סשן מהדהד
מאת -אש-
16 בינואר 2006
כל כך הרבה קרה בזמן מועט. הכניעה שזרמה ממני בצורה כמעט מוחלטת, הרצון בה. סשן ראשון, אשר חיכיתי לו כה הרבה זמן. חשבתי על הצלפות, על כאב, על קשירות, על אטבים, לא חשבתי על מה שקרה בפועל. ידעתי שיהיה מיוחד, ידעתי שאני צריכה גם להיענש על חוסר מרותי. קמתי מוקדם בבוקר נחושה להתכונן כראוי, חוקן, הורדת שיערות מיותרות, הקפדה בלבוש, מחוך תחתון עם ביריות שמתחברות לגרביונים הנחוצים בקור וברוח שאפפו את פני וגופי. זמן הציפייה מתוק ונעים, אבל לקראת ההגעה העצמה מתחילים אותם זעזועים קלים בבטן של התרגשות, ציפייה ומתח.
הגעתי לבית האדון בסביבות הצהריים. הוא פתח את דלתו מושך אותי אליו בחוזקה ואני נצמדת אליו, מתגעגעת לגופו, למגעו , לריחו. הוא מורה לי להתפשט ואני נותרת באותם גרביונים ומחוך שהוכנו עבורו. הוא מציע לכלבה שלו לשתות והסכמתה ותודתה מהדהדים. הוא מוריד אותה על ארבע ומגיש קערה לפניה. קשה לה עם הקערה והיא מנסה ללקלק את המים כמיטב יכולתה, מטה אותה בניסיון לגרום למים לזרום לפיה, וזה מצליח. היא מרגישה שרשרת ברזל נכרכת סביב צווארה, ומכות חזקות ניתכות על ישבנה, היא מתרכזת בכאב, ובהנאה שהיא שואבת ממנו.
האדון מושך אותה לכיוון החדר והיא מבקשת את רשותו להתפנות. הוא מושך אותה לכיוון חדר האמבטיה ומורה לה להיכנס לתוכה, להשתין בתוכה. כל גופה שייחל לשחרור נעצר. היא כל כך רוצה להראות לו את כניעותה, אך גופה מתנגד. הדקות שעוברות נדמות כנצח. היא משנה את כריעתה מספר פעמים, מנסה לדחוק לירכתי תודעתה את המחשבה שהאדון צופה בה מאחור, שהוא מודע לכל תזוזה שלה. ואז היא מנסה דווקא לקבל את העובדה, להסכין איתה, ליהנות ממנה, אבל גופה עדיין מתנגד לה. לבסוף האדון מותיר לה כמה דקות עם עצמה, בהן זרם קצר מצליח להשתחרר.
האדון חוזר ומושך את פניה לטיפות שנותרו בכדי שתריח את כל כולה, את עצמה, את כל מה שגופה מפריש. הוא פותח את מכנסיו ומורה לה למצוץ, דוחף את עצמו עמוק לגרונה, והיא על סף היחנקות בכל פעם מחדש, כמעט מקיאה מחדירתו העמוקה והקשה של האדון לפיה. אחרי מספר פעמים הוא משחרר אותה, ומורה לה להסתכל במראה לראות את פניה. היא רואה פנים אדומות קלות מהמאמץ, עיניים נוצצות, שפתיים אדומות, ויופי. היא מרגישה כל כך יפה, כל כך מלאה.
האדון מורה לה לנקות את עצמה ויוצא מהחדר, לאחר שהיא מתנקה ומתייבשת הוא חוזר, מלביש לה כיסוי עיניים, והיא נרגעת לתוכו, לתחושת הביטחון שבו. היא זוחלת אחריו לכיוון החדר, שם הוא מורה לה לעלות על המיטה. הוא קושר את ידיה, כל אחת בנפרד, למסגרת המיטה, ואחר כך מפשק את רגליה ומחבר בין כפות רגליה עם מוט עץ. היא מרגישה יפה, חשופה ומושכת. האדון לוחש לה שהוא יוצא, והיא נשארת שם, נרגעת לתוך התחושה המענגת של היותה קשורה. לפתע היא מרגישה את מגעו עליה. מסתבר כי לא יצא, אלא צפה בה, וההבנה הזו שולחת תחושת עונג אשר מהדהדת בכל גופה.
האדון מתחיל לסדר דברים, והיא מנסה לשמוע. היא מרגישה בשרשרת ברזל אשר נתחבת לכוס שלה. השרשרת מעוררת תחושת גירוי לא נעימה, צורבת, אבל כאשר הוא מושך אותה ישנה הרגשת עונג, אך לאחר מכן אותה תחושת צריבה נשארת לזמן מה, מהדהדת שם. האדון מתחל להצמיד אטבים לשדיה, כארבעה על כל שד, כאשר שניים מהם לוכדים בחוזקה כל אחת מפטמותיה, וכאב חד חולף בה, עד אשר גופה מתרגל לתחושת הכאב שמצלצלת. האדון מצמיד שני אטבים לשפתות הכוס שלה, ואז מתחיל עינוי כה מענג של שעווה. האדון מטייל על גופה עם נרו, וגופה מתקמר בכל פעם שטיפות שעווה נצמדות אליו. היא מתמכרת לאיטה למסע הכאב, סופגת אותו לתוכה.
לאחר שהיא מרגישה את גופה מוצף בטיפות, האדון מוציא באבחה את שני האטבים מהכוס שלה, גורם לה להזדעק בהפתעה, ולהיאנח עם תחושת השחרור הפתאומית. לאחר מכן הוא עובר לשדיה, ומסובב את האטבים על פטמותיה, אזור שהוא כל כך רגיש בגופה, והיא מזדעקת מתחושת הכאב. או-אז הוא שולף את האטבים כולם, ושדיה משתחרים, ותחושת הקלה כל כך נעימה משתלטת עליה. הוא שוב מחדיר את השרשרת לגופה, אך הפעם אין את אותה תחושת צריבה, וכאשר הוא מושך אותה במהירות מגופה, תחושת העונג מוכפלת ועזה יותר, מותירה אותה מתנשפת לעוד.
האדון יוצא לרגע קט, והיא מרגישה את האדרנלין משתולל בגופה, לא מסוגלת להירגע. הוא חוזר ומשמיע קול באוזנה, שואל אותה אם היא מזהה את הקול. היא לא מצליחה. כאשר היא מרגישה המגע קר של מתכת, היא מבינה שזו סכין, ואדונה כמו מקלף את גופה לאיטו, מעצב אותו תחת ידיו, הופך אותו לשלו בצורה שלא חשבה שהיא אפשרית. תחושת העונג מציפה אותה והיא מתחילה להיאנח, להתפתל, תחת מגעו הממכר. הוא שואל אותה אם היא לא חוששת מהסכין בידיו, שמא יחליט להקיז את דמה, והיא, פעם ראשונה מרגישה בטחון כה רב, אומרת לו שהיא בוטחת בו, יודעת כי לא יפגע ברכושו, לא יכאיב לה כאב אשר איננה מסוגלת לספוג. גופה ממשיך להתפתל באכסטזה, והיא מרגישה תשוקה חריפה לאדון, לגופו, לחדירתו, והוא כאילו מנחש את מחשבות הזונה שלו, מוריד את מכנסיו וחודר לתוכה, ממלא אותה.
היא כל כך רטובה, מצפה רק לו, מתמכרת למשאו עליה, לחדירתו העמוקה, כל כך נהנית, תחושת שלמות ממלאה אותה. האדון יוצא מתוכה ומסה לחדור לאותו חור סרבני, חור הישבן, אשר לפעמים ננעל כנגד רצונה. גופה מסרב לה, למרות שמחשבתה רוצה. הכאב של החדירה חד מדי, הוא חודר מדי. היא לא מסוגלת לסבול את הכאב וזועקת את תחינתה, מהולה במילת הביטחון. האדון מפסיק מייד, ויוצא מגופה. הוא מרגיע אותה בלטיפותיו וידו חודרת לכוס שלה, מטריפה אותה לחלוטין. תחושת העונג מצטרפת לתחושה שאין לשאתה. האדון מפסיק, משחרר אותה, ומושך אותה לגופו. היא גוהרת מעליו, ממלאה את פיה בו, בטעמו. היא אוהבת להרגיש אותו בפיה. הוא ממשיך לשחק איתה והיא מרגישה את השתן, אשר סירב קודם לצאת, גואה בה ללא רחמים, עד שהיא חייבת להפסיק ולבקש את רשות האדון ללכת שוב לשירותיים.
האדון גורר אותה אחריו והיא נכנסת שוב לאמבטיה. הפעם אין היסוסים, גופה משתחרר מיידית ונוזליה זורמים בתוך האמבטיה. האדון מושיב אותה בתוך נוזליה, אומר לה שהוא גם מתכוון למלא אותה בנוזליו עכשיו. היא לא כל כך מעכלת לגמרי את דבריו, אבל התחושה היא של סיום ציפייה: הרי ידעה שזה יגיע, וידעה שלא תסרב לו. היא בוהה באיברו, מתמקדת בו, מנסה לעכל את המחשבה, כאשר זרמו מתחיל להציף אותה, על פניה שיערה. היא מנסה לסגור את פיה, עדיין לא מסוגלת לשחרר את מחשבתה של קבלת השתן לפיה. האדון מורה לפתוח אותו, ובמורת רוח שואל אם היא מסרבת לקבל את אחד מהנוזלים של אדונה. היא מהנהנת לאות לאו בראשה, והוא מורה לקבל קצת מהזרם לפיה ולסגור אותו שוב.
הוא מסביר לה תוך כדי כך שעכשיו היא מסומנת על ידו, היא כלבתו בלבד, אף אחד אחר לא יוכל לגעת בה ללא רשותו, והיא מתמכרת למילותיו. היא כולה מלאה בנוזליו. הוא מורה לה לבלוע את מה שבפיה - היא מופתעת לגלות עד כמה זה חסר טעם - ולנקות אותו. היא ממהרת למלא את הוראתו, נצמדת אליו.
"תראי כמה את מושפלת" הוא אומר לי, ואני, מריחה את עצמי, אותו על גופי, מהנהנת לאות הסכמה. "כלבה מושפלת שכמותך", ומוסיף, "אני גאה בה כלבה", ומרשה לי להתנקות ולשטוף את גופי, למרות שאני יודעת שהזיכרונות לא יישטפו לעולם.
הגעתי לבית האדון בסביבות הצהריים. הוא פתח את דלתו מושך אותי אליו בחוזקה ואני נצמדת אליו, מתגעגעת לגופו, למגעו , לריחו. הוא מורה לי להתפשט ואני נותרת באותם גרביונים ומחוך שהוכנו עבורו. הוא מציע לכלבה שלו לשתות והסכמתה ותודתה מהדהדים. הוא מוריד אותה על ארבע ומגיש קערה לפניה. קשה לה עם הקערה והיא מנסה ללקלק את המים כמיטב יכולתה, מטה אותה בניסיון לגרום למים לזרום לפיה, וזה מצליח. היא מרגישה שרשרת ברזל נכרכת סביב צווארה, ומכות חזקות ניתכות על ישבנה, היא מתרכזת בכאב, ובהנאה שהיא שואבת ממנו.
האדון מושך אותה לכיוון החדר והיא מבקשת את רשותו להתפנות. הוא מושך אותה לכיוון חדר האמבטיה ומורה לה להיכנס לתוכה, להשתין בתוכה. כל גופה שייחל לשחרור נעצר. היא כל כך רוצה להראות לו את כניעותה, אך גופה מתנגד. הדקות שעוברות נדמות כנצח. היא משנה את כריעתה מספר פעמים, מנסה לדחוק לירכתי תודעתה את המחשבה שהאדון צופה בה מאחור, שהוא מודע לכל תזוזה שלה. ואז היא מנסה דווקא לקבל את העובדה, להסכין איתה, ליהנות ממנה, אבל גופה עדיין מתנגד לה. לבסוף האדון מותיר לה כמה דקות עם עצמה, בהן זרם קצר מצליח להשתחרר.
האדון חוזר ומושך את פניה לטיפות שנותרו בכדי שתריח את כל כולה, את עצמה, את כל מה שגופה מפריש. הוא פותח את מכנסיו ומורה לה למצוץ, דוחף את עצמו עמוק לגרונה, והיא על סף היחנקות בכל פעם מחדש, כמעט מקיאה מחדירתו העמוקה והקשה של האדון לפיה. אחרי מספר פעמים הוא משחרר אותה, ומורה לה להסתכל במראה לראות את פניה. היא רואה פנים אדומות קלות מהמאמץ, עיניים נוצצות, שפתיים אדומות, ויופי. היא מרגישה כל כך יפה, כל כך מלאה.
האדון מורה לה לנקות את עצמה ויוצא מהחדר, לאחר שהיא מתנקה ומתייבשת הוא חוזר, מלביש לה כיסוי עיניים, והיא נרגעת לתוכו, לתחושת הביטחון שבו. היא זוחלת אחריו לכיוון החדר, שם הוא מורה לה לעלות על המיטה. הוא קושר את ידיה, כל אחת בנפרד, למסגרת המיטה, ואחר כך מפשק את רגליה ומחבר בין כפות רגליה עם מוט עץ. היא מרגישה יפה, חשופה ומושכת. האדון לוחש לה שהוא יוצא, והיא נשארת שם, נרגעת לתוך התחושה המענגת של היותה קשורה. לפתע היא מרגישה את מגעו עליה. מסתבר כי לא יצא, אלא צפה בה, וההבנה הזו שולחת תחושת עונג אשר מהדהדת בכל גופה.
האדון מתחיל לסדר דברים, והיא מנסה לשמוע. היא מרגישה בשרשרת ברזל אשר נתחבת לכוס שלה. השרשרת מעוררת תחושת גירוי לא נעימה, צורבת, אבל כאשר הוא מושך אותה ישנה הרגשת עונג, אך לאחר מכן אותה תחושת צריבה נשארת לזמן מה, מהדהדת שם. האדון מתחל להצמיד אטבים לשדיה, כארבעה על כל שד, כאשר שניים מהם לוכדים בחוזקה כל אחת מפטמותיה, וכאב חד חולף בה, עד אשר גופה מתרגל לתחושת הכאב שמצלצלת. האדון מצמיד שני אטבים לשפתות הכוס שלה, ואז מתחיל עינוי כה מענג של שעווה. האדון מטייל על גופה עם נרו, וגופה מתקמר בכל פעם שטיפות שעווה נצמדות אליו. היא מתמכרת לאיטה למסע הכאב, סופגת אותו לתוכה.
לאחר שהיא מרגישה את גופה מוצף בטיפות, האדון מוציא באבחה את שני האטבים מהכוס שלה, גורם לה להזדעק בהפתעה, ולהיאנח עם תחושת השחרור הפתאומית. לאחר מכן הוא עובר לשדיה, ומסובב את האטבים על פטמותיה, אזור שהוא כל כך רגיש בגופה, והיא מזדעקת מתחושת הכאב. או-אז הוא שולף את האטבים כולם, ושדיה משתחרים, ותחושת הקלה כל כך נעימה משתלטת עליה. הוא שוב מחדיר את השרשרת לגופה, אך הפעם אין את אותה תחושת צריבה, וכאשר הוא מושך אותה במהירות מגופה, תחושת העונג מוכפלת ועזה יותר, מותירה אותה מתנשפת לעוד.
האדון יוצא לרגע קט, והיא מרגישה את האדרנלין משתולל בגופה, לא מסוגלת להירגע. הוא חוזר ומשמיע קול באוזנה, שואל אותה אם היא מזהה את הקול. היא לא מצליחה. כאשר היא מרגישה המגע קר של מתכת, היא מבינה שזו סכין, ואדונה כמו מקלף את גופה לאיטו, מעצב אותו תחת ידיו, הופך אותו לשלו בצורה שלא חשבה שהיא אפשרית. תחושת העונג מציפה אותה והיא מתחילה להיאנח, להתפתל, תחת מגעו הממכר. הוא שואל אותה אם היא לא חוששת מהסכין בידיו, שמא יחליט להקיז את דמה, והיא, פעם ראשונה מרגישה בטחון כה רב, אומרת לו שהיא בוטחת בו, יודעת כי לא יפגע ברכושו, לא יכאיב לה כאב אשר איננה מסוגלת לספוג. גופה ממשיך להתפתל באכסטזה, והיא מרגישה תשוקה חריפה לאדון, לגופו, לחדירתו, והוא כאילו מנחש את מחשבות הזונה שלו, מוריד את מכנסיו וחודר לתוכה, ממלא אותה.
היא כל כך רטובה, מצפה רק לו, מתמכרת למשאו עליה, לחדירתו העמוקה, כל כך נהנית, תחושת שלמות ממלאה אותה. האדון יוצא מתוכה ומסה לחדור לאותו חור סרבני, חור הישבן, אשר לפעמים ננעל כנגד רצונה. גופה מסרב לה, למרות שמחשבתה רוצה. הכאב של החדירה חד מדי, הוא חודר מדי. היא לא מסוגלת לסבול את הכאב וזועקת את תחינתה, מהולה במילת הביטחון. האדון מפסיק מייד, ויוצא מגופה. הוא מרגיע אותה בלטיפותיו וידו חודרת לכוס שלה, מטריפה אותה לחלוטין. תחושת העונג מצטרפת לתחושה שאין לשאתה. האדון מפסיק, משחרר אותה, ומושך אותה לגופו. היא גוהרת מעליו, ממלאה את פיה בו, בטעמו. היא אוהבת להרגיש אותו בפיה. הוא ממשיך לשחק איתה והיא מרגישה את השתן, אשר סירב קודם לצאת, גואה בה ללא רחמים, עד שהיא חייבת להפסיק ולבקש את רשות האדון ללכת שוב לשירותיים.
האדון גורר אותה אחריו והיא נכנסת שוב לאמבטיה. הפעם אין היסוסים, גופה משתחרר מיידית ונוזליה זורמים בתוך האמבטיה. האדון מושיב אותה בתוך נוזליה, אומר לה שהוא גם מתכוון למלא אותה בנוזליו עכשיו. היא לא כל כך מעכלת לגמרי את דבריו, אבל התחושה היא של סיום ציפייה: הרי ידעה שזה יגיע, וידעה שלא תסרב לו. היא בוהה באיברו, מתמקדת בו, מנסה לעכל את המחשבה, כאשר זרמו מתחיל להציף אותה, על פניה שיערה. היא מנסה לסגור את פיה, עדיין לא מסוגלת לשחרר את מחשבתה של קבלת השתן לפיה. האדון מורה לפתוח אותו, ובמורת רוח שואל אם היא מסרבת לקבל את אחד מהנוזלים של אדונה. היא מהנהנת לאות לאו בראשה, והוא מורה לקבל קצת מהזרם לפיה ולסגור אותו שוב.
הוא מסביר לה תוך כדי כך שעכשיו היא מסומנת על ידו, היא כלבתו בלבד, אף אחד אחר לא יוכל לגעת בה ללא רשותו, והיא מתמכרת למילותיו. היא כולה מלאה בנוזליו. הוא מורה לה לבלוע את מה שבפיה - היא מופתעת לגלות עד כמה זה חסר טעם - ולנקות אותו. היא ממהרת למלא את הוראתו, נצמדת אליו.
"תראי כמה את מושפלת" הוא אומר לי, ואני, מריחה את עצמי, אותו על גופי, מהנהנת לאות הסכמה. "כלבה מושפלת שכמותך", ומוסיף, "אני גאה בה כלבה", ומרשה לי להתנקות ולשטוף את גופי, למרות שאני יודעת שהזיכרונות לא יישטפו לעולם.
