בין שתי מילים
מאת גוליבר(שולט)
4 בספטמבר 2006
המאבק שלפני יכול להיות ארוך (כמה דקות) ויכול להיות קצר (שניות ספורות), אבל סופו ידוע מראש: היא – על הבטן, צמודה למיטה, הוא – רוכב מעליה. ידה הימנית מכופפת לאחור ולמעלה בבריח. ברצותו, הוא מגביר את הלחץ על ידה: הכאב הופך חד, צורב. ברצותו, הוא מרפה מעט את הלחץ. הכאב מתון כעת, כמעט לא קיים, אבל האחיזה מרתקת את גופה אל המזרון, מונעת ממנה לחלוטין לזוז, ומאפשרת לו להשתמש בידו הפנויה כדי לענות אותה.
למה את שוכבת על המיטה?
כי אתה לא נותן לי לזוז.
את לא מנסה להשתחרר.
גם אם אני אנסה – זה לא יעזור לי.
תנסי בכל זאת. אחרי שאני אתחיל לטפל בך יהיה לך קשה יותר.
במשך דקה או שתיים היא מתפתלת בניסיונה להשתחרר. ידה השמאלית חופשייה, הוא אינו מחזיק בה. היא שולחת אותה ימינה ושמאלה בניסיון לתפוס משהו, אבל כל העניין חסר תוחלת. שניהם יודעים שאין לה הסיכוי הדל ביותר להשתחרר, והוא מתעקש על כך שתנסה רק כדי להעצים אצלה את תחושת חוסר האונים.
נו?
אני לא מצליחה.
כעת הוא מגביר את הלחץ על זרועה, ולוחץ אותה לאט, בהדרגה, כלפי מעלה. זעקת הכאב משתחררת מגרונה באותה הדרגתיות: בהתחלה חלש, וטיפין טיפין מתעצמת, עד שהכאב הופך בלתי נסבל כמעט. ידה השמאלית חובטת אין-אונים במזרון, ובקצות עיניה נקוות דמעות, אולי של תסכול יותר מאשר של כאב.
את יודעת מה את צריכה להגיד בשביל להפסיק.
ולאחר כמה שניות היא נשברת:
דגדוג.
הוא מרפה את האחיזה, אנחת רווחה פורצת מבלי משים מגרונה, ומיד הוא מתחיל לדגדג אותה בבית-השחי ובצלעות. היא חשופה לגמרי: האחיזה בידה אינה מאפשרת לה לזוז, או לנסות ולהגן על האזורים הרגישים.
מצחיק אותך משהו?
כל גופה מתפתל – עד כמה שאפשר. היא מייבבת מצחוק. ידה השמאלית שוב נשלחת בניסיון נואש לתפוס את ידו. יש משהו סדיסטי באופן בה הוא מדגדג אותה. הוא עושה זאת בצורה האינטנסיבית ביותר האפשרית. המטרה היא בבירור לענות אותה. למה זה כל כך מגרה אותה? היא רוצה להשתחרר, היא רוצה להרביץ לו. אבל מבעד לצחוק הכפוי היא חשה איך, כנגד רצונה, היא הולכת ונרטבת.
די! לא ככה!
את יודעת מה את צריכה לעשות בשביל שאני אפסיק.
כאב.
ומיד הוא נענה לבקשתה, מפסיק לדגדג, ודוחף את זרועה כלפי מעלה. אנקת הכאב, בלתי נמנעת ובלתי נשלטת, לא מאחרת לבוא. אבל היא יודעת שזה לא יסתיים עד שתבקש ממנו לדגדג אותה.
זה מסתיים רק לאחר כמה מחזורים של תחושות מתחלפות. הוא אוסר עליה לומר כל מילה מלבד שתי מילות המפתח. עד שלבסוף מגיעה מילת המפתח השלישית, מילת הביטחון:
נכנעת.
ומיד היא מרגישה את האצבעות שלו על הכוס שלה, מעסות, מלטפות, חודרות.
שלא תעזי לגמור.
אבל היא לא מנסה אפילו להיאבק כנגד התענוג, היא יודעת שהמאמץ בלתי אפשרי, וכשהיא מתחילה לצעוק, הפעם צעקה של הנאה צרופה, היא יודעת שהעונש הבא כבר בדרך.
למה את שוכבת על המיטה?
כי אתה לא נותן לי לזוז.
את לא מנסה להשתחרר.
גם אם אני אנסה – זה לא יעזור לי.
תנסי בכל זאת. אחרי שאני אתחיל לטפל בך יהיה לך קשה יותר.
במשך דקה או שתיים היא מתפתלת בניסיונה להשתחרר. ידה השמאלית חופשייה, הוא אינו מחזיק בה. היא שולחת אותה ימינה ושמאלה בניסיון לתפוס משהו, אבל כל העניין חסר תוחלת. שניהם יודעים שאין לה הסיכוי הדל ביותר להשתחרר, והוא מתעקש על כך שתנסה רק כדי להעצים אצלה את תחושת חוסר האונים.
נו?
אני לא מצליחה.
כעת הוא מגביר את הלחץ על זרועה, ולוחץ אותה לאט, בהדרגה, כלפי מעלה. זעקת הכאב משתחררת מגרונה באותה הדרגתיות: בהתחלה חלש, וטיפין טיפין מתעצמת, עד שהכאב הופך בלתי נסבל כמעט. ידה השמאלית חובטת אין-אונים במזרון, ובקצות עיניה נקוות דמעות, אולי של תסכול יותר מאשר של כאב.
את יודעת מה את צריכה להגיד בשביל להפסיק.
ולאחר כמה שניות היא נשברת:
דגדוג.
הוא מרפה את האחיזה, אנחת רווחה פורצת מבלי משים מגרונה, ומיד הוא מתחיל לדגדג אותה בבית-השחי ובצלעות. היא חשופה לגמרי: האחיזה בידה אינה מאפשרת לה לזוז, או לנסות ולהגן על האזורים הרגישים.
מצחיק אותך משהו?
כל גופה מתפתל – עד כמה שאפשר. היא מייבבת מצחוק. ידה השמאלית שוב נשלחת בניסיון נואש לתפוס את ידו. יש משהו סדיסטי באופן בה הוא מדגדג אותה. הוא עושה זאת בצורה האינטנסיבית ביותר האפשרית. המטרה היא בבירור לענות אותה. למה זה כל כך מגרה אותה? היא רוצה להשתחרר, היא רוצה להרביץ לו. אבל מבעד לצחוק הכפוי היא חשה איך, כנגד רצונה, היא הולכת ונרטבת.
די! לא ככה!
את יודעת מה את צריכה לעשות בשביל שאני אפסיק.
כאב.
ומיד הוא נענה לבקשתה, מפסיק לדגדג, ודוחף את זרועה כלפי מעלה. אנקת הכאב, בלתי נמנעת ובלתי נשלטת, לא מאחרת לבוא. אבל היא יודעת שזה לא יסתיים עד שתבקש ממנו לדגדג אותה.
זה מסתיים רק לאחר כמה מחזורים של תחושות מתחלפות. הוא אוסר עליה לומר כל מילה מלבד שתי מילות המפתח. עד שלבסוף מגיעה מילת המפתח השלישית, מילת הביטחון:
נכנעת.
ומיד היא מרגישה את האצבעות שלו על הכוס שלה, מעסות, מלטפות, חודרות.
שלא תעזי לגמור.
אבל היא לא מנסה אפילו להיאבק כנגד התענוג, היא יודעת שהמאמץ בלתי אפשרי, וכשהיא מתחילה לצעוק, הפעם צעקה של הנאה צרופה, היא יודעת שהעונש הבא כבר בדרך.
