היכרויות באינטרנט
מאת babywoman(אחרת)
10 באוגוסט 2006
נחשפתי לתופעת צרכנות ההיכרויות באינטרנט לפני כחמש שנים, ואני מאמינה כי אני מכירה אותה מקרוב ויכולה להעיד על טיבה בצורה מהימנה. אינני מתוסכלת ומלאת כעס על כלי זה למציאת בן זוג לכל מטרה, ולכן הדברים הקשים שיש בכוונתי לומר עליו לא נובעים מאכזבה. במהלך הדיון אתייחס לשתי סוגיות ספציפיות: סטריאוטיפים שיווקיים המכוונים לקהל יעד מסוים, והקלות הבלתי נסבלת של עודף מדומה של היצע.
תחילה לנושא הסטריאוטיפים. כאשר אני מדברת על סטריאוטיפים שיווקיים באתר היכרויות, אני מתכוונת לכך, שכל מי שנרשמת לאתר היכרויות במטרה למצוא בן זוג ובתקווה להיענות מצד האנשים ה"נכונים", מבינה במהרה (או יותר נכון לומר, עדיף לה לו הייתה מבינה במהרה), שאין שום טעם לנסות ולחשוף את האישיות האמיתית שלה בדף האינטרנט המיועד לכך באתר (מכאן והלאה: פרופיל). האישיות של כל אדם ואדם מורכבת מאוד ולעתים (לרוב), מלאת ניגודים, לכן קשה מאוד לייצר דיוקן עצמי אמיתי, מהימן, כזה שישקף בצורה מלאה את האישיות ולא יראה למסתכל מן הצד (מכאן והלאה: לקוח) מלא ניגודים, "לא סגור על עצמו", פונה לקהל יעד רחב מדי או "כבד". מעבר לכך, תמיד קיימת הסכנה שבניית הפרופיל תושפע ממומנטום הכתיבה, כלומר מגורמים סביבתיים ו/או פנימיים בעלי יכולת השפעה לא מודעת על האופי ותכונות האישיות, שעתידים ליחצן את הכותבת באתר גם הרבה אחרי שהיא תשכח מה בדיוק היא כתבה שם.
טענתי היא, שבמקום לנסות ולעמוד במטלה הבלתי אפשרית שהוצגה לעיל, יש לבנות אסטרטגיה שיווקית מכוונת-לקוח. לפני שהאצבעות של בונת הפרופיל (מכאן והלאה: המשווקת) מתחילות לרוץ על המקשים ולייצר משפטי אופי ללא כיוון מוגדר, כדוגמת: "אני בחורה שקטה, שאוהבת שקט ובילוי איכותי, אבל גם הרפתקנית נועזת, שמתה על ספורט אתגרי", עליה לעצור ולחשוב מי הוא קהל היעד שלה, כלומר, איך מצטייר נסיך החלומות המיוחל. רק בתום מלאכת מחשבה עמוקה ומפורטת, היא יכולה להתחיל לבנות את מערך המתקפה השיווקית. בניית הפרופיל, אם כך, צריכה להיעשות לא על סמך מה שהמשווקת רוצה למצוא בלקוח הפוטנציאלי, אלא על סמך מה שהוא, להערכתה, ירצה למצוא בה. האינטרנט, יותר מכל מקום אחר, מספק את הבמה לבניית דמות מושלמת מכוונת לקוח מסוג זה.
באינטרנט, המשווקת זוכה ליתרון עצום שנעוץ בכך שהיא לא מכירה את האובייקט הספציפי אותו הוא רוצה "להשיג". ההיכרות באינטרנט מדלגת באלגנטיות על הצורך תחילה להכיר את האדם שנשא חן בעיניך ואז, אחרי שאבדת זמן יקר, והוא כבר מכיר אותך במידה ובאופן מסוימים (שכן רושם ראשוני המבוסס על היוריסטיקות - כללי חשיבה פשטניים, המציעים דרך קלה ומהירה להגיע לתשובה, בניגוד לחשיבה יסודית ומאומצת יותר או בניגוד לכללים הלוגיים להגעה לתשובה - נוצר כבר בשניות ההיכרות הראשונות), להתחיל להשקיע מאמצים בכוונון התדמית שלך בהתאם ל"דרישות השטח". במקום זאת, באינטרנט, המשווקת מכוונת לאינספור אובייקטים פוטנציאליים בעלי מכנה משותף כללי ביותר. ומי בוחר את המכנה המשותף הזה אם לא היא?
לכל סוג של קהל יעד יש גישה נכונה ומילים נכונות; חלקן אסורות בתכלית האיסור, אחרות הן מילות קסם, מילות חובה, שמפילות ברשת בדיוק את הלקוח המיוחל. אישה שמעוניינת בגבר ספורטיבי, קליל, קצת מאצ'ו, מטופח ומעודכן, לעולם אל לה לכתוב שהיא "מעוניינת במערכת יחסים רצינית בלבד", שהיא "בחורה מסודרת שאוהבת לקחת הכול לאט לאט", ושבכלל נראה לה "שכולם כיום קלילים מידי". ואם היא חפצה בגבר "עמוק, אינטליגנטי ורגיש, שאוהב לנתח דברים" (בעיקר את עצמו), "שתמיד מסתכל קצת מהצד" (הצד שלמעלה), עליה להשתמש במשפטים ארוכים יותר מאשר במקרה הקודם, להציג את עצמה כבררנית, בעלת תחומי עניין רבים, סקרנית ואוהבת שיחות נפש, שבמהלכן היא בעיקר נהנית להקשיב... יש אינספור קטגוריות ותתי-קטגוריות שאליהן יכולה לכוון המשווקת, אם היא רגישה מספיק בכדי להבחין בפרטים המפלגים שיוצרים אותן. ולרוב, בסופו של יום, היא תופתע לגלות ש"רשתה מלאה בדגים הנכונים" וכמעט נעדרים ממנה כל אלה שהיא הייתה במילא מסננת אחרי שיחה קצרה או עיון בפרופיל האישי. נשמע פנטסטי.
עם זאת, יש סבירות גבוהה מאוד, שהשאלה הבאה עימה תצטרך להתמודד אותה בחורה, שעמלה בשביל ללכוד את הלקוח הרצוי בזיעת אפה, שבשבילו בסופו של דבר קנתה בגדים חדשים וצבעה את החדר, תהיה קשורה ישירות למחיר האישי שהיא משלמת על זה שהיא כל כך "נכונה" עבורו , אבל איכשהו כבר לא כל כך "היא". מצד שני רוב האנשים בעולם סובלים מתסמונת: “I will never join a club that wants me as it’s member”.
הנושא השני אליו אני רוצה להתייחס נוגע לעודף היצע. אנסה להביע את תחושותיי באמצעות סיפור אישי שאין לו נגיעה עם עולם האינטרנט : לפני כמה חודשים אבי סיפר לי שבביקורו האחרון באוקראינה הוא נכנס לחנות ספרים עצומת מימדים ומצא שהוא ניצב מול דילמה לא פשוטה: החנות הציעה מבחר כל כך גדול של ספרים מצוינים, נדירים ומיוחדים, כאלה שאם היה מוצא כל אחד ואחד מהם בארץ באיזושהי חנות ספרים קטנה היה רוכש אותם מייד, שהיה קשה לו להחליט איזה ספר או שניים לקחת. הוא אמר לי: "התקשיתי לחשוב על סיבה מדוע לקחת את זה ולוותר על ההוא , או מדוע לוותר על שני אלה ולקחת את השלישי". לבסוף, לאחר התלבטות ארוכה הוא עזב את החנות בלי שקנה ולו ספר אחד. מדוע?
כששאלתי אותו על הסיבה, הוא אמר שבאיזשהו שלב של שהייתו בחנות הוא הרגיש שכולם אותו דבר, שאף אחד מהם בעצם לא יותר נדיר ויקר ערך מהאחרים ושהיה מעדיף לרכוש אותם בנסיבות אחרות, בהן היה מתרגש יותר מהמציאה בגלל ייחודיותה. הרגשתי שאני מכירה מקרוב את התופעה הזו מאתרי ההיכרויות באינטרנט :כאשר נשים נרשמות לאתר, הן נחשפות לכמות עצומה של פניות מכמות עוצמה של בני זוג פוטנציאליים, שכולם או רובם נראים כמועמדים נפלאים (גם הם יודעים דבר או שניים על שיווק). בתנאים לא מציאותיים אלה, נוצרת בעיה של היצע יתר. אני אתייחס לשלוש סוגיות נפרדות שניתן למפות בבעיה הזו.
הבעיה הראשונה נעוצה בעצם הכמות. כאשר יש כל כך הרבה פניות, נוצר הצורך לצמצם אפשרויות. כלומר צריך לבחור, לבנות קריטריונים לניפוי מועמדים, ולסינון פניות. לדעתי, הקריטריונים שנבחרים לשמש כקריטריוני ניפוי בעולם הווירטואלי בעייתיים מאוד, שכן הם לרוב לא תואמים את הקריטריונים שבהם נשים משתמשות בחיים האמיתיים. כאשר בחורה יושבת בבית, מוצפת ב-28 פניות מגברים שכולם נראים נפלאים וחכמים ויפים, היא לא ממש בוחרת כמו שהייתה בוחרת ברחוב. כי ל-99.99% מהנשים לא קורה ש-28 בחורים מדהימים רצים אחריהן ברחוב ומתחננים שלא יסננו אותם. השיקולים אחרים, הם נובעים מפינוק, מאגו שפתאום התנפח לו למימדי ענק, מהקלות הבלתי נסבלת של המחיקה.
כאן אני רוצה להעלות את סוגיית הצרכנות ללא כסף. ניתן לטעון כי בכל הקשור לאתרי אינטרנט ללא תשלום, לא מדובר בתופעה צרכנית, אם כי בסוג של בילוי ופנאי שאינו כרוך בתשלום כספי. אולם אני רוצה לטעון אחרת. הופעת הצרכנות בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, הסתמנה במהפך עיקרי אחד. בתקופה זו, אנשים החלו לרכוש לא רק מוצרים אלה גם מצרכים. לא רק את מה שנחוץ להם לצורך קיומם מתוך שיקולי כדאיות בלבדיים, אלא גם מוצרים נוספים, שאינם משתייכים לקטגורית מוצרים שבלעדיהם הקיום האנושי פגום או בלתי אפשרי (commodities). מוצרים אלו נבדלו מקודמיהם בכך שהם נצרכו בגלל תכונות נוספות, יותר נכון לומר מוספות, לערכם הגולמי, שייוחסו להם מסיבות אלו או אחרות. כיום חיינו מתבססים כמעט באופן בלעדי על צריכה של מוצרים מן הסוג הזה, מצרכים(products), שבעת קנייתם אנו מקווים לרכוש בעלות על משהו מוסף, הרבה יותר גדול מפיסת הפלסטיק או המתכת שאנו מחזיקים ביד.
באתר היכרויות באינטרנט, הצריכה כולה מתרכזת סביב הערך המוסף, תוך וויתור אפילו על המטבע הקונבנציונאלי (הכסף) והחלפתו במטבע אחר, שנוגע באופן הרבה יותר בלעדי במהות חווית הצריכה - מטבע האגו. החשבון פשוט: ככל שיש לך יותר פניות - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שהפרופיל שלך יותר נצפה - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שאת מסרבת ליותר אנשים - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שאת פוגעת ביותר אנשים - יש לך יותר מטבעות אגו, וככל שיש לך יותר מטבעות אגו, את מה?
הבעיה השנייה קשורה קשר הדוק בבעיה הראשונה ובעניין כסף האגו. בעיה זו נצפית בהמון אתרי אינטרנט נוספים והיא טמונה בקלות שבה אפשר למחוק באינטרנט הודעה או איש קשר. כבר הזכרתי את התופעה הזו קודם, כחלק מתהליך הניפוי, וכעת אני רוצה להתרכז בה ביתר פירוט. אני מרגישה שיש ביכולת הזו לפגוע במישהו בלי להרגיש זאת, לסרב, למחוק, או אולי אפילו לכתוב כמה מילים לא יפות, משהו נורא משחית, משהו שמשנה את הנפש ומשפיע עליה עמוקות מן הפן הפסיכולוגי. אמנם זו הקבלה מאוד רחוקה ומאוד מופרזת, אולם אני מרגישה כי ההבדל בין התעלמות ופגיעה במישהו באינטרנט לבין פגיעה מעין זו במציאות, מקביל להבדל בין הריגת אויב במלחמה במו ידך, כאשר אתה רואה את עיניו, לעומת הריגת אלפי אנשים בלחיצת כפתור אחת. הכוונה שלי היא, שכאשר אדם לא רואה את מי שהוא פוגע בו, הוא מרגיש נתק רגשי ממנו, מרגיש פחות מעורב ופחות אחראי על סבלו, ובסופו של דבר קל לו יותר לפגוע בו.
זה מה שקורה באינטרנט. אנשים מרגישים חופשיים ממוסכמות חברתיות ומאחריות אישית, ורבים מדי מנצלים חופש זה בכדי לתת ביטוי לתסכוליהם מהחיים האמיתיים, לעתים אף בצורה אלימה. האלימות הזאת היא כמובן מילולית בלבד, ולרוב היא מתבטאת רק בעצם ההתעלמות, ועם זאת היא עדיין נושאת בתוכה מסר של אקט אלים. אני חושבת שמסר זה תמיד פוגע הן בשולח והן במקבל. הצד המקבל סופג תבוסה רגשית. הוא נפגע מסירוב וירטואלי כמו שהוא נפגע מסירוב אמיתי, שכן אנשים תמיד רגישים יותר לעצמם מאשר לאחרים. ואילו הצד השולח, לדעתי, מעמיק את הנתק הרגשי שלו מאנשים אחרים, מגדיל את הקלות בה הוא פוגע באנשים אחרים, ובסך הכך הופך עם הזמן לאדם יותר אגוצנטרי ופחות כשיר לקשרים בריאים עם אנשים אחרים. מה שכן, יש לו ללא ספק יותר מטבעות אגו.
ברצוני להעלות בעייתיות נוספת שטמונה בעודף ההיצע של בני זוג פוטנציאליים (מכאן והלאה: מועמדים) באינטרנט: בעיתיות זו מתבטאת בקושי להבחין בין הפריטים ובחוסר יכולת להחליט מהו הפריט הטוב ביותר, שנובעת מקושי זה. בחיים האמיתיים, כאשר אישה פוגשת גבר, היא בד"כ מחליטה אם היא מעוניינת ליצור עמו מערכת יחסים או, לחילופין, מעדיפה להימנע מכך תוך מספר פגישות ראשוניות, ולעתים כבר בפגישה הראשונה או אפילו לפניה (למשל, במקום עבודה או במקום לימודים משותף). הבחירה הזו נעשית בד"כ בלי הקשר תלוי מועמדים אחרים או בהקשר של הימצאותם של מועמדים אחרים, אולם כאלה שגם עימם יש לה מידה מסוימת של הכרות. כלומר, הבחירה הזו נעשית לרוב כאשר היא מסוגלת להשוות בין מועמד זה למועמד אחר על בסיס של היכרות (ולו השטחית ביותר) עם המועמדים כולם.
באינטרנט אין אפשרות כזאת. בכלל. באינטרנט יש אינספור מועמדים, כולם למודי שיווק עצמי, וכולם כותבים פחות או יותר את מה שצריך לכתוב, ומסיבה זו בדיוק, כולם נראים טובים וגרועים באותה מידה. במצב כזה אפשר לומר שכל בחירה טובה כרעותה, וקשה מאוד לדעת על סמך מה לבחור. אפשר לטעון כי במהלך שיחה עם המועמדים אפשר ללמוד על אישיותם ולהתרשם מהם באופן כללי, אולם בלי לראות אותם, בלי לראות את שפת גופם, ובלי להיעזר באותם אינספור הרמזים בהם אנשים נעזרים בשעת מגע מילולי עם אנשים אחרים, זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.
יתרה מכך, וכאן אני מגיעה למלכודת הגדולה ביותר של האינטרנט, כאשר יש כל כך הרבה אנשים, יש... הרבה אנשים. אני מתכוונת לכך, שאין כמעט סכנה להישאר לבד, תמיד יש עוד מישהו, או עוד עשרה שיחכו לתורם. קשה מאוד לעצור ולתת הזדמנות הוגנת להכרות ולהכרת המועמד לעומק, כזו שתדמה להזדמנויות שניתנות למועמדים במציאות (כאשר אין תור נראה לעין של מחליפים מאחורי גבם). בתנאים כאלה כל פגם קטן עשוי להפוך לסיבה לנטוש את הקשר שנוצר, לנתק אותו בדמי ימיו ולעבור הלאה. למה? "כי יש עוד מיליון טובים ממנו!". מצלצל לי כמו מטבע אגו...
לסיכום, ברצוני לומר שתמונת המצב העגומה שמצטיירת מדבריי איננה מתבססת על ניסיוני האישי בלבד. אלו הן אינן תובנות שאליהן הגעתי מהתבוננות בעצמי בלבד ומעשיית חשבון נפש פרטי. נהפוך הוא, גיליתי כי כמעט כל מי ששותפה לחוויית ההיכרויות באינטרנט, מגיעה בסופו של דבר לאותן המסקנות ורוכשת את אותן התובנות (בין אם הסקתי אותן מדבריה ובין אם מאופן התנהגותה). רבות סבורות שיש להפסיק להשתמש באינטרנט ככלי להכרות עם בן זוג פוטנציאלי, אבל... זה גם ממכר.
תחילה לנושא הסטריאוטיפים. כאשר אני מדברת על סטריאוטיפים שיווקיים באתר היכרויות, אני מתכוונת לכך, שכל מי שנרשמת לאתר היכרויות במטרה למצוא בן זוג ובתקווה להיענות מצד האנשים ה"נכונים", מבינה במהרה (או יותר נכון לומר, עדיף לה לו הייתה מבינה במהרה), שאין שום טעם לנסות ולחשוף את האישיות האמיתית שלה בדף האינטרנט המיועד לכך באתר (מכאן והלאה: פרופיל). האישיות של כל אדם ואדם מורכבת מאוד ולעתים (לרוב), מלאת ניגודים, לכן קשה מאוד לייצר דיוקן עצמי אמיתי, מהימן, כזה שישקף בצורה מלאה את האישיות ולא יראה למסתכל מן הצד (מכאן והלאה: לקוח) מלא ניגודים, "לא סגור על עצמו", פונה לקהל יעד רחב מדי או "כבד". מעבר לכך, תמיד קיימת הסכנה שבניית הפרופיל תושפע ממומנטום הכתיבה, כלומר מגורמים סביבתיים ו/או פנימיים בעלי יכולת השפעה לא מודעת על האופי ותכונות האישיות, שעתידים ליחצן את הכותבת באתר גם הרבה אחרי שהיא תשכח מה בדיוק היא כתבה שם.
טענתי היא, שבמקום לנסות ולעמוד במטלה הבלתי אפשרית שהוצגה לעיל, יש לבנות אסטרטגיה שיווקית מכוונת-לקוח. לפני שהאצבעות של בונת הפרופיל (מכאן והלאה: המשווקת) מתחילות לרוץ על המקשים ולייצר משפטי אופי ללא כיוון מוגדר, כדוגמת: "אני בחורה שקטה, שאוהבת שקט ובילוי איכותי, אבל גם הרפתקנית נועזת, שמתה על ספורט אתגרי", עליה לעצור ולחשוב מי הוא קהל היעד שלה, כלומר, איך מצטייר נסיך החלומות המיוחל. רק בתום מלאכת מחשבה עמוקה ומפורטת, היא יכולה להתחיל לבנות את מערך המתקפה השיווקית. בניית הפרופיל, אם כך, צריכה להיעשות לא על סמך מה שהמשווקת רוצה למצוא בלקוח הפוטנציאלי, אלא על סמך מה שהוא, להערכתה, ירצה למצוא בה. האינטרנט, יותר מכל מקום אחר, מספק את הבמה לבניית דמות מושלמת מכוונת לקוח מסוג זה.
באינטרנט, המשווקת זוכה ליתרון עצום שנעוץ בכך שהיא לא מכירה את האובייקט הספציפי אותו הוא רוצה "להשיג". ההיכרות באינטרנט מדלגת באלגנטיות על הצורך תחילה להכיר את האדם שנשא חן בעיניך ואז, אחרי שאבדת זמן יקר, והוא כבר מכיר אותך במידה ובאופן מסוימים (שכן רושם ראשוני המבוסס על היוריסטיקות - כללי חשיבה פשטניים, המציעים דרך קלה ומהירה להגיע לתשובה, בניגוד לחשיבה יסודית ומאומצת יותר או בניגוד לכללים הלוגיים להגעה לתשובה - נוצר כבר בשניות ההיכרות הראשונות), להתחיל להשקיע מאמצים בכוונון התדמית שלך בהתאם ל"דרישות השטח". במקום זאת, באינטרנט, המשווקת מכוונת לאינספור אובייקטים פוטנציאליים בעלי מכנה משותף כללי ביותר. ומי בוחר את המכנה המשותף הזה אם לא היא?
לכל סוג של קהל יעד יש גישה נכונה ומילים נכונות; חלקן אסורות בתכלית האיסור, אחרות הן מילות קסם, מילות חובה, שמפילות ברשת בדיוק את הלקוח המיוחל. אישה שמעוניינת בגבר ספורטיבי, קליל, קצת מאצ'ו, מטופח ומעודכן, לעולם אל לה לכתוב שהיא "מעוניינת במערכת יחסים רצינית בלבד", שהיא "בחורה מסודרת שאוהבת לקחת הכול לאט לאט", ושבכלל נראה לה "שכולם כיום קלילים מידי". ואם היא חפצה בגבר "עמוק, אינטליגנטי ורגיש, שאוהב לנתח דברים" (בעיקר את עצמו), "שתמיד מסתכל קצת מהצד" (הצד שלמעלה), עליה להשתמש במשפטים ארוכים יותר מאשר במקרה הקודם, להציג את עצמה כבררנית, בעלת תחומי עניין רבים, סקרנית ואוהבת שיחות נפש, שבמהלכן היא בעיקר נהנית להקשיב... יש אינספור קטגוריות ותתי-קטגוריות שאליהן יכולה לכוון המשווקת, אם היא רגישה מספיק בכדי להבחין בפרטים המפלגים שיוצרים אותן. ולרוב, בסופו של יום, היא תופתע לגלות ש"רשתה מלאה בדגים הנכונים" וכמעט נעדרים ממנה כל אלה שהיא הייתה במילא מסננת אחרי שיחה קצרה או עיון בפרופיל האישי. נשמע פנטסטי.
עם זאת, יש סבירות גבוהה מאוד, שהשאלה הבאה עימה תצטרך להתמודד אותה בחורה, שעמלה בשביל ללכוד את הלקוח הרצוי בזיעת אפה, שבשבילו בסופו של דבר קנתה בגדים חדשים וצבעה את החדר, תהיה קשורה ישירות למחיר האישי שהיא משלמת על זה שהיא כל כך "נכונה" עבורו , אבל איכשהו כבר לא כל כך "היא". מצד שני רוב האנשים בעולם סובלים מתסמונת: “I will never join a club that wants me as it’s member”.
הנושא השני אליו אני רוצה להתייחס נוגע לעודף היצע. אנסה להביע את תחושותיי באמצעות סיפור אישי שאין לו נגיעה עם עולם האינטרנט : לפני כמה חודשים אבי סיפר לי שבביקורו האחרון באוקראינה הוא נכנס לחנות ספרים עצומת מימדים ומצא שהוא ניצב מול דילמה לא פשוטה: החנות הציעה מבחר כל כך גדול של ספרים מצוינים, נדירים ומיוחדים, כאלה שאם היה מוצא כל אחד ואחד מהם בארץ באיזושהי חנות ספרים קטנה היה רוכש אותם מייד, שהיה קשה לו להחליט איזה ספר או שניים לקחת. הוא אמר לי: "התקשיתי לחשוב על סיבה מדוע לקחת את זה ולוותר על ההוא , או מדוע לוותר על שני אלה ולקחת את השלישי". לבסוף, לאחר התלבטות ארוכה הוא עזב את החנות בלי שקנה ולו ספר אחד. מדוע?
כששאלתי אותו על הסיבה, הוא אמר שבאיזשהו שלב של שהייתו בחנות הוא הרגיש שכולם אותו דבר, שאף אחד מהם בעצם לא יותר נדיר ויקר ערך מהאחרים ושהיה מעדיף לרכוש אותם בנסיבות אחרות, בהן היה מתרגש יותר מהמציאה בגלל ייחודיותה. הרגשתי שאני מכירה מקרוב את התופעה הזו מאתרי ההיכרויות באינטרנט :כאשר נשים נרשמות לאתר, הן נחשפות לכמות עצומה של פניות מכמות עוצמה של בני זוג פוטנציאליים, שכולם או רובם נראים כמועמדים נפלאים (גם הם יודעים דבר או שניים על שיווק). בתנאים לא מציאותיים אלה, נוצרת בעיה של היצע יתר. אני אתייחס לשלוש סוגיות נפרדות שניתן למפות בבעיה הזו.
הבעיה הראשונה נעוצה בעצם הכמות. כאשר יש כל כך הרבה פניות, נוצר הצורך לצמצם אפשרויות. כלומר צריך לבחור, לבנות קריטריונים לניפוי מועמדים, ולסינון פניות. לדעתי, הקריטריונים שנבחרים לשמש כקריטריוני ניפוי בעולם הווירטואלי בעייתיים מאוד, שכן הם לרוב לא תואמים את הקריטריונים שבהם נשים משתמשות בחיים האמיתיים. כאשר בחורה יושבת בבית, מוצפת ב-28 פניות מגברים שכולם נראים נפלאים וחכמים ויפים, היא לא ממש בוחרת כמו שהייתה בוחרת ברחוב. כי ל-99.99% מהנשים לא קורה ש-28 בחורים מדהימים רצים אחריהן ברחוב ומתחננים שלא יסננו אותם. השיקולים אחרים, הם נובעים מפינוק, מאגו שפתאום התנפח לו למימדי ענק, מהקלות הבלתי נסבלת של המחיקה.
כאן אני רוצה להעלות את סוגיית הצרכנות ללא כסף. ניתן לטעון כי בכל הקשור לאתרי אינטרנט ללא תשלום, לא מדובר בתופעה צרכנית, אם כי בסוג של בילוי ופנאי שאינו כרוך בתשלום כספי. אולם אני רוצה לטעון אחרת. הופעת הצרכנות בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, הסתמנה במהפך עיקרי אחד. בתקופה זו, אנשים החלו לרכוש לא רק מוצרים אלה גם מצרכים. לא רק את מה שנחוץ להם לצורך קיומם מתוך שיקולי כדאיות בלבדיים, אלא גם מוצרים נוספים, שאינם משתייכים לקטגורית מוצרים שבלעדיהם הקיום האנושי פגום או בלתי אפשרי (commodities). מוצרים אלו נבדלו מקודמיהם בכך שהם נצרכו בגלל תכונות נוספות, יותר נכון לומר מוספות, לערכם הגולמי, שייוחסו להם מסיבות אלו או אחרות. כיום חיינו מתבססים כמעט באופן בלעדי על צריכה של מוצרים מן הסוג הזה, מצרכים(products), שבעת קנייתם אנו מקווים לרכוש בעלות על משהו מוסף, הרבה יותר גדול מפיסת הפלסטיק או המתכת שאנו מחזיקים ביד.
באתר היכרויות באינטרנט, הצריכה כולה מתרכזת סביב הערך המוסף, תוך וויתור אפילו על המטבע הקונבנציונאלי (הכסף) והחלפתו במטבע אחר, שנוגע באופן הרבה יותר בלעדי במהות חווית הצריכה - מטבע האגו. החשבון פשוט: ככל שיש לך יותר פניות - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שהפרופיל שלך יותר נצפה - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שאת מסרבת ליותר אנשים - יש לך יותר מטבעות אגו, ככל שאת פוגעת ביותר אנשים - יש לך יותר מטבעות אגו, וככל שיש לך יותר מטבעות אגו, את מה?
הבעיה השנייה קשורה קשר הדוק בבעיה הראשונה ובעניין כסף האגו. בעיה זו נצפית בהמון אתרי אינטרנט נוספים והיא טמונה בקלות שבה אפשר למחוק באינטרנט הודעה או איש קשר. כבר הזכרתי את התופעה הזו קודם, כחלק מתהליך הניפוי, וכעת אני רוצה להתרכז בה ביתר פירוט. אני מרגישה שיש ביכולת הזו לפגוע במישהו בלי להרגיש זאת, לסרב, למחוק, או אולי אפילו לכתוב כמה מילים לא יפות, משהו נורא משחית, משהו שמשנה את הנפש ומשפיע עליה עמוקות מן הפן הפסיכולוגי. אמנם זו הקבלה מאוד רחוקה ומאוד מופרזת, אולם אני מרגישה כי ההבדל בין התעלמות ופגיעה במישהו באינטרנט לבין פגיעה מעין זו במציאות, מקביל להבדל בין הריגת אויב במלחמה במו ידך, כאשר אתה רואה את עיניו, לעומת הריגת אלפי אנשים בלחיצת כפתור אחת. הכוונה שלי היא, שכאשר אדם לא רואה את מי שהוא פוגע בו, הוא מרגיש נתק רגשי ממנו, מרגיש פחות מעורב ופחות אחראי על סבלו, ובסופו של דבר קל לו יותר לפגוע בו.
זה מה שקורה באינטרנט. אנשים מרגישים חופשיים ממוסכמות חברתיות ומאחריות אישית, ורבים מדי מנצלים חופש זה בכדי לתת ביטוי לתסכוליהם מהחיים האמיתיים, לעתים אף בצורה אלימה. האלימות הזאת היא כמובן מילולית בלבד, ולרוב היא מתבטאת רק בעצם ההתעלמות, ועם זאת היא עדיין נושאת בתוכה מסר של אקט אלים. אני חושבת שמסר זה תמיד פוגע הן בשולח והן במקבל. הצד המקבל סופג תבוסה רגשית. הוא נפגע מסירוב וירטואלי כמו שהוא נפגע מסירוב אמיתי, שכן אנשים תמיד רגישים יותר לעצמם מאשר לאחרים. ואילו הצד השולח, לדעתי, מעמיק את הנתק הרגשי שלו מאנשים אחרים, מגדיל את הקלות בה הוא פוגע באנשים אחרים, ובסך הכך הופך עם הזמן לאדם יותר אגוצנטרי ופחות כשיר לקשרים בריאים עם אנשים אחרים. מה שכן, יש לו ללא ספק יותר מטבעות אגו.
ברצוני להעלות בעייתיות נוספת שטמונה בעודף ההיצע של בני זוג פוטנציאליים (מכאן והלאה: מועמדים) באינטרנט: בעיתיות זו מתבטאת בקושי להבחין בין הפריטים ובחוסר יכולת להחליט מהו הפריט הטוב ביותר, שנובעת מקושי זה. בחיים האמיתיים, כאשר אישה פוגשת גבר, היא בד"כ מחליטה אם היא מעוניינת ליצור עמו מערכת יחסים או, לחילופין, מעדיפה להימנע מכך תוך מספר פגישות ראשוניות, ולעתים כבר בפגישה הראשונה או אפילו לפניה (למשל, במקום עבודה או במקום לימודים משותף). הבחירה הזו נעשית בד"כ בלי הקשר תלוי מועמדים אחרים או בהקשר של הימצאותם של מועמדים אחרים, אולם כאלה שגם עימם יש לה מידה מסוימת של הכרות. כלומר, הבחירה הזו נעשית לרוב כאשר היא מסוגלת להשוות בין מועמד זה למועמד אחר על בסיס של היכרות (ולו השטחית ביותר) עם המועמדים כולם.
באינטרנט אין אפשרות כזאת. בכלל. באינטרנט יש אינספור מועמדים, כולם למודי שיווק עצמי, וכולם כותבים פחות או יותר את מה שצריך לכתוב, ומסיבה זו בדיוק, כולם נראים טובים וגרועים באותה מידה. במצב כזה אפשר לומר שכל בחירה טובה כרעותה, וקשה מאוד לדעת על סמך מה לבחור. אפשר לטעון כי במהלך שיחה עם המועמדים אפשר ללמוד על אישיותם ולהתרשם מהם באופן כללי, אולם בלי לראות אותם, בלי לראות את שפת גופם, ובלי להיעזר באותם אינספור הרמזים בהם אנשים נעזרים בשעת מגע מילולי עם אנשים אחרים, זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.
יתרה מכך, וכאן אני מגיעה למלכודת הגדולה ביותר של האינטרנט, כאשר יש כל כך הרבה אנשים, יש... הרבה אנשים. אני מתכוונת לכך, שאין כמעט סכנה להישאר לבד, תמיד יש עוד מישהו, או עוד עשרה שיחכו לתורם. קשה מאוד לעצור ולתת הזדמנות הוגנת להכרות ולהכרת המועמד לעומק, כזו שתדמה להזדמנויות שניתנות למועמדים במציאות (כאשר אין תור נראה לעין של מחליפים מאחורי גבם). בתנאים כאלה כל פגם קטן עשוי להפוך לסיבה לנטוש את הקשר שנוצר, לנתק אותו בדמי ימיו ולעבור הלאה. למה? "כי יש עוד מיליון טובים ממנו!". מצלצל לי כמו מטבע אגו...
לסיכום, ברצוני לומר שתמונת המצב העגומה שמצטיירת מדבריי איננה מתבססת על ניסיוני האישי בלבד. אלו הן אינן תובנות שאליהן הגעתי מהתבוננות בעצמי בלבד ומעשיית חשבון נפש פרטי. נהפוך הוא, גיליתי כי כמעט כל מי ששותפה לחוויית ההיכרויות באינטרנט, מגיעה בסופו של דבר לאותן המסקנות ורוכשת את אותן התובנות (בין אם הסקתי אותן מדבריה ובין אם מאופן התנהגותה). רבות סבורות שיש להפסיק להשתמש באינטרנט ככלי להכרות עם בן זוג פוטנציאלי, אבל... זה גם ממכר.
