שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היכרויות באינטרנט

מאת babywoman​(אחרת)     10 באוג 06 2387
נחשפתי לתופעת צרכנות ההיכרויות באינטרנט לפני כחמש שנים, ואני מאמינה כי אני מכירה אותה מקרוב ויכולה להעיד על טיבה בצורה מהימנה. אינני מתוסכלת ומלאת כעס על כלי זה למציאת בן זוג לכל מטרה, ולכן הדברים הקשים שיש בכוונתי לומר עליו לא נובעים מאכזבה. במהלך הדיון אתייחס לשתי סוגיות ספציפיות: סטריאוטיפים שיווקיים המכוונים לקהל יעד מסוים, והקלות הבלתי נסבלת של עודף מדומה של היצע.

תחילה לנושא הסטריאוטיפים. כאשר אני מדברת על סטריאוטיפים שיווקיים באתר היכרויות, אני מתכוונת לכך, שכל מי שנרשמת לאתר היכרויות במטרה למצוא בן זוג ובתקווה להיענות מצד האנשים ה"נכונים", מבינה במהרה (או יותר נכון לומר, עדיף לה לו הייתה מבינה במהרה), שאין שום טעם לנסות ולחשוף את האישיות האמיתית שלה בדף האינטרנט המיועד לכך באתר (מכאן והלאה: פרופיל). האישיות של כל אדם ואדם מורכבת מאוד ולעתים (לרוב), מלאת ניגודים, לכן קשה מאוד לייצר דיוקן עצמי אמיתי, מהימן, כזה שישקף בצורה מלאה את האישיות ולא יראה למסתכל מן הצד (מכאן והלאה: לקוח) מלא ניגודים, "לא סגור על עצמו", פונה לקהל יעד רחב מדי או "כבד". מעבר לכך, תמיד קיימת הסכנה שבניית הפרופיל תושפע ממומנטום הכתיבה, כלומר מגורמים סביבתיים ו/או פנימיים בעלי יכולת השפעה לא מודעת על האופי ותכונות האישיות, שעתידים ליחצן את הכותבת באתר גם הרבה אחרי שהיא תשכח מה בדיוק היא כתבה שם.

טענתי היא, שבמקום לנסות ולעמוד במטלה הבלתי אפשרית שהוצגה לעיל, יש לבנות אסטרטגיה שיווקית מכוונת-לקוח. לפני שהאצבעות של בונת הפרופיל (מכאן והלאה: המשווקת) מתחילות לרוץ על המקשים ולייצר משפטי אופי ללא כיוון מוגדר, כדוגמת: "אני בחורה שקטה, שאוהבת שקט ובילוי איכותי, אבל גם הרפתקנית נועזת, שמתה על ספורט אתגרי", עליה לעצור ולחשוב מי הוא קהל היעד שלה, כלומר, איך מצטייר נסיך החלומות המיוחל. רק בתום מלאכת מחשבה עמוקה ומפורטת, היא יכולה להתחיל לבנות את מערך המתקפה השיווקית. בניית הפרופיל, אם כך, צריכה להיעשות לא על סמך מה שהמשווקת רוצה למצוא בלקוח הפוטנציאלי, אלא על סמך מה שהוא, להערכתה, ירצה למצוא בה. האינטרנט, יותר מכל מקום אחר, מספק את הבמה לבניית דמות מושלמת מכוונת לקוח מסוג זה.

באינטרנט, המשווקת זוכה ליתרון עצום שנעוץ בכך שהיא לא מכירה את האובייקט הספציפי אותו הוא רוצה "להשיג". ההיכרות באינטרנט מדלגת באלגנטיות על הצורך תחילה להכיר את האדם שנשא חן בעיניך ואז, אחרי שאבדת זמן יקר, והוא כבר מכיר אותך במידה ובאופן מסוימים (שכן רושם ראשוני המבוסס על היוריסטיקות - כללי חשיבה פשטניים, המציעים דרך קלה ומהירה להגיע לתשובה, בניגוד לחשיבה יסודית ומאומצת יותר או בניגוד לכללים הלוגיים להגעה לתשובה - נוצר כבר בשניות ההיכרות הראשונות), להתחיל להשקיע מאמצים בכוונון התדמית שלך בהתאם ל"דרישות השטח". במקום זאת, באינטרנט, המשווקת מכוונת לאינספור אובייקטים פוטנציאליים בעלי מכנה משותף כללי ביותר. ומי בוחר את המכנה המשותף הזה אם לא היא?

לכל סוג של קהל יעד יש גישה נכונה ומילים נכונות; חלקן אסורות בתכלית האיסור, אחרות הן מילות קסם, מילות חובה, שמפילות ברשת בדיוק את הלקוח המיוחל. אישה שמעוניינת בגבר ספורטיבי, קליל, קצת מאצ'ו, מטופח ומעודכן, לעולם אל לה לכתוב שהיא "מעוניינת במערכת יחסים רצינית בלבד", שהיא "בחורה מסודרת שאוהבת לקחת הכול לאט לאט", ושבכלל נראה לה "שכולם כיום קלילים מידי". ואם היא חפצה בגבר "עמוק, אינטליגנטי ורגיש, שאוהב לנתח דברים" (בעיקר את עצמו), "שתמיד מסתכל קצת מהצד" (הצד שלמעלה), עליה להשתמש במשפטים ארוכים יותר מאשר במקרה הקודם, להציג את עצמה כבררנית, בעלת תחומי עניין רבים, סקרנית ואוהבת שיחות נפש, שבמהלכן היא בעיקר נהנית להקשיב... יש אינספור קטגוריות ותתי-קטגוריות שאליהן יכולה לכוון המשווקת, אם היא רגישה מספיק בכדי להבחין בפרטים המפלגים שיוצרים אותן. ולרוב, בסופו של יום, היא תופתע לגלות ש"רשתה מלאה בדגים הנכונים" וכמעט נעדרים ממנה כל אלה שהיא הייתה במילא מסננת אחרי שיחה קצרה או עיון בפרופיל האישי. נשמע פנטסטי.

עם זאת, יש סבירות גבוהה מאוד, שהשאלה הבאה עימה תצטרך להתמודד אותה בחורה, שעמלה בשביל ללכוד את הלקוח הרצוי בזיעת אפה, שבשבילו בסופו של דבר קנתה בגדים חדשים וצבעה את החדר, תהיה קשורה ישירות למחיר האישי שהיא משלמת על זה שהיא כל כך "נכונה" עבורו , אבל איכשהו כבר לא כל כך "היא". מצד שני רוב האנשים בעולם סובלים מתסמונת: “I will never join a club that wants me as it’s member”.

הנושא השני אליו אני רוצה להתייחס נוגע לעודף היצע. אנסה להביע את תחושותיי באמצעות סיפור אישי שאין לו נגיעה עם עולם האינטרנט : לפני כמה חודשים אבי סיפר לי שבביקורו האחרון באוקראינה הוא נכנס לחנות ספרים עצומת מימדים ומצא שהוא ניצב מול דילמה לא פשוטה: החנות הציעה מבחר כל כך גדול של ספרים מצוינים, נדירים ומיוחדים, כאלה שאם היה מוצא כל אחד ואחד מהם בארץ באיזושהי חנות ספרים קטנה היה רוכש אותם מייד, שהיה קשה לו להחליט איזה ספר או שניים לקחת. הוא אמר לי: "התקשיתי לחשוב על סיבה מדוע לקחת את זה ולוותר על ההוא , או מדוע לוותר על שני אלה ולקחת את השלישי". לבסוף, לאחר התלבטות ארוכה הוא עזב את החנות בלי שקנה ולו ספר אחד. מדוע?

כששאלתי אותו על הסיבה, הוא אמר שבאיזשהו שלב של שהייתו בחנות הוא הרגיש שכולם אותו דבר, שאף אחד מהם בעצם לא יותר נדיר ויקר ערך מהאחרים ושהיה מעדיף לרכוש אותם בנסיבות אחרות, בהן היה מתרגש יותר מהמציאה בגלל ייחודיותה. הרגשתי שאני מכירה מקרוב את התופעה הזו מאתרי ההיכרויות באינטרנט :כאשר נשים נרשמות לאתר, הן נחשפות לכמות עצומה של פניות מכמות עוצמה של בני זוג פוטנציאליים, שכולם או רובם נראים כמועמדים נפלאים (גם הם יודעים דבר או שניים על שיווק). בתנאים לא מציאותיים אלה, נוצרת בעיה של היצע יתר. אני אתייחס לשלוש סוגיות נפרדות שניתן למפות בבעיה הזו.

הבעיה הראשונה נעוצה בעצם הכמות. כאשר יש כל כך הרבה פניות, נוצר הצורך לצמצם אפשרויות. כלומר צריך לבחור, לבנות קריטריונים לניפוי מועמדים, ולסינון פניות. לדעתי, הקריטריונים שנבחרים לשמש כקריטריוני ניפוי בעולם הווירטואלי בעייתיים מאוד, שכן הם לרוב לא תואמים את הקריטריונים שבהם נשים משתמשות בחיים האמיתיים. כאשר בחורה יושבת בבית, מוצפת ב-28 פניות מגברים שכולם נראים נפלאים וחכמים ויפים, היא לא ממש בוחרת כמו שהייתה בוחרת ברחוב. כי ל-99.99% מהנשים לא קורה ש-28 בחורים מדהימים רצים אחריהן ברחוב ומתחננים שלא יסננו אותם. השיקולים אחרים, הם נובעים מפינוק, מאגו שפתאום התנפח לו למימדי ענק, מהקלות הבלתי נסבלת של המחיקה.

כאן אני רוצה להעלות את סוגיית הצרכנות ללא כסף. ניתן לטעון כי בכל הקשור לאתרי אינטרנט ללא תשלום, לא מדובר בתופעה צרכנית, אם כי בסוג של בילוי ופנאי שאינו כרוך בתשלום כספי. אולם אני רוצה לטעון אחרת. הופעת הצרכנות בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, הסתמנה במהפך עיקרי אחד. בתקופה זו, אנשים החלו לרכוש לא רק מוצרים אלה גם מצרכים. לא רק את מה שנחוץ להם לצורך קיומם מתוך שיקולי כדאיות בלבדיים, אלא גם מוצרים נוספים, שאינם משתייכים לקטגורית מוצרים שבלעדיהם הקיום האנושי פגום או בלתי אפשרי (commodities). מוצרים אלו נבדלו מקודמיהם בכך שהם נצרכו בגלל תכונות נוספות, יותר נכון לומר מוספות, לערכם הגולמי, שייוחסו להם מסיבות אלו או אחרות. כיום חיינו מתבססים כמעט באופן בלעדי על צריכה של מוצרים מן הסוג הזה, מצרכים(products), שבעת קנייתם אנו מקווים לרכוש בעלות על משהו מוסף, הרבה יותר גדול מפיסת הפלסטיק או המתכת שאנו מחזיקים ביד.

באתר היכרויות באינטרנט, הצריכה כולה מתרכזת סביב הערך המוסף, תוך וויתור אפילו על המטבע הקונבנציונאלי (הכסף) והחלפתו במטבע אחר, שנוגע באופן הרבה יותר בלעדי במהות חווית הצריכה - מטבע האגו. החשבון פשוט: ככל שיש לך יותר פניות - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שהפרופיל שלך יותר נצפה - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שאת מסרבת ליותר אנשים - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שאת פוגעת ביותר אנשים - יש לך יותר מטבעות אגו, וככל שיש לך יותר מטבעות אגו, את מה?

הבעיה השנייה קשורה קשר הדוק בבעיה הראשונה ובעניין כסף האגו. בעיה זו נצפית בהמון אתרי אינטרנט נוספים והיא טמונה בקלות שבה אפשר למחוק באינטרנט הודעה או איש קשר. כבר הזכרתי את התופעה הזו קודם, כחלק מתהליך הניפוי, וכעת אני רוצה להתרכז בה ביתר פירוט. אני מרגישה שיש ביכולת הזו לפגוע במישהו בלי להרגיש זאת, לסרב, למחוק, או אולי אפילו לכתוב כמה מילים לא יפות, משהו נורא משחית, משהו שמשנה את הנפש ומשפיע עליה עמוקות מן הפן הפסיכולוגי. אמנם זו הקבלה מאוד רחוקה ומאוד מופרזת, אולם אני מרגישה כי ההבדל בין התעלמות ופגיעה במישהו באינטרנט לבין פגיעה מעין זו במציאות, מקביל להבדל בין הריגת אויב במלחמה במו ידך, כאשר אתה רואה את עיניו, לעומת הריגת אלפי אנשים בלחיצת כפתור אחת. הכוונה שלי היא, שכאשר אדם לא רואה את מי שהוא פוגע בו, הוא מרגיש נתק רגשי ממנו, מרגיש פחות מעורב ופחות אחראי על סבלו, ובסופו של דבר קל לו יותר לפגוע בו.

זה מה שקורה באינטרנט. אנשים מרגישים חופשיים ממוסכמות חברתיות ומאחריות אישית, ורבים מדי מנצלים חופש זה בכדי לתת ביטוי לתסכוליהם מהחיים האמיתיים, לעתים אף בצורה אלימה. האלימות הזאת היא כמובן מילולית בלבד, ולרוב היא מתבטאת רק בעצם ההתעלמות, ועם זאת היא עדיין נושאת בתוכה מסר של אקט אלים. אני חושבת שמסר זה תמיד פוגע הן בשולח והן במקבל. הצד המקבל סופג תבוסה רגשית. הוא נפגע מסירוב וירטואלי כמו שהוא נפגע מסירוב אמיתי, שכן אנשים תמיד רגישים יותר לעצמם מאשר לאחרים. ואילו הצד השולח, לדעתי, מעמיק את הנתק הרגשי שלו מאנשים אחרים, מגדיל את הקלות בה הוא פוגע באנשים אחרים, ובסך הכך הופך עם הזמן לאדם יותר אגוצנטרי ופחות כשיר לקשרים בריאים עם אנשים אחרים. מה שכן, יש לו ללא ספק יותר מטבעות אגו.

ברצוני להעלות בעייתיות נוספת שטמונה בעודף ההיצע של בני זוג פוטנציאליים (מכאן והלאה: מועמדים) באינטרנט: בעיתיות זו מתבטאת בקושי להבחין בין הפריטים ובחוסר יכולת להחליט מהו הפריט הטוב ביותר, שנובעת מקושי זה. בחיים האמיתיים, כאשר אישה פוגשת גבר, היא בד"כ מחליטה אם היא מעוניינת ליצור עמו מערכת יחסים או, לחילופין, מעדיפה להימנע מכך תוך מספר פגישות ראשוניות, ולעתים כבר בפגישה הראשונה או אפילו לפניה (למשל, במקום עבודה או במקום לימודים משותף). הבחירה הזו נעשית בד"כ בלי הקשר תלוי מועמדים אחרים או בהקשר של הימצאותם של מועמדים אחרים, אולם כאלה שגם עימם יש לה מידה מסוימת של הכרות. כלומר, הבחירה הזו נעשית לרוב כאשר היא מסוגלת להשוות בין מועמד זה למועמד אחר על בסיס של היכרות (ולו השטחית ביותר) עם המועמדים כולם.

באינטרנט אין אפשרות כזאת. בכלל. באינטרנט יש אינספור מועמדים, כולם למודי שיווק עצמי, וכולם כותבים פחות או יותר את מה שצריך לכתוב, ומסיבה זו בדיוק, כולם נראים טובים וגרועים באותה מידה. במצב כזה אפשר לומר שכל בחירה טובה כרעותה, וקשה מאוד לדעת על סמך מה לבחור. אפשר לטעון כי במהלך שיחה עם המועמדים אפשר ללמוד על אישיותם ולהתרשם מהם באופן כללי, אולם בלי לראות אותם, בלי לראות את שפת גופם, ובלי להיעזר באותם אינספור הרמזים בהם אנשים נעזרים בשעת מגע מילולי עם אנשים אחרים, זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.

יתרה מכך, וכאן אני מגיעה למלכודת הגדולה ביותר של האינטרנט, כאשר יש כל כך הרבה אנשים, יש... הרבה אנשים. אני מתכוונת לכך, שאין כמעט סכנה להישאר לבד, תמיד יש עוד מישהו, או עוד עשרה שיחכו לתורם. קשה מאוד לעצור ולתת הזדמנות הוגנת להכרות ולהכרת המועמד לעומק, כזו שתדמה להזדמנויות שניתנות למועמדים במציאות (כאשר אין תור נראה לעין של מחליפים מאחורי גבם). בתנאים כאלה כל פגם קטן עשוי להפוך לסיבה לנטוש את הקשר שנוצר, לנתק אותו בדמי ימיו ולעבור הלאה. למה? "כי יש עוד מיליון טובים ממנו!". מצלצל לי כמו מטבע אגו...

לסיכום, ברצוני לומר שתמונת המצב העגומה שמצטיירת מדבריי איננה מתבססת על ניסיוני האישי בלבד. אלו הן אינן תובנות שאליהן הגעתי מהתבוננות בעצמי בלבד ומעשיית חשבון נפש פרטי. נהפוך הוא, גיליתי כי כמעט כל מי ששותפה לחוויית ההיכרויות באינטרנט, מגיעה בסופו של דבר לאותן המסקנות ורוכשת את אותן התובנות (בין אם הסקתי אותן מדבריה ובין אם מאופן התנהגותה). רבות סבורות שיש להפסיק להשתמש באינטרנט ככלי להכרות עם בן זוג פוטנציאלי, אבל... זה גם ממכר.

אדון טיפות הגשם​(שולט)
מאמר מצויין
נקודות טובות מאד שמדגישות את ההבדל בין הכרות אמיתית, להכרות שמקורה, גרעינה ,בעולם הוירטואלי. אור הסנוורים הזה של ההיצע שאת מדברת עליו, עלול לגרום לכך שגם מועמד טוב, מתאים ונכון עבורך יבלע בשטף ולא תבחיני בו או תסנני אותו מטעמים של היצע רב מדי שאינו מאפשר בחינה מעמיקה. ההיצע גם גורם לפסילת קשר קיים, כפי שאמרת, בקלות הבלתי נסבלת של המחשבה שמאותתת, יש משהו אחר אולי טוב יותר, בשעה שניסיון לפתור לגשר להעמיק יכול רק להביא את הקשר לעומקים שבהם באמת מתקשר הלב. אחרי הכל, היכן נבחן קשר אם לא בקושי, שם הוא מתחזק, ודווקא שם מתרחשת הבריחה. פרק חשוב שחסר הוא הפתרון. איך לנהוג באופן שבו יעלה המועמד הנכון למדרגה המתאימה שלך, מתי לא לפסול קשר למרות הקושי, איך להתגבר על עכבות ועל חופש פנימי - שמוביל אותך לא לפתרון, אלא לאי פתרון. קראתי ונהניתי.
10/08/06 12:45
דופאמין
היכרויות
מאמר יפה ומעניין. נגעת בנקודה חשובה ורגישה, שאנשים מקלים ראש באחרים בהעידר קשר ישיר ובלתי אמצעי. התגובות הלא רגישות או ההתעלמויות שהזכרת הן ביטוי אחד לתופעה. באינטרנט בולטות גם ההתכתשויות הוירטואליות בשרשורים למיניהם ובתגובות לכתבות. אנשים משתלחים ותוקפים באופן שלא היו מרשים לעצמם לו היו עומדים מול הצד השני במציאות. מקום אחר בו התופעה באה לידי ביטוי כואב הוא הכביש. כיוון שבמבט תופסים בעיקר את המכוניות ולא את הנהגים, קל להתנהג באלימות ובחוצפה. קשה לדמיין אנשים נדחפים בתור באותו אופן בו "חותכים" מכוניות בפקק. לא עושים זאת כמעט מהסיבה הפשוטה, שאח"כ צריך להתמודד עם הכעס והביקורת של ה"קורבנות", בצורה שנמנעת כשסגורים ברכב. לכן חשוב להזכיר כל הזמן, כפי שעשית היטב, שבצד השני יש אנשים מרגישים, גם כשקו תקשורת או רכב מפריד בינינו לבינם. עם זאת, אני חושב שזה לא מחייב וויתור על האינטרנט כאמצעי להיכרויות. צריך לזכור שהיצע הוא גם ייתרון. כמובן שהוא מדומה, כי רבים מהמועמדים שמתאימים על הנייר מתגלים כבלתי רלוונטיים בפועל. מתוך פרסומים ושרשורים של בנות כלוב אחרות התרשמתי, שרוב הפניות לא שוות התייחסות מטעמי חוצפה, לקוניות, רדידות או דלות פרופיל. אז אולי צריך להשקיע מעט יותר בסינון, אבל כבר באופן הפנייה והפרופיל אפשר לזהות פערים (גיל, מרחק, העדפות, בגרות ועניין ראשוני), בחילופי דברים קצרים אפשר לגלות עוד יותר (מנטליות, הומור, סובלנות וכולי). אפשר בשלב מוקדם לבקש תמונה ו/או להתעניין בנתונים הפיזיים (מה לעשות, זה חשוב לכולנו, גם כשנותנים משקל גבוה לאופי ואינטליגנציה), שמצמצמים לרוב את ההיצע המדומה למבחר מצומצם יותר אך ריאלי. אם מישהו גם מעניין אותך בשיחות איתו (וירטואליות או טלפוניות), וגם נראה לטעמך (וגם את נראית לטעמו, כמובן, אם שלחת לו גם תמונה), וכל שאר הנתונים מתיישבים היטב - לא שווה להשקיע שיחה טלפונית איתו או אפילו פגישה? וכמה באמת מתוך כל הפונים יענו לטעמך על כל הדרישות לעיל? בסופו של דבר, כשמוצאים את האהבה, זה לא משנה מאיפה, ולנהוג ברגישות באחרים זו עצה טובה בכל סיטואציה. אז לכבוד יום האהבה שחלף לא מכבר, אני מאחל לכולנו אהבה ושקט (או רעש בנסיבות לבחירתנו) דופאמין.
11/08/06 13:38
גארגויל​(שולט)
אלף פוטנציאלים לא שווים כמו אחד שהתממש
BabyWoman היקרה, קראתי בעניין את המסה שלך בנושא דייטים באינטרנט. על החלק הראשון עברתי במנוד ראש, ובשני התחלתי להנהן. אין ספק שאת מדברת מנסיון, וכל מי שעשה "שופינג" בין אינספור הראשים המחייכים המעידים על עצמם מבין על מה את מדברת. אז למה לא הסכמתי עם "גישת השיווק מוצר"? לא כי לא עושים את זה, רבים וטובים עושים, אלא שזה משגה. לא זה המקום להיות מחושב. זה המקום להיות אמיץ ואמיתי. הרי המטרה היא לא לכתוב פרופיל שיהיה אטרקטיבי לכמה שיותר פוטנציאליים, אלא למצוא מישהו שרוצה אותך כמו שאתה. זו הזדמנות מצויינת לשווק את עצמך כמוצר יחודי ולא כמוצר סטריאוטיפי. אני יכול להעיד כי באופן אישי, פרופילים הבנאליים ומחושבים גורמים לי לעבור הלאה כי הם לא משדרים לי אדם אלא סדרת חישובי רווח והפסד קרים. דווקא אלו המעיזות לומר אמירה, לחשוף חולשה, לספר בדיחה, הן אנשים בשר ודם, גם אם הן לבושות ביטים ברגע קריאת הפרופיל. איתן ארצה לדבר. וכמו שאמרת, סוף כל בלוף להתגלות בכל מקרה, כשנפגשים, אז למה לא להתחיל מראש עם האמת ולחסוך זמן לכל הנוגעים לדבר? אלא שפרופיל אמיתי עשוי לפנות לפחות אנשים. מצויין! זו תשובה חלקית לים הפניות, ומגדיל את הסיכוי שאלו שפנו גם רוצים ומתאימים. באשר להשפעה המטמטמת, הממכרת, המשכרת והשקרית לחלוטין של עושר בהזדמנויות שמכסה על זה שהאתרים הללו מלאים בסופו של דבר באנשים בודדים, אין מה להגיד, כתבת מצויין והזדהיתי עם כל מילה. לגבי ההשפעה המשחיתה שיש לאתרים הללו על האנושיות של האנשים, זה נכון מאד, אבל לא חייבים ליפול לפח הזה. כמו שכבר אמר דופאמין לפני, מי שזוכר ושומר על האנושיות שלו גם מאחורי מסכת אלמוניות, פוחתים הסיכויים שיאבדה, ומי שמשתכר מתשומת הלב והעושר המדומה, מתנהג כמו ששיכורים לפעמים מתנהגים, כנבל. עד כאן התיחסות למה שכתבת, ועתה עוד כמה דברים בעניין: קודם כל, לא אמרת מילה על יוזמה נשית. זה לא מקרי. מפתיע, או לפחות הפתיע אותי, שגם היום בשוויון זכויות בין המינים, וגם מאחורי מעטה אלמוניות חלקי, נשים תופסות יותר את הצד הפאסיבי, הצד שממיין עשרות פניות חיזור ביום, ופחות מתפנות לצאת בעצמן אל הצייד, ולצוד את גבר חלומותיהן. השמרנות טבועה בנו חזק ממנה שנסכים להודות... שנית, השפע הזה הוא לא רק מדומה, אני יכול להעיד שזו חוויה אנתרופולוגית מחכימה למדי למי שמתעניין בבני אדם. כל העושר האנושי הזה, ההתנסחויות, הקונפליקטים של אנשים שרוצים להרשים אנשים אותם מעולם לא פגשו, ההברקות המקוריות, האמיתות האוניברסליות (אף אחת לא רוצה גבר נמוך ממנה), אוצר בלום, תזה בסוציולוגיה שמתחננת להכתב. וגם, שוב, אני מסכים עם דופאמין: פרופיל זה לא סוף הסיפור אלא תחילתו. מבקשים תמונה. זה לא שטחי, זה כרטיס ביקור, אין מה לעשות. זהו טבע המין האנושי להמשך למראה (עם הדגש על מין). ואז, שיחה בצ'ט, עוד גישוש, איך האדם מחזיק שיחה, ועל מה? שיחת טלפון - כנ"ל. ואז נפגשים. לא מצליח? מהתחלה. מעייף? ועוד איך. אבל כך הוא החיפוש אחר הבן זוג בכל דרך אז מה יעזרו הקיטורים? לסיכום, כמו כל מדיום, גם למדיום הכרויות באינטרנט יש את הכללים הלא כתובים שלו. מי שמבין איך לנצל את היתרונות, מבין את מגבלות המדיום, ולא שוכח את עצמו בדרך, רבים יותר סיכוייו שיקבל את אשר חיפש. מי שמבקש אהבה ותוך כדי מכשיל את עצמו באיסוף מטבעות-אגו, שלא יתפלא שהמציאות נותנת לו כגמולו.
12/08/06 01:34
מאסטר מנוסה
אין
להחיל על מורכבותם של יחסי אנוש את כל כללי השיווק וההצע המסחריים. מי שלא טורח לנסות לפענח או לפצח דיוקן מורכב ומלא סתירות לפעמים אינו שווה בטירחת המאמץ. עצתי הפוכה לחלוטין: התעלמות מוחלטת משיקולי שיווק ל"קהל יעד", כתיבת דף אותנטי לחלוטין ואישי לחלוטין - מי שיבין אותו ימצא ראוי לבחינה נוספת במפגש אישי. החשיפה הרחבה שהאינטרנט מציע - פירושה סיכוי סביר מאד שאחד כזה אכן ימצא.
12/08/06 08:40
גנדלף​(אחר)
למה כל המגיבים כאן הם גברים?
ובלי כל קשר לכותרת. כתבה ענקית. כל מילה זהב. מעמיקה ומעוררת נקודות חשובות (כמעט כתבתי מעוררת השראה). אולי בתור תשלום, מטבעות אגו חלשות מאוד, אבל אין ספק שיש להן ערך ריגשי רב ו-BabyWoman רכשה כמה כאלה בכתבה הזו (לפחות ע"פ התגובות האוהדות שקראתי עד עכשיו), ובצדק. אהבתי. הכתבה מופיעה בעוד אתר מלבד הכלוב? הייתי רוצה לשמור את הפרסום, אבל אני לא מסתכן בכך כיוון שאני לא היחיד על המחשב הזה, והאתר הזה לא כ"כ פופולארי במקום ממנו אני בא ולמקומות אליהם אני הולך..
14/08/06 03:47
הגבירה לילי
מאמר יפהפה
מאמר מעניין ונכון רואים שהשקעת בו רבות השתדלת לעשות כתבה מעמיקה תוך הסתכלות על צדדים רבים לו רוב העיתונים בארץ היו עושים עבודה כזו היו יותר סיבות לפתוח עיתון
15/08/06 11:20
אנהבל B​(לא בעסק)
זה נורא תלוי
קראתי.. ואני מאמינה שיש צדק בדברים.. הניסיון שלי עם הכרויות באינטרנט הוא מגיל 14 כשעוד היה דבר כזה "בליינד דייט" ואנשים לא היו שולחים תמונות בקצב :) היו לי התנסויות שליליות רבות ואני מאמינה שדחיתי רבים בלי לחשוב יותר מידי אולי הבן אדם מאחורי הפרופיל או הכינוי, הוא בן אדם שכן הייתי רוצה להכיר אם הייתי מכירה אותו במציאות.. אך בתור אחת שנורא קשה לה ליצור קשר עמוק בחיים האמיתיים ולרוב לא תשתף פעולה עם מישהו שיתחיל איתה ברחוב אני חייבת להגיד שהכרתי כל כך הרבה אנשים מקסימים באינטרנט (הכרתי גם כאלה שלא כמובן ורבים יותר), ואת בן הזוג הנוכחי שלי הכרתי דרך האינטרנט.. שאני פשוט לא רואה סיבה להפסיק להכיר אנשים דרך האינטרנט.. ולא בגלל ההתמכרות.. בגלל שלחלק מהאנשים זה הרבה יותר קל ונוח.
15/08/06 16:46
הפוכית​(נשלטת){MasterMaor}
רושם ראשוני דרך מסך
לדעתי האישית ההכרות באינטרנט הרבה יותר מעמיקה ... כאן את רואה קודם אישיות ואופי ,נשמה וחוכמה ואחרי זה מראה שהוא בהרבה מקרים מטעה . במציאות לרוב אנחנו מסננות כבר בהתחלה על פי לבוש , מידות , ריחות וצבעים .... כאשר את נפגשת איתו , אחרי שיחות מרתקות , מעניינות ומעמיקות שהשאירו אצלך המון תקווה וטעם לעוד , את מחפשת להשלים אותו ולא לפסול , לעומת זאת בפגישה ראשונה במציאות את שמה לב לפרטים כל כך קטנים ובלתי משמעותים , שבכלל לא שווים התייחסות ....חשבי על זה...
18/08/06 10:22
coffee_cut
מאמר פשוט מצויין
הורניק בעצמו לא היה כותב זאת טוב יותר, פשוט מצויין. תודה
15/12/06 14:57
hotsweet
מאמר יפה..
גם מאמר יפה וגם סגנון כתיבה מרשים... כמעט מאמר אקדמאי אפשר להחמיא ולומר... ( :
24/07/09 23:58
תמר נוקד
ממש מאמר חשוב וגם ההבנה בסופו שעם כל ההבנה, אנחנו מכורים...תודה על הניסוח!
08/12/16 21:11