ספור

דמעת ההתמסרות


עמדתי במרפסת קרוב לעשרים דקות ובחנתי אותו. חטוב, גבוה ושחום,
בדיוק כפי שתיאר לי בטלפון ובדיוק כפי שאני אוהב אותם.
הוא לבש ג'ינס שחור צמוד שהבליט את חלציו וחולצת טריקו שחורה,
שמעט מן השרוולים שלה חבקו את שרירי זרועותיו.
הוא עמד קרוב למעקה של גינת הבניין ותיקו היה תלוי על כתפו הרחבה.

עמידתו לבשה תנוחה של עבד. עיניו המושפלות לא העיזו להגביה
מבט מן המדרכה. גופו היה גאה בזקיפות כניעתו ודרוך לקראת הרגע
בו ישמע את צעדיי המתקרבים אליו. חודש וחצי הוא ציפה לרגע הזה.
חודש וחצי של שליטה מנטאלית רק בשיחות קצרות בטלפון
ובחילופי מלים בודדות במייל, מכיווני אליו, כאשר עליו חלה
חובת הדיווח המפורט על כל צעדיו, כולל בקשת רשות לכל צעד
שהיה עליו לעשות בתוקף חייו הפרטיים.

הצמדתי אל גופי את הג'ינס שלי ונעלתי את מגפיי העור הגבוהים.
גופייה שחורה הדוקה לחזי ומוכנסת אל המכנסיים, כשחגורת ניטים שחורה
מתהדקת אל מותניי. נטלתי את נשימת השליטה לפני צאתי אל חזית הבניין.
לפני שאנשום את יופיו. לפני שאקטוף את התמסרותו. נעלתי את החיוך
במגירת הרוך שבנפשי ואת התלהבותי ממנו הותרתי בחדר המדרגות,
רגע לפני שעשיתי את צעדיי לקראתו.

צעדיי חבטו בנשימותיו. כפותיו התאגרפו והתהדקו אל צידי ירכיו.
משב של רעידות בלתי מרוסנות אחז בגופו ועיניו נעצמו על המדרכה.
שפתיו החצופות, המצוירות והמתגרות, חבקו זו את זו בעוצמה,
כמו אמרו לחסום את קולות החנק שטרפו אותו. להגן על יכולתו להחריש
ולא לפלוט מילה מיותרת. זיעה קרה חלשה על מצחו.
ניגרה על גבותיו ופרצה את מחסום ריסיו הישר אל תוך עיניו.

גם פעימותיי שלי זעקו. נשימותיי היו תכופות ומהירות. חזי עלה וירד,
עד שחשתי איך בד גופייתי עומד להיקרע. מראה מושלם
ובלתי מתפשר היה עליו. כמו אל... נסיך שנשלף מן האגדה,
מן הים... אליל היופי והשלמות. חשתי שקרעי ההזיות שלי עומדים
להתאחות ולהתגשם. לגעת ביופי הזה המוטל לפניי. להשחית את
התמימות שבו. לעטוף אותו בכאב. לצבוט... לראות את צבעי השעווה
זולגים על הגוף הזה, הטהור... לכבול אותו בחבלי עינוגיי...
לבעול את בתוליו...

שלפתי מתוך הווייתי את הקשיחות שבי ועשיתי את הצעדים האחרונים
לקראתו. נעצתי את מגפי בנעל הבד שלו. הוא לקח נשימה אחת ארוכה
ועצר אותה בחלל גרונו. נשם את נוכחותי מעליו והתמכר לריח.
הרעידות המרטיטות של גופו כמעט הביאו את זרועותיי להיכרך סביבו,
אך ידי הונחה על עורפו ולחשתי לו בטון מצווה ללכת אחרי.

ידעתי שהוא לא יעמוד בפיתוי. חשתי את עיניו הנישאות מן המדרכה
ובוחנות את אחורי גופי. רגליי כמעט התנגשו זו בזו, אך עצרתי את הליכתי
המהירה ומבלי להביט לאחור, הוריתי לו להוריד חזרה את העיניים.
הסתובבתי אליו והוא ניסה להסתיר את המבוכה בזיפי רעידותיו,
על שנתפס בחטאו. טיפסתי במדרגות והוא השתדל להדביק את דילוגיי.
ליד הדלת, פניתי לעברו, הצמדתי את כפי אל פניו והזהרתי אותו,
לבל יחזור שוב על הניסיון להביט בגופי.

המגע שלי על פניו, העצים את הקושי על יכולתו לנשום. פסיעה אחר פסיעה
עשיתי כדי להיצמד אל גופו ובכל זאת, שמרתי על מרחק החרמנות הגואה
מתחת לג'ינס שלי. הרוך של עור פניו בכפי, הרעידו בי את התשוקות
העזות ביותר שחוויתי מעודי. אצבעותיי רפרפו על לחייו ונגעו
בשיא הריגושים שלו. עשיתי צעד מנחם לאחור, שלחתי אל ריחופו
מבט מלטף ופתחתי את הדלת.

הוא נכנס אחרי. הניח את תיקו וכרע על ארבע. רציתי פתאום לאסוף
את היופי הזה, השפוך על הרצפה ולשאת אותו בזרועותיי
אל מיטת האהבה הרכה, אך תנועת רגלי, גרמה לו לשלוח
את לשונו ובהסתערות חושנית, הוא הביע סגידה והערצה למגפיי.
לרגליי. הוא העביר אותה בהחלקה רטובה בין אצבעותיי וגניחותיו
החריפו את תשוקתי.

הוריתי לו להתפשט. כנחש הוא השיל את הבגדים מעל גופו.
הפטמות שלו... הזין הפרטיזאני... האשכים המגולחים... הישבן,
העכוזים הצמודים... הסומק הבתולי שבפי הטבעת שלו...

את כל אלה נטלתי לשימושי ולעינוגי והוא הודה לי בדמעת התמסרות.



_________________
הערץ את מי שלפניו אתה כורע,
כי הרגליים האלה, להן אתה סוגד,
ירוממוך או ישפילוך כאוות נפשי!
מייל:
DOM_NB@thecage.co.il