אין בניהם שוויון והוא המאושר באדם
מאת המכשפה בג'ינס(שולטת)
9 באוגוסט 2003
אזהרה חמורה: הסיפור הזה אינו כולל סאשנים, תיאורי השפלות, דם ואש ותימרות עשן. אלא סיפור BDSM פאמדום עדין יותר, רומנטי שעוסק באהבה. אמיתי או לא? תבינו בסוף.
אין בניהם שוויון והוא המאושר באדם
מוקדש באהבה ל(נסיכה) נועה*
עמית סיים זה עתה את לימודי ההנדסה והחל את עבודתו בחברת הבנייה משה ובניו. הוא ואורית חיו אז כבר שנתיים ביחד אבל בכל בוקר כשהוא קם משהוא הטריד אותו. בחודשים האחרונים לא ממש רצה לחזור הביתה מוקדם והקימה בבוקר הייתה קלה מהרגיל. הם רבו על כל דבר קטן והוא כבר לא ממש אהב אותה.
פעמים רבות חשב אולי זה הזמן להיפרד, אבל העדיף לחיות בזוגיות שכזו על פני להיות לבד. יותר מהכל רצה תמיד להיות שייך לאישה. אישה שתחליט עבורו תקבע בשבילו והוא ירגיש משוחרר.
כנראה שעל אף חלוקת התפקידים הברורה לא הייתה בניהם התאמה ואחרי מספר חודשים של תהייה הוא קיבל החלטה להיפרד. הם שברו את חוזה השכירות בדירה ונפרדו איש איש לדרכו. עמית חזר הביתה להורים והתרכז בעבודה על מנת להטביע את תחושת הבדידות הנוראה שתקפה אותו בכל בוקר מחדש.
הוא היה עובד חרוץ עבר מפרוייקט לפרוייקט, לקח עליו משימות רבות ותמיד קיבל מחמאות. "העובד הכי חרוץ בענף הנדל"ן" היו משבחים אותו מעסיקיו והוא ידע כי מתחת למעטה של העובד החרוץ מסתובבת לה באופן חופשי בדידות גדולה ועמוקה. הוא כבר חשב ליצור שוב קשר עם אורית ולומר "לה אני רוצה להיות שייך לך שוב", אבל משהו בתוכו עצר אותו.
* * *
באחד הימים כשהסתובב באתר הבנייה וחילק מפתחות למשפחות הדיירים החדשים, ניגשה אליו אישה מבוגרת ואמרה: "עלם צעיר אולי תוכל לבדוק עבורי משהו בדירה החדשה".
מסתבר שהיא עברה לפני מספר ימים ורק היום גילתה בעיה קלה במטבח. עמית נכנס לדירה ובטלפון הזעיק את צוות התיקונים ובחלוף שעה הבעיה תוקנה.
האישה הזמינה את עמית למשקה קר בסלון והחלה להראות לו את התמונות של בני משפחתה. היא עברה בין כמה אלבומים כשהיא מתעכבת ומסבירה, עמית כבר התעייף אך רצה להיות מנומס. אחרי שסיימו את האלבומים הצביעה האישה על תמונה ממוסגרת על הטלוויזיה ואמרה "וזו הנכדה שלי יפעת, היא בערך בגילך".
עמית הסתכל על התמונה והרגיש כמו שלא הרגיש בחיים. בתמונה הייתה בחורה בעלת פנים חייכניות, עיניים גדולות ושיער שופע ובהיר. הוא התקרב אל התמונה אחז אותה בידו. "היא לא מזמן נפרדה מהחבר שלה" אמרה האישה ו"חשבתי אולי תרצה להכיר אותה" הוסיפה. עמית הרגיש שמחה בלבו כמו שלא הרגיש אף פעם פתח את הפה החל לגמגם משהו ואמר "כן... אני אשמח".
האישה נתנה לו את מספר הטלפון והוא הודה לה ויצא מהדירה.
עמית חיכה שיום העבודה כבר יסתיים והוא יוכל להגיע הביתה ולהתקשר לבחורה המופלאה שראה בתמונה. השעות חלפו בעצלתיים הוא סיים בקושי את העבודה ונסע הביתה. התקלח אכל משהו וישב מול הטלפון ובהה. הוא שירבט על נייר כל מני משפטי פתיחה חכמים ואחרי דקות ארוכות עדיין לא מצא את המשפט הנכון. אולי אני פשוט אתקשר ואומר לה את האמת הוא חשב... ואם היא אוהבת בחורים חזקים וכאלו שמשחקים משחקים, אולי היא לא תעריך את הכנות שלי ותחשוב שאני חלש?. מחשבות רבות התרוצצו בראשו אבל אחרי שעה וחצי של בהייה בטלפון הוא החל לחייג. הוא חייג לפחות עוד שש פעמים עד שהיה לו האומץ גם לאפשר לטלפון בצד השני לצלצל.
"שלום" הוא שמע קול מהצד השני... "ערב טוב מדבר עמית הוא אמר", "כן סבתא שלי אמרה שתתקשר אולי" היא ענתה לו. השיחה בניהם צלעה קצת בהתחלה אבל אחרי כמה דקות היא הפכה לקולחת וחופשייה. הוא סיפר לה על מערכות היחסים הקודמות שלו. על חייו עם אורית על משיכתו לנשים חזקות, על הרצון העז שלו שבת זוגו תקבל החלטות בשבילו. היא סיפרה לו שהיא אוהבת גברים עדינים ורגישים, אוהבת גבר שפותח דלתות וכותב מכתבי אהבה. אחרי שיחה של שלוש שעות, הם קבעו להיפגש למחרת בערב וסיימו את השיחה בלילה טוב.
* * *
כל היום שלמחרת עמית לא היה מרוכז הוא התרגש, התבלבל, הייתה לו זעה קרה שהתחלפה בחמה, היו לו צמרמורות, פרפרים בבטן והוא רץ כל חצי שעה לשירותים. בשעה ארבע סיים לעבוד, עלה על האוטו ונסע הביתה.
עמית התקלח, התגלח והתקשר אלי לקבל המלצות לאן לקחת את יפעת בפגישה הראשונה. "תגידי אחותי הגדולה, לאן את ממליצה". אחרי כמה שאלות בהם הבנתי את גודל ההתרגשות, המלצתי לו על בית קפה שקט באבן גבירול, עם אור כחלחל ויפה שעושה אוירה רומנטית ונפלאה.
בחמישה לשמונה הוא חנה מתחת לבית של יפעת חיכה עוד ארבע דקות, יצא מהאוטו, פתח את הדלת בצד של הנוסעת ונעמד לידה. עברו עוד שלוש ארבע דקות של ציפייה ואז נדלק האור בחדר המדרגות וכעבור דקה הופיעה יפעת בכניסה לבית. היא נראתה יותר מדהימה מאשר בתמונה. שערה הגלי נפל סביב פניה ועל כתפיה, גופה העגלגל מעט יצר לה מראה רך ועיניה הגדולות הוסיפו לה חוזק ועוצמה. עמית בהה בה בעיניים פקוחות, התקרב אליה ונשק לה על ידה.
הם החליפו מילות נימוס בניהם והיא נכנסה אל האוטו. עמית סגר את הדלת בעדינות, התיישב במושב הנהג והם נסעו לבית הקפה באבן גבירול בתל אביב. השיחה קלחה והם לא הרגישו איך הזמן עובר. נדמה היה כי חלפו כמה דקות אבל הסתבר כי הם ישבו שם שלוש שעות תמימות. שתו קפה, אכלו עוגה, הוא סיפר לה בדיחות והיא סיפרה לו על החברות שלה. וכמובן שניהם דיברו על מערכות היחסים הקודמות שלהם. הוא סיפר על משיכתו לנשים חזקות, על הרצון העז שלו שבת זוגו תקבל החלטות בשבילו. היא סיפרה לו שהיא אוהבת גברים עדינים ורגישים, אוהבת גבר שפותח דלתות וכותב מכתבי אהבה ולקראת סוף השיחה היא הוסיפה "ואני רוצה ממך מחר מכתב אהבה".
אחרי שנפרדו לשלום ליד ביתה, נסע עמית לביתו וישב לכתוב לה מכתב אהבה. אמו שהתעוררה נכנסה לחדר ושאלה "עמית אתה לא הולך לישון? מה קרה? איך היה?" "אימא אני מאוהב" הוא אמר לה וסיפר את כל מה שהרגיש. אחרי השיחה הוא הלך לשטוף פנים והמשיך לכתוב את מכתב האהבה ליפעת.
* * *
עמית פגש את יפעת למחרת נתן לה את המכתב ומאז הם לא נפרדו אפילו לא ליום אחד. עמית שנמשך לנשים חזקות, התייחס ליפעת כמו אל מלכה, הוא נתן לה לקבל את כל ההחלטות בשבילו. והיא רצתה שהוא יעשה למענה דברים, שיפתח לה דלתות ויכתוב לה מכתבי אהבה... לא היה בניהם שוויון והוא הרגיש המאושר באדם.
שלושה חודשים הם יצאו והחליטו להתחתן. מאז חלפו עוד כמה חודשים הם התחתנו, עברו לדירה חדשה שרכשו מחברת הנדל"ן שבה הוא עובד. כעבור כמה שבועות גילתה יפעת לעמית שהיא בהריון והוא היה מאושר.
באוגוסט 2002 הם הלכו ביחד לבית חולים ואחרי ניתוח קיסרי נולדה להם תינוקת במשקל של 2.8 ק"ג, יפעת ועמית החליטו לקרוא לתינוקת נועה.
* (הנסיכה) נועה, שם אמיתי ולא בדוי, תינוקת שנולדה באוגוסט 2002 ליפעת ועמית (שם בדוי) זוג ישראלי כמעט רגיל, אין בניהם שוויון והוא המאושר באדם.
אין בניהם שוויון והוא המאושר באדם
מוקדש באהבה ל(נסיכה) נועה*
עמית סיים זה עתה את לימודי ההנדסה והחל את עבודתו בחברת הבנייה משה ובניו. הוא ואורית חיו אז כבר שנתיים ביחד אבל בכל בוקר כשהוא קם משהוא הטריד אותו. בחודשים האחרונים לא ממש רצה לחזור הביתה מוקדם והקימה בבוקר הייתה קלה מהרגיל. הם רבו על כל דבר קטן והוא כבר לא ממש אהב אותה.
פעמים רבות חשב אולי זה הזמן להיפרד, אבל העדיף לחיות בזוגיות שכזו על פני להיות לבד. יותר מהכל רצה תמיד להיות שייך לאישה. אישה שתחליט עבורו תקבע בשבילו והוא ירגיש משוחרר.
כנראה שעל אף חלוקת התפקידים הברורה לא הייתה בניהם התאמה ואחרי מספר חודשים של תהייה הוא קיבל החלטה להיפרד. הם שברו את חוזה השכירות בדירה ונפרדו איש איש לדרכו. עמית חזר הביתה להורים והתרכז בעבודה על מנת להטביע את תחושת הבדידות הנוראה שתקפה אותו בכל בוקר מחדש.
הוא היה עובד חרוץ עבר מפרוייקט לפרוייקט, לקח עליו משימות רבות ותמיד קיבל מחמאות. "העובד הכי חרוץ בענף הנדל"ן" היו משבחים אותו מעסיקיו והוא ידע כי מתחת למעטה של העובד החרוץ מסתובבת לה באופן חופשי בדידות גדולה ועמוקה. הוא כבר חשב ליצור שוב קשר עם אורית ולומר "לה אני רוצה להיות שייך לך שוב", אבל משהו בתוכו עצר אותו.
* * *
באחד הימים כשהסתובב באתר הבנייה וחילק מפתחות למשפחות הדיירים החדשים, ניגשה אליו אישה מבוגרת ואמרה: "עלם צעיר אולי תוכל לבדוק עבורי משהו בדירה החדשה".
מסתבר שהיא עברה לפני מספר ימים ורק היום גילתה בעיה קלה במטבח. עמית נכנס לדירה ובטלפון הזעיק את צוות התיקונים ובחלוף שעה הבעיה תוקנה.
האישה הזמינה את עמית למשקה קר בסלון והחלה להראות לו את התמונות של בני משפחתה. היא עברה בין כמה אלבומים כשהיא מתעכבת ומסבירה, עמית כבר התעייף אך רצה להיות מנומס. אחרי שסיימו את האלבומים הצביעה האישה על תמונה ממוסגרת על הטלוויזיה ואמרה "וזו הנכדה שלי יפעת, היא בערך בגילך".
עמית הסתכל על התמונה והרגיש כמו שלא הרגיש בחיים. בתמונה הייתה בחורה בעלת פנים חייכניות, עיניים גדולות ושיער שופע ובהיר. הוא התקרב אל התמונה אחז אותה בידו. "היא לא מזמן נפרדה מהחבר שלה" אמרה האישה ו"חשבתי אולי תרצה להכיר אותה" הוסיפה. עמית הרגיש שמחה בלבו כמו שלא הרגיש אף פעם פתח את הפה החל לגמגם משהו ואמר "כן... אני אשמח".
האישה נתנה לו את מספר הטלפון והוא הודה לה ויצא מהדירה.
עמית חיכה שיום העבודה כבר יסתיים והוא יוכל להגיע הביתה ולהתקשר לבחורה המופלאה שראה בתמונה. השעות חלפו בעצלתיים הוא סיים בקושי את העבודה ונסע הביתה. התקלח אכל משהו וישב מול הטלפון ובהה. הוא שירבט על נייר כל מני משפטי פתיחה חכמים ואחרי דקות ארוכות עדיין לא מצא את המשפט הנכון. אולי אני פשוט אתקשר ואומר לה את האמת הוא חשב... ואם היא אוהבת בחורים חזקים וכאלו שמשחקים משחקים, אולי היא לא תעריך את הכנות שלי ותחשוב שאני חלש?. מחשבות רבות התרוצצו בראשו אבל אחרי שעה וחצי של בהייה בטלפון הוא החל לחייג. הוא חייג לפחות עוד שש פעמים עד שהיה לו האומץ גם לאפשר לטלפון בצד השני לצלצל.
"שלום" הוא שמע קול מהצד השני... "ערב טוב מדבר עמית הוא אמר", "כן סבתא שלי אמרה שתתקשר אולי" היא ענתה לו. השיחה בניהם צלעה קצת בהתחלה אבל אחרי כמה דקות היא הפכה לקולחת וחופשייה. הוא סיפר לה על מערכות היחסים הקודמות שלו. על חייו עם אורית על משיכתו לנשים חזקות, על הרצון העז שלו שבת זוגו תקבל החלטות בשבילו. היא סיפרה לו שהיא אוהבת גברים עדינים ורגישים, אוהבת גבר שפותח דלתות וכותב מכתבי אהבה. אחרי שיחה של שלוש שעות, הם קבעו להיפגש למחרת בערב וסיימו את השיחה בלילה טוב.
* * *
כל היום שלמחרת עמית לא היה מרוכז הוא התרגש, התבלבל, הייתה לו זעה קרה שהתחלפה בחמה, היו לו צמרמורות, פרפרים בבטן והוא רץ כל חצי שעה לשירותים. בשעה ארבע סיים לעבוד, עלה על האוטו ונסע הביתה.
עמית התקלח, התגלח והתקשר אלי לקבל המלצות לאן לקחת את יפעת בפגישה הראשונה. "תגידי אחותי הגדולה, לאן את ממליצה". אחרי כמה שאלות בהם הבנתי את גודל ההתרגשות, המלצתי לו על בית קפה שקט באבן גבירול, עם אור כחלחל ויפה שעושה אוירה רומנטית ונפלאה.
בחמישה לשמונה הוא חנה מתחת לבית של יפעת חיכה עוד ארבע דקות, יצא מהאוטו, פתח את הדלת בצד של הנוסעת ונעמד לידה. עברו עוד שלוש ארבע דקות של ציפייה ואז נדלק האור בחדר המדרגות וכעבור דקה הופיעה יפעת בכניסה לבית. היא נראתה יותר מדהימה מאשר בתמונה. שערה הגלי נפל סביב פניה ועל כתפיה, גופה העגלגל מעט יצר לה מראה רך ועיניה הגדולות הוסיפו לה חוזק ועוצמה. עמית בהה בה בעיניים פקוחות, התקרב אליה ונשק לה על ידה.
הם החליפו מילות נימוס בניהם והיא נכנסה אל האוטו. עמית סגר את הדלת בעדינות, התיישב במושב הנהג והם נסעו לבית הקפה באבן גבירול בתל אביב. השיחה קלחה והם לא הרגישו איך הזמן עובר. נדמה היה כי חלפו כמה דקות אבל הסתבר כי הם ישבו שם שלוש שעות תמימות. שתו קפה, אכלו עוגה, הוא סיפר לה בדיחות והיא סיפרה לו על החברות שלה. וכמובן שניהם דיברו על מערכות היחסים הקודמות שלהם. הוא סיפר על משיכתו לנשים חזקות, על הרצון העז שלו שבת זוגו תקבל החלטות בשבילו. היא סיפרה לו שהיא אוהבת גברים עדינים ורגישים, אוהבת גבר שפותח דלתות וכותב מכתבי אהבה ולקראת סוף השיחה היא הוסיפה "ואני רוצה ממך מחר מכתב אהבה".
אחרי שנפרדו לשלום ליד ביתה, נסע עמית לביתו וישב לכתוב לה מכתב אהבה. אמו שהתעוררה נכנסה לחדר ושאלה "עמית אתה לא הולך לישון? מה קרה? איך היה?" "אימא אני מאוהב" הוא אמר לה וסיפר את כל מה שהרגיש. אחרי השיחה הוא הלך לשטוף פנים והמשיך לכתוב את מכתב האהבה ליפעת.
* * *
עמית פגש את יפעת למחרת נתן לה את המכתב ומאז הם לא נפרדו אפילו לא ליום אחד. עמית שנמשך לנשים חזקות, התייחס ליפעת כמו אל מלכה, הוא נתן לה לקבל את כל ההחלטות בשבילו. והיא רצתה שהוא יעשה למענה דברים, שיפתח לה דלתות ויכתוב לה מכתבי אהבה... לא היה בניהם שוויון והוא הרגיש המאושר באדם.
שלושה חודשים הם יצאו והחליטו להתחתן. מאז חלפו עוד כמה חודשים הם התחתנו, עברו לדירה חדשה שרכשו מחברת הנדל"ן שבה הוא עובד. כעבור כמה שבועות גילתה יפעת לעמית שהיא בהריון והוא היה מאושר.
באוגוסט 2002 הם הלכו ביחד לבית חולים ואחרי ניתוח קיסרי נולדה להם תינוקת במשקל של 2.8 ק"ג, יפעת ועמית החליטו לקרוא לתינוקת נועה.
* (הנסיכה) נועה, שם אמיתי ולא בדוי, תינוקת שנולדה באוגוסט 2002 ליפעת ועמית (שם בדוי) זוג ישראלי כמעט רגיל, אין בניהם שוויון והוא המאושר באדם.
