העולם שלנו

חשבת פעם איך העולם שלנו נראה היום? והחיים שלנו? הרי אני בטוחה שמלפניי 50 שנה אנשים לא דמיינו אפילו שהיום יהיו אנשים שיעסקו בסאדו מאזו. הרי יש מספיק כאב בעולם גם מבלי להכאיב לעצמך, והרי ברור כי אני עצמי איני נגד הסאדו מאזו מכיוון שגם אני חברה בקהילה זו. אבל חשבת פעם איך זה מסתדר עם החיים היומיומיים? מה עם נישואין ? ילדים? האם יש לזה מקום בחיינו המתקדמים והמזוכיסטיים? ומה עם האהבה?

אני אשאיר אותך עם היבט על אהבה של פעם:

הקדשה לאישתי - תומס טרנס אליוט

אשר לה אני חב את העונג המדלג
המאיץ את חושיי לעת יקיצתינו
ואת המקצב המושל במנוחתינו לעת שנתינו,
הנשימה בתואם

של אוהבים אשר גוף האחד מדיף את ניחוח האחר
החושבים אותן מחשבות ללא צורך בדיבור
וממלמלים אותו דיבור ללא צורך בפשר.

רוח חורף זועף לא יקפיא
שמש טרופי זועם לא יוביש
את הוורדים בגן הוורדים שהוא שלנו ושלנו בלבד

אך הקדשה זו נועדה לאחרים שיקראוה:
אלו מילים פרטיות הנאמרות לך בפומבי.

נ.ב.
מי שרוצה לברר קצת על מקור הסאדו מאזו (ולא מקור השם אלא האקט עצמו)
מומלץ לקרוא את 11 דקות של פאולו קורלו.