הרצפה. היא הכירה אותו כל כך טוב, אולי אפילו ציפתה לכך. היא הביטה בו מהרצפה, כשהנחית סטירה חזקה בפניה. גם את זה צפתה. "לכי וחכי לי עירומה בחדר." היה ברור לה שהוא ינסה להוכיחה, להוכיח לה שהיא אינה מסוגלת לעמוד במה שביקשה. והיא הייתה החלטית שתראה לו אחרת. היא ידעה כמה היא רצתה בזה.
היא חיכתה לו עירומה כפי שציווה על רצפת החדר, כורעת על ברכיה. הוא הגיע לאחר כמה דקות עם סיגריה בפיו. שבועות שלא ראתה אותו מעשן. המראה הפתיע אותה, אבל היא שתקה. התבוננה בו כשהוא הרים את קולו ואמר לה להסתכל על הרצפה. הוא הגיע מאחוריה, קשר את עיניה בבד שחור, ואת ידיה בחבל הדוק מאחורי גבה. מרפקיה נגעו זה בזה, ורגליה פשוקות, כשהמפשק מרחיק בין ברכיה. הוא משך בראשה והרים אותו מעלה, איברו הזקור נוגע בשפתיה שנפתחו לקבלו. מעולם לא היה כה גס לפיה כפי שהיה באותו רגע. גרונה נאלץ לקבל את איברו, את כל אורכו, כפי שמעולם לא קיבל, חודר אל עומק גרונה, חונק, וממשיך לחדור, מעמיק. היא לא התנגדה, רק ניסתה לנשום כל אימת שאפשר לה. אחרי שניות ארוכות היה מוציא את איברו מגרונה, כדי לאפשר לה נשימה חפוזה לפני ששב לחדור לעומקה. לאחר דקות אינסופיות של חדירה מענה, משך עצמו מתוכה, משאיר אותה על הרצפה להשיב לעצמה את נשימותיה.
בטרם הספיקה, הוא החדיר גאג לפיה, את זה שאהבה פחות. הוא מנע ממנה להשמיע כל הגה, ואחרי מספר דקות של חבישה, החל ממש להכאיב ללסת. הוא השעין אותה קדימה, כתפיה וראשה על הרצפה וישבנה באוויר. היא חיכתה כך שקטה עד שחזר אל החדר. היא הרגישה אותו חופר בישבנה, וחפץ זר החל לחדור לתוכה, גדול ממה שהייתה מורגלת עד כה. קר... לאט הסתגל אל חום גופה, עד שלפתע חשה אותו בוער בתוכה. עשרות מחשבות עלו בראשה, האם משך אותו בחומר כלשהו? מה זה בכלל? מדוע זה בוער כך? היא החלה להשתולל, לא יכלה לסבול את התחושה הבוערת הזאת בתוכה, אך החדירות האימתניות של אדונה לא משו ממנה. דמעות לא רצוניות החלו זולגות מעיניה. הוא פסק מחדירתו אך השאיר את החפץ עמוק בתוך ישבנה והזהיר אותה לא להוציא אותו. היא לא ידעה את נפשה מתחושת הכאב. לא פעם בעל אותה באכזריות עד שכאבה מספר ימים לאחר מכן, אך מעודה לא הרגישה כזה כאב נוראי שנמשך זמן כה רב. היא כבר לא שמעה כשהתקרב מאחוריה ומשך באחת את החפץ שקבר בישבנה.
כפי שהיא, עם ידיה קשורות ורגליה פשוקות, הרים אותה והניחה על הסד, קושר אותה כשישבנה באוויר, והיא אינה מסוגלת לזוז. הלסת שלה דואבת מהדקות הארוכות עם הגאג, סדרת הצלפות חזקות, מהירות, לא מרחמות, פוקדות אותה, כל אחת תשאיר סימן שייחרט מספר שבועות. ההצלפה האחרונה הייתה כה חזקה עד כי שמעה את הקיין נשבר, וחלקו נופל על הרצפה. חלקו השני נזרק שניות לאחר מכן. אצבעותיו החלו לחפור בתוכה, אחת אחרי השנייה, בברוטאליות שמעולם לא אפיינה אותו כשנגע בחלק הכי אינטימי שלה, חפרו בתוכה והכאיבו. ישבנה בער כפי שמעולם לא חשה אותו, והכוס שלה התכווץ על אצבעותיו, שלא התחשבו בכאב שחשה, אשר הושתק מאחורי הגאג. הוא היה נחוש להוכיח לה שאיננה מסוגלת לעמוד במה שרצתה והיא הייתה נחושה להוכיח אחרת.
מסכת ההתעללות בגופה נמשכה שעה ארוכה, ריח השתן ששרף את ישבנה הבוער מילא את ריאותיה, והדמעות בעיניה יבשו. הוא המשיך בהצלפותיו על ישבנה וירכיה, לא פוסח על מילימטר מגופה, צובט, מכה, מצליף. היא הייתה תשושה כששחרר אותה מכבליה וזרק אותה אל הרצפה הקרה, גהר מעליה ואנס את ישבנה הדואב דקות ארוכות, עד ששפך את זרעו בחדירה עמוקה ומכאיבה אל תוך ישבנה, שלוותה בצרחת אימים שנכבשה על ידי הגאג.
הוא עמד מעליה ומשך חזק בשערה. מבטה הצטלב בשלו. "את עדיין רוצה להיות שפחה?"
היא הנהנה אל מבטו. "את תאבדי את זכותך לדעה. להחלטות. לרצונות. כל מה שתהיי זה חפץ לגחמותיי. תהיי רכושי. את לא תהיי את יותר. את תהיי חפץ שלי. שפחה. את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" היא המשיכה להנהן בראשה. "אני נותן לך שבוע לחזור בך. אם בסופו את מחליטה שכך יהיה. כך יהיה." הוא שחרר אותה והורה לה שבשבוע זה היא נמצאת בבית, ועליה להודיע שהיא לא מגיעה לעבודה. רשימת מטלות תחכה לה כל יום על השולחן, והיא תישן על רצפת השירותים. אסור לה לפנות אליו ללא אישור, וכל דבר שתרצה, החל מכוס מים ועד להתלבש או להתפנות, דורש את הסכמתו. אותו שבוע לווה בעינויים, אך בסופו, היא לא חזרה בה מהחלטתה. הוא רצה שהיא תבין את המשמעות, והיא לא חזרה בה.
יום לאחר המועד שקבע, ישב מולה סביב לשולחן ושאל אותה שוב, אם זה מה שהיא רוצה. היא ענתה לו שכן והוא הורה לה להתפטר מחר ממקום עבודתה ולחכות לו בשמלה חושפנית בשעה שלוש אחר הצהריים בכניסת הבניין. בשלוש היא חיכתה לו. הוא הגיע והיא נכנסה אל הרכב. הוא קשר סביב עיניה כיסוי עיניים, ואחרי נסיעה ארוכה, החנה, והוריד אותה מהרכב, מוליך אותה דרך מדרגות ומסדרון ומושיב אותה על כיסא. היא זיהתה שזהו כיסא גניקולוגים עוד לפני שהוסר כיסוי העיניים. היא ראתה אותו ועוד שני גברים. רגליה, אגנה, זרועותיה - כולה הייתה קשורה לכיסא. היא לא יכלה לזוז מילימטר. היא הסתכלה עליו והפחד מילא את עיניה.
הוא הסתכל בה ואמר לה: "זה הולך לכאוב לך. בגלל זה את קשורה כך". היא עדיין ניסתה להבין היכן היא נמצאת. הברזל המלובן קרב אל ירכה הימני, וצרב בו במשך שניות שנראו לה כמו נצח. היא צרחה עד שכמעט נעתקה נשמתה עד שהברזל עזב את גופה, וריח בשר חרוך מילא את האוויר. היא הרגישה שהחדר מסתחרר סביבה ואיבדה את הכרתה. כשהתעוררה ראתה כי ירכה חבושה. הוא עזר לה להגיע לרכב ואל הדירה, ונתן לה להחלים, טיפל בפצעה. לאחר כשלושה שבועות יכלה בבירור לראות את שנצרב על בשרה: האות הראשונה בשמו, ""A, גדולה, מרשימה, טבועה בבשרה.
זמן רב קודם לכן, כבר קינן הרצון בליבה. היא רצתה להיות שייכת לו לחלוטין, לא רצתה יותר להיות שותפה להנאותיו, רצתה להיות שפחתו, רצתה להיות רכושו, לשימושו, והיא רצתה להביע את זה בפניו, אך חששה ממה שיחשוב. היא זכרה שפעם דיברו על הנושא והוא העביר אותו בביטול, אך היא הרגישה שאם לא תעשה זאת, לא תוכל להמשיך להיות שלמה עם עצמה, עם רצונה לתת את כל כולה בשבילו.
באותו ערב, היא שטחה בפניו את מאווייה. הוא ישב והקשיב, ומשסיימה שקט מוחלט מילא את חלל הסלון. "את מודעת למשמעות הבקשה שלך?" אמר לאחר דקות של שתיקה. והיא ענתה לו: "כן." הוא קם מהכורסא, ניגש אליה, משך אותה חזק משערה וזרק אותה בחוזקה אל הרצפה. היא הכירה אותו כל כך טוב, אולי אפילו ציפתה לכך. היא הביטה בו מהרצפה, כשהנחית סטירה חזקה בפניה. גם את זה צפתה. "לכי וחכי לי עירומה בחדר." היה ברור לה שהוא ינסה להוכיחה, להוכיח לה שהיא אינה מסוגלת לעמוד במה שביקשה. והיא הייתה החלטית שתראה לו אחרת. היא ידעה כמה היא רצתה בזה.
היא חיכתה לו עירומה כפי שציווה על רצפת החדר, כורעת על ברכיה. הוא הגיע לאחר כמה דקות עם סיגריה בפיו. שבועות שלא ראתה אותו מעשן. המראה הפתיע אותה, אבל היא שתקה. התבוננה בו כשהוא הרים את קולו ואמר לה להסתכל על הרצפה. הוא הגיע מאחוריה, קשר את עיניה בבד שחור, ואת ידיה בחבל הדוק מאחורי גבה. מרפקיה נגעו זה בזה, ורגליה פשוקות, כשהמפשק מרחיק בין ברכיה. הוא משך בראשה והרים אותו מעלה, איברו הזקור נוגע בשפתיה שנפתחו לקבלו. מעולם לא היה כה גס לפיה כפי שהיה באותו רגע. גרונה נאלץ לקבל את איברו, את כל אורכו, כפי שמעולם לא קיבל, חודר אל עומק גרונה, חונק, וממשיך לחדור, מעמיק. היא לא התנגדה, רק ניסתה לנשום כל אימת שאפשר לה. אחרי שניות ארוכות היה מוציא את איברו מגרונה, כדי לאפשר לה נשימה חפוזה לפני ששב לחדור לעומקה. לאחר דקות אינסופיות של חדירה מענה, משך עצמו מתוכה, משאיר אותה על הרצפה להשיב לעצמה את נשימותיה.
בטרם הספיקה, הוא החדיר גאג לפיה, את זה שאהבה פחות. הוא מנע ממנה להשמיע כל הגה, ואחרי מספר דקות של חבישה, החל ממש להכאיב ללסת. הוא השעין אותה קדימה, כתפיה וראשה על הרצפה וישבנה באוויר. היא חיכתה כך שקטה עד שחזר אל החדר. היא הרגישה אותו חופר בישבנה, וחפץ זר החל לחדור לתוכה, גדול ממה שהייתה מורגלת עד כה. קר... לאט הסתגל אל חום גופה, עד שלפתע חשה אותו בוער בתוכה. עשרות מחשבות עלו בראשה, האם משך אותו בחומר כלשהו? מה זה בכלל? מדוע זה בוער כך? היא החלה להשתולל, לא יכלה לסבול את התחושה הבוערת הזאת בתוכה, אך החדירות האימתניות של אדונה לא משו ממנה. דמעות לא רצוניות החלו זולגות מעיניה. הוא פסק מחדירתו אך השאיר את החפץ עמוק בתוך ישבנה והזהיר אותה לא להוציא אותו. היא לא ידעה את נפשה מתחושת הכאב. לא פעם בעל אותה באכזריות עד שכאבה מספר ימים לאחר מכן, אך מעודה לא הרגישה כזה כאב נוראי שנמשך זמן כה רב. היא כבר לא שמעה כשהתקרב מאחוריה ומשך באחת את החפץ שקבר בישבנה.
כפי שהיא, עם ידיה קשורות ורגליה פשוקות, הרים אותה והניחה על הסד, קושר אותה כשישבנה באוויר, והיא אינה מסוגלת לזוז. הלסת שלה דואבת מהדקות הארוכות עם הגאג, סדרת הצלפות חזקות, מהירות, לא מרחמות, פוקדות אותה, כל אחת תשאיר סימן שייחרט מספר שבועות. ההצלפה האחרונה הייתה כה חזקה עד כי שמעה את הקיין נשבר, וחלקו נופל על הרצפה. חלקו השני נזרק שניות לאחר מכן. אצבעותיו החלו לחפור בתוכה, אחת אחרי השנייה, בברוטאליות שמעולם לא אפיינה אותו כשנגע בחלק הכי אינטימי שלה, חפרו בתוכה והכאיבו. ישבנה בער כפי שמעולם לא חשה אותו, והכוס שלה התכווץ על אצבעותיו, שלא התחשבו בכאב שחשה, אשר הושתק מאחורי הגאג. הוא היה נחוש להוכיח לה שאיננה מסוגלת לעמוד במה שרצתה והיא הייתה נחושה להוכיח אחרת.
מסכת ההתעללות בגופה נמשכה שעה ארוכה, ריח השתן ששרף את ישבנה הבוער מילא את ריאותיה, והדמעות בעיניה יבשו. הוא המשיך בהצלפותיו על ישבנה וירכיה, לא פוסח על מילימטר מגופה, צובט, מכה, מצליף. היא הייתה תשושה כששחרר אותה מכבליה וזרק אותה אל הרצפה הקרה, גהר מעליה ואנס את ישבנה הדואב דקות ארוכות, עד ששפך את זרעו בחדירה עמוקה ומכאיבה אל תוך ישבנה, שלוותה בצרחת אימים שנכבשה על ידי הגאג.
הוא עמד מעליה ומשך חזק בשערה. מבטה הצטלב בשלו. "את עדיין רוצה להיות שפחה?"
היא הנהנה אל מבטו. "את תאבדי את זכותך לדעה. להחלטות. לרצונות. כל מה שתהיי זה חפץ לגחמותיי. תהיי רכושי. את לא תהיי את יותר. את תהיי חפץ שלי. שפחה. את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" היא המשיכה להנהן בראשה. "אני נותן לך שבוע לחזור בך. אם בסופו את מחליטה שכך יהיה. כך יהיה." הוא שחרר אותה והורה לה שבשבוע זה היא נמצאת בבית, ועליה להודיע שהיא לא מגיעה לעבודה. רשימת מטלות תחכה לה כל יום על השולחן, והיא תישן על רצפת השירותים. אסור לה לפנות אליו ללא אישור, וכל דבר שתרצה, החל מכוס מים ועד להתלבש או להתפנות, דורש את הסכמתו. אותו שבוע לווה בעינויים, אך בסופו, היא לא חזרה בה מהחלטתה. הוא רצה שהיא תבין את המשמעות, והיא לא חזרה בה.
יום לאחר המועד שקבע, ישב מולה סביב לשולחן ושאל אותה שוב, אם זה מה שהיא רוצה. היא ענתה לו שכן והוא הורה לה להתפטר מחר ממקום עבודתה ולחכות לו בשמלה חושפנית בשעה שלוש אחר הצהריים בכניסת הבניין. בשלוש היא חיכתה לו. הוא הגיע והיא נכנסה אל הרכב. הוא קשר סביב עיניה כיסוי עיניים, ואחרי נסיעה ארוכה, החנה, והוריד אותה מהרכב, מוליך אותה דרך מדרגות ומסדרון ומושיב אותה על כיסא. היא זיהתה שזהו כיסא גניקולוגים עוד לפני שהוסר כיסוי העיניים. היא ראתה אותו ועוד שני גברים. רגליה, אגנה, זרועותיה - כולה הייתה קשורה לכיסא. היא לא יכלה לזוז מילימטר. היא הסתכלה עליו והפחד מילא את עיניה.
הוא הסתכל בה ואמר לה: "זה הולך לכאוב לך. בגלל זה את קשורה כך". היא עדיין ניסתה להבין היכן היא נמצאת. הברזל המלובן קרב אל ירכה הימני, וצרב בו במשך שניות שנראו לה כמו נצח. היא צרחה עד שכמעט נעתקה נשמתה עד שהברזל עזב את גופה, וריח בשר חרוך מילא את האוויר. היא הרגישה שהחדר מסתחרר סביבה ואיבדה את הכרתה. כשהתעוררה ראתה כי ירכה חבושה. הוא עזר לה להגיע לרכב ואל הדירה, ונתן לה להחלים, טיפל בפצעה. לאחר כשלושה שבועות יכלה בבירור לראות את שנצרב על בשרה: האות הראשונה בשמו, ""A, גדולה, מרשימה, טבועה בבשרה.
