השוטר 2
מאת לארה
10 בספטמבר 2003
לילה ארוך, לילה כואב
הדמעות מציקות ונמחץ הלב
רגשות מטורפים
מעורבים
וכמעט מאוהבים
ובא הבוקר, קרן אור
והודעה כתובה אחת:
"אני יכול להיות פינוקי על הבוקר?
אני אמצמץ בעיניים בתמורה!"
ואיך אסרב?
מתחילים להתכתב.
ואני,
נמושה שכמוני,
נשברת
ולבסוף מחייגת.
ואתה אומר
שתשקיע בי המון
גם בשביל הרבה יותר מפריקת יצרים.
אז מה, עכשיו אני נראית לך אופציה?
ולמה כדאי להאמין?
לחנופתך?
לשכל הישר שלי?
של אמי?
של מי?!
האושר הוא מתכון לצרות
ואלוהים החליט לעשותני מאושרת מאוד
ובכך זימן לי את נוכחותך המשגעת.
העצומה, המייגעת.
ולו היית יודע את כל זה,
היית צוחק.
ואולי אתה כבר יודע מה מידת ההשפעה שלך עלי...
ומנצל זאת לצרכיך!
די!
אתפוס עצמי בשתי ידי.
אמשיך בראש מורם כאילו כלום לא קרה.
כאילו לא חזרתי בגיל עשרים-ושתיים לנהוג כבת חמש עשרה פותה
כאווזה עיוורת מתשוקה.
וכשאראה אותך בפעם הבאה...
אשחק את החזקה, את האדישה.
אשב איתך ועם כל החבורה.
ואז אצא למרפסת כי כבר לא אוכל לסבול את מראה פניך...
ותצא אלי, ואישיר מבט ואשאלך:
לש ג'ננתני, ווא' אנא ח'בייתק?!
הדמעות מציקות ונמחץ הלב
רגשות מטורפים
מעורבים
וכמעט מאוהבים
ובא הבוקר, קרן אור
והודעה כתובה אחת:
"אני יכול להיות פינוקי על הבוקר?
אני אמצמץ בעיניים בתמורה!"
ואיך אסרב?
מתחילים להתכתב.
ואני,
נמושה שכמוני,
נשברת
ולבסוף מחייגת.
ואתה אומר
שתשקיע בי המון
גם בשביל הרבה יותר מפריקת יצרים.
אז מה, עכשיו אני נראית לך אופציה?
ולמה כדאי להאמין?
לחנופתך?
לשכל הישר שלי?
של אמי?
של מי?!
האושר הוא מתכון לצרות
ואלוהים החליט לעשותני מאושרת מאוד
ובכך זימן לי את נוכחותך המשגעת.
העצומה, המייגעת.
ולו היית יודע את כל זה,
היית צוחק.
ואולי אתה כבר יודע מה מידת ההשפעה שלך עלי...
ומנצל זאת לצרכיך!
די!
אתפוס עצמי בשתי ידי.
אמשיך בראש מורם כאילו כלום לא קרה.
כאילו לא חזרתי בגיל עשרים-ושתיים לנהוג כבת חמש עשרה פותה
כאווזה עיוורת מתשוקה.
וכשאראה אותך בפעם הבאה...
אשחק את החזקה, את האדישה.
אשב איתך ועם כל החבורה.
ואז אצא למרפסת כי כבר לא אוכל לסבול את מראה פניך...
ותצא אלי, ואישיר מבט ואשאלך:
לש ג'ננתני, ווא' אנא ח'בייתק?!