אילופה של קייט (1)
מאת Belisana(שולטת)
18 בדצמבר 2006
שוב הרכב הדפוק הזה, היא הייתה צריכה להחליף אותו מזמן, חשבה קייט לעצמה. חצות, גרמניה, והיא תקועה במשהו שנראה כמו יער שאין לו סוף. לפני חצי שנה עברה לחיות כאן, ומאז דברים לא זרמו כפי שציפתה. ועכשיו היא תקועה בגשם סוחף עם מכונית שמסרבת לזוז. למה היא הייתה צריכה לעזוב את הארץ בשביל עוד 5000 יורו מזוינים לחודש ומשרה שנראתה זוהרת רק מרחוק? היא הייתה צריכה לשנן את החלק על המנוע בספר התיאוריה, במקום זה חיפפה, כרגיל, ומה עושים עכשיו? חצאית מיני, סנדלי עקב 20 ס"מ, בוץ וגשם סוחף.
קייט חלצה את נעליה מצאה זוג גרביים ישן במושב האחורי ועזבה את המכונית. אולי זה לא רעיון נפלא לצאת לגשם השוטף, אבל היא לא מוכנה להישאר תקועה במכונית המצחינה הזאת. המטריה התהפכה וגשם שטף את כולה. החולצה הלבנה החלה להשחים והפכה לכמעט שקופה ומאד מלוכלכת. היא החלה לרוץ, ככל שניתן לרוץ עם חצאית שלא משאירה מקום רב לתנועת הרגליים. לבסוף הבחינה באור. בית. אולי יהיו בו אנשים נחמדים שיועילו לתת לה מקלט לכמה שעות, עד שהגשם יפסק. בבוקר תמצא תחנת אוטובוס או מונית. היא שונאת גרמנים, מאז שעברה לכאן עוד יותר מתמיד, אבל בהתחשב באלטרנטיבה, זה יכול היה להיות הרבה פחות רע.
הבית נראה מקרוב כטירה עתיקה. היא הגיעה לשער הברזל הכבד וצלצלה בפעמון. עינית המצלמה התמקדה בה והשער נפתח. קייט גמעה את 50 המטרים עד לדלת בריצה נוספת. משרת בבגדים שלא הותירו מקום לטעות לגבי תפקידו פתח לה את הדלת ולא נראה מופתע. "היכנסי, גברתי מחכה לך", אמר באנגלית במבטא כבד.
קייט הורידה את גרביה, נעלה חזרה את סנדליה ופסעה לחדר האירוח. היא עמדה וצפתה בחדר המפואר. המשרת חזר כעבור דקות אחדות עם חלוק רחצה קצר ואוורירי בצבע שמנת. "תחליפי לזה", הוא אמר בקול כמעט מצווה. "גברתי לא תאהב לראות אותך כך". היא המתינה עד שיצא מהחדר, פשטה את בגדיה, נחלצה מלבניה הרטובים והתעטפה בחלוק.
כעבור דקות אחדות שמעה רחש מאחוריה. אישה גבוהה עטופה בגלימה אדומה, נעולה בנעלי בית פרווניות בלבן, נכנסה לחדר. "אז את קייט?", שאלה בחיוך המפחיד ביותר שקייט ראתה בחייה. "חיכיתי לך. הכוכבים אמרו לי שהיום תגיע השפחה החדשה שלי".
קייט נותרה המומה. שפחה? מה? איך היא ידעה את שמה? הכוכבים? לאיזה בית של איזה פסיכית היא נקלעה?
הגבירה התבוננה בה, כמו מפשיטה אותה במבטיה. קייט לא ידעה מה לומר, היא רצתה לברוח. אבל לגבירה היו תוכניות אחרות. "אני גרטה, אבל את תקראי לי גברתי. אני אקרא לך זנזונת", אמרה ולפני שקייט הספיקה לומר מילה, שמעה את קולה של גרטה מצווה: "הנס, תגיע לכאן מהר עם הציוד".
המשרת הופיע תוך שנייה. בלי לומר מילה הוא הפשיט את קייט ולפני שהיא הספיקה להתחיל להיאבק, מצאה עצמה כפותה, שתי ידיה קשורות לאחור ומחוברות יחד לכורסא.
"הו, כך הרבה יותר יפה לך", אמרה גרטה. לאט פסעה לעברה של קייט, נועצת מבטים עמוק לתוכה. קייט התחילה לומר "תגידי השתגעת? מה זה?". מחאתה נבלעה לצעקה כשגרטה אחזה חזק בשדיה וסובבה את הפטמה בעוצמה.
"אם לא הבנת קייט, הגעת לכאן לאילוף. את עומדת להיות השפחה והזנזונת הפרטית שלי ואני, אם לא הבנת, המכשפה של היער השחור. אנחנו יכולות לעשות את זה בשתי דרכים, כואבת וכואבת יותר - לבחירתך, אבל במה שלא תבחרי, התוצאה תהיה זהה - את תהיי שפחה מאולפת".
קייט פלטה קללה עסיסית, פה גדול תמיד היה לה, הסטירה שחטפה בעוצמה על לחייה השתיקה אותה. "אני רואה שנתחיל מהר ממה שחשבתי", אמרה המכשפה וצחקה צחוק מתגלגל.
המשך יבוא...
קייט חלצה את נעליה מצאה זוג גרביים ישן במושב האחורי ועזבה את המכונית. אולי זה לא רעיון נפלא לצאת לגשם השוטף, אבל היא לא מוכנה להישאר תקועה במכונית המצחינה הזאת. המטריה התהפכה וגשם שטף את כולה. החולצה הלבנה החלה להשחים והפכה לכמעט שקופה ומאד מלוכלכת. היא החלה לרוץ, ככל שניתן לרוץ עם חצאית שלא משאירה מקום רב לתנועת הרגליים. לבסוף הבחינה באור. בית. אולי יהיו בו אנשים נחמדים שיועילו לתת לה מקלט לכמה שעות, עד שהגשם יפסק. בבוקר תמצא תחנת אוטובוס או מונית. היא שונאת גרמנים, מאז שעברה לכאן עוד יותר מתמיד, אבל בהתחשב באלטרנטיבה, זה יכול היה להיות הרבה פחות רע.
הבית נראה מקרוב כטירה עתיקה. היא הגיעה לשער הברזל הכבד וצלצלה בפעמון. עינית המצלמה התמקדה בה והשער נפתח. קייט גמעה את 50 המטרים עד לדלת בריצה נוספת. משרת בבגדים שלא הותירו מקום לטעות לגבי תפקידו פתח לה את הדלת ולא נראה מופתע. "היכנסי, גברתי מחכה לך", אמר באנגלית במבטא כבד.
קייט הורידה את גרביה, נעלה חזרה את סנדליה ופסעה לחדר האירוח. היא עמדה וצפתה בחדר המפואר. המשרת חזר כעבור דקות אחדות עם חלוק רחצה קצר ואוורירי בצבע שמנת. "תחליפי לזה", הוא אמר בקול כמעט מצווה. "גברתי לא תאהב לראות אותך כך". היא המתינה עד שיצא מהחדר, פשטה את בגדיה, נחלצה מלבניה הרטובים והתעטפה בחלוק.
כעבור דקות אחדות שמעה רחש מאחוריה. אישה גבוהה עטופה בגלימה אדומה, נעולה בנעלי בית פרווניות בלבן, נכנסה לחדר. "אז את קייט?", שאלה בחיוך המפחיד ביותר שקייט ראתה בחייה. "חיכיתי לך. הכוכבים אמרו לי שהיום תגיע השפחה החדשה שלי".
קייט נותרה המומה. שפחה? מה? איך היא ידעה את שמה? הכוכבים? לאיזה בית של איזה פסיכית היא נקלעה?
הגבירה התבוננה בה, כמו מפשיטה אותה במבטיה. קייט לא ידעה מה לומר, היא רצתה לברוח. אבל לגבירה היו תוכניות אחרות. "אני גרטה, אבל את תקראי לי גברתי. אני אקרא לך זנזונת", אמרה ולפני שקייט הספיקה לומר מילה, שמעה את קולה של גרטה מצווה: "הנס, תגיע לכאן מהר עם הציוד".
המשרת הופיע תוך שנייה. בלי לומר מילה הוא הפשיט את קייט ולפני שהיא הספיקה להתחיל להיאבק, מצאה עצמה כפותה, שתי ידיה קשורות לאחור ומחוברות יחד לכורסא.
"הו, כך הרבה יותר יפה לך", אמרה גרטה. לאט פסעה לעברה של קייט, נועצת מבטים עמוק לתוכה. קייט התחילה לומר "תגידי השתגעת? מה זה?". מחאתה נבלעה לצעקה כשגרטה אחזה חזק בשדיה וסובבה את הפטמה בעוצמה.
"אם לא הבנת קייט, הגעת לכאן לאילוף. את עומדת להיות השפחה והזנזונת הפרטית שלי ואני, אם לא הבנת, המכשפה של היער השחור. אנחנו יכולות לעשות את זה בשתי דרכים, כואבת וכואבת יותר - לבחירתך, אבל במה שלא תבחרי, התוצאה תהיה זהה - את תהיי שפחה מאולפת".
קייט פלטה קללה עסיסית, פה גדול תמיד היה לה, הסטירה שחטפה בעוצמה על לחייה השתיקה אותה. "אני רואה שנתחיל מהר ממה שחשבתי", אמרה המכשפה וצחקה צחוק מתגלגל.
המשך יבוא...
