מחיר האיחור - שיר

איחרת...

חשפת את גופך האפולואי
לנגד תאוותי
וכילבתי אותך בקולר
ובפעמון,
שיצלצל לך תזכורת...

ישבנך הפנים את הצלפות
אי העמידה בלוח הוראותיי.
מייבב,
התקפלת אל חינוכי.

עיניך החשוכות
חיפשו נקודת מוצא,
מכעסי, בתוך האפילות
ופיך, החסום בגאג,
התנפץ לשתיקתי.

זחלת אל תוך הכלוב.
מסורג על ארבעותיך
הכרעת את יופייך
לכניעה מתמסרת.

נעילה... שתיים...
ושלושה מנעולים
הבריחו את נשימותיך
אל שדה של פחדים
ורק צעדיי, צעדי אדונך,
ריחפו מעל רעידותיך.

כיוונתי את ראשך אל הסד.
גם ידיך התפתלו אל
החורים הכובלים.
את הגאג החליף שרביטי
בתוך פיך הלוהט
וזיעת מצחך נטפה,
מבעד לכיסוי השחור,
אל עיניך המיוחמות לראות...

שחררתי את הסד מייסוריך.
הצעתי לך שתייה בקערית מתכת.
ליקקת את המים בלשונך הכלבית
ושפתיך נטפו ריר.

עמדת והמשכת לינוק.
בסיבוב חד, הפניתי את גופך
אל השפלת ישבנך האדום,
ובבעילה מכאיבה עד צרחה,
שילמת על חטא האיחור.

פתחתי את מנעולי הכלוב
והוריתי לך להתלבש.
מבטך ההמום נחנק מתדהמה.
שפתיך גמגמו את
בקשת הסליחה שנדחתה
ושילחתי אותך,
טובע באיי החשיכה
ובאי ידיעה על המפגש הבא.

איחרת...
האיחור שלך, עלה לי בגעגוע.
הגעגוע שלי, עלה לך בדמעה.


_________________
אתה נותן, אני לוקח
ונותן גם לך לקחת.
אני נותן, אתה גונח,
כי אתה תמיד מתחת!