בחיוך

היא פקחה עיניה לפנות בוקר. תחילה חשבה כי עדיין חולמת היא כוון שסביבה היה הכול עוד חשוך. התיישבה במיטתה, ניסתה לשחזר מה היה הדבר אשר הסעירה בחלום והעירה.

צלעותיה כאבו, כאילו היו נעוצות בצידי גופה חניתות. היא חבקה את האזור והרגישה בצריבה. מתחת לחולצתה מצאה סימן סגול, עמום ככתם יין, החל מצלעותיה וכלה מתחת לשדיה. את פטמותיה עיטרו חתכים קטנים וכתמים שחורים.

היא נזכרה.

היא חלמה אודות אצבעות ארוכות הלשות את עורה, מחדירות את חומן פנימה וטובעות בגופה. יכלה לחוש את מגע שפתיו נושק לשדיה, אחר זכרה אותו מחייך ואת שיניו סוגרות עליה. ראשה נשמט לאחור, ידו כובלת את ידיה בעוד שנשימתה נעתקת מגוף בוער.

הרימה ידיה מגופה. לא כך רצתה זאת.

היא קמה מהמיטה. ערומה הייתה, חשה בקור המסמן לה את אותם מקומות בהם נגע.

היא נעמדה, משקיפה מבעד לחלון. לקראתה נפרשה תמונת העיר במבט מלמעלה. האדמה נראתה סלעית ומשוננת, שולחת זרועותיה כלפי השמיים, כאשר פני השטח מצופים טיפות זהב אשר האירו בתשובה כלפי הירח ממעל.

היא פתחה את החלון. המראה הנשקף לעיניה, רגיל אך מופלא כשהיה צרב לה, אך היא רצתה להרגיש את הצריבה בגופה. הרוח הלמה חזק בקימורים המושלמים, מסיטה שערה אחורנית, מאדימה את עיניה.

היא אחזה במסגרת הזכוכית בניסיון לגעת בנוף תחתיה. היא חשה כי הייתה חולקת את מערומיה ואת כל שנעשה לה עם שאר העולם הצופה אל העיר כרגע.

ככל שהידקה אחיזתה בזכוכית התעצם הכאב בידה.

היא הסתכלה. שלושה פסים עמומים הקיפו את פרק היד, בעוד שאת כף היד עיטרו חתך עמוק ודם קרוש. לאורך הזרוע ניכרו סימנים דומים. היא עקבה אחריהם עד צווארה ואוזנה, חשה בחתכים קטנים על עור מגורה ונפוח ובקרישי דם עדינים אשר הדביקו את שערה לעור הקרקפת.

אחר הרגישה את מכת ההלם והפחד בחזה.

היא זכרה.

תחושת הביזוי וההשפלה זרמה בדמה, אחזה באגנה. היא נזכרה כיצד הוטחה במיטה, כיצד נקשרו ידיה גבוה למשען המיטה. היא זכרה רחש מזוודה נפתחת ואת שפתיו עולות ומסמנות דרך על גופה, ואת שלחש באוזנה עת שכיסה את עיניה ואת פיה. הוא ידע כי תגיב לכאב וכי יש להשתיקה.

תחושת הניצול הרתיחה את דמה, הדברים שכפה עליה בכוחו ובמידותיו. שפתיה בערו. באפה עלה זיכרון ניחוח סיליקון וחומר סיכוך, אחר ניחוח העור, המתכת, הזיעה, הדם, וריח נוזלי גופה-שלה.

היא זעמה.

אגרופיה קפוצים לצד מותניה, חשה בחמתה זורמת בגופה. דמעה של אימה עלתה בעינה.


אחר פנתה והסתובבה אל המיטה.

זוג עיניים פקוחות ענו לה במבט חי. המבט העביר את אשר השפתיים החסומות בגאג רצו לצרוח.

כפות לשען המיטה, בתנוחת ישו הצלוב על לא עוול בכפו, עירום ועל ברכיו היה. טיפות דם קרוש ניקדו את כתפיו וצווארו, קווים אלכסוניים עבים ודקים עיטרו את חזהו, וסימני לפיתה כחולים צבעו את חלציו.

נראה היה כאל הנלחם בשמיים על המלכות בארץ, אך מפסיד ובכבוד.

מתחת לדמעה ניצת חיוך עדין בזוית פיה.

היא הלכה אל המיטה, אחזה בסנטרו והרימה אותו כלפיה. המבט היה מבטו של רוצח המחייך לקורבנו ולא של גבר קשור. סטרה על פניו, גופו נזרק בכוח הצידה. יישרה פניו אליה, ציפורניה נעוצות בלחייו, רגליה מפשקות את ברכיו.

אוחזת את אשכיו בין רגליה, הסירה את הגאג מפיו וסימנה באצבעה על שפתיו, מחליקה ציפורן על לשונו, מאפשרת לו לטעום את עורה. אחר לפתה את לסתו, מושכת פניו לכיוון ערוותה. לתחושת מגע לשונו, משכה בשערו חזק יותר.

כמה שניות. הוא משך בסנטרו כלפי מטה, אך היא הפסיקה. לא רצתה שיחוש כי מאפשר הוא לה עונג.

היא דחפה את גופו כלפי מטה. גרונו נלחץ כלפי ברכה. לאחר מכן שלחה ידה בחיפוש המטמון החבוי מתחת למזרון.

הצלפה.

היא חשה בגבו מתקמר, בתחושת החנק מתעצמת בגרונו.
עוד הצלפה.

ספק נשימה, ספק גניחה אילמת.

רגליה מתהדקות סביב חלציו המתחממים.

ואולי הצלפה אחרונה.

היא כרכה את השוט סביב צווארו, מהדקת את הגזע לפיו, מאלצת אותו לנשוך, אך לא לנשום. טיפות זיעה זלגו על פניו, נשימותיו היו קצובות וחטופות.

היא הסתכלה בעיניו, זעם ער ניכר בהן. חייכה אליו בתשובה, ואחר משכה את השוט אחורה. גופו נשמט כלפי הרצפה ברעש.

היא אפשרה לו לנשום כמעה, ואחר התכופפה ונשקה לעורפו, מלטפת את גבו רכות. שלחה ידה לעבר מפשעתו, לופתת את אשכיו בחוזקה ומושכת כלפי מעלה. "מוצק". אחר שוב הידקה את השוט סביב צווארו ומשכה כלפי מעלה.

הוא התרומם כלפיה, עיניו עוקבות אחרי פרקי ידיה כאשר קשרה את גזע השוט סביב משען המיטה. בידה כיוונה את המתיחה.

היא העבירה ציפורניה על גבו והפליקה בכפותיה על ישבנו בחוזקה. אגלי זיעה זעירים ניתזו כלפיה. בפעם השנייה כבר יכלה לראות פסים אדומים מצטיירים על גבו.

למשמע אנחה רמה החלישה את עוצמת את המתיחה.הוא נפל לרצפה, מתנשם מלוא גרונו.

היא לפתה את שערו ולאחר מכן ליטפה את הלחיים האדומות, חופנת את פניו בידיה, מלטפת את מצחו ומרימה את סנטרו לפניה, שפתיה נושקות לשפתיו. חזק הידקה את השוט סביב צווארו וסגרה ברכיה על צלעותיו.

בלחיצה אחת התקמר גופו ונאבק. הידקה ציפורניה תחת עורפו. דקה ארוכה כרע דומם.

היא התירה את גזע השוט מהמיטה.

גונח, נשם בחוזקה.

היא הטתה את ראשו כלפי ירכיה ולא חיכתה. ליפפה רגל אחת סביב צווארו ומעל כתפו, דוחפת את ראשו כלפי מפשעתה, ונעצה עקבה בגבו, מהדקת גופו אליה.

לשונו פישקה את שפתיה.

היא חיפשה מתחת למזרון ושלפה את הספנקר, ידה השנייה מתהדקת סביב שערו. אט אט העלה והחדיר את לשונו, ובה בעת, באותה איטיות, ליטפה הרצועה את גבו ואז הצליפה חזק בישבנו. הצליפה בו שוב, מטיילת במגע לאורך גבו, מסמנת היכן שפגעה. בשלישית נהם. כל תנועת לשון בנוזל הפריעה את רעש נשימותיה.

כעת הצליפה בגבו בחוזקה, ללא הפסק, חשה בגופו מתפתל בכאב, ובלשונו דוחפת פנימה. הידקה אחיזתה בשערו והצליפה בלחייו. אסור, ידעה.

היא חשה בחיוכו בין רגליה. שפתיו נשקו לערוותה, שיניו התהדקו סביב הדגדגן.

בגניחה רמה שמטה ראשה לאחור, הניפה ידה באוויר והצליפה בגבו, ידה מושכת את שערו כמנסה לקרוע אותו מראשו.

באלימות פישק בלשונו את שפתיה, טועם וחודר פנימה, מהדק חזק יותר את שיניו. היא גנחה בצעקה, נועצת ציפורניה בפניו, אך היה כבר מאוחר מדי.

קול נפץ עז נשמע מאחוריו. רשף השחרור זעזע את גופה. הוא קרע את אזיקי פרקיו ממסעד המיטה, וכרך ידו האחת סביב מותנה בעוד שידו השנייה נשלחת אל עורפה. הוא דחף גופו כלפי מעלה והרימה.

היא חשה כיצד ממכוח ההתרוממות נדחף גופו כלפי גופה, כאילו הצליף כל חזהו בה. פרקי ידיה נכבלו מאחוריה בכף ידו. שערה נמשך אחורה בחוזקה. גבה הוטח בזכוכית החלון.

למרות שפקחה עיניה, לא ראתה דבר.

הוא נישקה בפרעות, והיא טעמה על שפתיו את נוזלי גופה שלה. דמה רתח תחת עורה, והיא חשה בציפורניה המתהדקות סביב ידו וברגליה המתלפפות סביב רגליו בפישוק גבוה מעל הרצפה.

כאשר חדר פנימה, הידקה את גבה לחלון ופקחה את עיניה.

עתה ראתה בראי את זווית חיוכו, פראי ולועג, ואת שפתיו, רועדות מעונג, נושכות את צווארה.
מאחוריהם סנוורו אורות העיר בזהב.

היא צחקה.
יכלה לשמוע את צחוקה ואת גניחותיה שלה.
הייתה בטוחה כי נשמעו מבעד לחלון ולזכוכית עד לעיר למטה,
ולאורך כל פני האדמה.

***
YH
16.12.06