ספור פשוט של השתלטות
מאת me_4_u (נשלט)
29 בדצמבר 2005
המפגש הראשון נערך פי הוראותיה המדויקות. הוא עמד בצומת החשוך והמתין. מכוניות חלפו, מידי פעם האטו והמשיכו. הם שוחחו מספר פעמים באינטרנט ובטלפון, הוא הרגיש שהיא ממש חודרת לנשמתו ומכילה אותה כולה. היא היתה כל כך חדת תפיסה ומהירה. בכמה דקות היא פיצחה את כולו, כך הרגיש. הוא ידע שאין ודאות שהיא באמת תעצור, ואולי כן.
לפתע מכונית עוצרת בחריקת בלמים. הוא מתקרב בצעד מהסס. מציץ מבעד לחלון. אצבע נישלפת מו היד האדנותית שלה ומפנה אותו לאחור. פותח את הדלת האחורית. "לא " היא אומרת. הקול הסמכותי חודר לתוך עצמותיו. הוא שומע את הבגאז' נפתח ורק אז הוא מבין מה היא רוצה. הוא פותח את המכסה האחורי ונכנס פנימה כולו רועד. המכונית נוסעת כעשר דקות שנדמות לו כנצח. המכסה נפתח והקול מצווה: "החוצה". הוא מרגיש שחייו נתנו לו במתנה.
היא פוסעת לדירה, הוא אחריה בחיל ורעדה. הדלת נסגרת מאחוריו. "תתפשט", היא אומרת, והוא משיל בלי אומר את בגדיו. היא אוחזת באברו ומושכת אותו למטבח, מניחה אותו על השולחן כך שבטנו על השולחן רגליו על הארץ וידיו לפנים. בתנוחה זו היא כופתת אותו בחוזקה. היא נעלמת לכמה דקות, אחר חוזרת. הוא שומע את מגפיה המתקרבים.
לפתע הוא שומע צעקה מחרידה. עוד חלקיק שנייה והוא חש את הכאב העצום ומבין שהוא זה הצועק. היא חדרה אליו בעוצמה רבה ובלי כל אזהרה. נכון שהיא טרחה להורות לו להתכונן בנושא, אבל לא טרחה כלל לברר אם הכין המקום. הוא שמע אותה גונחת בתאווה תוך שהיא מזיינת אותו בעוצמה הולכת וגוברת. הכאב היה מעורב בעונג, והוא גילה לחרדתו שהתחת שלו מגיב באופן לא רצוני לדפיקה המטורפת. לאחר רבע שעה אינטנסיבית הוא שמע אותה צורחת וגומרת. היא יצאה מתוכו ופנתה לשתות. היא הגישה גם לו כוס מים קרים. המים היו מעט מלוחים אך הוא שתה אותם בשקיקה.
היא נפנתה לאכול. מדי פעם הגישה לו מעט מצלחתה. "אתה תמיד תאכל ותשתה מהשיירים שלי", אמרה לו. "אני רק לא יכולה להבטיח לך כמה זמן יעבור ממתי שאוכל ועד שאתן גם לך לסעוד", אמרה, וחייכה.
וכך חלף לו עוד יום ועוד יום. היא נהגה לאנוס אותו כל כמה שעות בעוצמה רבה. בין לבין היא הצליפה. היא לא דיברה עימו כלל. רק חדרה, הצליפה ולעתים "האכילה". בשלב מסוים היא אפילו לא טרחה להוציא את הדילדו שנשאר תקוע באחוריו. היא היתה נוהגת ללפות את אשכיו תוך כדי שאנסה אותו. "יום אחד אני אסרס אותך", אמרה.
כעבור שלושה ימים היא התירה את אסוריו. הוא הלך כמה צעדים והתמוטט. היא שפכה עליו דלי מים, נתנה לו לשתות מים מתוקים מלוא הבקבוק והרשתה לו להתרחץ. כשחזר מן המקלחת על ארבע, היא התיישבה מולו. "עכשיו אתה צריך לבחור", אמרה. היא פתחה את הדלת. "אתה רשאי ללכת" היא אמרה. הוא אפילו לא היסס. על ארבע הוא גרר עצמו אל כפות רגליה וניסה לחבקן ולנשקן. היא בעטה בפרצופו. "זה לא מספק אותי, כלבה." הוא נפנה לאחוריה המפוארים והחל ללקק בלשונו בתנועות סיבוביות את פי הטבעת שלה לעומקו. היא גרגרה בהנאה וחייכה לעצמה. ידיה ליטפו את ראשו עת כרכה את הקולר סביב צווארו. היא בעטה קלות בדלת שנטרקה שוב."אתה נשאר כאן", היא אמרה, והוא ידע שזה סופי.
והעבד הזה הוא אני.
לפתע מכונית עוצרת בחריקת בלמים. הוא מתקרב בצעד מהסס. מציץ מבעד לחלון. אצבע נישלפת מו היד האדנותית שלה ומפנה אותו לאחור. פותח את הדלת האחורית. "לא " היא אומרת. הקול הסמכותי חודר לתוך עצמותיו. הוא שומע את הבגאז' נפתח ורק אז הוא מבין מה היא רוצה. הוא פותח את המכסה האחורי ונכנס פנימה כולו רועד. המכונית נוסעת כעשר דקות שנדמות לו כנצח. המכסה נפתח והקול מצווה: "החוצה". הוא מרגיש שחייו נתנו לו במתנה.
היא פוסעת לדירה, הוא אחריה בחיל ורעדה. הדלת נסגרת מאחוריו. "תתפשט", היא אומרת, והוא משיל בלי אומר את בגדיו. היא אוחזת באברו ומושכת אותו למטבח, מניחה אותו על השולחן כך שבטנו על השולחן רגליו על הארץ וידיו לפנים. בתנוחה זו היא כופתת אותו בחוזקה. היא נעלמת לכמה דקות, אחר חוזרת. הוא שומע את מגפיה המתקרבים.
לפתע הוא שומע צעקה מחרידה. עוד חלקיק שנייה והוא חש את הכאב העצום ומבין שהוא זה הצועק. היא חדרה אליו בעוצמה רבה ובלי כל אזהרה. נכון שהיא טרחה להורות לו להתכונן בנושא, אבל לא טרחה כלל לברר אם הכין המקום. הוא שמע אותה גונחת בתאווה תוך שהיא מזיינת אותו בעוצמה הולכת וגוברת. הכאב היה מעורב בעונג, והוא גילה לחרדתו שהתחת שלו מגיב באופן לא רצוני לדפיקה המטורפת. לאחר רבע שעה אינטנסיבית הוא שמע אותה צורחת וגומרת. היא יצאה מתוכו ופנתה לשתות. היא הגישה גם לו כוס מים קרים. המים היו מעט מלוחים אך הוא שתה אותם בשקיקה.
היא נפנתה לאכול. מדי פעם הגישה לו מעט מצלחתה. "אתה תמיד תאכל ותשתה מהשיירים שלי", אמרה לו. "אני רק לא יכולה להבטיח לך כמה זמן יעבור ממתי שאוכל ועד שאתן גם לך לסעוד", אמרה, וחייכה.
וכך חלף לו עוד יום ועוד יום. היא נהגה לאנוס אותו כל כמה שעות בעוצמה רבה. בין לבין היא הצליפה. היא לא דיברה עימו כלל. רק חדרה, הצליפה ולעתים "האכילה". בשלב מסוים היא אפילו לא טרחה להוציא את הדילדו שנשאר תקוע באחוריו. היא היתה נוהגת ללפות את אשכיו תוך כדי שאנסה אותו. "יום אחד אני אסרס אותך", אמרה.
כעבור שלושה ימים היא התירה את אסוריו. הוא הלך כמה צעדים והתמוטט. היא שפכה עליו דלי מים, נתנה לו לשתות מים מתוקים מלוא הבקבוק והרשתה לו להתרחץ. כשחזר מן המקלחת על ארבע, היא התיישבה מולו. "עכשיו אתה צריך לבחור", אמרה. היא פתחה את הדלת. "אתה רשאי ללכת" היא אמרה. הוא אפילו לא היסס. על ארבע הוא גרר עצמו אל כפות רגליה וניסה לחבקן ולנשקן. היא בעטה בפרצופו. "זה לא מספק אותי, כלבה." הוא נפנה לאחוריה המפוארים והחל ללקק בלשונו בתנועות סיבוביות את פי הטבעת שלה לעומקו. היא גרגרה בהנאה וחייכה לעצמה. ידיה ליטפו את ראשו עת כרכה את הקולר סביב צווארו. היא בעטה קלות בדלת שנטרקה שוב."אתה נשאר כאן", היא אמרה, והוא ידע שזה סופי.
והעבד הזה הוא אני.
