נקלעתי
מאת liliush53(אחרת)
6 במאי 2006
אינני יודעת מה ייצא ממני כאן. כותבת מתוך צורך, לחלק, לשתף, להוציא הכל ממני. ואם ייצא, אין לי מושג היכן זה יהיה, אינני שולטת עדיין ברזי הכלוב.
אז ככה, חיי עברו עלי, מבלי שידעתי או הבנתי, כאישה דומיננטית. תמיד נשאלתי: "היית רס"רית בצבא?" ואני אפילו לא שירתי. "מלכה", "נסיכה", "מיליון דולר", אלו המילים שתמיד שמעתי מהסביבה, עד ש... נפל דבר בחיי, ועכב שהייה מרובה בבית, רכשתי מחשב,
והתלהבותי הייתה רבה, עולם שלם של אנשים היה פרוש לפני. וגם כאן, לא הבנתי למה קראו לי – איך לא? – "מלכתי", ולא ידעתי מאומה על הנושא. נתתי לאינטואיציה להנחות אותי, והיה נעים לי, בכל מובן, והמשכתי לטייל במחשב, והגעתי באקראי לחדר BDSM. ושם, שוב באקראי, התפתחה שיחה עם מאסטר מסוים, והתחילה שיחה, שבמהלכה כוניתי "כלבונת". נחרדתי, נשימתי נעתקה מקרבי, על מילים פחותות מזה, אני מפסיקה קשרים עם אנשים, והנה, אני נקראת "כלבונת", ונאלמת דום, ומחכה. ואז מתחילות ההוראות, ואני מאובנת, עונה כפי שנדרשת, רק כאשר נאמר לי, ויושבת על הכסא, רוטטת, מרוגשת, חסרת אוויר לנשימה, מחכה לשמוע "כלבונת"!
נשאבתי למאסטר שלי, מוותרת על מלכותי, עורגת לאליו, לסמכותו, להדרכתו, להיות כלבונת שלו, לרבוץ לרגליו, ולייחל, אלי אלי, שלא ייגמר לעולם, ושאוכל לרצות את המאסטר שלי, לא להיות כלום, להיות לו כלבונת שראוי להתפאר בה, להרגיש כל כך טוב, קטנה, קטנטונת.
לאחר חיים שלמים כגדולה, כמלכה, מצאתי את הנישה שלי על האדמה הזו. ארוכה ומפרכת הייתה דרכי, כעת אני בטוחה ושלווה בידיו האמונות של המאסטר שלי. ואני? רציתי מחשב רק להעביר ת'זמן, והזמן העביר אותי...
אז ככה, חיי עברו עלי, מבלי שידעתי או הבנתי, כאישה דומיננטית. תמיד נשאלתי: "היית רס"רית בצבא?" ואני אפילו לא שירתי. "מלכה", "נסיכה", "מיליון דולר", אלו המילים שתמיד שמעתי מהסביבה, עד ש... נפל דבר בחיי, ועכב שהייה מרובה בבית, רכשתי מחשב,
והתלהבותי הייתה רבה, עולם שלם של אנשים היה פרוש לפני. וגם כאן, לא הבנתי למה קראו לי – איך לא? – "מלכתי", ולא ידעתי מאומה על הנושא. נתתי לאינטואיציה להנחות אותי, והיה נעים לי, בכל מובן, והמשכתי לטייל במחשב, והגעתי באקראי לחדר BDSM. ושם, שוב באקראי, התפתחה שיחה עם מאסטר מסוים, והתחילה שיחה, שבמהלכה כוניתי "כלבונת". נחרדתי, נשימתי נעתקה מקרבי, על מילים פחותות מזה, אני מפסיקה קשרים עם אנשים, והנה, אני נקראת "כלבונת", ונאלמת דום, ומחכה. ואז מתחילות ההוראות, ואני מאובנת, עונה כפי שנדרשת, רק כאשר נאמר לי, ויושבת על הכסא, רוטטת, מרוגשת, חסרת אוויר לנשימה, מחכה לשמוע "כלבונת"!
נשאבתי למאסטר שלי, מוותרת על מלכותי, עורגת לאליו, לסמכותו, להדרכתו, להיות כלבונת שלו, לרבוץ לרגליו, ולייחל, אלי אלי, שלא ייגמר לעולם, ושאוכל לרצות את המאסטר שלי, לא להיות כלום, להיות לו כלבונת שראוי להתפאר בה, להרגיש כל כך טוב, קטנה, קטנטונת.
לאחר חיים שלמים כגדולה, כמלכה, מצאתי את הנישה שלי על האדמה הזו. ארוכה ומפרכת הייתה דרכי, כעת אני בטוחה ושלווה בידיו האמונות של המאסטר שלי. ואני? רציתי מחשב רק להעביר ת'זמן, והזמן העביר אותי...
