סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הסשן הראשון של האלה קאלי מאא

מאת Kali Maa​(נשלטת)     24 בפבר 07 7193
נורא רציתי לעשות את זה כבר ביום שישי, אבל התעקשתי קודם לרוקן את התיבה ולהוריד את מועדפי למסנג'ר ולא סיימתי עד שבת בבוקר. אחרי לילה לבן, שוחחתי עם עבד חמוד במיוחד במסנג'ר וקבענו להיפגש ולנסוע לבית מלון. (הזמנתי חמישה כוכבים; עבדי איחר בארבעים דקות.)

כשאני חושבת על מלכה, אני חושבת על ערפדית, קאלי מאא, משהו על טבעי. כשהלכתי לעבר מכוניתו, הרגשתי קצת זיוף. אני "כולה" אישה. אמרנו שלום וישבנו קפואים. לא ידעתי אם הוא מודאג כי איחר, כי אני נורא יפה וגברים תמיד קצת מתוחים בחברתי, או סתם בגלל הזרות. נתתי לו נשיקה על הלחי ונסענו ל"ארומה". עבדי נראה קצת כמו אלף.

במלון מסתבר, לא רק שלא השתכנעו שאני האלה קאלי מאא הנוראית, אלא אפילו לא השתכנעו שאני לקוחה, כי לא נתנו לי להיכנס עם הקפה. השארנו אותו ביציאה, ודי מובסת, נכנסתי עם עבדי לקבלה. אחראית שירות לקוחות נכנסה דקה אחרינו והרשתה לנו לקחת את הקפה.

*

במעלית, עבדי מנשק אותי. הוא גבוה ממני. הוא אוחז אותי כמו גבר. כל עניין השליטה פה מופרך.

החדר נפתח, ואני מורידה את עבדי לרצפה. עדיין יש לו יותר מדי נוכחות. אני מורידה את הסוודר ואת הג'ינס שמעל למחוך, וגם ביריות, גרביוני רשת, מגפי עור. שמה כפפות תחרה שחורות. מתנחמת במראה. אני מהממת. הציצים שלי נשפכים מעל המחוך. המותניים מידה- 36 שלי מודגשים. ירכי מחוטבות משהו תחת רצועות הביריות, וישבני - הכי חמוד שראית. אני שמה שרשרת אבנים שחורות, מברישה את עצמי בנצנצים, מפזרת את תלתלי הזהובים, שאחרי המקלחת נראים כהים, סביב פני המלאכיות, שקיבלו קצת פאם פאטליות מהאיילינר. אני נורא יפה. עדיין אין לי שמץ איך אני הולכת להיות דומית.

אני חוזרת לעבדי המקופל מול המראה השנייה, מתיישבת על גבו ומקפצת קצת. מנסה לחשוב מה לעזאזל אעשה איתו. הקפיציות משמחת אותי. (זה בטח כואב). אולי יצא מזה משהו בכל זאת.

"טוב, אתה תקרא לי האלה קאלי מאא הנוראית".
"אלי מאא הנוראית", חוזר עבד בטון עמום.

אני גם מתרה בעבד שנורא לא כדאי לו לשקר. מחוזקת מעט ודי מרוצה מעצמי, אני פוקדת על עבד לפדר אותי בנצנצים. הוא מתחיל, ואני נזכרת שאיחר בארבעים דקות.

"אתה חושב שמגיע לך לפדר אותי עבד?", אני שואלת.
עבדי מקווה שכן, ואני חושבת שלא.

אני מתרחקת לכניסה, מבקשת שיתפשט. מביטה בו ממרחק בטוח. הוא ממש חמוד.

"הזין שלך נורא קטן, עבד", אני מאשימה. "ואני רואה שהיית אצל מלכות אחרות".
"כן מלכתי", מסכים עבד.
יש לו זין קטן והוא היה אצל מלכות אחרות.

כאמור, עד עכשיו, טענתי שאני ונילה. טענתי שזה שפעם אחת כבלתי ודחפתי לחבר זכוכית מגדלת, זה סתם משחקים. הייתי מצפה מבן זוגי להחזיק אותי בשיער, לדחוף לי לגרון, לזיין לי את התחת, לחבוט לי בישבן ולהפגין קצת אדנות, אבל עדיין, כל זה נראה לי כמו מה שרבים אחרים עושים מאחורי דלתיים סגורות. פעם אחת עברתי סשן הצלפות. זה נראה לי קטע חד פעמי. בכל אופן, הסימנים שנותרו עלי היו הרבה יותר מפחידים. (די מזעזעים, האמת). אני גם אומרת לעבד שהיתי נשלטת. זה אולי לא מדליק אותו, אבל כשישוב לביתו אני רוצה שידע, שהשליטה שלי בו לא התאפשרה עקב כהות רגשית אלא הודות להבנה. אני שואלת את העבד אם להשאיר עליו סימנים ברמה הזאת יהיה בסדר. עבד אומר שכן. שואלת על גבולות. עבד מחייך. גברים אין פה, לא ביזאר קשה, אבל לא נראה לו שאני בקטע. אין לי מושג מה זה ביזאר קשה. מילת הביטחון שלו היא אדום.

אני משכיבה את עבד על גבו וקושרת לעבד את הידיים לרגל המיטה. מורידה את הזכוכית מעל שולחן קפה עם מסגרת ורגלי מתכת, מניחה את השולחן על המיטה בין רגליו הפשוקות, עוטפת את קרסוליו בבד ומדביקה אותם במסקינג טייפ. השולחן כבד לי, ובתנוחה הזאת הוא לא יכול להרים אותו. אני צוחקת ואומרת לעבד שאם לא היינו בבדס"מ הוא היה מחכה מיליון שנה לזיין אותי. אנחנו צוחקים.

אני שמה לעבד מחושי פרפר לבנים עם נצנצים. מלטפת לעבד את הפנים ואומרת לו שאעשה לו נורא נעים. אני צוחקת ואומרת שאם לא היינו בבדס"מ הוא היה מחכה מיליון שנה להשכיב אותי. מלטפת את פני האלף. יש לו עיניים ענקיות. מלטפת את הגוף החמוד. אני מספרת לעבד שהיתי יכולה למשוך אותו בשמן ולסחוט לו את הזין, שאני מוצצת נהדר, אבל אני לא הולכת לעשות את זה כי הוא אפס.

מטפטפת עליו מנר אדום, ארוך, טיפות קטנות של שעווה. עבד מתנשף. שואלת את עבד כמה כואב. הוא טוען שמתוך עשר, תשע וחצי. אני מרוצה. אח"כ אשפוך עליו נר מהאלה שמגיעים בכלי מתכת. אז נדבר. הולכת למדוד את הסטראפאון. הוא אומנם ורוד אבל החיבור לרצועות גמור, ואין לו בטרייה. אני מחברת במסקינג טייפ. ההדבקה לא חלקה ויש קפלים. אם אזיין את עבד עם כל הדילדו, גם המסקינג טייפ יכנס אליו. קפלי המסקינג טייפ צלעות רטט. זה יהיה כמו לדקור ולסובב את הסכין.

אני בוחנת את עצמי במראה. הדילדו תלוי בין רגלי. מוזר. אני באמת עושה את זה. אני אומרת לעבד שזה זיון בתולי כי זאת הפעם הראשונה שלי. זה לא עובד לוגית, אבל אני קוראת לו "הבתולה שלי".

מטפסת בין רגליו, משמנת לו את החור, מכניסה אצבע עדינה, ובלי יותר מידי טקס, מנסה לדחוף את הסטראפאון, יותר עם הידיים מאשר הגוף. עבד סגור והתנוחה איומה. הופכת את עבד עם השולחן. ראשו של עבד מחוץ למיטה, הוא נשען על ידיו. אני מפשקת לו את התחת. דוחפת את הדילדו, אני סותרת לו על התחת, ופוקדת עליו שירפה. יש לי זין מסיליקון ורוד אפרסק שקוף. הזין שלי דק בקצהו, מותאם לחדירה. אני מנסה להרגיש את ההתנגדות עם הדילדו, אבל בסוף אני פשוט דוחפת. זה מאמץ, יש התנגדות. עבד גונח. אני רוצה לדחוף לו את הכול, עד הסוף. אני משעינה שדיים אל גבו, מלטפת את שיערו, מבקשת שיפנה אלי את מבטו בעודי מצמידה את הדילדו לישבנו עד הסוף. העיניים של עבד רוטטות. "כמה?" אני שואלת. עבד אומר ש-11.

אני קמה, מניחה כיסא תחת זרועותיו העיפות של עבד, דוחפת לעבד את הסטראפאון. קוראת לו הזונה האלפית שלי. הוא מתחתי. הוא חסר אונים. הוא מוצץ. המחזה מדהים אותי. אני דוחפת לו את הסטראפאון לגרון, בכוונה. אני רוצה דמעות. עבד מפרכס ברפלקס ההקאה. אני נסוגה. לא ידעתי שרואים כשאנחנו משתנקות. מנשקת לעבד את עיניו הלחות. מלטפת אותו. נעמדת מעליו דוחפת את הסטראפאון שוב לגרונו. עוד רפלקס. עוד נסיגה. הלוך ושוב.

הסדר מתבלבל לי. מתישהו, אני גם מאכילה את עבדי הכפות בקרואסון השוקולד מ"ארומה". מתישהו, אני גם שופכת על ישבנו את שאר הנרות. לא מורידה את הדילדו. באיזשהו שלב, אני אומרת שאני הולכת לזיין אותו שוב. אבל הפעם זה יהיה פחות עדין. עבד מגחך. הוא דווקא לא חשב שהייתי עדינה.

קושרת אותו על בטנו, הפעם רגליו חופשיות, צמודות בין רגלי. הפעם מול המראה. השעווה על ישבנו נראית כמו שפיך. אני מפשקת לו את הישבן, מכוונת את הדילדו, ודוחפת אותו מהאגן. הדילדו שוקע בתוך התחת של עבד ונעלם בו. ככה גברים מזיינים. זה מה שהם רואים. ככה הם זזים. בתנוחה הזאת אני גם מרגישה את הדילדו נלחץ לי על הדגדגן. זה לא מגע נעים, אבל זה פידבק. אני מסתכלת על עצמי במראה ואני רואה מלאך בלונדיני עם הילה של גבר. קאלי מאא הנוראית.

אני דוחפת לעבד עד הסוף. שוב סטירות לשחרר את הישבן הסרבני, אבל אני - עד הסוף. הפעם, אני הולכת לזיין אותו בגסות. אני מרימה את ראשו מהשיער ומזיינת. התנועה שלי חלקה. ראיתי את אהובי עושים אותה מיליון פעמים. היא באה לי טבעי. ידי מחזיקות את שיערו ממש באלימות. אני מזיינת ומושכת את ראשו. עבד מביט בי במראה. אני מחזיקה את פיו פשוק בין שתי ידי. אין לי מילים למה שמשתקף מהמראה. זה אלים, גס, דורסני. אני לא מזיקה לו אבל אני רומסת אותו.

אני חוקרת זוויות חדירה יותר ויותר אלימות. עבד אומר: "רחמים, המלכה". רחמים זאת לא מילת הביטחון.

"אני יודעת שאתה מותש", אני אומרת בהזדהות. מחייכת אליו. אני מרגישה כל כך קרובה אליו. הוא סובל. כולי חמלה, אבל בלי דמעות נופלות, החמלה לא מתרגמת להקלה בייסוריו. אני שואלת אם סאב-ספייס קיים. עבד אומר שביקר שם היום. אני אומרת לו שעבדים מותשים מגיעים לסאב ספייס. דוחפת את הדילדו הכי עמוק שאפשר. עיניו שונות לגמרי עכשיו. צרות, רטובות, מעורפלות. אני מחבקת את גבו ומבקשת: "למעני, עבד. נכון שתעשה את זה למעני?". עבד עונה שהוא עושה את זה למעני.

אני מאד מרוצה מעבד. מרגישה משהו מאד דומה לאהבה. מנשקת אותו, מוציאה את הסטראפאון שיוצא מלוכלך. האינסטינקט שלי לשמר את כבודו. אבל לא לשם כך התכנסנו. אני מורידה את הסטראפאון. מתיישבת מול פניו. מנשקת אותו. שואלת אותו אם הוא רוצה שאשפיל אותו קצת. עבד מסכים, אז אני מספרת לו שהוא עבד מלוכלך. שחרבן על עצמו. הוא שכוב שם. כפות. מלוכלך. אני שואלת אותו כמה הוא מושפל. הוא אומר שדי מושפל. אני מתירה אותו ונותנת לו להתקלח. אח"כ אני מוצאת כתמים על הסדינים, שולחת אותו שוב למקלחת, מפשקת לו את התחת ושוטפת לו את החור עם מים, דוחפת לו את הסבון. אבל לא לפני שאני מכופפת אותו על שפת האמבטיה ומביאה בו עשר הצלפות.

היו פמיניסטיות שטענו שהמשגל מבנה מקיים את יחסי הכוח בין בני הזוג, ואח"כ בחברה. אם החוויה הזאת לא משאירה בי עקבות של אדנות, אני לא יודעת מה כן.

כל מה שנעשה לעבד, נעשה בהתאמה לרצונו, אבל, אי אפשר להתכחש לכך שנורא כיף לי למעוך. כיף לי העוצמה, כיף לי שמותר לי, וכיף לי המפגן הרגשי.

עבד שלי חוזר מהמקלחת נקי ומבושם. הוא מחבק אותי כמו גבר. נעים לי ובטוח וטוב לי. אני מחבקת אותו, מלטפת אותו, משיבה אותו מהכאב ומהריסוק אל המבטחים של הונילה. עבד כל כך יפה בעיני. כל כך אלפי. אני שואלת אותו כמה הוא מרגיש מושפל עכשיו. לא מושפל בכלל, מודה עבד. אני שמחה.

הוא מנשק ומלטף אותי. כל כך נעים לי. מתמכרת לאשליה שאין בו רצון זולת לרצות אותי. מבקשת שיספר לי את הסיפור של הסשן הראשון של האלה קאלי מאא הנוראית. הוא מספר ריאלי, כל הפרטים בסדר נכון, בציון בלבד, במשקל שווה. עבד שלי חכם. לא עזר לו להגיע בזמן, אבל חכם.

אני קושרת את ידיו מאחורי גבו, נשכבת על המיטה ודוחפת לו כפות רגלים לתוך הפה. מנסה לדחוק את כל בהונותי יחד. אני מרחיבה לו את הלחיים. העיניים האלפיות שלו שוב מסמנות על סכנה. עבד מנשק לאורך כל רגל, בשביל ובסדר שהחוויתי עבורו בשוט.

אסור לו לגעת לי בכוס עד שיורשה. העובדה שאני הולכת לתת לו לגעת לי בכוס די מהממת, לא רק כמלכה אלא גם כאישה. אבל מה אומר, התקרבנו... יותר מעניין אותי לחנוק אותו בכוס מלגמור, מה גם שלא נראה לי שזה מה שיעשה לי את זה, ואין לי סבלנות ללמד אותו. אני מותחת את העור להראות לו את הדגדגן. מניסיון, גם כשמראים אותו באור מלא, אפונה חיננית ובודדה באמצע הכוס, מחווים עם האצבע ואומרים בקול ברור: "זה פה", לוקח חודשים עד שאתם מפנימים את העניין. חוצמזה, ידיו קשורות מאחורי גבו והוא יותר מדי עסוק בשיווי משקל. אני מחבקת אותו עם רגלי ומפילה אותו, הוא קם בקלות מפתיעה. מפילה שוב, קם שוב. אני משחקת עוד כמה פעמים עם הנחום-תקום המשמח שלי, לפני שאני מושכת את הראש שלו לכוס שלי. הוא מוותר על אויר כמה שניות עד שנגמרות רזרבות החמצן. הוא מאדים, עיניו צורחות לי מצוקה, הוא נושף בלחץ את שאריות האוויר ואז מנסה להימלט. אני מחזיקה אותו לשנייה ואז מרפה. הוא ממשיך להביט בעיני, אבל הוא לא היה לגמרי בסכנה, כי התנוחה הזאת שבו אני מפושקת על גבי והוא רכון בין רגלי, עדיין מאפשרת לו להלחם אם יבחר.

לפעמים כשאני נוהגת, בא לי לשבור את ההגה. אני נוהגת שעות, בתוך המסלול, מתוך המשמעת של יצר
הקיום, ואחרי שעות של כביש, אני מרגישה כאילו אני חולמת, כאילו נמאס לי לעקוב אחרי הקו הלבן על הכביש. גם מראות של מכוניות חונות, תמיד נוסעים ביניהם, בא לי פעם אחת לגרד שורת מראות, אבל במציאות המראה שלי תישבר בפעם הראשונה, אז גם ברמת הטירוף זה לא אפשרי.

אבל, בסופו של דבר אני אף פעם לא שוברת את ההגה והפחד שלי מהתנגשות קטן מהפחד להזיק באמת. אני מתכרבלת עם עבד, ומכניסה לו אצבעות לפה, מנסה להכניס את כולן, לסגור אגרוף.

מתיישבת לאכול את הסלט לצד השולחן שהרכבתי חזרה. עבד מלקק לי תוך כדי אכילה. עבד אוהב מגפים בחסד עליון. אני אומרת לו שיתלבש, צריך ללכת, אבל נותנת לו ללקק את מגפי בשעה שאני מאוננת, פשוט מתוך שאני כזאת מלכה מתחשבת. אני מאוננת ומפנטזת איך חנקתי אותו, איך זיינתי אותו, איך העיניים שלו רטטו, וגומרת. ממשיכה לאונן, חושבת איך לפני שבוע החלטתי שיהיה מרגש לזיין גבר עם סטראפאון ואחרי שבוע אני כאן. כל כך גאה בעצמי, בחופש שלי. מרוב סיפוק עצמי וחיכוך אני גומרת שוב, נשענת אחורה מוסתרת ממבטו של עבד וגומרת. מפרכסת קצת, משחררת אנחה קטנה, האורגזמה הפרטית שלי מגיעה לאוזניו של עבד.

זה לא רק הסשן הרישמי הראשון, הפעם הראשונה שאני מתיימרת להיות דומית, זאת גם הפעם הראשונה שפגשתי מישהו למטרה מינית. זר. בבית מלון. ונתתי לו ללקק אותי בין הרגלים.

באתי, זיינתי, הלכתי.

מלך הארץ​(לא בעסק)
אמיתי, יפה ומחרמן
יופי של סשן, כתיבה מכל הלב, מקווה שיש עוד בדרך.
24/02/07 23:07
Trojan
את באמת מעניינת
מעולה
25/02/07 08:07
בזיק
מאוד מעניין
מה המילה ? ראשוני ? טהור ? שמח שנהנית, רק תיזהרי, זה ממכר. :)
25/02/07 20:25
שייח_יאסים​(אחר)
יפיפה
פשוט כתוב נקי ומדהים
26/02/07 23:41
FrozenLips​(אחרת)
קאלי מאא
מדי פעם יצא לי לכתוב שסיפור כזה או אחר התעלה מעל האחרים. אבל זה התעלה גם מעליהם. מזל שאת הסיפור הזה קראתי עם כוס ויסקי ועשן מעודן. אחרת, לא הייתי זוכה בחוויה המושלמת שזכיתי לה. תודה.
28/02/07 18:49
הרוזנת ממונטה קריסטו
העבד הנערץ
מה אומר.אני הולכת ומתאהבת בעבד ההחנון ו מהמם שמצאתי בכלוב.....
01/03/07 16:03
Queeny​(מתחלפת){being}
אהבתי את הסיפור
אהבתי את זה שלא היה בתיאור משהו מוחלט, ברור, אלא דווקא שהבאת את החששות, את ההתלבטויות, של הדומית. את זה שתהליך הפיכתו לעבד גם היה תהליך הפיכתה למלכה. Q.
02/03/07 14:47
scarlettempress{L}
:)
זה היה נורא מהנה לקריאה.
03/03/07 05:24
אוהב שולטות​(מתחלף)
אהבתי
בעיקר את החלק הראשון
03/03/07 11:38
b_e_n
עלוב
ספור עלוב, לא אמין, חסר סגנון..........
05/03/07 13:31
chanle
דגובה
לדעתי את הית יותר מדי מתחשבת....אבל יחד עם זה עשית את זהה כמו שידעת ואני מאוד מעריכה את זה
15/03/07 13:35