תחילתו של אילוף
מאת Madame T(שולטת)
19 בנובמבר 2006
הוא נכנס לחדרה, גבוה ורחב כתפיים, חיוך קל על שפתיו. הוא התבונן בה ושאל: "אפשר חיבוק?". "לא", ענתה, "הפעם זה יהיה שונה". היא התקרבה אליו מאד, תפסה בידיה את הבליטה שבמכנסיו, מעכה ואמרה: "אני יוצאת עכשיו מהחדר. אחזור בעוד שתי דקות. כשאחזור אני רוצה לראות אותך עירום לגמרי, ממתין לי כאן על ארבע". היא הביטה הישר לתוך עיניו וראתה את אישוניו מתרחבים – מפחד, מהתרגשות, מההפתעה הלא צפויה. עכשיו זה הרגע, אמרה לעצמה, נראה אם אכן יציית לה.
כעבור כמה דקות חזרה לחדר, הביטה בו עירום ממתין לה על ארבע כפי שדרשה, וחייכה בליבה. יפה, הכלבלב ממושמע, אמרה לעצמה.היא לקחה חגורת בד וכרכה סביב צווארו. "בוא כלבלב, נעשה טיול". היא הצעידה אותו כמה רגעים על ברכיו וידיו, הלוך וחזור בחדר כשמבטו מושפל, והוא טופף בעקבותיה. היא יצאה לרגע שוב מהחדר וחזרה עם קערה קטנה ובה מים. הניחה אותה לפניו על הרצפה. "שתה כלבלב", אמרה לו. הוא ליקק בלשונו את המים מתוך הקערה. "מספיק", אמרה ומשכה בחגורה. "עכשיו נראה אם אתה יודע ללקק כמו שצריך". היא הושיטה לעברו את כף רגלה הנעולה בסנדל שחור, בהונותיה משוחות בלאק אדום. "לקק", ציוותה עליו. הכלבלב הממושמע ליקק את האצבעות דרך הסנדל. "הסר את הסנדל מעל רגלי", אמרה. הוא הסיר והמשיך ללקק את בהונותיה, אחת-אחת.
לרגע העז להביט בעיניה ומיד שב והשפיל את מבטו.
"מהיום תהיה הכלבלב שלי", אמרה לו.
"כן, גברתי", ענה בקול לחש.
"מי אתה?"
"אני הכלבלב שלך, גברתי".
"לא שמעתי", אמרה, "חזור על כך שוב".
"אני הכלבלב שלך, גברתי", ענה בקול רם יותר.
היא הנהנה לעצמה בשביעות-רצון, ולאחר מכן לקחה צעיף דק וכרכה סביב עיניו. "הישאר כאן עכשיו על הרצפה, אל תזוז ואל תדבר". השאירה אותו שם ויצאה מן החדר. היא חזרה כעבור רבע שעה, ומצאה אותו בדיוק באותו מקום בו השאירה אותו, שקט וכנוע. היא הסירה את הצעיף מעל עיניו ואמרה: "אתה כלבלב טוב, צייתן. אני אוהבת כלבלבים ממושמעים. קום והתלבש עכשיו ולך. תהיה מוכן לפעם הבאה שגברתך תקרא לך לבוא".
הוא קם בשקט, התלבש, הביט בה עוד רגע כאילו מתחנן שתתן לו להישאר למרגלותיה, אך כשראה שהיא אכן מתכוונת שילך, יצא בשקט תוך שהוא ממלמל: "תודה, מלכתי".
חלפו מספר ימים בהם לא היה קשר בינה לבין הכלבלב החדש. בכוונה לא יצרה איתו קשר, שימתין קצת. לא יזיק לו לחכות. כעת החליטה שהגיעה העת לזמן אותו אליה שוב. שלחה לו SMS בזו הלשון: "תתייצב אצלי הלילה בשעה עשר. גברתך". לא חלף רגע קצר ותשובתו הגיעה: "כן גברתי, כך אעשה. הכלבלב שלך".
בעשר בדיוק נשמעה דפיקה חרישית בדלת. הבחור עמד נבוך בפתח, ממתין למוצא פיה. היא לא דיברה, רק הביטה בו במבט חודר וסימנה באצבעה כלפי מטה. מייד ירד הכלבלב על ברכיו והשפיל מבט. היא כרכה סביב צווארו את חגורת הבד והידקה מעט. לאחר מכן משכה אותו בחגורה וסימנה לו לזחול בעקבותיה אל חדרה, עד אשר ציוותה עליו לעצור במקומו. החדר היה חשוך למעט מנורה קטנה אשר האירה את החדר באור חיוור.
היא התיישבה על כסא, נשענה לאחור והתרווחה במושב. הכלבלב העז להרים לרגע את עיניו והביט בה, ומייד השפיל את עיניו בחזרה. היא ישבה ושתקה. חלפו מספר רגעים, הוא נותר דומם במקום בו עצרה אותו, ואז אמרה: "אני רוצה שתתפשט עכשיו, אבל לאט-לאט. קודם כל תוריד רק את החולצה."
הוא עשה כדבריה והוריד את החולצה בלבד. "עכשיו תעמוד ואל תזוז". הוא נעמד. היא חיכתה עוד כמה דקות ואז אמרה: "תוריד את המכנסיים". הוא הוריד גם אותם ונשאר בתחתונים בלבד, צמודים והדוקים. היא נעמדה מאחוריו והתבוננה בבחור הגבוה, החטוב והשרירי, שהמתין בסבלנות להוראה הבאה.
היא לקחה צעיף דק, הורתה לו לשים את ידיו מאחורי הגב, וקשרה לו אותן. לאחר מכן הביאה נוצה והחלה להעביר אותה ברפרוף קל על גבו. יחד עם העברת הנוצה שרטה קלות בציפורניה הארוכות את גבו, את זרועותיו, והוא נרעד מעט, ממתין לראות מה עוד מתכננת לו עוד גברתו החדשה.
היא שמה מוסיקה שקטה ונעימה ונעמדה מאחוריו כשהחזה שלה נצמד אל גבו, נוגע בו קלות בלבד. העבירה את ידה קדימה ומעכה את הבליטה בתחתוניו.
"הכלבלב שלי מגורה?" שאלה בחיוך קל על שפתיה.
"כן, גברתי" ענה בלחש, מבויש במידת-מה.
"תתאפק", אמרה.
היא התירה את ידיו הקשורות מאחורי גבו, ופרשה מגבת גדולה על המיטה. "הסר את תחתוניך", ציוותה עליו. "לאחר שתסיר אותם, אני רוצה שתשכב כאן על המיטה, על גבך, כשרגליך מפושקות". הכלבלב מיהר לעשות כפי שהורתה לו. היא לקחה את הצעיף הרך וקשרה את עיניו. היא התבוננה בו כשהוא שוכב על גבו, רגליו מפושקות והוא אינו רואה דבר, ממתין בציפייה ובחשש-מה לבאות.
היא ראתה עצמה כשולטת עדינה אך תקיפה. בדרך כלל, לא הרבתה במילים, וגם ההוראות שניתנו לכלבלב נאמרו בנימה שקטה ועניינית. היא מעולם לא הרימה את קולה, אך ציפתה ודרשה לצייתנות מלאה ודרשה אותה.
היה זה לילה חם ולח של קיץ. אמנם היה כבר לילה וגם המזגן פעל בחדר, אבל היא החליטה לצנן מעט את הכלבלב שלה. היא יצאה מהחדר וחזרה כעבור מספר דקות כשבידיה מגש קטן ובו קוביות קרח. היא העיפה מבט קצר בכלבלב שהיה שרוע על המגבת הגדולה שפרשה על מיטתה, עיניו קשורות בצעיף והוא שוכב בשקט, ממתין לה בסבלנות.
היא התיישבה על המיטה, לידו, שמה קובית קרח מתחת לכל אחד מבתי השחי שלו וציוותה עליו להדק את זרועותיו אל גופו. לאחר מכן שמה שתי קוביות על הפטמות שלו והידקה אותן במשך כמה רגעים עד שהחלו נמסות. המים הקרירים זלגו על גופו וטפטפו אל המגבת. המזגן פעל והחדר היה קריר למדי. היא ראתה שהוא רועד מעט מקור, אבל הוא נתן לה לעשות בו כרצונה. היא פיזרה עוד מספר קוביות קרח על גופו, והשאירה אותן עליו לכמה רגעים. לאחר זמן קצר החלו הקוביות להתמוסס. היא הביאה את מייבש השיער שלה והעבירה על פני גופו את זרם האוויר החם והמייבש. תוך כדי הייבוש מיששה את גופו, צבטה, מעכה, ואף שרטה אותו קלות. נהנתה להשתעשע בו ובגופו שעמד לרשותה.
לאחר שהיה יבש לגמרי, היא הסירה מעל עיניו את הצעיף והתבוננה בו במבטה החודר.
"אתה כלבלב ממושמע" אמרה לו, "אני מרוצה ממך. עברת את שלב האילוף הראשון ואתה מוכן לעבור לשלב הבא".
"תודה, גברתי. אני שמח שאת מרוצה ממני", ענה.
"כעת הגיע הזמן ללכת, קום והתלבש עכשיו וצא".
"כן, גברתי".
הוא קם מהמיטה והתלבש כפי שציוותה עליו, ואז כרע ברך ונשק לרגלה הנעולה בסנדל השחור. לאחר מכן זחל על ברכיו וידיו לעבר הדלת, הביט בה לרגע בעיניו הכלות והמעריצות, קם ויצא.
כעבור כמה דקות חזרה לחדר, הביטה בו עירום ממתין לה על ארבע כפי שדרשה, וחייכה בליבה. יפה, הכלבלב ממושמע, אמרה לעצמה.היא לקחה חגורת בד וכרכה סביב צווארו. "בוא כלבלב, נעשה טיול". היא הצעידה אותו כמה רגעים על ברכיו וידיו, הלוך וחזור בחדר כשמבטו מושפל, והוא טופף בעקבותיה. היא יצאה לרגע שוב מהחדר וחזרה עם קערה קטנה ובה מים. הניחה אותה לפניו על הרצפה. "שתה כלבלב", אמרה לו. הוא ליקק בלשונו את המים מתוך הקערה. "מספיק", אמרה ומשכה בחגורה. "עכשיו נראה אם אתה יודע ללקק כמו שצריך". היא הושיטה לעברו את כף רגלה הנעולה בסנדל שחור, בהונותיה משוחות בלאק אדום. "לקק", ציוותה עליו. הכלבלב הממושמע ליקק את האצבעות דרך הסנדל. "הסר את הסנדל מעל רגלי", אמרה. הוא הסיר והמשיך ללקק את בהונותיה, אחת-אחת.
לרגע העז להביט בעיניה ומיד שב והשפיל את מבטו.
"מהיום תהיה הכלבלב שלי", אמרה לו.
"כן, גברתי", ענה בקול לחש.
"מי אתה?"
"אני הכלבלב שלך, גברתי".
"לא שמעתי", אמרה, "חזור על כך שוב".
"אני הכלבלב שלך, גברתי", ענה בקול רם יותר.
היא הנהנה לעצמה בשביעות-רצון, ולאחר מכן לקחה צעיף דק וכרכה סביב עיניו. "הישאר כאן עכשיו על הרצפה, אל תזוז ואל תדבר". השאירה אותו שם ויצאה מן החדר. היא חזרה כעבור רבע שעה, ומצאה אותו בדיוק באותו מקום בו השאירה אותו, שקט וכנוע. היא הסירה את הצעיף מעל עיניו ואמרה: "אתה כלבלב טוב, צייתן. אני אוהבת כלבלבים ממושמעים. קום והתלבש עכשיו ולך. תהיה מוכן לפעם הבאה שגברתך תקרא לך לבוא".
הוא קם בשקט, התלבש, הביט בה עוד רגע כאילו מתחנן שתתן לו להישאר למרגלותיה, אך כשראה שהיא אכן מתכוונת שילך, יצא בשקט תוך שהוא ממלמל: "תודה, מלכתי".
חלפו מספר ימים בהם לא היה קשר בינה לבין הכלבלב החדש. בכוונה לא יצרה איתו קשר, שימתין קצת. לא יזיק לו לחכות. כעת החליטה שהגיעה העת לזמן אותו אליה שוב. שלחה לו SMS בזו הלשון: "תתייצב אצלי הלילה בשעה עשר. גברתך". לא חלף רגע קצר ותשובתו הגיעה: "כן גברתי, כך אעשה. הכלבלב שלך".
בעשר בדיוק נשמעה דפיקה חרישית בדלת. הבחור עמד נבוך בפתח, ממתין למוצא פיה. היא לא דיברה, רק הביטה בו במבט חודר וסימנה באצבעה כלפי מטה. מייד ירד הכלבלב על ברכיו והשפיל מבט. היא כרכה סביב צווארו את חגורת הבד והידקה מעט. לאחר מכן משכה אותו בחגורה וסימנה לו לזחול בעקבותיה אל חדרה, עד אשר ציוותה עליו לעצור במקומו. החדר היה חשוך למעט מנורה קטנה אשר האירה את החדר באור חיוור.
היא התיישבה על כסא, נשענה לאחור והתרווחה במושב. הכלבלב העז להרים לרגע את עיניו והביט בה, ומייד השפיל את עיניו בחזרה. היא ישבה ושתקה. חלפו מספר רגעים, הוא נותר דומם במקום בו עצרה אותו, ואז אמרה: "אני רוצה שתתפשט עכשיו, אבל לאט-לאט. קודם כל תוריד רק את החולצה."
הוא עשה כדבריה והוריד את החולצה בלבד. "עכשיו תעמוד ואל תזוז". הוא נעמד. היא חיכתה עוד כמה דקות ואז אמרה: "תוריד את המכנסיים". הוא הוריד גם אותם ונשאר בתחתונים בלבד, צמודים והדוקים. היא נעמדה מאחוריו והתבוננה בבחור הגבוה, החטוב והשרירי, שהמתין בסבלנות להוראה הבאה.
היא לקחה צעיף דק, הורתה לו לשים את ידיו מאחורי הגב, וקשרה לו אותן. לאחר מכן הביאה נוצה והחלה להעביר אותה ברפרוף קל על גבו. יחד עם העברת הנוצה שרטה קלות בציפורניה הארוכות את גבו, את זרועותיו, והוא נרעד מעט, ממתין לראות מה עוד מתכננת לו עוד גברתו החדשה.
היא שמה מוסיקה שקטה ונעימה ונעמדה מאחוריו כשהחזה שלה נצמד אל גבו, נוגע בו קלות בלבד. העבירה את ידה קדימה ומעכה את הבליטה בתחתוניו.
"הכלבלב שלי מגורה?" שאלה בחיוך קל על שפתיה.
"כן, גברתי" ענה בלחש, מבויש במידת-מה.
"תתאפק", אמרה.
היא התירה את ידיו הקשורות מאחורי גבו, ופרשה מגבת גדולה על המיטה. "הסר את תחתוניך", ציוותה עליו. "לאחר שתסיר אותם, אני רוצה שתשכב כאן על המיטה, על גבך, כשרגליך מפושקות". הכלבלב מיהר לעשות כפי שהורתה לו. היא לקחה את הצעיף הרך וקשרה את עיניו. היא התבוננה בו כשהוא שוכב על גבו, רגליו מפושקות והוא אינו רואה דבר, ממתין בציפייה ובחשש-מה לבאות.
היא ראתה עצמה כשולטת עדינה אך תקיפה. בדרך כלל, לא הרבתה במילים, וגם ההוראות שניתנו לכלבלב נאמרו בנימה שקטה ועניינית. היא מעולם לא הרימה את קולה, אך ציפתה ודרשה לצייתנות מלאה ודרשה אותה.
היה זה לילה חם ולח של קיץ. אמנם היה כבר לילה וגם המזגן פעל בחדר, אבל היא החליטה לצנן מעט את הכלבלב שלה. היא יצאה מהחדר וחזרה כעבור מספר דקות כשבידיה מגש קטן ובו קוביות קרח. היא העיפה מבט קצר בכלבלב שהיה שרוע על המגבת הגדולה שפרשה על מיטתה, עיניו קשורות בצעיף והוא שוכב בשקט, ממתין לה בסבלנות.
היא התיישבה על המיטה, לידו, שמה קובית קרח מתחת לכל אחד מבתי השחי שלו וציוותה עליו להדק את זרועותיו אל גופו. לאחר מכן שמה שתי קוביות על הפטמות שלו והידקה אותן במשך כמה רגעים עד שהחלו נמסות. המים הקרירים זלגו על גופו וטפטפו אל המגבת. המזגן פעל והחדר היה קריר למדי. היא ראתה שהוא רועד מעט מקור, אבל הוא נתן לה לעשות בו כרצונה. היא פיזרה עוד מספר קוביות קרח על גופו, והשאירה אותן עליו לכמה רגעים. לאחר זמן קצר החלו הקוביות להתמוסס. היא הביאה את מייבש השיער שלה והעבירה על פני גופו את זרם האוויר החם והמייבש. תוך כדי הייבוש מיששה את גופו, צבטה, מעכה, ואף שרטה אותו קלות. נהנתה להשתעשע בו ובגופו שעמד לרשותה.
לאחר שהיה יבש לגמרי, היא הסירה מעל עיניו את הצעיף והתבוננה בו במבטה החודר.
"אתה כלבלב ממושמע" אמרה לו, "אני מרוצה ממך. עברת את שלב האילוף הראשון ואתה מוכן לעבור לשלב הבא".
"תודה, גברתי. אני שמח שאת מרוצה ממני", ענה.
"כעת הגיע הזמן ללכת, קום והתלבש עכשיו וצא".
"כן, גברתי".
הוא קם מהמיטה והתלבש כפי שציוותה עליו, ואז כרע ברך ונשק לרגלה הנעולה בסנדל השחור. לאחר מכן זחל על ברכיו וידיו לעבר הדלת, הביט בה לרגע בעיניו הכלות והמעריצות, קם ויצא.
