תחילתו של אילוף

הוא נכנס לחדרה, גבוה, רחב כתפיים עם חיוך קל על שפתיו. התבונן בה ושאל: "אפשר חיבוק?"; "לא", ענתה, "הפעם זה יהיה שונה". התקרבה אליו מאד, תפסה בידיה את הבליטה שבמכנסיו, מעכה ואמרה: "אני יוצאת עכשיו מהחדר. אחזור בעוד שתי דקות. כשאחזור אני רוצה לראות אותך עירום לגמרי, ממתין לי כאן על ארבע". הביטה ישר בעיניו וראתה את אישוניו מתרחבים – מפחד, מהתרגשות, מההפתעה הלא צפויה. עכשיו זה הרגע, אמרה לעצמה, נראה אם אכן יציית לה.

כעבור כמה דקות חזרה לחדר, הביטה בו עירום ממתין לה על ארבע כפי שדרשה וחייכה בליבה. יפה, הכלבלב ממושמע, אמרה לעצמה. לקחה חגורת בד וכרכה סביב צווארו. "בוא כלבלב, נעשה טיול". הצעידה אותו כמה רגעים על ברכיו וידיו, הלוך וחזור בחדר כשמבטו מושפל והוא טופף בעקבותיה. יצאה לרגע שוב מהחדר וחזרה עם קערה קטנה ובה מים. הניחה אותה לפניו על הרצפה. "שתה, כלבלב", אמרה לו. ליקק בלשונו את המים מתוך הקערה. "מספיק", אמרה ומשכה בחגורה. "עכשיו נראה אם אתה יודע ללקק כמו שצריך". הושיטה לעברו את רגלה הנעולה בסנדל שחור, בהונותיה משוחות בלק אדום. "לקק", ציוותה עליו. הכלבלב הממושמע ליקק את האצבעות דרך הסנדל. "הסר את הסנדל מעל רגלי", אמרה. הוא הסיר והמשיך ללקק את בהונותיה, אחד-אחד.

לרגע העיז להביט בעיניה ומיד חזר והשפיל את מבטו. "מהיום תהיה הכלבלב שלי", אמרה לו. "כן, גברתי," ענה בקול לחש. "מי אתה?"; "אני הכלבלב שלך, גברתי". "לא שמעתי", אמרה, "חזור על כך שוב". "אני הכלבלב שלך, גברתי", ענה בקול רם יותר. הנהנה לעצמה בשביעות-רצון, ולאחר מכן לקחה צעיף דק וכרכה סביב עיניו. "הישאר כאן עכשיו על הרצפה, אל תזוז ואל תדבר". השאירה אותו שם ויצאה מן החדר. חזרה כעבור רבע שעה. מצאה אותו בדיוק באותו מקום בו השאירה אותו, שקט וכנוע. הסירה את הצעיף מעל עיניו ואמרה: "אתה כלבלב טוב, צייתן, אני אוהבת כלבלבים ממושמעים. קום והתלבש עכשיו ולך. תהיה מוכן לפעם הבאה שגברתך תקרא לך לבוא". הוא קם בשקט, התלבש, הביט בה עוד רגע כאילו מתחנן שתתן לו להישאר למרגלותיה, אך כשראה שהיא אכן מתכוונת שילך, יצא בשקט תוך כדי שהוא ממלמל: "תודה, מלכתי".